מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות זכיה ומתנה · סימן כ
והיכא דנתן מתנה לחברו ע"מ שיתן לו חפץ פ' ונאבד החפץ אי חזרת דמים הויא חזרה ראיתי להרא"ש ז"ל בפרק לולב הגזול שכתב דהויא חזרה וע"כ לא פליגי חכמים ארשב"ג אלא בגיטין משום דלצעור' קא מכוין ובדוקא התנה. וראיתי לרש"י בסוגיין דמי שאחזו גבי בעיין דמחולין לך מהו תיבעי לרבנן כו' פי' רש"י ז"ל תיבעי לרבנן ע"כ לא אמרי רבנן איצטלית דוקא משום דחזרת דמים לאו איצטלית נינהו אבל הכא מחיל' הויא כקבלה ואם איתא דבעלמא לרבנן נמי חזרת דמים חשיב אצטליתא וגבי גט היינו טעמא משום דלצעורה קא מכוין ובדוקא קאמר א"כ גבי מחולין נמי נהי דמחילה חשיב כקבלה מיהו הכא גבי גט כיון דלצעורה קא מכוין בדוקא קאמר:
ועוד נראה מדברי הרא"ש ז"ל בפרק מי שאחזו דחזרת דמים חשוב חזרה אפי' בע"כ של נותן שכתב דאפי' גבי גט דחזרת דמים לא הוי חזרה יראה דמדעתו הוי גט ע"כ ומינה נשמע דבעלמא חזרת דמים הוי חזרה אפי' בע"כ של נותן וכ"כ ר' ירוחם ז"ל ני"א ח"א וז"ל המקנה שדה לחברו ע"מ שיתן לו חפץ פ' יכול ליתן לו דמי החפץ. אבל לישנא דתלמודא דקאמר לרשב"ג גבי על מנת שתחזרי הנייר אימור דמפייסא ליה בדמים משמע דאפילו רשב"ג לא קאמר אלא מרצונו של נותן וכן ראיתי בפסקי תוס' ובפרק יש נוחלין גבי אתרוג זה נתון לך במתנה ע"מ להחזיר כתבו התוס' דלא הוי תנאי ומעשה בד"א וכו' רבא לטעמ' דפליג על רב אדא בר אהבה בפרק מי שאחזו וכו' וכ"כ הרא"ש ז"ל שם יע"ש ואם איתא דחזרת דמים הויא חזרה אם כן אין זה תנאי ומעשה בד"א שהרי יכול ליתן דמיו בע"כ. ויש לדחות זה דגבי אתרוג אין חזרת דמים חזרה כמו שכתב הרא"ש והי' אפשר לומר דהא דמשמע בגמרא דרשב"ג ה"ט משום דמפייסא לי' היינו היכא שהחפץ בעין ואביי מתקיף לי' דכל שהחפץ בעין אפי' פיוס לא מהני דמעיקרא אדעתא דהכי נחית שיתן לו אותו חפץ בדוקא כל היכא דאיתי' בעיני' ובעלמא היכא דליתי' החפץ בעיני' כיון דלהרוח' התנה נותן לו דמיו בעל כרחו והיכא דאיתי' החפץ בעין צריך ליתן לו אותו החפץ בעצמו זולת היכא דנתרצה הנותן בדמיו דאז ודאי מהני ואפי' מחולין לבד מהני כ"ש היכא דנתרצה בדמיו אבל מדברי הרא"ש ז"ל פ"ק דקדושין נראה דאפי' איתי' מחזיר לו דמיו בע"כ. (א"ה עיין בס' בני אהרן דף קכ"ז) ולע"ד נראה דבמתנה ע"מ שתחזירהו לי ונגנב או נאבד הוא דכתב בעל העיטור ז"ל דחזרת דמים הויא חזרה והיינו דוקא היכא דנתפייס הנותן בדמים. והבת"ה בסי' שי"א כתב דכל היכא דאיתי' בעיני' חזרת דמים לא הויא חזרה ולע"ד היה נראה להכריח כן מההיא דאמרינן בי"נ שור זה נתון לך על מנת שתחזירהו לי והקדישו דאינו קדוש וכמ"ש הטור סימן רמ"א ואי חזרת דמים הויא חזרה אפי' כי איתיה בעיניה אמאי אינו קדוש ליהוי קדוש ויחזיר הדמים וכבר ראיתי תי להרא"ש ז"ל בפ"ק דקדושין שכתב דאם החזיר את הדמים הוי קדוש וכ"ז אפשר לומר בדברי התלמוד אבל בדברי הטור שכתב דאינו קדוש משום שאם אתה אומר שהוא קדוש נתבטלה המתנה משמע דחזרת דמים לא מהני ולפי זה יראה דהמקדש אשה במתנה שנתנו לו על מנת להחזירו הוי ספק קדושין. וראיתי בירושלמי אמתני' דאבדה איצטליתו רשב"ג אומר תתן לו את דמיה כשאבד' בפשיעה אנן קיימין דמים עשו אותם כאצטלית ומכאן יש ללמוד דמתנה ע"מ להחזיר ונאבד בפשיעה דכל שמשלם דמיה נתקיים התנאי: