מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
דיני אסמכתא · סימן ד
דבר שאינו תלוי בידו והוא תלוי ביד אחרים כגון האומר קנה לי יין ממקום פ' ואם לא תתחייב בכך וכך הוי אסמכת' והיא מימרא בפרק איזהו נשך דף ע"ג האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה כו' ואסיקנ' דאינו משלם כלום דהויא אסמכת' וכתב הרא"ש דמיירי בהבטיחו ואמ"ל דאם לא יקנה לו יפרע משלו דאי לאו הכי לא הוה חייב כלום דהמבטל כיסו של חברו אין לו עליו אלא תרעומת וכן כתבו ת"ר. וראיתי במרדכי בפ' המוכר את הבית בההיא דאי אית ליה תרי דיקלי יהיב ליה ואי לא כו' כתב ראבי"ה ז"ל דחייב לקנות לו אי מזבן ליה מידי דשכיח למזבן כדאמרינן בפרק הרבית האי מאן דיהיב זוזי וכו' ופשע ולא זבן משלם וכו' וכגון שבידו לקנות וקנו מידו דלא הוי אסמכת' ע"כ. ולכאורה נראה דראייתו של ראבי"ה מההיא דפרק א"נ הכי דכיון דהתם חזינן דאי לאו משום דהוי אסמכת' הוה חייב לשלם ה"נ במזבין מידי לחבריה בחזקת שיש לו ואין לו חייב לקנות לו ואם כונתו כן נראה דאינה ראיה כלל דהתם היינו טעמא משום דהתנה הא לאו הכי לא היה חייב כלום כמ"ש הרא"ש ות"ר וכן נראה מפי' רש"י ז"ל. עוד יש לדקדק על כונת ראבי"ה במה שסיים וכתב והוא שבידו לקנות וקנו מידו דכיון דקנו מידו למה לי שיהא בידו לקנות דמההיא דחמרא משמע דאי קנו מידו אע"ג דאינו בידו לא הויא אסמכת' וכ"כ רש"י ז"ל בפירו' יע"ש. וראיתי להרב בח"ה בסי' ש"ך נשאל על מי שלקח קנין למכור מרגליות ולא היו ביד המוכר וטרח עד שמצאן ועתה רוצה לחזור בו והשיב דמצי לחזור דהויא אסמכת' דאין בידו שהרי סמך בדעתו לקנות מיד לוי וגם המרגליות לא שכיחי כולי האי הוי ממש כי ההיא דחמרא דמסיק דלא קנה מטעם אסמכת' יע"ש ולפי מ"ש דנראה מדברי רש"י. דבההיא דחמרא אי קנו מידו חייב לשלם ולא הויא אסמכת' להקשות על הבת"ה דבנ"ד איירי בקנו מידו איברא דלאו כ"ע מודו בהכי וכן נראה מדברי ראבי"ה ז"ל ולסברא זאת ההיא דחמרא איירי בשקנו מידו ואפ"ה כל שאינו בידו הויא אסמכת'. וראיתי למהראנ"ח ז"ל בח"ב סי' ל"ו כתב על הבח"ה דלא לן בעומקא של הלכה דלא קרינן אסמכת' מה שאדם מתחייב לעשות מפני שאין הדבר בידו. ובההיא דיהיב זוזי אחמרא לא אמרינן על קניית היין עצמו דודאי מחויב לקיים דבריו ולהביא היכא דעבד ולא קנה ובא זה לחייבו לפרוע לו מה שהתנה שוש לו משלו לא גמר ומקנה עכ"ד. ולע"ד אם תלונתו תלונה לא וצה"ה לבד הוא דגם ראבי"ה ז"ל כתב בנדון דידיה דהוי ממש דהבת"ה דצריך שיהא בידו לקנות וגם קנו מידו אלמא ל דקנו מידו איצטריך לשיהא בידו כי היכי דלא להוי אסמכתא. ובפ"ק דמציעא גבי ההיא דאמרינן מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעל' מצודתי מכור לך לא אמר כלום כתוב בהגהות מרדכי יש רש"י משום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ותימה איש מטוב' הנאה דכתובה וכו' וי"ל דאין כאן משום דבר שלא בא לעולם אלא משום דאסמכתא הוא דהוא מוכר מה שירש יטאניו ושמא לא ירש דומיא דמה שתעלה מצודתי דהויא אסמכתא עכ"ד הרי דקרי' אסמכתא מה שאדם מתחייב לעשות מפני שאין הדבר בידו ועיין בס' בני אהרן סי' צ"ז: