מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות זכיה ומתנה · סימן ה
ולענין מכירה כתב הרמב"ם ז"ל בריש פכ"ט מהל' מכירה ג' אין מקחן מקח ד"ת חש"ו וכו' וכתב ה"ה דעת רבינו דבמקח הואיל ואין נתינתו של קטן בדמים נתינה אף אין מעשיו כלום מן התורה עכ"ל ונראה דר"ל שכיון שאין הקטן מקנה את הדמים למוכר משום הכי לא זכה הקטן במקח שאין המוכר הקנה לו מקחו אלא א"כ יזכה לו בדמים ואם כוונתו כן קשה דהלא לקמן בפירקין כתב רבינו דיראה לו שהקטן שקנה קרקע תעמוד הקרקע בידו משום דזכין לאדם שלא בפניו וכתב ה"ה דאין המוכר יכול לחזור בו אבל הקטן יכול לחזור בו ע"כ. אלמא דאע"ג דמקח הוא זכה הקטן ולא אמרינן כיון שאין נתינתו בדמים נתינה גם הוא לא יזכה בקרקע. ולע"ד נראה דטעמו של דבר דמטלט' לא חשיב זכות לקונה כיון שאינם קיימים לעולם כמו שהוכחתי במ"א ומ"ה לא זכה בהם הקטן דאין הקטן זוכה כשיש דעת אחרת מקנה לו אלא במידי דהוי זכות כגון במתנה ומטעם דזכין לאדם שלא בפניו. וליישב דברי ה"ה נראה דר"ל דכיון דד"ת אין מקח נקנה אלא בדמים אם כן הקטן דאין נתינתו בדמים נתינה א"א לו לקנות משא"כ בקנין קרקע דקנה הקטן ע"י חזקה:
אבל עדין קשה ממ"ש לקמן דין י' דקטנה שקנתה מטלטלין ע"י קנין חליפין קנתה אותם ולא אמרינן כיון דאין נתינת החליפין נתינה שאין נתינת קטן כלום אף היא לא זכתה וראיתי להרב מהרי"ט בח"מ סימן כ"ב שנראה מתוך דבריו דמ"ש הרמב"ם בדין י' דאם קנה מיד המוכר זכתה הקטנה איירי בשקנה לה ע"י אחר בן דעת ואף ע"ג דכל כה"ג שקנו לו אחרים אפי' הקטן זוכה וכמ"ש בהלכות זכיה הכא שאני דהוי מקח וממכר שלא תיקנו בה לפעוטות אלא משום כדי חייו ובהא קאמר שאינו זוכה בדרכים שהגדולים זוכים בהם אבל במתנה זוכה בכל ענין אלו ת"ד ולפי זה יתיישבו דברי ה"ה. אבל דברי הרב מהרי"ט אלו תמוהים הם במה שחילק ואמר דדוקא במקח וממכר הוא דקאמר הרמב"ם ז"ל שאין הקטן זוכה בדרכים שזוכים בהם הגדולים אבל במתנה זוכה בהם בכל ענין וזה אינו דהא לא יליף הרמב"ם ז"ל לה אלא מדין החצר וד"א שאינם זוכים לקטן ובהדיא כתב בהלכות זכי' שאין חצר וד"א זוכים לו לקטן אפי' במתנה ולפי זה ע"כ צ"ל דמ"ש הרמב"ם ז"ל דאם קנה הקטן בקנין דלא קנה איירי כשהקטן בעצמו קנה ממנו והדרא קושיא לדוכתא על דברי ה"ה ז"ל ולע"ד נראה דאפי' אי ס"ל להרמב"ם דאפי' בקנין מטלטלין זכין לקטן שלא מדעתו הא דכתב ז"ל ד"ת אין מקחו מקח לאו למימרא שלא יזכה הקטן במקח אלא שהיה הקטן יכול לחזור מן המקח אם ירצה כמ"ש בקנה קרקע ואתו חכמים ותיקנו שלא יוכל לחזור בו משום כדי חייו:
נשאר לנו לחקור הא דקי"ל דזכין לקטן ע"י אחר אם הוא מדאורייתא וראיתי להרמב"ם ז"ל שכתב בפרק כ"ט מהלכות מכירה דקטן שקנה מטלטלין ושכר את מקומם לא קנה והשיג עליו הראב"ד ז"ל דאמאי לא קנה והלא זכין לאדם שלא בפניו ה"ה השיב דטעמו של רבינו לפי שחצרו מדין שליחות אתי ואין שליחות לקטן עכ"ל ולע"ד עדין קשה דהא קי"ל דזכין לקטן ע"י אחר דאע"ג דלית לי' שליחות זכיה מיהא אית ליה וחצר מדין זכיה קאתי וכדאמרינן בפ"ק דמציעא ולפי מ"ש לעיל דקניית מטלטלין לא חשיב זכות אתי שפיר הכא דאין חצרו זוכה לו מדין זכיה אבל עדין צריך להבין דבפ"ג מהלכות זכיה כתב רבינו ז"ל דאפי' במתנה דהוי זכות אין חצרו קונה לקטן ולכאורה נראה דכיון דמתנה זכות הוא לקטן יזכה לו חצרו וכמ"ש הראב"ד שם. אם לא שנאמר דרבינו סובר דמה שזכין לקטן ע"י אחר אינו אלא תקנה מדרבנן ובמאי דתקינו בהדיא הין ובמאי דלא תקינו בהדיא לא: