מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות אונאה · סימן כ
וב"ה אין לו עליו אונאה משום דמאני תשמישי' יקירי עלי' וכתב הרמ"ה ז"ל הביאו הטור בסי' רכ"ז לא שנא מכר ב"ה ואינה או נתאנה לא שנא לקח ואינה או נתאנה וכ"כ המרדכי בשם ר"ת ז"ל דאפי' לקח בע"ה ונתאנה אין לו אונאה דב"ה מאני יקירי עלי' ולוקחן ביוקר יע"ש ובפ"ק דקדושין דפ"ח גבי עגל זה לפדיון בני כתב הר"ן ז"ל ולא אמרן אלא כגון רב כהנא שהוא אדם חשוב ופעמים שהוא נותן דמים הללו כדי להתייקר בו וכ"כ הריטב"א ז"ל ודקדק משם דשמעינן מהכא שהלוקח חפץ בשיתא ובשוק לא שוה אלא חמשה אי להאי לוקח שוה שיתא אין בו אונאה דבתר דידיה אזלינן ולדידיה שוה שיתא עכ"ל וזה נוטה קצת לסברת ר"ת אבל בר"פ איזהו נשך אמרו מה לאונאה שכן דרך מקח וממכר ופי' רש"י ז"ל ויש בני אדם שצריכים לחפץ וקונים אותו ביותר משיוייו נראה דאפי' באינש דיקירי מאני עלי' יש בו דין אונאה כל כמה דלא ידע וההיא דקדושין אינה ראי' דהתם שאני דסבר וקביל אבל כשלא ידע אפי' אם הוא רגיל להתייקר בכלים כאלו בכ"כ דמים מכל מקום השתא מיהא לא ידע וסבור שבשוייו הוא לוקח וכי כל מה שלוקחים בעלי בתים לוקחים ביותר משוייו: