מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות גזילה · סימן יג
כתב המרדכי בפרק כיצד הרגל דאם ברח היהודי מן העיר ולקח השר ביתו והשאילה ליהודי אחר ודר שם בחנם שאין הבעלים יכולים לתבוע שכר ממנו דהאי ביתא לא קיימא לאגרא שאם יצא היהודי מהבית ישכירנו השר לעובדי כוכבים ומזלות ונמצא זה נהנה וזה אינו חסר עכ"ד הר"ש. ולכאורה נראה שאין כן דעת התוס' ז"ל בשמעתין שכתבו בדף ך' ע"ב ד"ה הא איתהנית וכו' וא"ת ההוא דתחב לו חבירו בבית הבליעה דריש אלו נערות אמאי חייב האוכל זה נהנה וזה לא חסר הוא דאם הי' מחזיר הית' נמאסת ואין שוה כלום ותירצו דהתם שאני הואיל ונהנה מחמת חסרון שהי' מתחלה עכ"ל אלמא דאע"פ שזה נהנה לא חיסרו כשנהנ' שכבר הי' אבוד אפילו הכי הואיל ומחמת שנאסר ע"י חבירו תחלה נהנה חייב לשלם וכן נראה ג"כ ממה שכתב הרמב"ם פרק ה' מהלכות גזילה ז"ל גזל בית או שדה אסור לעבור בתוכה וכו' ואם דר בתוכה חייב להעלות לו שכר לבעלים עכ"ל. שנראה שאע"פ שמהגזלן אינו יכול להוציא מידו אפי' הכי אם דר בתוכ' אחר חייב להעלות שכר לבעלים ואפילו למה שכתבו התוס' בפרק אלו נערות דההיא דתחב לו חברו איירי כשהי' שוה כל שהוא אפי' בעודה נמאסת דמשמע דאע"פ שמחמת שנחסרו הבעלים תחלה נהנה זה אפי' הכי פטור כל כמה דהשתא לא חזי מידי וה"ט משום דא"ל מאי חסרתיך אין ללמוד משם לנדון דידן דהתם בשעה שזה נהנה אינו שוה כלום לבעלים ונמצא שזה נהנה מההפקר אבל הכא שזה דר בביתו של חבירו והבעלים נחסרים נמצא זה אוכל חסרונו של זה למה הדבר דומה למלך שגזל ממון ראובן ונתנו לשמעון היאמר לו מאי חסרתיך אם לא הייתי מקבל ממנו נותנה לאחר ואין אתה יכול להוציא מידו אלא אמרינן זה השני שאכל חשיב כאלו גזלו מהבעלים: