מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
דיני אסמכתא · סימן ה
ובהאי מימרא דחמרא הנז"ל פריך בגמרא ומ"ש מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם ושבא התם בידו הכא לאו בידו וכתב הר"ן ז"ל בפרק גט פשוט ז"ל כבר כתבתי בפ' א"נ שדעת רב האי ז"ל לומר דאפי' היכא דבידו הוי אסמכתא אלא דבאם אוביר תקנת חכמים הוא עכ"ל וכונתו לומר דדוקא בההיא דאם אוביר דאיכא הפסדא וגם בדו הוא תיקנו חכמים משא"כ היכא דליכא הפסדא אף על גב דבידו הוא או היכא דלאו בידו הוא אע"ג דאיכא הפסדא לא תיקנו חכמים וכ"כ בפרק א"נ ז"ל הא מתני' דאם אוביר אסמכת' נמי היא ולא מדינא היא אלא מתקנת' וה"ט משום דכיון דהאי גברא סמך עליה קנסו ליה רבנן לחיובי כנגד הפסדו וכי אקשינן וכו' הכי מקשינן כי היכי דהתם תקינו רבנן דלישלם כנגד הפסדו דכיוון שהיה סומך עליה ה"נ הוה להו לתקוני ומשני התם בידו וכו' הנה מדברים אלו נראה דאע"ג דהוי בידו כל היכא דליכא הפסד הוי אסמכת' דהא לא קנסו רבנן בההיא דאם אוביר אלא משום דעליה סמך והפסידו כנ"ל וכג"כ מתפרשים דברי תלמידי רשב"א והדעת מכרעת כן דכיון דלפי דעתם כל דאי אסמכת' היא ואפי' היכא דבידו הוא ואפי' לא גזים מה ראו חכמי' לתקוני דלא להוי אסמכת' בשלמא היכא דסמך עליה והפסידו אז ודאי איכא למימר חזו רבנן למקנסיה ועל הרב הב"י יש לתמוה דמעיקרא הביא לשון תלמידי הרשב"א וכתב והיותר נראה בפירוש דבריהם הוא דכל מלתא דהוי דומיא דאם אוביר וכו' דהיינו דאתני עליה והוא בידו ולא גזים חייב לשלם אלא שלדעת התוספות הוא מטעם דלא הוי אסמכת' ולדבריהם אסמכת' הוא אלא שחייב לשלם מפני התקנה וכו' עכ"ל ואח"כ כתב נמצא לפי זה כו' עד ה"ד דבר שהוא בידו קצת כו' עד וכן דעת תלמידי רשב"א אלא שהם סוברים דבמידי דבידו לעשות ולא גזים הוי אסמכת' בר מההיא דאם אוביר וכו' ודבריו סותרים זו לזו וצ"ע: