מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות גביית חוב · סימן ד
השאלה נאבדה ומתוך דברי התשובה יובנו דברי השאלה:
תשובה ראיתי את השאלה ומה שהשיב עליה החכם נר"ו לחייב את ראובן מטעמים שונים אם מטעם שמה שאמרו פורע חובו של חברו שלא מדעתו הניח מעותיו על קרן הצבי ה"ד היכא שעשה כן מדעתו בלי שום אונס אבל כל שאנסוהו לזה לפרוע חובו של זה הרי זה חוזר ונפרע ממנו וכמ"ש מוהרי"ט בח"א סי' קס"ד:
ואיברא דזה לי ימים ושנים שעמדתי על דברי הרב אלו דמדברי הטור לא משמע הכי שכתב בסי' שפ"ח ז"ל ראובן שהיה חייב לעובד כוכבים מעות ואנס העובד כוכבים את שמעון עד שפרע בשבילו אין ראובן חייב לשלם אלא אם כן היה החוב מן המס וכו' ע"כ ומסתימת דברים אלו משמע שאע"פ שהחוב הוא ברור עם כל זה אינו חייב לשלם כיון שהעובד כוכבים אנסו לשמעון שלא כדין ומה שדקדק הרב מדברי הרמב"ן ז"ל והביאם הטור סי' ק"ה דנפקד שמסר הפקדון לב"ח של המפקיד דפטור ולא מצי טעין מפקיד לומר מפייס הוינא ליה ומחיל לי כדאמרינן בפורע חובו של חברו דהתם עילה מצאו שלא לחייבו לזה מפני שעשה שלא ברשות וכ' הרב ומדבריו אתה למד דהיכא דנטלו ממונו של זה כנגד חובו של זה דלא שייך לומר שעשה שלא ברשות ודאי מחייב לשלם לזה לע"ד עדין ליכא למילף מידי דכל שאנסוהו לזה או לממונו בעד חברו כיון שאינו בדין לא מיחייב אידך דמשמיא אנסו להאיך כמ"ש הרב בעה"ת ז"ל משם הרמב"ן ז"ל בשער ע' אלא דלגבי פורע חובו של חברו דלא שייך לומר משמיא אנסו לזה כתב הרמב"ן ז"ל דעכ"פ עילה מצאו שלא לחייבו מפני שעשה שלא ברשות מה שא"כ לגבי נפקד שמסר הפקדון דאין לחייבו מה"ט דמי יימר דהוה מתפייס עלה בידינו דכל פורע חובו של חברו אפי' היכא דאנסו אותו לפרוע אבד מעותיו אמנם מדברי תשו' הרא"ש כלל ע"ג סי' ט' וכלל פ"ט סי' ט' נראה כדינו של מהרי"ט ועוד נראה לע"ד לחייב לראובן כיון דהוא גרם שנתפס שמעון בעדו שע"י שא"ל לעובד כוכבים ששמעון לא הביא לו מאומה נתחייב שמעון לשלם לעובד כוכבים נמצא שראובן הכריחו לשמעון שיפרע בעדו לעובד כוכבים ודמי למ"ש התוס' בפרק הכונס גבי מבריח ארי מדעתו האי שלא מדעתו כלומר שחברו מכריחו שיבריח ארי ומשום הכי ראוי שיתחייב וה"נ בנ"ד. ובר מן דין יש לחייבו לראובן מכיון דמה שנתפס שמעון היה ע"י ששלחו ראובן ליקח לו בהלואה מן העובד כוכבים שכל המעמיד את חברו נגד העובדי כוכבים עלי' רמי לסלוקי לעובד כוכבים מעליו מטעם דארי' ארבע עלי' כמ"ש מהר"ם ז"ל בתשו' סימן רנ"ו והרא"ש ג"כ כלל י"ח סימן ו' שכתב ז"ל כיון שמודה ראובן שהכניסו ערב לעובד כוכבים חייב לפרוע לשמעון כל מה שהוצרך ליתן לעובד כוכבים ואפי' אם היה העובד כוכבים תובע ממנו שלא כדין ואנסו ליתן לו כי הדבר ידוע שידם תקיפא עלינו וזה ידע ראובן כששם אותו ערב וקבל עליו שעבוד זה לפצותו ולסלקי מכל היזק שיבא לשמעון מחמת ערבות זה ואע"פ שלא פירש זה בפירוש הוה ליה כאלו פירש והתנה בו ודמי האי מלתא לההיא דאמרינן זבין ארעא לעובדי כוכבי' אמצרא דחברי' משמתינן לי' עד דמקבל עליה כל אונסא דאתי לי' מחמתיהם משום דאמ"ל אריה ארבעת אמצראי עכ"ל ואין לומר דמ"ש הרא"ש כן היינו משום דס"ל דכל כי האי גוונא חשיב ברי היזקא כמו שנראה מדברי הב"י ז"ל בח"מ סי' קע"ה גבי זבין לעובד כוכבים דמשמע מדבריו שאם לא קבל עליו כל אונסא דאתי ליה ובא לו היזק מהעובד כוכבים שחייב לשלם אבל לדידן דלא חשיב זה ברי הזיקא כמ"ש הב"י שם ה"ז פטור זה אינו דא"כ לא היה צריך הרא"ש לומר דמסתמא ידע ראובן כששם אותו ערב וקבל עליו לפצותו דבלאו הכי ה"ז מתחייב כיון דהוי ברי היזקא אלא ודאי נראה דהרא"ש ג"כ ס"ל כסברת הרמב"ן והרשב"א ז"ל דאינו אנא גרמא בניזקין וכ"כ הנ"י בפרק הגוזל משמיה דהרא"ש ז"ל ולהכי איצטריך הרא"ש לומר דראובן ידע וקביל עליה כל אונסא דאתי לי' מחמתיה ואע"פ שלא פירש כאלו פירש דמי ומתחייב בשעבוד זה בקבלה בעלמא בלי שום קנין כיון דאריה ארבע עליה ואע"ג דלא הוי ברי היזקא כיון דקביל עליה מתחייב. (א"ה ע"כ מצאתי ועיין מ"ש א"א הרב ז"ל בסוף הלכות נזקי ממון):