מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות אונאה · סימן כג
כתב הרב ב"י בסי' רל"ב בשם הר"ן ז"ל אהא דתנן מדה בחבל פחות כל שהוא ינכה יתר כל שהוא יחזיר ואע"ג דכל דבר שבמדה חוזר שאני הכא דכיון דא"ל מדה בחבל לפי מדה בחבל קא אמר הא לאו הכי כל שאי אפשר להשלים בטל מקח לגמרי וכו' עד וכן כתב הרמב"ם פט"ו מהלכות מכירה וז"ל הרמב"ם המוכר לחברו במדה וכו' וטעה בכל שהוא חוזר כיצד מכר לו מאה אגוזים ונמצא צ"ט נקנה המקח ומחזיר את הטעות וכתב הרב המגיד ז"ל שכ"כ הר"י ן' מיגאש ז"ל דהא דאמר רבא כו' פירוש שהמקח קיים ומחזיר מה שחסר כיון דלא הוי טעותא בסך הערך וכן העלה הרשב"א ז"ל וכו' ומשמע דע"כ לא אמר הרמב"ם ז"ל אלא בדבר שאפשר להשלים אבל בדבר שאי אפשר להשלים בטל מקח עכ"ד. וקשיא לי על הרב ב"י ז"ל דהשוה דברי ה"ה לדעת הרמב"ן והר"ן ז"ל דבדבר שאי אפשר להשלים בטל מקח וזה אינו דבפרק כ"ט גבי מ"ש הרמב"ם האומר לחברו בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל וכו' כתב ה"ה ז"ל משנה מפורשת שם ואע"פ שאמר בית כור עפר והוא פחות המקח קיים ומנכה כמו שכתבתי פרק ט"ו דכל שאין האונאה בסך הערך המקח קיים וכ"כ הרשב"א ז"ל ונתן טעם דכל לוקח ומוכר אפי' במקח אחד לאו דוקא מעמידים דבריהם אלא לפי משקל ולפי מנין ע"כ הרי דאפי' בדבר שאי אפשר להשלים שאין האונאה בסך הערך המקח קיים והוי כמו דבר שאפשר להשלים ולפי דעת הר"ן אינו כן דכל שא"א להשלים אע"ג דאין האונאה בסך הערך המקח בטל. ועוד צ"ע דהכא משמע דכל שאי אפשר להשלים ס"ל להר"ן ז"ל דהמקח בטל ומטעם זה כתב דהמוכר שדה לחברו ונמצא שגזלה מוכר מקצתה והרי אותה מקצת יוצא מתחת ידו מכיון דבטל מקצתו בטל כולו עכ"ל ולכאורה קשה דבטור ח"מ סי' ר"ג גבי מ"ש וי"א דוקא בכי האי גוונא משום שאין החמור ראוי ליחלק אבל אם אמר פרה וטלה בכור חטים ומשך את הפרה ולא משך טלה קנה בחטים כנגד הפרה כו' כתב הב"י וז"ל זה דעת הר"ן וז"ל משום דקשיא לי' אמאי לא קנה כנגד מעותיו כדאמרינן בפ"ק דקדושין גבי מכר לו עשר שדות ולא נתן דמי כולם כשהחזיק בא' מהם לא קנה כולם ומיהו כנגד מעותיו מיהא קנה ותירץ דשאני הכא שאינו ראוי ליחלק אבל החליף פרה וטלה בכור חטים ומשכה לפרה ולא משך לטלה קנה בחטים כנגד הפרה עכ"ל ומדברים אלו משמע דאפי' עשאם מקח אחד ואינו רוצה המוכר ליתן לו כל המקח אפי' הכי המקח קיים במקצת וזה ממש כסברת הרשב"א וכן קשה על הרשב"א ז"ל דבשני מקומות אלו גמר אומר דאפי' המקח אחד אם מחזיק במקצתו ונתן דמיו קנה אותו מקצת ולא אמרי' כיון שהמקח אחד לא קנה לחצאין, ואלו ה"ה בפ"ל מהלכות מכירה כתב בשם הרשב"א וז"ל אבל במכר גוף ופירות אפי' אמר לוקח הניחו לי ואוכל פירות כל ימי הבעל אין שומעין לו שהבעל לא מכר אלא גוף ופירות ומקח אחד הוא וכיון שמקחו בטל בגוף הכל בטל ואפי' פירות אינו אוכל עכ"ל מהכא משמע דכל שהמקח אחד אם נתבטל מקצתו בטל כולו וכדברי הרשב"א ז"ל הנז' כתב הנ"י ז"ל בפרק חזקת שלשה שדות בשם המפרשים וז"ל אבל כתבו המפרשים שאם מכר גוף ופירות אפי' אמר הלוקח הניחו לי לאכול הפירות וכו' שומעין לו יע"ש. אך קשה דבפרק יש נוחלין כתב הנ"י וז"ל המחבר מכר האב מכורין עד שימות פי' אם ירצה הלוקח שאם אינו רוצה חוזר בו ומבטל המקח וכו' משמע מדבריו אלו דדוקא לוקח הוא דמצי לחזור בו אבל מוכר לא וזה הפך דעת המפרשים שסתם וכתב דבריהם בפרק חזקת:
איברא דראיתי למהריב"ל בח"א סוף כלל י"א שהביא דברי הנ"י ז"ל דפרק יש נוחלין והבין בתחלת דבריו כאמור ואי כתב וז"ל אבל כד דייקי' שפיר בדברי הרב המחבר הנז"ל כל עצמו לא בא אלא לומר שאף שקנה בסתמא אפי' הכי יוכל לומר הלוקח אני לא כיוונתי אלא לקנות גוף ופירות ואם ירצה יכול לחזור בו אבל אין הכי נמי שגם המוכר יוכל לחזור בו עכ"ל ועיין עוד מ"ש הרב הנז' בח"ב סי' ל"ז. (א"ה לע"ד נראה דע"כ לא כתב הנ"י דדוקא לוקח הוא דאם רצה לחזור חוזר אבל מוכר לא אלא כשמכר האב סתם דאז מצי לוקח למימר איני רוצה מכירה זו לחצאין שדעתו הי' לקנות גוף ופירות אבל מוכר מסתמא ודאי יודע הוא שאין לו בהם אלא פירות ומעיקרא לא כיון להקנות אלא פירות הלכך חל המקח לגבי דידיה ואין יכול לחזור בו ואדרבה חייב להחזיר מעות שנתן הלוקח יותר על דמי קנין הפירות ומה שכתב בפרק חזקת בשם המפרשים דגם המוכר יכול לחזור בו התם איירי כשאמר לו המוכר בפירוש שמוכר לו גוף ופירות דנראה דטעה בדעתו וסבור שיש לו כח למכור גוף ופירות הלכך גם מוכר יכול לחזור בו דיכול לומר שלא נתרצה מעיקרא אלא מחמת שהי' סבור כן כאמור ואם הי' יודע שלא הי' לו כח למכור גם הגוף לא הי' מוכר הפירות שבדמי הפירות אינו יכול לעשות חפצו:
ועוד אפשר ליישב זה באופן אחר דבפרק יש נוחלין איירי כשהלוקח נתרצה במקחו אחר שידע שלא יכול לקנות כי אם הפירות קודם שחזר בו המוכר ובפ' חזקת איירי דכשאמר הלוקח הניחו לי לאכול הפירות כבר חזר בו הבעל וזה נוטה לסברת ה"ר יונה ז"ל שהביא הטור בסי' רכ"ז גבי אם היתה האונאה יתר על השתות ולפי סברת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שם יע"ש נראה דאפי' אם חזר בו המוכר כל שהלוקח נתרצה השתא במקחו ואינו תובע דמי היתרון שנתן אין כח ביד המוכר לבטל המקח. ונראה לע"ד דאם הי"מ שהביא הנ"י בפרק חזקת ס"ל כן צריך לומר דהא דכתבו דאפי' אם אמר הלוקח הניחו לי לאכול פירות אין שומעין לו איירי כשיתבע הלוקח דמי היתרון שנתן על דמי הפירות מעתה חל עלי חובת ביאור ליישב מה שהקשינו לעיל דהרשב"א ס"ל דהמוכר מקח אחד אפי' בדבר שא"א להשלים המקח קיים במקצתו ואלו גבי האב שמכר ללוקח כתב דאף בפירות המקח בטל נראה לע"ד דאפשר לומר דע"כ לא קאמר הרשב"א דקנה מקצתו אלא בדבר שערכו ידוע כגון קרקע או פרה וטלה בכור חטים דכל כי האי גוונא אפשר לומר דכל לוקח ומוכר אפי' במקח אחד לאו דוקא מעמידין דבריהם אלא לפי משקל ולפי מנין כמ"ש ה"ה ז"ל בפרק כ"ח מהלכות מכירה יע"ש אבל מכירת פירות שמוכר האב או הבעל שאין ערכם ידוע דאפשר שימות היום או למחר כל כה"ג אין המקח קיים אפי' בפירות דהוי קצת למאי דקי"ל משך עד שלא פסק הדמים לא קנה: