מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות גזילה · סימן ט
גזל כלי ומכרו והלוקח נשתמש בו אם לא ידע הלוקח שהוא גנוב נראה דחייב הלוקח להעלו' שכר לנגזל ואע"פ שהגזלן אם נשתמש בגזלה אינו חייב להעלות שכר מה שנשתמש בה גזלן שאני משום דאדעתא דגזילה נחית אבל זה הלוקח דלא נחית אדעתא דגזילה לאו גזלן קא חשיב כך היה נראה לכאורה וקצת ראיה ממ"ש הטור בסי' ת"ז ז"ל ואם מכרו מזיק אינו מכור והניזק נוטלו מן הלוקח ואפילו אם נשתמש בו הלוקח קודם שנוטלו צריך לשלם לו וכן פי' רש"י והראב"ד אבל הרשב"א ז"ל כתב דמכרו מזיק גזלן הוא וגזלן אינו מעלה שכר לבעלים וז"ל הרשב"א בחידושיו ואני מסתפק דדין זה דמזיק לר"ע כשמכרו לגזול הוא דהניזק שותף הוא וגוזל שור וחורש בו אינו מעלה שכר לניזק דלאו אדעתא דשכירות נחת ביה וכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ולוקח מגזלן כגזלן דאתי מיניה דאיהו נמי לאו אדעתא דשכירות נחית עכ"ל. אשר נראה מדבריו דס"ל דהלוקח מאאן אף דלא ידע שהוא גזול אינו חייב לשלם לנגזל מה שנשתמש במה שכתבו הראשונים ז"ל בדין חצר דלא קיימא לאגרא שאם גילה בדעתו שהיה רצונו ליתן שכר דצריך ליתן לו שכרו נראה לי דאם גילה דעתו עכשו שרוצה ליתן שכר חייב להעלות לו שכר אף על מה שדר בו קודם גלוי דעתו כנראה מתוך דברי הטור בסי' שס"ג וז"ל אבל אם גילה בדעתו שאם לא הניחו לדור בחנם היה נותן לו שכר קודם שהיה יוצא ממנו צריך ליתן לו שכרו. וכן נראה מדברי התוספות ז"ל בסוגיין דפרק כיצד דף כ' ד"ה טעמא דניקף הא מקיף פטור יע"ש אשר משם למדו כן. וכן נראה גם כן מתוך מ"ש בהגה' אשירי בסוגיין הנז' ועיין בפרק ב' דמציעא דף כ"ב ד"ה אם יש יפות מהם תרומתו תרומה יע"ש ובד"ה מר זוטרא לא אכל: