מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
קונטרס חזון למועד · לחודש אייר וסיון
אייר גימ' טוה"ר עה"כ לזה הוא בימי הספירה ימי טוהר חושבנא לדכיותא וכל החודש הוא ימי הטוהר וגם לפניו ולאחריו (ובסדר הדגלים שייך החודש ההוא ליששכר. יששכיר גימ' שי"ש טהור (וכמ"ש במק"א מה שדברתי מזה עם כבוד מחותני הרב החסיד המפורסים אא"ק מוה' צבי הירש ני' מק"ק זידיטשוב יצ') ) יששכר גימ' ב"פ קדושה אין קדושה אלא פרישות מהבלי עוה"ז לאהלי תוה"ק וכאלו פורש ממיתה לחיים ובחי' שיש בבח' שי למורא מצדינו כי אם ליראה ה' עי"ז זוכים לאהבה עליונה להנחיל אוהבי יש ונחי' יראה אייר גימ' ביראה וכ' יראיך וראוני וישמחו באהבה שזוכים אליה כנ"ל ולישרי לב שמחה.
ובר"ח סיון היה בחי' מקצת היום ככולו ובהז' נקיים ספירה חושבנא לדכיותא שכל אחד ואחד מהנקיים כולל ז' ימים ומר"ח אין עוד ז' ימים בשום אופן והיה אז אתחלתא דטהרה דם נעכר ונעשה חלב שמירה על חסרים ור"ח סיון מ"ה לספירה מתחיל ימי הגגלה:
הגבלה גימ' מ"ה גימ' ל"ב אח"ד שאז היה בחי' ויחן ישראל בלב אחד לב טוב נגד ההר שהיו בגדר צדיקים שלצדיקים נדמה כהר מ"ט ימי ספירה גימ' לב טוב כי הימים האלה נזכרים מה שנעשה כבר באותן הימים והימים האלה מסוגלים לסגל בהם מצות ומעש"ט ולקנות קנין טוב בנפשו:
בכ"ט בסיוון הלכו המרגלים לתור את הארץ וחזרו בט' באב הרי זה ג' חדשים סיון תמוז אב אולי י"ל שלכוונה זו שלחם באותן הימים. כי בחי' הילוך שייך לחודש סיוון כמ"ש בספר יצירה הק' ובחי' ראיה שייך לחודש תמוז ושמיעה לחודש אב עיי"ש לזה שלח אותם משה רבע"ה בחודש שנרמז בו הליכה כנ"ל לילך בדרך טוב ובכוונה טובה ובחודש תמוז שהוא ראיה לראות בטוב הארץ ובמעלותיה ולא ח"ו בהיפך ובחודש אב בחי' שמיעה לדברי הש"י שאמר ואעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה וכו' ולא הוצרך כלל לשלוח מרגלים והם פגמו בהילוך ונטו מדרך הטוב ולא לבם הלך בדרך אשר שלחם ופגמו בראיה שראו רק לא טוב ולא שמעו לדברי הש"י וגם עב"י שמעו להם וכולם שקלי למטרפסייהו לחג השבועות
יום מתן תורה הק' נקרא חג שבועות מלבד טעם הפשוט י"ל ג"כ ברמז שהוא בבחי' שבועת ה' תהיה בין שניהם בין הש"י ובין עב"י שהוא אלקינו ואנחנו עמו מושבעין ועומדין מהר סיני שרק אותו נעבוד ואפילו ח"ו כל אוה"ע רוצים להעביר אותנו מאמונת הש"י אנו עזין שבאומות ואמרו חז"ל הוי עז כנמר ועזה כמות אהנה דהש"י וכן הוא אהבת הש"י לעב"י ומתן תוה"ק היה בבחי' חתן וכלה שהם מושבעים ועומדים שלא חסיר אהבתם לעולמים, ורק אם ראה בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ולגבי עב"י כ' איזה ספר כריתות אמכם ובמתן תוה"ק כפה עלינו ההר כגיגית להיות בגדר אנוסים וגבי אנוסה כ' לא יוכל לשלחה כל ימיו ולא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב עוד ישוב ה' לרחם את ציון ונדחי ישראל יכנס ויחדש ימינו כקדם בתוספות טובה כפולה ומכופלת.
וכתיזוה"ק כ' רמז לשם שבועות ע"ש מלא שבוע זאת וניתנה לך גם את זאת ע"כ. והיינו ברמז על שבעה שבועות הז' נקיים וניתנה לך גם את זאת התורה שנקראת זאת כמו שאמרו חז"ל (וכן י"ל ברמז מש"ה לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת היינו זאת התורה שנקראת אשה כמו שאמרו חז"ל:
כי מאיש לוקחה תורת ה' איש מלחמה או כי מאיש לוקחה זה משה רבע"ה איש אלקים תורה צוה לנו משה וזאת הברכה אשר בירך משה וכמ"ש במק"א בזה) וזהו מלא שבוע זאת חמימות בעינן. ועוד כתב שם בתיזוה"ק שתורה שבכתב הוא בחי' לב ותורה שבע"פ הוא בחי' פה י"ל שהוא בבחי' ועל לוח לבם אכתבנה הרי שבחי' כתב הוא שייך לבחי' לב וזהו בחי' ועל לוח לבם אכתבנה כי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ ולבא לפומא לא גלייא ובחי' פה ולב שוין הוא בחי' אחת דבר אלקים שתים זו שמענו ותורה שבכתב ושבע"פ שתיהן ניתנו כאחת ותורה שבע"פ ניתנה ברמיזא בתורה שבכתב והכל בכתב מיד ה' עלי השכיל והרמז במאכלי חלב לביבות ממולאים בגבינה י"ל שמרמז על תורה שבכתב ותורה שבע"פ קמח שהוא מה' מיני דגן מרמז על ה' ספרים חמשה חומשי תורה וממולא בגבינ"ה שגימ' ס' בס' מסכתות שנרמז בהחמשה חומשי תורה וליכא מידי דלא רמיז בתורה וכל דרשות חז"ל הם צפונים בתורה שבכתב כמשל הגבינה בתוך הקמח כנ"ל: