אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות זכיה ומתנה › סימן כב

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות זכיה ומתנה · סימן כב

סימן כא

והיכא דמת הנותן קודם שהספיק ליקח מק"ק זוז ראיתי להרשב"א ז"ל בתשו' הביאה מרן בסימן ר"ז שכתב דנתבטלה המתנה דלא סגי כשיתן ליורשיו דלי ולא ליורשי קאמר ולפי מ"ש לעיל דבמתנה להרוחא קא מכוין כי מת נמי ולא הספיק ליקח המעות מה בכך הרי אין העכבה ממנו ואין צריך ליתן ליורשים כלום. והא דפליגי חכמים עם רשב"ג בלי ולא ליורשי ורשב"ג סבר לי וליורשי קאמר דמשמע מטעמא דרשב"ג משום דיכול ליתן ליורשיו ולא אמרינן דאפי' תימא דרשב"ג אית ליה לי ולא ליורשי מ"מ הרי זה פטור כיון שאין העכבה ממנו היינו דוקא בגטין וכמש"ל דכיון דבידו הדבר תלוי בדוקא התנה ולצעורא קא מכוין אבל במתנה דאמרינן דלהרוחא התנה כל שמת ואין העכבה ממנו ה"ז פטור מליתן כלל (א"ה ע' בס' ב"ה להב"י ז"ל דף ס"ב ע"ב ונראה דלפי מה שסיים משם הריטב"א מטעם אונס אף במתנה י"ל כן אמנם לפ"ט זה מספקא לי אם צריך ליתן ליורשים) והא דאמרו בירושלמי אף בקידושין כן הרי את מקודשת ע"מ שאתן ליך ק"ק זוז ומת רשב"ג אומר אביו ואחיו נותנים לה התם לא שייך לומר לטעמא שאין העכבה ממנו ואגב אורחין אפשר ללמוד מהירושלמי דהיכא דמת המקבל ולא הספיק ליתן דהמתנה בטלה דע"מ שיתן הוא בדוקא התנה ולא יורשיו ודלא כמ"ש הרשב"א הביאה הב"י בסי' הנז' ז"ל נחלקו רשב"ג וחכמים אלא משום דאיהו צריך להו ובדוקא אתני אבל כי מת הנותן בניו נותנים לו שלא היתה הקפיד' שיתן אלא שינתנו לו:

ונראה דהיכא דהתנו ע"מ שתתן לפ' ק"ק זוז ומת המקבל אפי' הרשב"א ז"ל יודה דלרווח' כיוון וכיון שמת הא לא איצטריך וכ"כ המרדכי בפ' מי שאחזו יע"ש. וראיתי להרשב"א ז"ל הביאם הב"י בסי' הנז' שאם התנה ע"מ שתתן לי דינר בכל שנה ושנה ומת א"צ ליתן ליורשיו אחריו אבל כל מה שנתחייב מכל השנים שעברו בחיי אביהם אם מת האב ולא קיבל בחייו נותן לבניו עכ"ל. וצריך להבין דלפי מה שכתב לעיל בשמו דאיהו בדוקא התנה משום דאיהו צריך להו א"כ הכא בנד"ז שלא נתן לאב בחייו בשנים שעברו ה"ז לא קיים תנאו דלי ולא ליורשי קאמר וי"ל בין היכא שהתנה ליתן דבר קצוב הוא דאמר דלי בדוקא קאמר משום דהוה צריך להו משא"כ במתנה שיתן בכל שנה ושנה דלא שייך לומר הכי ומאי דקאמר לי היינו לומר דלא יצטרך ליתן כי אם לו. וראיתי למהרי"ט בח"מ סי' מ' שחילק כדברי בין גטין דאיכא למימר לצעורא קא מכוין הוא דפליגי אי אמרינן לי ולא ליורשי אבל בעלמא כיון דלהרוחא התנה לו וליורשיו קאמר עכ"ד וע' במהרי"ט בי"ד סי' ה' וכן מוכח מהירושלמי בפ' מי שאחזו דטעמא דרבנן דפליגי על רשב"ג משום תנאי גטין הוא כלומר משום דלצעורא קא מכוין וכפי' הרשב"א ז"ל בחי' יע"ש ולע"ד אינו כן דאי איכא למימר להרוחא התנו כל שמת ה"ז א"צ ליתן ליורשיו כלל דלהרוחה התנה והא לא איצטריך וכמ"ש בשם המרדכי בפרק מי שאחזו:

עוד ראיתי להרב הנז' ז"ל שם באותו סימן שרצה ללמוד דבר חדש דעד כאן לא אמרי' לו ולא ליורשיו קאמר אלא בתנאי אבל מי שנתחייב לתת כל כך לחברו בכל שנה אם מת יירשו בניו אחריו אותו זכות ולא אמרי' לו ולא ליורשיו קאמר וכן אם מת המתחייב יורשיו חייבים ליתן תדע מדפרק הנושא גבי פסק לה על מנת שאזון את בתך חמש שנים דאותו חיוב חל על יורשיו דקתני מתו בנותיהן ניזונות וכו' והיא ניזונת ממשעבדי שהיא כב"ח עד כאן. ותמהני עליו איך אישפמיטיה מה שכתב הרא"ש ז"ל שם והוא מהירושלמי ז"ל ואע"פ שהיא כב"ח מתה אינו משלם ליורשיה והריטב"א ז"ל בחידושיו לגיטין הביא דבריו בספר בני אהרן סי' צ"ד כתב וז"ל דמי שמתחייב לחברו לתת לו כל כך בכל שנה ושנה לו ולא ליורשיו קאמר:

איברא דנראה לי לחלק בין דבר שהוא קצוב כגון שנתחייב לתת לו מנה בכל שנה עד חמש שנים לו וליורשיו משמע ואף על גב דכי האי גוונא בתנאה דלו ולא ליורשיו קאמר לרבנן דפליגי ארשב"ג כמ"ש הר"ן ז"ל שהביא הב"י סי' ר"ט וכן הם דברי הרשב"א בתשובותיו בחיובא אינו כן דכיון דאמר לו ליתן לו מנה עד חמש שנים הרי זה כמי שנתחייב לחברו לתת לו חמש שנים דנעשה חוב עליו דודאי אם מת ירתו בניו אחריו אותו החוב מה שאין כן במתחייב לתת בכל שנה ושנה סתם אין כאן לומר שירשו בניו אחריו שהוא עדיין לא זכה בחוב אלא חיובא לבד הוא דאיכא ולא ליורשיו. וחילוק זה למדתיהו מדברי הריטב"א בחידושיו פרק הנושא בההיא דאזון את בתך חמש שנים וז"ל יש שהיו סבורים לומר דאם מתה חייב ליתן ליורשיה דמי מזונות עד זמן הקצוב שהרי היא כבע"ח וזה אינו שלא נתחייב לזון אלא כשראויה ליזון ואע"פ שאינה צריכה כשנשאת ואע"פ כן נותן לה דמי מזונות התם ראויה היא למזונות אבל מתה אינה ראויה למזונות עכ"ד. הרי שלא פטרו אלא מפני שאינה ראויה למזונות ולא קאמר בפשיטות הטעם דלה ולא ליורשיה קאמר כמ"ש בגטין אבל לפי מ"ש אתי שפיר:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה