מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות זכיה ומתנה · סימן ד
כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' זכיה קטן שנותנין לו צרור וזורקו וכו' זוכה לעצמו וכתב ה"ה דאיירי כשיש דעת אחרת מקנה לו הא לאו הכי אין לו זכיה אלא מפני דרכי שלום כמ"ש בה' גזילה עכ"ל נראה מדבריו אלו דמציאת קטן שאמרו מפני ד"ש איירי אפי' בקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות אבל רבינו בפי' המשנה פ"ק דמציעא כתב דקטן שאמרו מפני ד"ש איירי שהוא בן שש שנים. אבל בירושלמי פ"ד דמ"ש אמרו שם קטן שנותן לו צרור ונוטלו אגוז וזורקו המוצא בידו כמוצא באשפה אגוז ונוטלו גזילו גזל מפני דרכי שלום. ואע"ג דבגמרא דידן אמרו דצרור וזורקו זוכה לעצמו מן הדין ה"ד בדאיכא דעת אחרת מקני וכ"כ התוס' בקידושין ודלא כש"ך ז"ל סי' רמ"ג שהביא מהירושלמי להוכיח דצרור וזורקו זוכה אף במציאה יע"ש נראה דאגב שיטפי' לא דקדק שפיר בדברי הירוש' וצריך לחקור כשיש דעת אחרת מקנה דזוכה לעצמו אי היו מן התורה או מדרבנן:
וראיתי לה"ה ז"ל ריש פ' כ"ט מה' מכירה שכתב עמ"ש הרמב"ם ז"ל ג' אין מקחן מקח ד"ת דעת רבינו דבמתנה אם זכה לו קנה ד"ת כיון שיש שם דעת אחרת מקנה וכ"נ ממ"ש בפ"ח מה' לולב ובפ"ד מה' זכיה וכו' נראה מדבריו אלו דקטן שנותנין לו צרור וזורקו זוכה לעצמו ד"ת כל שיש שם דעת אחרת מקנ' שהרי בפ"ד מה' זכי' לא הזכיר הרמב"ם אלא קטן שנותנין לו צרור וזורק ובה' לולב ג"כ כתב הרב כ"מ דבקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות איירי דמקנה קני ד"ת אבל הגיע לעונת הפעוטות אקנויי נמי מקרי יע"ש. אבל קשה ע"ז דה"ה בפ' כ"ט מה' מכירה גבי מ"ש הרמב"ם קטן עד שש שנים אין הקנייתו לאחרים כלום וכו' פי' ה"ה וז"ל זה פשוט דזוכה לעצמו מדבריהם עכ"ל משמע בהדיא דכל שלא הגיע לעונת הפעוטות אינו זוכה לעצמו ד"ת אבל לע"ד א"ז עיקר שהרי אמרו בגיטין קטן שנותנין לו צרור וזורקו זוכה לעצמו וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אבי' כך גריס הרי"ף והרמב"ם ומדחזינן דמתגרשת בקידושי אביה ע"כ צ"ל דאית לה מן התורה יד ואין לומר דמדרבנן הוא ומתגרשת שהרי תיקנו לה יד אינו כן דהלא כתב הרמב"ם גבי לולב דלא ליקני לקטן דמיקנא קני מן התורה אקנויי לא מקני אלא מדרבנן ומ"ש הרבכ"מ ז"ל שם דאיירי בשלא הגיע לעונת הפעוטות דאי בהגיע לעונת הפעוטות אקנויי נמי מיקני זה אינו דההיא אינו אלא מדרבנן אבל מן התורה אינו מקנה וכמ"ש הרמב"ם הקטן מיקנא קני מן התורה ואינו מקנה מן התורה. ושוב ראיתי להרשב"א בתשו' תתצ"ז שכתב כדברי: