מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות גזילה · סימן יא
ראובן שהביא יורה שלו בבית שמעון כדי להוציא לו מים צרופים ואחר שגמר מלאכתו רצה ראובן להוליך היורה עמו כדי לעשות מלאכה במקום אחר ולא הניחו שמעון וסגר הדלת בעדו וע"י זה הפסיד ראובן מלהרויח:
לכאורה נראה דאם לא נשתמש בה שמעון פטור מלשלם דמצינו שנחלקו רבותינו הראשו' ז"ל בדר בחצר חברו דקיימא לאגרא ואין זה הדר בה עביד למיגר דהרי"ף והרמב"ם ז"ל ס"ל דחייב להעלות לו שכר דהא חסריה ממונא ור"י ס"ל דפטור ואפילו אם גירש את חברו מביתו ודר בו זה דאין זה אלא גרמא בעלמא כההיא דהמבטל כיסו של חברו וכו' וכתב הרא"ש ז"ל דנראה לו כסברת הרי"ף ז"ל ולא מטעמא דחסריה לבד אלא מטעם דאכל חסרונו של זה אע"פ שלא נהנה ע"כ. ולכאורה נראה דלא דמי לההיא דהמבטל כיסו דהתם לאו ברי היזקא דאפשר שלא ירויח ועוד דבאותה שעה עדיין לא היה שם מי שהיה לוקח בריוח לא כן בדר בחצר חברו דע"י שזה נכנס ודר בה אינה נשכרת לאחרים נמצא שע"י מפסיד לחברו וברי היזקא ונראה דכל כה"ג חייב מדינא דגרעי ודמי למ"ש התוס' בהאומנין דף ע"ו גבי מאי דקאמר תלמודא התם השוכר את האומנין והטעו את בע"ה או בע"ה הטעה אותם אין להם זה על זה אלא תרעומת. והקשו התוספות על זה דהא קי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי א"כ אמאי לא יתן להם כפועל בטל כיון שע"י נתבטלו אותו היום ותירצו בכשחוזר בו עוד ימצאו להשתכר ע"כ וכ"כ הרא"ש שם. אלמא די"ל היכא שזה היה מוצא להשכיר עצמו ובא חברו ומנעו ולא הניחו להשכיר הרי זה חייב מדינא דגרמי ואפשר לחלק דהתם גבי פועלים היינו טעמא דמשלם מה שנתבטלו ע"י משום דאשכחן שבת באדם שמחוייב לשלם מה שהי' מרויח באותן הימים שנתבטל ודוקא גבי אדם הוא דמחויב בשבת אבל אם בטל ממונו או בהמתו מלהרויח בזה לא אשכחן שבת ואדרבה אמרינן המבטל כיסו של חבירו פטור מדיני אדם עיין בטור סי' ש"ז ס"ו. וכ"ת הלא התם בפרק האומנין קתני דחמרין שנתבטלו ע"י בע"ה דמשלם להו בע"ה מדינא דגרמי דמי מה שנתבטלו הבהמות ג"כ ע"י ואע"ג דאינו אלא שבת איכא למימר דהתם שבת אדם קא חשיב כולו כיון שזהו אומנותו של זה ודמי לאומן שע"י כלי' מתקן מלאכתו וה"ה נמי זה הפועל על ידי הבהמה מתקן מלאכתו והכל שכר אדם קא חשיב. ולפ"ז נראה לפשוט מכאן דמי שנשכר עם סוסו למלאכתו של חברו דאין להם אונאה כלל דהכל שכר אדם קא חשיב ועיין בת"ה סי' שי"ח. הן אמת דעדיין יש להבין דנראה דס"ל דאפילו גירש את חברו מביתו ומחמת זה הפסיד שהוצרך לשכור בית לדור בה דאפ"ה פטור והביאו ראיה מהמקבל שדה והובירה דאינו חייב אלא משום דדרשינן לשון הדיוט משום דלא הוי אלא גרמא בנזיקין ויש להבין בדבריהם דהיכי קרו ליה בכה"ג גרמא בעלמא כיון שהוציאו בידים וגרם לו לאפסודי ממון שהוצרך לשכור בית אחר ואי משום דבשעה שהוציאו עדיין לא בא ההפסד אלא אחר כך מכל מקום כיון דבריא היזקא דינא דגרמא מיקרי ואשכחן כה"ג דמיקרי דינא דגרמי דבפרק החובל קאמר תלמודא שבת בלא נזק היכי משכחת לה כגון דהדיקיה בהנדורנא וכתב הרא"ש ז"ל ומסתברא דאיירי שהכניסו לחדר וסגרו בתוכו אבל אם היה כבר בחדר וסגר הפתח לפניו גרמא בנזקין הוי עכ"ל. הרי מבואר דכל שעיכב את חברו בידים וע"י כן הפסיד חברו דינא דגרמי מיקרי ולא גרמא בנזקין ואע"ג דבשעה שסגרו עדיין לא בא ההפסד אפ"ה כיון שע"י מעשיו מפסיד חברו ובריא היזקא חייב לשלומי וה"ה נמי שמוציא את חברו מביתו והוצרך לשכור בית דירה חייב לשלם, ורואה אני דהתוס' והרא"ש ז"ל לשיטתייהו אזלי דפסקי כרבא דאמר השף מטבע חברו והצורם אוזן פרתו פטור אע"ג דנחסר חברו מ"מ כיון שגוף הדבר שהזיק לא נחסר גרמא בנזיקין מיקרי עי' מ"ש המרדכי משם רבינו יקיר בריש פ' הגוזל קמא. אבל הרי"ף והרמב"ם ז"ל פסקו דלא כרבא וס"ל דכל שנחסר חברו ע"י מעשיו הרי זה חייב מדינא דגרמי. ולפ"ז ה"ה כשנועל את ביתו של חברו ואינו מניחו להשכיר או שגירש את חבירו מביתו דבריא היזקא דודאי חייב לשלם כיון דנחסר חברו ע"י והוי מידי דמינכר היזקא שאינו יכול להשכירה או שצריך בית אחר (א"ה ע"כ מצאתי ונראה דס"ל למורינו הרב דנדון דידן במחלוקת שנוי ופטור שמעון מלשלם מטעם הנ"ל. ואפשר לצדד דבנ"ד אף הרמב"ם ז"ל מודה דפטור דשמעון הוי גזלן כיון שסגר הדלת ולא הניח לראובן להוציא כליו ולמדתי כן מתוך מה שיתבאר לקמן בעהי"ת):