מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות אונאה · סימן יב
מי שמכר חפץ לחברו ואמ"ל דאם יהיה בו אונאה אם ירצה הלוקח לבטל המקח יחזור ואם ירצה לקיים המקח ושיחזיר לו אונאתו הרשות בידו והוקר בכדי שיראה לתגר ועתה רוצה הלוקח לקיים המקח ושיחזיר לו אונאתו והמוכר אינו רוצה להחזיר לו האונאה הדין עם מי:
תשובה היכא דאיכא אונאה יותר משתות כתבו הרי"ף והכ"מ ז"ל דאם המתאנה אינו תובע אונאתו אין המונה יכול לחזור בו אבל ה"ר יונה והרא"ש ז"ל ס"ל דיכול לחזור שכל זמן שהמתאנה יכול לחזור אין המקח יכול להתקיים דסתמא יחזור המתאנה שהרי אינו יכול לתבוע אונאתו והוי כנושא ונותן בדברים וצריך להבין דהא בנמצא מום במקח דהוי מקח טעות ואין הלוקח יכול לתבוע אונאתו ואפ"ה משמע מדברי הטור סי' רל"ב שאין המונה יכול לחזור בו אלא דוקא כשהמתאנ' תובע אונאתו שהרי כתב וז"ל וכן אם ירצה הלוקח לקחת פחת המום הרשות ביד המוכר לומר או קח אותו כמו שהוא או תקח מעותיך והחזר לי מקחי ע"כ משמע דדוקא כשטוען הלוקח האונאה הוא דמצי לומר הכי אבל אם אינו טוען לא ועוד קשה דהאיך יכול לחזור אם אין המתאנה תובע אונאתו הא ודאי נראה דכל שהלוקח נתרצה השתא ומחל על טעותו חל המקח מעיקרא ותדע דהא גבי קידושין אמרי' בפ' המודר דנכנסה לרשות הבעל לא מצי טעין במום דחזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו וראה השתא ונתפייס וחלו הקדושין למפרע וכן מוכח בכמה מקומות בקידושין ואמרו שדקדק הר' יונה ז"ל מדרב חסדא שאין המקח חל מעיקרא מדאיצטריך לטעמא דאי לאו דאוניתני והול"ל דהשתא כיון דאיתרצאי במקח ברשותיה אייקר דאיגלאי מילתא למפרע שחל המקח מעיקרא ע"כ איברא שהכי הוא דהתם ליכא למימר כיון דאיתרצאי השתא חל מעיקרא דמה שנתרצה השתא היינו משום דהוקר אבל אם לא הוקר לא היה מתרצה משא"כ היכא דלא הוקר דכל היכא דנתרצה השתא איגלאי מילתא למפרע דהיה מרוצה ולפי חילוק זה יראה דאיכא למימר לענין מקדש את האשה ונמצא בה מום ונתרצה הבעל במוהר ומתן דאין הקדושין חלים מעיקרא שאין זה נתרצה אלא השתא דיהבו ליה מתנה. וה"ה אם הלוקח יהביה לאחר במתנה ואח"כ הוקר דאעפ"י שנתרצה השתא הלוקח לא אמרינן דחל המקח מעיקרא וכי יהביה לאחר במתנה או שקידש בה את האשה דידיה הוא אלא השתא הוא דנתרצה ואין המקח חל אלא מכאן ולהבא וכי יהבי' במתנה קודם שהוקר לאו דידיה הוה עדיין וכמו כן אם השתא שהוקרו אינו ברשות לוקח אלא שהניחו אחר שמשכו ברשות מוכר כיון דאמרינן דאין המקח חל למפרע נראה דלא קנאו הלוקח וכמו שכתב ה"ר יונה ז"ל ומה שכתב הרב ב"י ז"ל גבי מה שכתב הטור בסי' הנז' וז"ל והיכא שמכר לו שוה חמשה בששה ולא הספיק להראותו עד שעמד בשמונה אע"פ שחזר לדין בטול מקח אצל מוכר אפילו הכי אינו יכול לחזור בו ולא עוד אלא שחייב ליתן ללוקח האחד שהרי נקנה המקח וברשות לוקח הוקר ע"כ דזה הוא כדעת היש אומרי' ואע"ג דמשמע מדברי הרא"ש ז"ל שדעתו נוטה לדעת ה"ר יונה ז"ל סתם דבריו כדברי היש אומרי' משום דמסתבר לי' טעמייהו וכן פסק הרמב"ם ז"ל עכ"ל. ולפי דבריו נראה דאין דקדוקו של ה"ר יונה כלום אלא המקח חל מעיקרא ולע"ד אין נראה כן והרמב"ם והטור ז"ל לא פליגי עם ה"ר יונה ז"ל דהרמב"ם והטור ז"ל איירו באונאת שתות דהמקח קיים מעיקרא ומשום הכי מצי לתבוע אונאתו השתא אע"ג דהוקר וה"ר יונה ז"ל לא מיירי אלא בדינו של רב חסדא דהתם היה יכול הלוקח לבטל המקח. ואפילו החולקים על ה"ר יונה יודו בכה"ג דהוי ביטול מקח מעיקר' דלא מצי לתבוע אונאתו השתא דהוקר שהרי מתחלה ג"כ לא היה יכול לתבוע אונאתו ואין המקח חל מעיקרא אלא דס"ל דהתם בדרב חסדא דמעיקרא היה יכול לתבוע אונאתו משום דעשו ידו על העליונה השתא דהוקר ג"כ לא הופקע זכותיה. ולפי זה נראה דבנ"ד דהתנה דאם יהיה בו אונאה אם ירצה הלוקח לבטל המקח יחזור ואם ירצה לקיים המקח ושיחזיר לו אונאתו הרשות בידו והוקר בכדי שיראה לתגר דלא מצי לתבוע אונאתו כסברת ה"ר יונה דהכי נראה עיקר. ובירושלמי דפרק הזהב אמרו מכר שוה חמש בשש והוקר ועמד בשבע אמר ר' יוחנן כשם שבטל מקח אצל זה כך בטל אצל זה ע"כ נראה דס"ל דבטול מקח שאמרו שיכול לחזור בו אינו אלא מי שנתאנה אבל לא מי שאינה והיינו טעמא משום דהוי כאלו א"ל המוכר שאם ירצה אותו כמות שהוא יהא שלו והלכך כל שנתרצה המתאנה קנאו אבל כשהוקר ואח"כ נתרצו בזה אמר ר' יוחנן דשניהם יכולים לחזור בהם משום דנראה דלא נתרצה זה אלא מפני היוקר וכיון שכן אין לומר דהשתא דנתרצה חל המקח מעיקרא ומשום הכי אף המוכר יכול לחזור בו ורב חסדא דאמר דמוכר אינו יכול לחזור בו הוצרך לומר טעם דאי לאו דאוניתני ונראה דהשתא לצ"ל דבביטול מקח דאינו חוזר המאנ' מטעם דאי לאו דאוניתני דלפי זה איכא לפלוגי כמו שחילק ה"ר יונה אבל עיקר הטעם כמו שכתבנו שהמאנ' כבר נתרצה להקנותו כל זמן שירצה זה. (א"ה עיין בחידושי הרמב"ן ז"ל בפרק הספינה שהביא הירושלמי הנז' ולפי מה שפירש הוא ז"ל דהירושלמי איירי בשלא משך ולענין מי שפרע יע"ש אין לדקדק מזה הפך סברת ה"ר יונה ז"ל לומר דאם איתא דבביטול מקח שניהם יכולים לחזור בהם אמאי לא אשמועינן ר' יוחנן רבותא טפי דאפי' אם משכו ונתן המעות שניהם יכולים לחזור בהם דכל כי האי גוונא דאיירי ר' יוחנן שהוקר המקח הוי כאלו נתרצה הלוקח דשוב אין המוכר יכול לחזור בו כמ"ש הרא"ש ז"ל בפרק הספינה יעויין שם):