מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות אונאה · סימן ב
מי שלקח מקח מחברו ונתן לו בדמיו דינר זהב פסול מהו הדין. יראה לע"ד דאי האי דינר. לא נפיק אפילו בשעת הדחק ה"ז מקח טעות והמקח בטל כמי שלא נתן מעות דדברים אינם עושים קנין ואפילו למי שפרע אבל אם הדינר יוצא בשעת הדחק המקח קיים אלא שצריך להחליף הדינר ודבר זה בפ"ק דקדושין דף ח' דקאמר שם גבי מקדש את האשה ונמצא דינר רע מקודשת ויחליף דמיירי ביוצא על ידי הדחק ומשום הכי מקודשת ויחליף אבל אם אינו יוצא אפילו ע"י הדחק אינה מקודשת משום דהוי קדושי טעות וגבי סלע שנפחתה דהמקח. קיים ויחזיר האונאה כתב הרמב"ם ז"ל דמיירי ביוצאה ע"י הדחק אבל אם אינה יוצאה ע"י הדחק לעולם חוזר וכתב ה"ה דס"ל לרבינו דהמשנה איירי ביכול להוציאה ע"י הדחק. ולפי זה צריך לומר דהאי דקאמר שם בגמרא סלע כיון דלא סגי לי' לא מחיל איניש האי דלא סגי דקאמר היינו לומר דלא סגי כי אם ע"י הדחק. ולפ"ז נראה דאין חילוק בין מטבע מזוייף למטבע חסר דזה וזה כל שאינו יוצא אף ע"י הדחק ה"ז מקח טעות וחוזר לעולם וכל היכא דיוצא ע"י הדחק המקח קיים אלא דבחסר מחזיר לו האונאה ובמזוייף מחליף וזה צל"ע בנמצא מזוייף ויוצא ע"י הדחק אי חוזר לעולם או לא אלא כל ששהא בכדי שיראה מחל דלפי מה שהוכחנו מההיא דקדושין דמקודש ולא הוי טעות נראה דשוה לסלע שנחסר דהמקח קיים ויחזיר האונאה ועיין בטור ח"מ סי' כ"ז מ"ש הרב ב"י ז"ל בשם ה"ר יונה ז"ל: