מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות אונאה · סימן א
מי שאמר לחבירו מכור לי חפץ זה במנה זו ונמצא המנה חסר אם המקח קיים וישלים זה מה שחסר מן המנה:
תשובה איתא בפ"ק דקדושין התקדשי לי במנה זו ונמצא המנה חסר דינר או דינר של נחשת אינה מקודשת מוכח מהסוגייא שיש חילוק בין מנה סתם למנה זו דבמנה זו לא חלו הקדושין כלל ואפי' לא חזרה בה אין השלמה מהניא וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו מהל' מכירה שכתב מכר לו מאה אגוזים בדינר ונמצא המעות חסרים חוזר כלומר והמקח קיים אלא שצריך להשלים ע"כ והראב"ד כתב עליו פעמים שאין המקח נקנה כגון שהיה לפניו שק של אגוזים וא"ל הילך שק זה שיש בו סאה של אגוזים והלך ומדדו ונמצא חסר שאף השלמה לא מהנייא וכתב ה"ה ז"ל שדימה הוא זה לקדושין למקדש את האשה במנה זה דאם לא ידעה ונמצא חסר דאינה מקודשת וכו' וסובר הראב"ד ז"ל דע"כ לא מפלגינן בהאיש מקדש בין מכר למלוה בכה"ג אלא בשלא אמר מנה זה ומ"מ אין קידושין דומה למקח וממכר בכה"ג וכדברי המחבר ורבו ז"ל עיקר עכ"ל. ונראה מתוך דבריו דדוקא במנה זה ונמצא חסר יש לדמו' קדושין למקח וממכר אבל במנה סתם לא למדינן מקדושין והמקח קיים וזה ישלים וזה אינו מוסכם דאפי' במנה סתם נראה דלא מהנייא אלא כשאמר לו דינר החסר יהא עלי במלוה ושתק המוכר דבמכר כיון דלא כסיף למתבעיה שתיקה כהודאה דמייא וכ"כ הר"ן בפ"ק דקדושין דסוגיין דהאיש מקדש איירי שא"ל התקדשי לי במנה ונמצא חסר דינר וא"ל הרי הוא עלי מלוה מר סבר כסיפא לה מלתא למתבעא כלומר ומ"ה לא סמכא דעתא ומ"ס לא כסיפא לה מלתא למתבעא ושוין במכר שזה קנה במכר וודאי לא כסיפא מלתא למתבעא עכ"ל ולפי זה נראה דאפילו במנה סתם שלא אמר דינר החסר יהא עלי מלוה אם חזר המוכר ולא נתרצה להשלמ' לא מהני הקנין וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ח שכתב הקונה דבר מחברו ונתן לו הדמים וטעה במנין המעות ואח"ז תבעו המוכר נקנה המקח ומחזיר לו השאר וכתב ה"ה זה מבואר מהסוגייא דקדושין ושוין במכר שזה קנה ובודאי שאין מי שנותן מקצת הדמים אלא כאילו נתן כולם ע"כ יראה מתוך דבריו דבמכר קנה ואפי' חזר המוכר ולא נתרצה וה"ט דגבי מכר קי"ל דבמקצת מעות קנה כמבואר בפ' הזהב גבי ערבון ובקדושין דוקא הוא דבעינן לרצוי דידה משום דאין מקצת מעות קונות וזה נראה דלא כמ"ש הר"ן שהבאתי לעיל (א"ה אפשר לצדד דהר"ן ס"ל דכל שאמר דינר החסר יהא עלי מלוה פליגי בה דמ"ס דאפ"ה כסיפא לה מלתא למתבעא ומ"ס דלא כסיפא לה מלתא למתבעא כיון שבפי' א"ל דינר החסר יהא עלי מלוה אבל כשנתן לה מנה חסר דינר ולא א"ל מידי כ"ע מודו דאינה מקודשת מטעם דבכה"ג כסיפא לה מלתא למתבעיה ולפ"ז במכר ודאי דלא כסיפא למתבע קנה ואפי' דלא אמר לו דינר החסר יהא עלי מלוה):
ונראה דהר"ן ס"ל דכי אמרינן מקצת מעות קונות ה"ד כשלא היה טעות דאז גמר ומקני מעכשיו אבל היכא דנמצאו חסר לא גמר ומקני אפי' במכר עד שיאמר לו דינר חסר הרי עלי במלוה וקודם זה יכול לחזור בו ודעת הרא"ש בפסקיו נוטה לסברת הר"ן יע"ש. אבל דעת הרמב"ם ז"ל בה' אישות נר' דבמנה סתם ונמצא חסר דינר דמקודשת ואע"פ שלא א"ל דינר החסר הרי עלי במלוה שכת' דדוקא במנה זה הוא דנמצא חסר דאינ' מקודשת משמע הא במנה סתם מקודשת והיה אפשר לומר דבמנה זה כל שנמצא שחסר דינר לא חלו הקדושין כלל אבל במנה סתם ונמצא חסר דינר חלו הקדושין כל זמן שלא חזרו ואם א"ל דינר החסר יהא עלי במלוה ושתקה שוב אינה יכולה לחזור בה דכיון דשתקה ודאי נתרצית דלא מכספא ולפ"ז במנה זה ונמצא חסר דינר לא חלו הקדושין כלל ואפי' א"ל בתר הכי דינר החסר יהא עלי במלוה וזה נראה דלא כהטור ז"ל בא"ה סי' כ"ט שכתב וז"ל אבל אם א"ל במנה זו או אפי' במנה סתם והיה מונה והולך אינה מקודשת עד שישלים לה כל המנה ואם חסר דינר אינה מקודשת ואם א"ל דינר החסר יהא עלי במלו' מקודשת עכ"ל ולכאורה נראה דקאי למנה זה או למונה והולך ואעפ"כ כל שאמ"ל דינר החסר יהא עלי במלוה מקודשת הן אמת דזה אינו נלע"ד דבמנה זה או מונה והולך בכל המנה קדשה ומה מהני מה שא"ל דינר החסר יהא עלי במלוה:
ובמה שצדדנו בדעת הרמב"ם ז"ל היותר נראה לע"ד הוא דס"ל דלא צ"ל דינר החסר יהא עלי במלוה כיון דא"ל התקדשי לי במנה סתם דסתמא הכי הוא ותדע מדפריך תלמודא בפרק האיש מקדש ואלא הא דא"ר אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלים נימא כתנאי אמרה. ונראה דסתמא דתלמודא לא ס"ל כתירוצא דרב אשי בפ"ק דמונה והולך שאני דדעתה אכולי מנה אלא בכל גוונא דא"ל במנה סתם ואח"כ נמצא שהיה חסר נעשה כאלו מעיקרא א"ל על מנת וכדר"א ואף על גב דהיא לא ידעה כשקבלם שהיה חסר דנמצא לאחר כן משמע וכדכתב ה"ה ז"ל בפ"ז מהלכות אישות יע"ש ואם אתה אומר דכל היכא שלא ידעה אינה מקודשת כל שלא א"ל דינר החסר יהא עלי במלוה א"כ היכי מדמה לה לדר' אלעזר לימא דר' אלעזר שאני משום דמעיקרא אדעתא דהשלמה נחית ולכך לא כסיפא איהי למתבעיה אבל הכא לא על דעת דהשלמה נחית שהיה סבור שהוא שלם ולכך כסיפא למתבעי' אלא משמע דבין ידע' בין לא ידע' כיון דא"ל מנה סתם דעתו הוא שאם הוא חסר ישלים ואין צריך לומר דינר החסר יהא עלי במלוה. ונראה דרש"י והרא"ש ז"ל שפי' לה בדאמר לה דינר החסר יהא עלי במלו' היינו משום דס"ל דשינוייא דרב אשי הלכתא היא וכמ"ש הרא"ש ז"ל דמונה והולך שאני דדעתא אכוליה מנה והכי נמי במקדש במנה סתם ונמצא חסר דינר דדעתם היה אכוליה מנה שהרי לא ידעו מעיקרא שהיה חסר ומשום הכי יכולה היא לחזור אם לא שא"ל דינר החסר יהא עלי במלוה. ונראה שדעת הראב"ד ז"ל בפרק ט"ו מהלכות מכירה כדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דכל במנה סתם אפילו במונה והולך או שלא ידע שהיה חסר דעתם הוא שאם ימצא חסר ישלים כיון דאפשר להשלים ולא אמרו אלא במנה זה דוקא:
ולענין מקח וממכר כשנמצא חסר אם א"ל מנה סתם פשיטא דקנה וישלים השאר לדעת הרי"ף והרמב"ם והראב"ד ז"ל אבל כי א"ל במנה זה ונמצא חסר כיון דהשלמה לא מהניא ואפילו לדידן דקי"ל כיש אומ' דלא כסיפא למתבעא מטעם דבמנה זו א"ל. והיכא דמשך זה המקח לא קא מיבעיא לי דהא ודאי כיון דמשך קנה ואי משום דחסר מה בכך ה"ז חייב להשלים דכל דבר שבמדה ושבמנין לעולם חוזר ולא דמי לקדושין דבמנה זה אינה מקודשת בנמצא חסר דינר דהתם אינו קונה אותם אלא בדמים אלו ובמנה זה קנה אותם ומנה אין כאן ונראה שזהו מ"ש ה"ה בפרק ט"ו מהלכות מכירה וז"ל ומ"מ אין קדושין דומין למקח וממכר בכה"ג ודוק. כי קא מיבעיא לי כשלא החזיק עדין במקח אלא שנתן הדמים בלבד מי אמרינן כיון דבמנה זו קונה הרי אין כאן מנה ואין כאן קנין או דילמא כיון דבמקח וממכר קא יהיב להו ה"ז חייב להשלים מה שחסר ואפי' במקצת המעות קנה וישלים כדין כל המונה את חברו ובקדושין דוקא אינה מקודשת משום דעל דעת קדושין קבלה המנה ולא קדשה עצמה אלא במנה ואין כאן מנה אבל במכר דמקצת מעות קונות ה"נ יקנו וישלים השאר כדין מכור לי באלו דקנה ויחזיר האונאה וה"ט דקדושין משום דלא סמכא דעתה להשלמה שהרי במנה זה א"ל ומצי לדחוייא לא אמרתי לך אלא במנה זו כמו שהיא ואיני מחוייב להשלים לך ושוב מצאתי בתוספות ישן שכתבו הכי בפרק הזהב. (א"ה לע"ד דבר זה במחלוקת שנוי בין הרמב"ם והראב"ד כנראה ממ"ש בפ"ז מהלכות גניבה דין ה' דודאי איירי כשלא משך החפץ דאם משך ליכא מאן דפליג):