אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות גביית חוב › סימן ג

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות גביית חוב · סימן ג

סימן ב

מי שאסר נכסיו על ב"ח מהו דינו:

ראיתי להתוס' בפ' אע"פ גבי קונמות מפקיעין מידי שעבוד שכתבו וא"ת א"כ כל אדם יפקיע כל ממונו מב"ח ע"י קונם ותי' דכי היכי דאלמוהו רבנן לשעבודי' דבעל ה"נ אלמוהו לשעבודי' דב"ח ומשמע מדבריהם שם דהיינו דווקא כשאוסרים לב"ח לחודי' הוא דאלמוה אבל כשאוסרים לכל העולם לא אלמוה דלא שכיח שיאסרם לכל העולם כיון דהוא לא מרויח מידי וכן נראה מדברי הריב"ש (ובעל המפה) בח"מ סימן קי"ז וכ"כ הר"ן בנדרים פרק השותפין אמתני' דהמודר הנאה מחבירו ויש לו שם מרחץ מושכרין בעיר אם אין לו תפיסת יד מותרים לרחוץ בהם כ' הר"ן ז"ל והקשה ר"ת דאפי' הכי היכי שרי והא מ"מ גוף המרחץ של המשכיר הוא ויכול לאסור אותו על השוכר כדאמרינן בערכין המשכיר בית לחבירו והקדישו הדר בו מעלה שכר להקדש ותי' ר"ת דדוקא גבי הקדש יכול לאסור משום דהקדש מפקיעין מידי שעבוד אבל גבי קונמות אע"ג דמפקיעין מידי שעבוד ה"מ בקונם כללי דהוי כמו הקדש אבל בקונם פרטי אלמוהו רבנן לשעבודי' עכ"ל. ונראה דכל זה אינו אלא לשיטת ר"ת דס"ל דקדושת דמים מפקיע מידי שעבוד אבל לדידן דאית לן דאין קדושת דמים מפקיע מידי שעבוד נראה דהוי איפכא דבקונם כללי כיון דאין בו קדושת הגוף שהרי יש לו פדיון וכדאיתא בפ"ד נדרים אינו מפקיע מידי שעבוד ולא אמרינן קונמות מפקיעין מידי שעבוד אלא בקונם פרטי שאין לו פדיון והוי קדושת הגוף וכן מבואר עפ"י פי' רש"י והר"ן והרא"ש בפ' בתרא דנדרים יע"ש:

איברא דדעת הרמב"ן נראה שהוא כסברת ר"ת דאפילו בקדושת דמים מפקיע מידי שעבוד ולפ"ז הי' נראה דהוה ספיקא דאורייתא ואזלינן לחומרא ומ"ש התו' דאלמוה רבנן לשעבודי' דב"ח נראה דאין זה מוסכם דהא פי' רש"י בפ"ב דנדרי' ובפ' אע"פ דהא דאלמוה רבנן לשעבודי' דבעל ואינו מפקיע מידי שעבוד ה"ט משום דבעל עשאוהו כלוקח ולא כמלוה כלומר דלא אמרו אלא מפקיעין מידי שעבוד שאין לו בהם למלוה אלא שעבוד לבד אבל בעל קנין הגוף אית ליה בנכסי אשתו שהרי עשאוהו כלוקח ומינה נלמוד לב"ח כיון שאין לו אלא שעבוד לחוד לא אלמוה וכ"נ מדברי הרמב"ם בפ' י"ב מהלכות נדרים דדוקא גבי בעל אלמוה משום דשעבודי' דבעל הוי מדבריהם וחכמים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה ולפ"ז נראה דבקונם כללי הוי ס"ס ומפקיע מידי שעבוד ד"ת. ואם מפקיע דלמא חכמים אלמוה לשעבודי' אבל בקונם פרטי דודאי מפקיע מידי שעבוד לא אתי ספק תקנה ומוציא מידי וודאי איסור תורה:

איברא דצריך להבין לפ"ז א"כ מאי מקשה תלמודא בפ' המדיר וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה ומאי קושיא נימא דקונמות מפקיעין מידי שעבוד וההיא דקונם שאני עושה לפיך שאני משום דבעל עשאוהו כלוקח ונראה דהאי תרוצא לא שייך הכ' דבשלמא כשאדם אוסר נכסיו לב"ח כיון דהשתא נכסי דלוה נינהו דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה שפיר מצי לאוסרן ואע"פ שמשועבדי' לב"ח אבל כשבא לאסור הנאתו על אשתו שהוא משועבד לה היכי מצי להפקיע חיובו שהוא מחויב מן התורה לזונה דלאו כל כמיני' לאסור עצמו במה שהוא משועבד מן התורה:

ונראה לע"ד דכל זה לא הוי אלא כשאסר הלוה נכסיו למלוה אבל אם א"ל הנאתי עליך כיון דב"ח בחובי' הוא דשקיל אינו מקרי שנהנה מן הלוה כלום דחשיב כאלו לקחה בדמים ונראה ראי' לזה ממ"ש הרמב"ם בה' נדרים דהשותפין שנדרו הנאה זמ"ז דבחצר שיש בו חלוקה אסורים לכנוס עד שיחלוקו והקשה הר"ן ז"ל ע"ז דאפי' לאחר שיחלוקו אמאי מותרים דהא אמרינן לעיל ככרי עליך ונתנה לו במתנה ה"ז אסור משום דעליך א"ל ושויתי' כהקדש וה"ה אם לקחה ממנו דאסור כל כמה דלא אפסקי' אחר ע"כ. אבל לע"ד נראה דטעמו של הרמב"ם ז"ל כמו שכתבתי דשאני הכא דלא אסר עלי' כי אם הנאתו והשתא שלקחה ממנו אינו נהנה מחבירו כלום ולא דמי לככרי עליך דהתם לא הזכיר לי' הנאתי אלא ככרי א"ל ואסרו עלי' אע"פ שאינו נהנה מן המדיר כלום. וכ"ת הא כיון דהשותפין אסרו זע"ז אינם יכולין ליקח זה מזה כלום וכדתנן שישראל נהנין לי ואני להם אינו מותר כי אם באומות דהכא כיון דמעיקרא של שניהם הי' בשוה לא שייך לומר הנאת לוקח או הנאת מוכר יע"ש וע"פ הדברים האלו הי' נראה לי ג"כ ליישב מה שהקשו הראשונים דהי' לו מרחץ מושכרין בעיר דשרי המודר לרחוץ בהם שהבאתי לעיל דאמאי והלא המשכיר יכול לאסור הבית לשוכר ולע"ד מעיקרא לק"מ דוודאי אי הוי מפרש המדי' ואסר עלי' אפילו המרחץ שהיה א"ל כל נכסי אסורים עליך ה"נ אבל השתא דלא א"ל כי אם הנאתי אסור עליך אין המודר נהנה משל מדיר כלום שאינו משלו כלום אלא משל שוכר שהרי כל ימי מיגר השכירות הנאתו של שוכר הוא:

וראיתי להרב מהרימ"ט בח"א סי' ה' שהסכים לדברי אלו אלא דאתי עלי' מטעם דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואינו בידו ודבריו נוטים לחילוק שחלקתי לעיל אבל מדברי התו' שכתבו דההיא דמקשה תלמודא בר"פ המדיר דכיון דמשועבד לה היכי חייל נדרא היינו משום דאלמוה רבנן לשעבודי' משמע דאפילו באומר הנאתי עליך מדיניה מפקיעו מידי שעבוד שהרי מתני' איירי באומר לו הנאתי עליך ומה שהביא מהרי"ט ז"ל ראיה מדברי התוס' בפ' אע"פ גבי נדרה שלא להניק את בנה שכתבו דאין לפרש שאסרה הנאת יניקתה עליו דכיון דמשעבדה ליה אין הנדר חל ואם איתא דהא דאין הנדר חל על השעבוד היינו משום דאלמוה רבנן אבל מדינא חייל א"כ יכולים היינו לפרש הברייתא בנדרה ואסרה הנאת יניקתה דב"ש סברי כיון דהוא נתן אצבע בין שיני' שקיים לה ולא עבדו רבנן תקנתא אלא וודאי משמע דכל כה"ג לא חייל כלל דהנאת יניקה לא מצי לסלוקי בזוזי ולא אמרו דקונמות מפקיעין מידי שעבוד אלא היכי דאפשר לסלוקי אותו שעבוד בדמים. ולע"ד אין משם ראיה כלל דהא וודאי כל שנדרה היא בלא רשות בעלה אף על פי שקיים לה הוא אחר כך מ"מ כיון דבשעת נדרה הי' שלא ברשות לא חייל דכיון דהשתא לא חייל לקמי' נמי לא חייל דאלמוה רבנן לשעבודי' כל ימי היותה תחתיו. אבל אני כתבתי במ"א דכל מידי שמחויב מהתורה לעשותו לא מצי לאסור עצמו באותו דבר ולא אמרו נדרים חלים על דבר מצוה אלא היכי דאוסר חפצא שאין החפץ מושבע על המצוה אבל היכי דאוסר עצמו ואמר הנאתי עליך דאז האסור קאי על גופי' ומהאי טעמא אסור אפי' במה שירויח אח"כ דעדיין לבל"ע וכמ"ש הר"ן בנדרים אמתני' דישראל נהנים לי כה"ג לא חייל על דבר מצוה כדי לאסור הנאתו על אחרים לבטל את המצוה דהא כבר מושבע ועומד הוא על דבר מצוה ורבינו ירוחם ז"ל כתב דאם אסר הנאתו על כל העניים נוטלין ממנו בע"כ ונותנין לעניים ולא אמרי' קונמות מפקיעין מידי שעבוד:

עוד ראיתי בתשו' מהרי"ט הנ"ל שכתב על ראובן שהי' משועבד לשמעון ואסר הנאתו עליו דאעפ"י ששמעון ג"כ אסר הנאת ראובן עליו לא בשביל כך נמחל שעבודו דאם אחד אסר על עצמו בקונם הנאת חוב שיש לו אצל אחרים לא מסתבר לומר שאם מת לא יטלוה יורשיו עכ"ד וקשה לי עליו מההיא דכתב הר"ן פ' ואלו נדרים דף פ"ה גבי מתני' דקונם כהנים נהנין לי כו' דקאמר רבא התם שאני תרומה דהיינו טעמא דיטלו ע"כ משום דתרומה לא חזיא אלא לכהנים וכו' וז"ל ומהא שמעינן שהאוסר הנאת פירות על עצמו יכולים אחרים ליטול בע"כ ואינו יכול לעכב כ"ז שלא אתשיל והיכי דאיתשיל הרשב"א ס"ל דחייבים לשלם ומדברי הר"ן שם נראה דאף א' אי. עלה כבר זכו אחרים דמשעה שאסרו הפקירם:

עוד כתב מהרי"ט שם שאין לקהל לפטור עצמם מאותו חלק בטענה דאיהו דאפסיד אנפשי' דמ"ש מההיא דתנן בפרק אע"פ נדרה שלא להניק בית שמאי אומרים שומטת דד וב"ה אומרים כופה ומניקתו ומפרש בגמרא דבנדרה היא וקיים לה הוא קא מיפלגי דבית הלל סברי היא נתנה אצבע בין שיני' הא קמן דאפי' בקיים לה הוא דיכולה היא לומר כסבורה הייתי שיפר ואפי' הכי סברי בית הלל היא נתנה וכופה ומשמשתו וכו' ומלבד שאין הנדון דומה לראיה כמבואר למעיין עוד ק"ל דמאי מייתי דההיא אוקמתא אדחייה. ובפרק המדיר דף ע"א ע"א אוקימנא סתם מתני' כמ"ד הוא נתן אצבע בין שיניה ועיין בהרמב"ם סוף פי"ב מה' אישות. הן אמת שראיתי בהגהת אשירי פרק אע"פ שכתב משם מהרי"ח כאוקמתא קמייתא ודבריו צ"ע:

עוד כתב מהרימ"ט על מה שכתב הרשב"ץ דכל דמחוסר גוביינ' יכול לאסור ז"ל איברא דיכול לאסור חפץ אחד על בעל חובו ואפי' הוא משועבד לו אבל לאסור כל נכסיו על בע"ח הא ודאי אינו יכול דאם כן כל אדם יפקיע שעבודו של חברו יע"ש ודין זה במחלוקת שנוי עיין בהר"ן פרק אע"פ ובה"ע סי' קי"ז, עוד כתב הרב וז"ל וחוץ מזה אפי' לא היה מקום כאן לומר דאלמוה רבנן לשעבודי' הנדר מעיקרו אין בו ממש דהא דכתבו התוס' דאלמוה רבנן לשעבודי' זהו באוסר כל נכסיו על ב"ח דאי בתר הכי נפלו לי' זוזי יכול הב"ח ליהנות מהם אבל אם הדירו לוה לב"ח קונם הנאתי עליך מי חייל קונם עליה ויש לי ראיה מהא דאמרינן פרק המדיר הנאת תשמישי עליך כופה ומשמשתו וכו' ע"ש ותמהני עליו דהא ריש פרק המדיר את אשתו מליהנות לו קאמר בגמרא היכי מצי מדיר לה והא משועבד לה הקשה הר"ן ז"ל ומאי קשיא לי' והא אמרינן בפרק אע"פ דקונמות קדושת הנוף ומפקיעין מידי שעבוד י"ל דכי היכי דאמר התם דאלמו' רבנן לשעבודיה דבעל ה"נ אלמוה רבנן לשעבודה דאשה וכ"כ הרא"ש בפרק אע"פ ופ"ב דנדרים ומה שהביא מדברי התוס' דפרק אף ע"פ גבי נדרה שלא להניק אין ראי' משם דכי היכי דאלמוה רבנן לשעבודי' אע"ג דהוה מצי מיפר ה"נ אלמוה אע"פ שקיים לה הוא ומן התימה על הרב ז"ל דהתוס' הכריעו ההיא דב"ח מההיא דפרק המדיר דפריך וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לי' ונימא דמפקא שעבודא ע"י קונם ע"כ ואע"ג דהתם איירי באוסר הנאתו עליה. וראיתי להרב בעל לחם משנה בפי"ב מהל' אישות הקשה לדברי הר"ן ז"ל דכ' דאנן קי"ל דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד מההיא דכ' הרמב"ם פי"ד אמר לה תשמישי אסיר עליך שאינו חל מפני שהוא משועבד והא קונמות מפקיעין מידי שעבוד ותירץ דדוקא גבי ממון קונמות מפקיעין אבל גבי עונה דאין התנאי מועיל ולא ניתן למחילה אין הקונם מועיל להפקיעו עכ"ד ותמהני עליו דבפ"ב דנדרים גבי תשמישי אסור עליך כו' הקשה הר"ן והא קי"ל דקונמות מפקיעין מידי שעבוד ותירץ דכי היכי דאלמוה רבנן לשעבודי' דבעל הכי נמי אלמוה לשעבודיה דידה:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה