מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
קונטרס חזון למועד
גם אלה דברי דוד אשר דבר בקדשו למועד במועדו ולחודש בחדשו ולשבת בשבתו דרושים לשבת
דרוש א
בטור ריש הלכות שבת כ' על משאחז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות היינו כשאין לו עיי"ש. הגבול בזה הוא. שכל שיש לו לכדי פרנסת יום כבר הזהירנו חז"ל אל תדאג דאגת מחר והאומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה, וכמו שלימדנו הש"י במן דבר יום ביומו. כי מי שברא יומו ברח פרנסתו. ומש"ה במשלי אזהרות הרבה לאגור בקיץ לחמו. ואמרו חז"ל הקונה מסיטון חייו תלוים לו מנגד גם שיש בו הכנה לב' שנים כידוע ואמרו חז"ל לא תתחזו קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי דלא תטרדי כולא שתא במזונייכי הנה הגבול בזה הוא לפי סגנון הנהוג בעולם בהכנת מזון ואוכלם בעתו, והכל לפי סגנון המדינה וסגנון כל איש בהכנותיו שמי שאין סגנון שלו לקנות רק לאכול משדותיו ודאי צריך הוא להיות זריז לאגור בקיץ לחמו:
ובדרך שאדם רוצה לילך וכו' ומי שמואס להצטרך לבריות ומואס בסחורות ובדרכי אומניות או טלטול למקום אחר או להצטרך לבריות. וסגנון שלו לאכול משדותיו כדי שלא יתבטל מתוה"ק ע"י סחורה שהוא טרדא לאין קצבה וכן אומנות הם אצלו בגדר טרדא וגרעון תלמוד תוה"ק או גרעון עבודת הש"י וסגנון מעש"ט שלו. או שאינו יכול אומניות וכדומה באיש כזה נאמר שחייו תלוים לו מנגד כשקונה לו מזון ג' שנים. ועכ"פ ביומי ניסן ותשרי מוטל עליהם להכין אשר יביאו מראשית השנה עד אחרות שנה משא"כ מדת רוב בני העולם שמנהגם בבחי' מה שאמרו חז"ל ארעא ארעא אפילו את עושה כמה הפוכי בעסקא טב מינך, ואין צריך לומר בעלי אומניות פשיטא שאצלם קבוע שלא לדאוג כלל דאגת מחר ושלא לקמץ מג"ח ומעש"ט ע"י הצטרכות דמחר. אך גם סוחרים בסחורות שאינם מצוים תמיד בשוק רק לזמנים שונים או רחוקים. וכן המטולטלים ולאו בכל יומא מתרחיש להו. מ"מ כשיש בידם כפי הצטרכיתם בזמן שאי אפשר להם להרויח אין להם לחשוש ולדאוג עוד ולא לקמץ מג"ח ע"י ספיקות. גם דספק ספיקא דפיקוח נפש לקולא מ"מ אין שום בריה מתה ברעב כי אם בזמן גזר דין ח"ו בשנות רעבון ולא זולת וגם ההצטרכות לבריות אין לפחד עבורו כי ניתן גם לצדיקים וגדול מה שהעני עושה וכו' ועולם חסד יבנה והמפחד מזה הרבה בחששות שלא לשם שמים מצד חששות דביטול תוה"ק ומעש"ט ע"י זה או חשש דלחם רע עין ת"ו כל שזולת זה הוא שלא לשם שמים והוא רק מעין גאוה ורמות רוחא. וגם שאמרה היונה יהיו מזונותי וכו' מ"מ בספק אין לפחד מזה כלל וצריך להיות בגדר בטחון על ה' בבחי' ברוך ה' יום יום ומעין זה שמעתי מהרב הגדול המפורסים בש"ט מו"ה משה יודא ליב ע"ה ויברכם ביום ההוא שלא יהרהרו כי אם על הצטרכות יום ההוא לבד ולא על יום מחר כנ"ל ואמר עוד ואתחנן אל ה' בעת ההוא שביקש מהש"י שיהיו במדריגה יותר גדולה שבגדולו' בבטחון שלא להרהר כלל גם על שעה זאת הסמוכה תיכף ביום ההוא ע"כ שמעתי מפיו ה"ק. וזהו שלימות המשקל הנכון בבטחון בהש"י הקובע ברכה וברכת ה' היא תעשיר ואין ממנו צד כשלון. כי בוטח היא ג"כ בחי' כשלון כמ"ש רש"י ע"ה במשלי עמש"ה כסיל מתעבר ובוטח. והרב הקדוש הנ"ל היה מרגלא בפומיה דברי רש"י הללו:
אך בטחון במשקל נכון הוא טוב והיינו להזהר שלא יהיה מבעלי משכנות שגינה אותם בחוה"ל:
ועכ"פ לא יחוש לספיקות בעניני בצע. כי עכ"פ אין כאן פק"נ בהחלט כי אין לך מי שמת ברעב בלי גזר דין ועת צרה וטוב לצדיקים פת חריבה ושלוה שלא יהיה חשש עוון ח"ו ובטחון כזה הוא הקובע ברכה טובה וכל שבסוג האפשרי שיהיה לו פרנסה דבר יום ביומו כבר שייך בו אל תדאג וכו'. ומה שאמרו חז"ל עשה שבתך חול וכו' היינו כשאין לו עכשיו בידו כל מאומה וגם לא שום מראה מקום ממה לפרוע כשילוה ורק ע"י הצטרכות לבריות הוא שיוספק לו עכשיו הנה יעצונו חז"ל לעשות שבתו חול ולא להצטרך לבריות כנראה שהוא רק דרך עצה טובה קמ"ל ואין שום איסור בזה על מי שמחמיר על עצמו למחול על כבודו ולהצטרך לבריות כדי לכבד שבת"ק ונראה שהוא בכלל מדת חסידות לעשות כן כשיודע שאין חשש לחם רע עין ח"ו. או שום דררא דאיסורא דלא תחמוד או לא תתאוה או חשש חילול כבוד התוה"ק ע"י זה ומצד שע"פ הרוב יש חששות הנ"ל הרשות וגם מצוה דחסידות הוא להרבות כבוד שבת"ק מכבוד עצמו. והרי עם בני ישראל אנו בן זוג לשבת קודש וידוע מה שאמרו חז"ל שהמכבד אשתו יותר מגופו עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום וכו' והבסכה מצויה ע"י זה. וכן אשה לאיש דשומנא גבר כורסא ביני חרי רמית ליה וגרדאי בביתו פרשדיכנא להוי ושורר בביתו מכבדתו מגופו. וא"כ ודאי נכון לנו לחוש על כבור שבת קודש יותר מעל כבוד עצמינו רק מצד חששות גדרו חז"ל בעצתם עצת עליון:
ואולי ירומז זה בהפסוק אם תשיב משבת רגליך עשות חפציך ביום קדשי. ולכאורה כיון שכתב משבת ביום קדשי למה לי אלא הכוונה ליתן גבול לחיוב עונג שבת"ק שכל שביום קדשי יש לך חפציך ואין חסר לך. אין לך לדאוג עוד כלל דאגת מחר ומוטל עליך לכבד שבת"ק בכל מה שיש לך וקראת לשבת עונג שמכאן למדו חז"ל שהכל מודים שבשת"ק בעינן נמי לכם (והיינו שהוא גלוי מלתא שמשה"כ והכינו את אשר יביאו את אשר תאפו אפו הוא מצוה לדורות ולא עצה לגד) ואם יהיה וקראת לשון והזמנת יהיה הכוונה על ההזמנה שבערב שבת"ק שתזמין העונג לשבת"ק כל שיש לך חפיצים שלך ליום ההוא שאתה צריך לבריות ביום ההוא וע"י זה יהיה לך כבוד יותר ג"כ לכבוד הבריות וכבוד שבת"ק יהיה עומד במקומו שהרי לקדוש ה' מכובד תקרא שעפ"י כולם קדושים כידוע מה שאמרו חז"ל בחולין גם שאין ללמוד ממאמר קרח כי כל העדה כולם קדושים מ"מ הרי כתיב קדושים תהיו בהווייתן כי כל עב"י פרושים ומיוחדים ומזומנים לעבודת הש"י וכיון שאינך צריך עכשיו לבריות כבודך במקומך עומד וכבוד יחו"ס דעב"י במקום הראוי כי ע"י ההצרכה להם נמשך לפעמים מה שהוא נגד כבוד עב"י שלפעמים ע"י רמאים שבעולם ירע הלב בתתו ופעמים גם יקפצו יד ח"ו משא"כ כשאתה עושה חפציך לקרוא עונג אין כאן נגיעה נגד כבוד בריות וכבדתו לשבת"ק מעשות דרכיך כי כבוד שבת"ק בהיותו עונג לנכבדים הוא מתרבה ביותר ממה שיהיה כשעינוגו יגרום נגד כבוד עב"י וזש"ה וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד שתזמין שבת"ק שיהיה עונג לך שאתה מעב"י שכולם קדושים ואתה ג"כ נקרא קדוש ה' והנך מכובד בכבודך ולא פגמת בו כלל וע"י זה וכבדתו לשבת קודש מעשות דרכיך שנמשך כבוד שבת"ק ביתר שאת בהיותך מכובד ועושה חפציך שלך משלך גם יומשך כבוד שבת"ק ע"י מה שאתה תמצא אחר שבת"ק חפציך הצטרכיותיך שאחר שבת"ק תמצאם כמציאה בהיסח הדעת לגמרי שהרי בשבת"ק היה כאלו כל מלאכתך עשויה ולא דאגת כלל מה אוכל למחר גם שלא נשאר בידך כל מאומה בערב שבח"ק. ומ"מ תדע ודאי שאחר שבת"ק תמצא חפציך גם בהיסח דעתך יכונו יחדיו באין מחסור שהרי כל המוסיף בהוצאות שבת"ק הש"י מוסיף לו מלבד הקצבה שבר"ה וזהו ודאי מציאת החפיצים כי מה שנגזר בר"ה איננו בגדר מציאה שכבר היה מצוי בפינקס כתובה בספר זכרון למעלה משא"כ מה שמוסיפין לך עכשיו ע"י שהוספת בעונג שבת"ק זהו בחי' מציאה והקנאה חדשה:
והבט נא וראה כמה יתרבה כבוד שבת קודש ועונג שלו ע"י מוצאך חפציך אח"כ בזכות שהוספת בעונג שבת"ק יוסיפו לך כבוד גדול יתכבד שבת"ק בזה אצלך ואצל היודעים מזה. ודבר דבר אז תתענג על ה' שבחי' בטחון נקרא על ה' כמש"ה גול על ה' השלך על ה' יהבך שברו על ה' שע"י הבטחון לא נגרע עונג שלך מאומה וידעת כי הש"י לא יעזבך ויהיה אצלך העונג גם בשבת"ק בשלימות כאלו כבר מוכן אצלך גם לימים הבאים והרכבתיך על במתי ארץ כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו וכו' ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי שאין זה כלל בסוג הארץ בתכלות הגבוהים שבה רק בהבוטחים בהש"י וכמ"ש בחוה"ל הק' במעלות הבטחון והאכלתיך נחלת יעקב נחלה בלי מצרים שגם שלקצב בר"ה רק כך כשהוספת יוסיפו לך רב טוב וגם דלפי מנהג יעקב אבינו ע"ה שהתקין את עצמו לדורון וכו' היה נטיה קצת מבטחון רק לחשוש ולומר קטונתי מ"מ עכשיו באנו כבר אל המנוחה ואל הנחלה שהובטח עליה יעקב אע"ה שהרי פי ה' דבר לנו וצוה אותנו על עונג שבת"ק בפירוש משא"כ יעקב אע"ה לא היה מצווה ועושה לא הובטח כ"כ ממכשול משא"כ אנו דרך מצוה נרוץ כי שומר מצוה לא ידע דבר רע.
ולכאורה היה מקום לדקדק בדברי חז"ל שהיה צריך לומר אל תצטרך לבריות קודם עשה שבתך חול כיון שאנו בהצטרכות לבריות על הצטרכות דשבת קודש ולא על הצטרכות לבריות שאח"כ שהרי אין לדאוג כלל על מחר כנ"ל אך לק"מ שכוונת חז"ל היא על עני שיש לו ב' סעודות וכדי להוסיף על כבוד שבת"ק ירצה להצטרך לבריות על הסעודה ג' או כשיש לו מאכלים פשוטים כבחול ורוצה להוסיף מאכלים לכבוד שבת"ק ע"י הצטרכות לבריות על זה אמרו חז"ל עשה שבתך כבחול ב' סעודות ומאכלים פשוטים כן תכין לך על שבת"ק. ומה שאתה רוצה להצטרך לבריות ולהוסיף לא תעשה כן נמצא שסדר הלשון ואה נכון ומי שפרנסתו ע"י הצטרכות לבריות ואין לו רק מה שנותנים לו צדקה וכדומה נראה שכיון שעד ר' זוז מותר לו ליטול לפרנסתו בחול וכל שנטל לכדי לעשות עונג שבת"ק. כיון שגם לולא סדר הצטרכיותיו כבש"ע ה"ק דיעות אודות הר' זוז א"כ אין כאן הצטרכות לבריות בשביל שבת"ק ואין כאן גרעון כבודו ע"י זה. או חששות דחודה כנ"ל כיון שלא ידע ארם את עתו דאכלם בעתו הניתן מהש"י וכשנותן לו אדם הוא נוטל לשם שמים עד ר' זוז ואיננו עושה בדרך חמדה רק בבחי' האיש אשר עשיתי עמו וכו' והכל לשם שמים אח"כ בשכבר הוכן בידו כדי עונג שבת"ק הרי אין לו לדאוג דאגת מחר כלל ומדוע יגרע הוא שהגי' לחמו בעלבון נפשו מכל אדם הזוכה להתענג בשבת"ק כל שיש בידו לכ"י שבת"ק אז והרי גם הוא בעת ההכנה לשבת"ק כבר יש בידו לכדי עונג שבת"ק פשיטא שאין לנו להשגיח מאין בא לו תיתי מהי תתי כל שיש לו לכדי עונג שבת"ק ואיננו בארץ ציה ולא סגר בעדו המדיר ויוכל אחר שבת"ק להוציא טרף לביתו מאיזה צד שיהיה ומי שיברא יומו יוגרא פרנסתו ואם יהיה נצרך לבריות דיה לצרה בשעתה לבוטח בהש"י שאין מעצור לו להושיע ושעכ"פ אין לנו אלא שעתו שכל מי שיש לו מצוה עליו להתענג לשם שמים בברכת טוב ועכ"פ העזר מבריות והיה בעין יפה בלי חשש רע עין ובלי חשש חמדה:
וצריך לבקש תמיד מה"ש. שלא להצטרך למתנת בו"ד שהוא גורם לפעמים חסרונות כי יש המצפים למתנות שמכריחים אותם להיותן מעורבים עם הבריות בערבוביא יתירה ורבה מעין רמז בחי' ערב רב וערב זוטא שכתב בזוה"ק כי צריך להיות דעתו מעורבת בין הבריות הכל בסגנון דעת טוב ולא ערבוביא דטוב ורע ח"ו וגם העירוב עם הבריות בסגנון טוב נכון שיהיה רק מהשפה ולחוץ ולבו נוהג בחכמה ומר כי נוגע אל לב ערבים בתוכה בערבוביא רבה וזהו אחד בבחי' מש"ה שונא מתנות יחיה שגם מפשטא דקרא יש לומר שגם הנוער כפיו מלקבל מתנוה יכול לחיות גם שעוה"ז חסד יבנה ואי אפשר שלא יצטרכו הבריות זה לזה בצד מה וכ"ש בהצטרבות בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון דלא סגי בלאו הכי בשום אופן כי אי אפשר לאחד שיהיה אומן בכל אומניות ההכרחיות והכנת מזון ומלבוש ודירה ושארי הצטרכיות המרובים וכן כתב בחוה"ל בחכמת בנין העולם והצטרכות המדינות זה לזה ע"ש על כל זה ווי שאוהב שלא לקבל מתנות ה' יצליח דרכו כפי הכנת לבו בסגנון זה ויגמור בעדו לטובה שיהיה נהנה תמיד משלו ובכסף מלא יושלם לו כל הצטרכיותיו משלו ומעין בחי' מה שאמרו חז"ל הרוצה שלא יהנה לא יהנה כשמואל הנביא ז"ל שהכוונה ג"כ שרצון זה יעשה לו עזר שיהיה כפי משאלות לגו והשי"ת יוגמר בעדו שיוספק לו פרנסתו משלו תמיד ובבחי' מה שאמרו חז"ל בירך שאדם רוצה לילך כו' והש"י מפרנס בריותיו בחן וכו' שהכוונה מלבד החן של כל אחד ואחד בעיני בריות שמצטרך להם ג"כ הכוונה שכפי מה חן שלו בעיניו לקבוע לו סגנון פרנסתו כן גומר עליו השי"ת לטובה וצ"ל ע"ע:
דרוש ב
בשבת קודש מצוה להתענג בתענוגים בישר יין ודגים מו"ח הגאון זצללה"ה אמר שהם שייכים לשבת"ק מצד בחי' חיבוב השביעיות שהוא בחי' שבת והיינו שכל אחד מהשלש אלה עולה במספר ז' ד"ג כפשוטו בגימ' ז' בש"ר במספר קטן עולה ז' וכן יין במ"ק ג"כ עולה ז' ושמעתי הרב מ"מ המפורסים בש"ט מוה' צ"ה ע"ה א"כ בק"ק נדבורנא שבשר יין ודגים שמצוה לענג בהם בשבת קודש הם מעוררים שפע טוב לעב"י בבני חיי ומזוני וי"ל שהכוונה בביחי' בשר נגד חיי בבחי' מש"ה חי בשרים לב וירפא וג"כ ע"י בחי' לב הבשר המציל מלב האבן והיינו לב חכם לימינו שממנו בחי' ח ים כמש"ה החכמה תחיה בעליה לכבוש לב כסיל וכו' ודגים מרמזים אברכה דבני כמ"ש ויפרו וכו' וידגו לרוב ויין מרמז על מזוני כי כל הסעודה קרויה על שם יין כמו שאמר הכתוב במשתה היין וכו' כידוע:
והנה י"ל שמרומז במה שאמרו חז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא כי בענג שבת"ק יש התעררות מזל העליון שהוא בחי' הידיעות הקודמות להבחירות ונותן להם גבול עד פה תבא ועד פה ישית בגאון גלים בשוא גליו אתה חשבתם. וזהו בחי' הנותן בים דרך היינו דרכיה דרכי נועם מצד עוה"ב שיש ממנו הארה בש"ק שהוא מעין עוה"ב ביום שבת חורש יפתח וכו' דעת עליון הכובש את כל הבחירות ונותן להם גבול ע"פ משפטיה העליונים הנכונים שבהם פשטי מוסרות דרכי הבחיר ת וזהו בחי' נועם המבטל כל המרירות דים הבחרות בבחי' מי ירפא לך מי הוא בחי' י"ה נסתרות שממנו מקור הברכת לבחור בברכת טוב וחיים נצחיים עד העולם וזהו מה שאנו מתפללים ותן בלבנו לאהבה וליראה שמך גם שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים עכ"ז יש בזה בחי' הבא לטהר וכו' מצד מה שבבחי' דעת גם הבחירות בידו כחומר ביד הי צר ופלגי מים לב שהוא מלך ביד ה' וי"ל שבחי' שמים היינו מקור כל ההפכיות בחי' אש ומים והיינו מש"ה שתים זו שמעתי וזהו בחי' מקצה השמים עד קצה שמים אתה שואל וכו' וכידוע מ"ש בזה האריז"ל ותלמידיו הק' שבחי' שאלה וחקירה והשגה גדולה נמנעת במה שלמעלה מבחי' שמים ועכ"ז נתגלו כל הסודות עליונים עד א"ס כי אין זה דרך שאלה והסתכלות רק ידיעה דרך חידה ומשל ברצוא ושוב ועכ"פ השאלה היא בבחי' סדרי הבחירות ושכר וכו' אך מה שהוא טעמי פרטי משפטי סדרי מקורות מוסדות הבחירות אין לנו עסק בנסתרות ומופלא ומכוסה לשאול ולחקור רק לשער דרך הקבלה שבידינו בזה בהבחנה כללית וזהו מקצה השמים אתה שואל וכו' דהיינו בההנהגה שעפ"י דרכי הבחירות שהיא בח' שמים כוללות ההפכיים כולם בבחי' ב' זו שמעתי ולמעלה מזה אין לשאול בבחי' אחת דיבר אלהים כי הרי כבוד אלקים הסתר דבר ומי יאמר לו מה תעשה גם שידענו שהכל בחכמות פרטיות א"א שיהיה לנו השגה בפרטיות בזה כיון שהוא למעלה ממקור מציאותינו וכמו שאין ה' שואל מאתנו כ"א ליראה כי אין לנו לשאול כ"א בדרכי הבחיר' שבזה בחי' יראה ובחי' אחת דיבר וכו' הוא בחי' ע-ן שהוא בחי' קשר ואחדות כידוע שבחי' עוד ועדן הוא בחי' קישור וחיבור ולזה נקרא בחי' אחת דיבר אלקים וכו' דהיינו בחי' מקור האחדות וכמ"ש בתיקוני זוה"ק בהקדמה דבהון איהו וכו' חד והיינו בבחי' עוה"ב י"ה נסתרות וזהו עכ"ג עדן נהר גן שהנהר יוצא מעדן וכו' הוא מבחי' אחדות דעוה"ב ריעין דלא מתפרשין ושייך תחנונים ליתן בלבינו ליראה על ידי מה שאנו בבטחון בהש"י ובאמונה בידיעתו העליונה כנ"ל ע"י זה אנו מושרשים בשרשי ידיעות הנ"ל ושייך בזה בחי' וחנותי אשר אחון שע"י שאנו באמונה שמצד שרשי הידיעה הרי גם בחי' בחירה שלנו הוא בחי' מעשה אלקינו ולכך אנו מבקשים מהש"י תמיד מתנת חנם בבחי' מ"ש במק"א עמש"ה קטונתי וכו אשר עשית את עבדך דהיינו שאתה העושה לבדך וכמ"ש בספה"ק עמש"ה ולא רשעתי אלקי וישב ה' לי כצדקי כאלו אני הצדיק והרי מה שלא רשעתי היה מעזר אלקי עי"ז הש"י נותן לנו מתנת חכם לעזור לעב"י ליראה מהש"י ובבחי' יהיו מזונותי מרורים ומיד הש"י שמידו כל מר נהפך למתוק בבחי' וימתקו המים ומה נעמת אהבה בתענוגים ולא מתוקים ביד ב"ו שהמתוק ג"כ מר בבחי' הנה לשלום מר לי מר כי דרכי שלום הם תיקוני הבריות ומה שמקבלים תועלת זה מזה ולפי משאחז"ל שהכוונה מצד שתלו לו בזכות אבות ולא בזכותו היינו ג"כ בחי' המרירות שהרי מתנת חנם מידי הש"י לא היה צריך לתלות בזכות אבות וכיון שנמשך ע"י אנשים הרי זה מתנת אנשים ולא מידי הש"י בעצם בלי שליח וזהו בחי' מרירות ואולי בחי כפל הוא בבחי' מ"ש בספה"ק שזכות אבות נעשה מזל נבכים והרי זה כמיצוע בין מתנת ב"ו למה שהיא מיר הש"י בלי שום מיצוע ולזה הר"ז בבחי' מצוע שמה שהיא מתוק נשאר מתוק רק מה שהוא מר הוא נשאר מר משא"כ מה שהיא מיד הש"י עצמו בלי מצוע גם מר נהפך למתוק וכנ"ל וזהו מר לי מר גם י"ל שכפל מר הוא מצד שלא יתבשר על טוב שלימה רק לפי שעה וא"כ היה בזה צד מרירות והיה ג"כ ע"י מציע שגם מתוק נהפך ע"י למר כנ"ל הנה בבחי' זו נקרא עוה"ב נועם בדרכי מצד שהוא בחי' אחת דיבר אלקים והיינו בחי' מיד הש"י בלי מנוע וזהו נועם וזהו מש"ה ולמוכיחים יונעם וכו' כיון שע"י נמשך תיקון הבחירה נמדד להם במדה שמידו שיושפע להם רוח חן ותחתונים מנועם עליון מיד הש"י שבידו כל הבחירות כנ"ל ועי"ז עליהם תבוא ברכתי טוב כי הברכה היא בסמוי מהעין בחי' יה' נסתרות בחי' עוה"ב וזהו מה שסיים ולך ה' החסד דהיינו בחי' מזל עליון נוצר חסד כידוע מהאר"י ז"ל הכובש מצולות ים בחי' הבחירה לא טובה בחי' שמים כעשן נמלחו בבחי' מקצה שמים ועד קצה השמים שבזה דהיינו בחי' תאוה וגאוכ לא טובה כמ"ש במקום אחר והיא בחי' קץ שם לחושך שיש בזה בחי' מחשכים חושך כפול בבחי' מצולות ים שמתנשאים גליו על ידי גאוה כמש"ה בגאות הים ובבחי' אשר הלך חשכים. וכן תאוה לא טובה הוא בחי' מים זדונים כבשערי קדוש' למוהרח"ו כי מקור התאות הם מבחי' מים ע"ש אך בחי' חסד כובש בחי' מצילות אלו וזהו בחי' מזל עליון הנותן בים דרך דרכי נעם מפולש בבחי' ענני במרחב יה לתקן מיצר דהבחירה והוא ע"י בחי' י"ה נסתרות כנ"ל וצריך לעיין בפסוקים הק' אלו בדרך זה במש"ה כי עוז לאלקים וכו' ובמים עזים נתיבה דהיינו תיקון הבחירה מצד הנהגת הבחירות שבעולם וזהו נתיבות שלום שהוא בחי' מרבה צדקה מרבה שלום ובחי' צדקה הוא בחי' מה שאנו כמשלימין מה שחסרה הבריאה ולא השלימה והניחה מקום לנו להתגדר ולהשלים לטוב ע"י בחירתינו והש"י אוהב עניי עב"י ונתן דרך לנו שנזכה בהם ועל כל זה כ' ולך ה' החסד ולך ה' הצדקה וזש"ה רודף צדקה וחסד עיקר צדקה הוא מהש"י שהוא משפיע חיים כמ"ש ואורח נתיבה אל מות צדקה שמיוחסת לפעולתינו היא רק בחי' נתיבות שלום והוא רק בחי' אל מות אבל אין בידינו כח ליתן חיים רק שאנו כמבריחין ארי שלא יעלה מות ח"ו רק טוב סנה:
ואולי זהו בחי' מש"ה באר רחובות כי הרחיב ה' לנו שבידו כל הבחירות ושמו ג"כ שלום בבחי' לך ה' הצדקה ונתן שלא רבו עוד ע"י זה הכיר ע"י נתיבות שלום שהש"י ענהו במרחב בדרכי נועם וזהו בחי' כי עתה הרחיב ה' שאין ועתה אלא תשובה והיינו עילם הנועם היינו עולם התשובה כידוע שהיה השלום ע"י שהרחיב ה' והיינו בחי' מזל עליון שמשם בני חיי ומזוני וזש"ה ופרינו בארץ שנזכה לבנים מצד מזל נוצר חסד המסיר בחי' קנאה כידוע מכוונת תשליך וזכה לזרע השלום ומצד שרק עפ"י דעת עליון מקור הבחירות יש בחי' הצפיה בעתידות הכל צפוי גם שהרשות נתונה ולא זולת זה לא בזכותא תליא ג' הנ"ל כי היכל זכות ששם סנהדרי גדולה שלמעלה דנה רק באשר הוא שם כי הרי העתיד עד ין נעלם כיון שניתן לבחירה אי אפשר להבחין ג' אלו שהם נבחנין ע"ש העתיד ולזה במזלא תליא בבחי' מזל עליון מקיר הבחירות שורש הידיעות וחיים ברצונו (נוצר אותיות צנור רצון והיינו מזל עליון כיצר חסד) וצדיקים שקרוים חיים זהו הכרעת הבחירה בחי' בא לטהר מסייעין לבחי' חיי בשרים לב מרפא שיהיה שלום בעצמיו ע"י תיקון חטאותיו זהו בחי' מזלא כנ"ל נחלת ה' בנים נחלת שפרה טוב ינחיל בני בנים בבחי' הצפיה בעתידות שיהיה מהם איזה תועלת טוב משא"כ אותה שבהחלט לא יהיה מהם תיקון וטוב להם שלא נבראו משנבראו בהחלט שהרי כל אשר ה' עשה הוא טוב או למכשירי איזה טוב ומעיינו של נח ע"ה נכבש מלהוליד כידוע וכל זה מצד הצפיה בעתידות בידיעה הקודמות לבחירות מזוני הוא ג"כ בחי' למעלה מקצה השמים כנ"ל בבחי' מה שאמרו חז"ל מזונות ו של אדם כקרי"ס ויושע ה' ביום ההוא כ' בזוה"ק בעתיקא תליא דהיינו בחי' מזלות הנ"ל למעלה מסדרי הטבע שע"פ הבחירה וכן הוא מזונות בבחי' שאחז"ל אנחתי' לסילתאי וכו' בעיתיה ולא אשכחיה וכו' איכא גנבי הכא גלגלא הוא דהדר דהיינו שבחי' נותן לחם לכל בשר כל"ח היינו נוצר חסד עליון מזל עליון הנ"ל שהוא למעלה מקצה השמים בחי' גלנלא דהדר זה ישפיל וזה ירים בבחי' התיקלא ולא לאדם דרכו ואין עניות ולא עשירות מהאומנות וזהו בחי' חסדו גימ' מזל"א גימ' לחם וכן חיים הוא בחי' חסדו בבחי' חסדך מחיים והיינו בחי' נחלה לישראל עמו כל"ח שהיא ג"כ בחי' נחלת בנים כנ"ל וזה מש"ה בורא שמים ונוטיהם רוקע ארץ וצאצאיה כמ"ש בזה בזוה"ק בורא שמים לעילא לעילא דהיינו בחי' הידיעה כנ"ל נותן נשמה לעם עליה (מהרב המפורסים בש"ט מוהר"ר משה יודא ליב ע"ה שמעתי בשמו דרך צחות בבחי' שאחז"ל ריש יבמות עליה בחייה וכתבתי בזה במק"א ואולי כן הוא בזה שבחי' נשמה הוא בחי' בריאה דמקנן תמן וה' נסתרות הדעת העליון כנ"ל מקור החיים כידוע וזהו עליה בחייה) השמים גימ' נשמה והיינו בורא השמים ונותן הנשמה ורוח להולכים בה היינו בחי' הילוך הבחירה ואשר בדרך לבך לבי הלך וכו' אתהלך בארצות החיים וזהו בה ולא עליה דהיינו בתוך בחי' הבחירה אך בחי' כשמה הוא עליה למעלה ממקור הבחירה:
ואולי י"ל שזהו כוונת חז"ל דנשקי ארעא ורקיעא וכו' דהיינו בחי' חיבור הידיעה עם הבחירה כווי כווי היינו בחי' הכלל הגדול מת שיחסר הטבע ישלים הנס בחי' עומד אחר כתלינו וכו' מה יעשה אדם ויעשיר יתפלל למי שהעושר שלו ויעסוק וכו' בחי' חלו נא וכו' כמ"ש בתיזוה"ק וההשגחה הוא ליתן קיום לכח הנתון בידינו ע"י הבחירה בחי' אורות פנימיים עצמיים שלנו ומה שיחסר בזה משלים הש"י בסבות שלו מבחוץ למעלה מהשגותינו בבחי' עושה נפלאות לבדו הוא לבדו ידע טיבו דעביד ואחרא לא ידע זהו כווי כווי כפל אנחתיה לסלתאי בבחי' גול על ה' וכו' שגם שהרבה עשו כרשב"י ע"ה ולא עלתה בידם (מצד שהיה בבחי' כטל מאת ה' אשר לא יקוה לאיש וכו' שהוציא לו הש"י חרוב ומעיינא ע"י זה לא היה בו שום צד חשכות הראית כל דהו בעניני הבחנת המשקל בפרנסה שע"י בחי' זבולון ולזה נתיסד על ידו דרך התעוררות התיקון בזה כמ"ש ברעווה"ק נשא כמ"ש במק"ר בזה) הי נו מצד שלא רבים יחכמו לנכון והוא עול ציבור שיהיה פרנסת רבים מוטל עליהם שיספיקום עפ"י היסח דעת המתפרכסין וכמ"ש במק"א והיינו מצד שאדם אחד מאלף מצאתי בבחי' שרי אלפים נגד אחד דאדנות שממנו מיתוק כל בחי' הדינים והם לבדן שתורתן אומנתן הם בבחי' כרשב"י ע"ה שבתא דכולא שתא שגם אוכל נפש אינו עושה רק הכל מוכן לו מזולתו כבשבת קודש וכהדרגה שהיה בקצת אוכלי מן שלא נצטרכו לשוטט לחזור אחריו כמ"ש בזוה"ק וזהו מה שאמרו חז"ל לא ניתנה תוה"ק אלא לאוכלי המן ואין צריך להיות בבחי' כקר"ס שאחר תפלה הוצרכו לילך אליו רדים וכו' וד' דאדנות מתחלפת בק' בא"ת ב"ש והיינו בחי' ק' ברכות יברכך בכל אשר העשה היו בבחי' איש תרומות שצריך לחזור לגרנות והוא בחי' שטו העם ולקטו שעסק יהולל חכם וגרם קצת שטות כמ"ש בזוה"ק וזהו בחי' מזונותיו של אדם שהוא המשתדל הוא כקרי"ס לילך לשם והוא שניה לבחי' האלפים והוא בבחי' יו"ט שעושין מלאכת אוכל נפש ובחי' שרי חמישים הוא בחי' חוה"מ מלאכת דבר האבד או לצורך יו"ט וזהו בחי' נ' דאדנות בחי' נאמן פשוט וכפוף מו"מ באמונה בחי' זבולון ועל כל זה לעתות הפנאי תורתן קבע רק שטרודים יותר במו"מ מבחי' המאות שזכו לברכה בחי' אוכל קמעה ומתברך במעיו וכן עוסק מעט ומרויח הרבה ובחי' החמישים עולים ממיצר טרדתו ביותר במו"מ ונראה להם שהוא דבר אבד האדם לנפש חיה שאם אינו יגע אין לו מה לאכול עבד מכוין כבב"ר שם ובבחי' העשרות הם הטרודים ביותר בעשיה י' בחי' עשיה והם בעל אומניות ונהנים מיגיעם ועל כל זה יוצאים ידי מעשר כספים מיגיעם והם בבחי' ר"ח שג"כ יש בו הארה ביום חודש יפתח וכו' וצלע"ע בזה ואחד מאלף ראוי שיהיה בבחי' כרשב"י ע"ה בבחי' גול על ה' והוא יעשה בחי' חסד עליון כנ"ל בחי' גדול מעל שמים חסדך בחי' עדן אחדות א'. האלף והיא בחי' בירור מעשיו לשם שמים וע"י בחי' בטל רצונך וכו' רצונות זולתו בטלים וטפילות לו וזהו בחי' מצאתי בחי' בחנם שלא על מנת לקבל פרס ובחי' היסח הדעת שהוא מופלא מסגנון דעת ורוח הבריות בבחי' נזיר אחיו כו' ולזה היה נאה להשלם ההוא להניח סילתיה בבחי' גול על ה' דרכך אדמצלינא בעותיה ולא אשכחיה דהיינו תפלה צריך להיות כנ"ל ולזה ירד מן דבר יום ביומו כדי להתפלל כידוע משאחז"ל בעיתיה ולא אשכחיה בדרך היסח הדעת ובחנם בבחי' מציאה לא הגיע לידו ובבחי' ר' אליעזר בן פדת ע"ה שמזלו גרם כן מטעמים כמוסים עליונים מצד גלגולים קודמין לתקנם וזש"א איכא גנבי הכא שלפעמים כשהשפע יורד מהש"י כשהולך ע"י שלוחים יש עיכוב וחסרונות ע"י השלוחים בבחי' תוחלת ממושכה כמ"ש במק"א בזה כמ"ש בזוה"ק בזה וכתיב ואלי דבר יגונב וזהו אם יורד דרך שרי אוה"ע להתפרנס עליהם ואמר גלגלא הוא דהדר בחי' זה ישפיל מצד גלגולים הקודמים כנ"ל היטב
מצד טועמיה חיים זכו מצוה לטעום בעש"ק ממאכלי שבת"ק. נראה דהיינו מבחי' מן שהוכפל בעש"ק. ואכלנו בעש"ק מהמוכן לשבת"ק כידוע ולזה כמו שבמן כתיב ויאכילך מן וכו' כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. וע"י עש יתינו מעין דוגמא דמן אנו זוכים לחיים טובים מרחייא דטחנין מכא לצדיקייא בבחי' מוצא פי ה' יחיה. גם י"ל שע"י הטעימה בעש"ק יובחן מה שאחז"ל תבלין יש לנו ושבת שנה כידוע. וי"ל שהוא ג"כ מצד משאחז"ל בראתי הוה"ק תגלין ליצה"ר להמתיקו. ולא ניתנה הוה"ק אלא לאוכלי מן ותוה"ק היא חיינו וכו' והוא מוצא פי ה' כנ"ל ובעש"ק מיוחד ללימוד יותר מבשבת"ק שת"ח מרבים בו עונג כמו דאיתא בש"ע לזה טועמיה בעש"ק בבחי' טועמיה חיים זכו וכו':
כל מקדש שביעי כראוי לו:
כ' במק"א מה ששמעתי בזה שהכוונה כל מקדש שביעי כל אדם מקדש את יום השבת כראוי לו כל אדם כפי מה שהוא ואולי הרי זה מעין בחי' שכתב בזוה"ק פ' פנחס לכל חד וחד ועב"י נחית ליה נפש יתירה בשבת כפי מה שהוא אם הוא חסיד נותנין לו נפש יתירה ממדת חסד ואם הוא ירא שמים נותנין לו ממדת גבורה ואם הוא תם נותנין לו ממדת אמת עיי"ש והיינו כראוי לו כפי מדריגתו וכנ"ל:
המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא. נשאלתי מדוע נקיט המשורר המאחרים לצאת מן השבת קודם וממהרים לבוא. דסדר הזמן הוא הכנסת שבת"ק. ואח"כ אפוקי שבתא. והגם שכן הוא דרך המשורר לשמור נעימת שווי החרוזים ואינו חושש לסדר המאמר כ"כ:
עכ"ז מה דאפשר לשנויי משנינן והכוונה הוא מצד לא זו אף זו כי במוצאי שבת"ק הסברא נותנות לאחר מצד שהביה"ש יש לו חזקת היום משא"כ ביה"ש דעיולי שבתא יש לו חזקת חול ומ"מ ממהרים לבוא ועיין מג"א ז"ל בה' עירוב כתב בזה אודות החזקה. גי"ל פשוט דשאני מיגנא ממיקם כמשאחז"ל ביומא. וכן הוא איחור של אפוקי יומא יש לדונו מצד עצלות משא"כ זריזות דעיולי שבת"ק הוא רק לש"ש באהבה:
פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים י"ל עפ"י מ"ש בזוה"ק שבחול נחת רוח הש"י מברכת המזון שלנו לבד ובשבת קודש נ"ר הש"י אף מהנאתיני בגשמיות וז"ש פוסעים בו פסיעה קטנה שאנו נוהגים בקטנות ובענוה וכן הוא דרך ענוים בפסיעה דקטנות וחנו מחזיקים עצמינו בקטנות המדריגה שגם בשבת נ"ר הש"י הוא רק לברך שלש פעמים כי גם בשבת יש להש"י נ"ר גדול מברהמ"ז יותר מהנאות נו וכל מגמותינו לנ"ר על צד היותר טוב.
נחלת יעקב יירש בלי מצרים נחלה. שמעתי מהותיק מ' יעקב ני' בהחסד מוהר"י מיכל מ"ק זאלישטשיק שבחי' נחלה בלי מצרים הוא מבחי' הרודף אחר תיקונים של חביריו ע"כ:
וי"ל דהיינו מדה כנגד מדה היטב שכמו שהוא אוהב תיקונים של זולתו שבעם ב"י. כמו שנצטווינו על אהבת עב"י זה לזה מצד הכלל דכנס"י שהוא בגדר אחרות כמ"ש ומי כעמך ישראל גוי אחד. וכל שהוא נוגע חוץ לאדם עצמו. הרי זה בלי גבול כלל ואין לזה שיעור וסוף שאפשר שיתרבה זה יותר מגביל סיפוק זמן חיותו בעוה"ז. כי רק במה שנוגע לתיקון של עצמו יש שיעור וגבול כי אין השי"ת חפץ משום בריה יותר מכפי כחה. משא"כ בהנוגע לזולתו כשמתנדב את עצמו לתיקוני זולתי. אפשר שלא יוספק לו זמן חיותו בעוה"ז לרבוי השתדלות השייך בזה ומ"מ מקבל ע"ע לעשות תיקון כפי שיוכל. ומ"מ בנדיבות זה כלול גם מה שהוא יורש מהגבול ועי"ז מכחילו השי"ת נחלה בלי מצרים כפי כל יכולתו של השי"ת. ושייך זה לשבת"ק שהוא זוג לכנס"י בחי' הכלליות ולזה נקראת שבת"ק כלה מלכתא לשון כלליות. ולזה שייך לשבת"ק נחלה בלי מצוייים כי כח הכלליות מתרבה הרבה שיש לכל אחד ואחד זכות מעין כל הקבוץ כמ"ש במק"א גם אמר. שיש מכניס אורח. שיאכל רק כדי שיאכל גם האורח. כן שמע מהרב החסיד המפורסם בש"ט מ' יוסף ז"ל מ"כ ב"ק יאס יצו. וי"ל שזהו מרומז במהש"כ צדיק אוכל לשובע נפשו, שבחי' נפש הוא נפישותא כנ"ל כמ"פ. ונפש של הצדיק. הוא להרבות צדקה. וזה שאמר שהצדיק אוכל כדי שיהיה שביעה לנפשו נפש צדיק להשפיע:
הלוכך תהא בנחת עונג קרא לשבת. היינו הצדיק שהוא הולך הילוכו בקידש בנחת ולא בהפלגה בלי הדרגה לזאת עונג קרא לשבת על שם העונג הגופני כי אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך ובאמת להתענג בהענוגים ברבורים ושליו ודגים שיהיה עונג נפשיי העיקר בתענוגים גופניים:
ובשבע כלכלתני. שמעתי ממו"ה צבי הירש בי' במו"ה משה ז"ל מפה מגזע הגאון בעל בית הלל ז"ל שהכוונה ע"ד שאמרו חז"ל נפיש נפיחי כפין ח"ו מדלית איסר ולמשא ומתן טוב שלא יהיה זול לגמרי כן אומרים העולם. וי"ל שבחי' כלכול לשון צמצום כמ"ש במק"א מלשון כלי כי בלי גבול לא טוב וכן הוא בחי' מכלכל חיים בחסד גם שהוא התפשטות כידוע וכמ"ש במק"א.
בכוונות כתוב כי ר"ת "מנוחת "שלום "השקט ר"ת משה. והנה זה מכוון לבחי' עת רצון שמתגלה אז במנחה דשבת"ק רצון גימ' משה עה"כ וגימ' צינור כי משרבע"ה הוא מקור כל הצינורות של השפעת דעת טוב וכל הטובות כמשאחז"ל משה שפיר קאמרת על אנשי הדעת טוב שבדור. כי ע"י צינור דמשרבע"ה יש השפעת כל חכמה ובינה ודעת טוב. אשר ה' יתן חכמה מפיו דפת ותבונה. ומשרבע"ה הוא בגדר מש"ה אני כפיך לאל. כי שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ויהי בישירון מלך. פה מלכות. בחי' כלל מלכות דכל העולמות והזמנים ובההוא שעתא אסתלק משה נביאה כידוע ממאמר זוה"ק אז ולזה עת לחננה להתחנן על נפשו אז דהוצאת ספר תוה"ק שיפתחו לו שערי השגה טובים. זמן מנחה דשבת קודש היא עת רצון ורעוא דרעוין מנחה גימ' חס"ד א"ל שהיא בחי' רחמי גו רחמי וגם שבחול בשעתא דמנחה דינין מתערין עכ"ז יש בחי' חסד אל בחול ג"כ כנ"ל לראשי חדשים
אולי י"ל הטעם שמצוה להרבות בסעודת ראש חודש כי בר"ח ניתן מעלה לנשים לשבות ממלאכה. לזכרון טוב. מעלתם שלא פרקו נזמיהן לעגל רק הער"ר פרקו כידוע ובכך יש תיקון על מה שאכילת עה"ד ע"י אשה גרם כל הקלקולים ע"י זה מצוה להרבות בסעודה ומהפכים סגנון אכילה לתיקון ע"י מעלה שיש בטב"י בכך גם הוא מצד שבראש חודש יש עליה לכנס"י בסגנון עטרת כירוע מהאר"י ע"ה ע"י זה רומז מעלת אשה בבחי' אשת חיל עטרת בעלה כידוע וממשיכים שפע לסעודות ע"י סעודה ההוא במעלה הנ"ל ובבח' בינה יתירה שבאשה שייך ר"ח בבחי' חכמתכם ובינתכם לעיני העמים שקאי על קידוש החודש וקבועות המועדים שהוא ע"י חשבון תקופות ומולדות:
לחודש אייר וסיון
אייר גימ' טוה"ר עה"כ לזה הוא בימי הספירה ימי טוהר חושבנא לדכיותא וכל החודש הוא ימי הטוהר וגם לפניו ולאחריו (ובסדר הדגלים שייך החודש ההוא ליששכר. יששכיר גימ' שי"ש טהור (וכמ"ש במק"א מה שדברתי מזה עם כבוד מחותני הרב החסיד המפורסים אא"ק מוה' צבי הירש ני' מק"ק זידיטשוב יצ') ) יששכר גימ' ב"פ קדושה אין קדושה אלא פרישות מהבלי עוה"ז לאהלי תוה"ק וכאלו פורש ממיתה לחיים ובחי' שיש בבח' שי למורא מצדינו כי אם ליראה ה' עי"ז זוכים לאהבה עליונה להנחיל אוהבי יש ונחי' יראה אייר גימ' ביראה וכ' יראיך וראוני וישמחו באהבה שזוכים אליה כנ"ל ולישרי לב שמחה.
ובר"ח סיון היה בחי' מקצת היום ככולו ובהז' נקיים ספירה חושבנא לדכיותא שכל אחד ואחד מהנקיים כולל ז' ימים ומר"ח אין עוד ז' ימים בשום אופן והיה אז אתחלתא דטהרה דם נעכר ונעשה חלב שמירה על חסרים ור"ח סיון מ"ה לספירה מתחיל ימי הגגלה:
הגבלה גימ' מ"ה גימ' ל"ב אח"ד שאז היה בחי' ויחן ישראל בלב אחד לב טוב נגד ההר שהיו בגדר צדיקים שלצדיקים נדמה כהר מ"ט ימי ספירה גימ' לב טוב כי הימים האלה נזכרים מה שנעשה כבר באותן הימים והימים האלה מסוגלים לסגל בהם מצות ומעש"ט ולקנות קנין טוב בנפשו:
בכ"ט בסיוון הלכו המרגלים לתור את הארץ וחזרו בט' באב הרי זה ג' חדשים סיון תמוז אב אולי י"ל שלכוונה זו שלחם באותן הימים. כי בחי' הילוך שייך לחודש סיוון כמ"ש בספר יצירה הק' ובחי' ראיה שייך לחודש תמוז ושמיעה לחודש אב עיי"ש לזה שלח אותם משה רבע"ה בחודש שנרמז בו הליכה כנ"ל לילך בדרך טוב ובכוונה טובה ובחודש תמוז שהוא ראיה לראות בטוב הארץ ובמעלותיה ולא ח"ו בהיפך ובחודש אב בחי' שמיעה לדברי הש"י שאמר ואעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה וכו' ולא הוצרך כלל לשלוח מרגלים והם פגמו בהילוך ונטו מדרך הטוב ולא לבם הלך בדרך אשר שלחם ופגמו בראיה שראו רק לא טוב ולא שמעו לדברי הש"י וגם עב"י שמעו להם וכולם שקלי למטרפסייהו לחג השבועות
יום מתן תורה הק' נקרא חג שבועות מלבד טעם הפשוט י"ל ג"כ ברמז שהוא בבחי' שבועת ה' תהיה בין שניהם בין הש"י ובין עב"י שהוא אלקינו ואנחנו עמו מושבעין ועומדין מהר סיני שרק אותו נעבוד ואפילו ח"ו כל אוה"ע רוצים להעביר אותנו מאמונת הש"י אנו עזין שבאומות ואמרו חז"ל הוי עז כנמר ועזה כמות אהנה דהש"י וכן הוא אהבת הש"י לעב"י ומתן תוה"ק היה בבחי' חתן וכלה שהם מושבעים ועומדים שלא חסיר אהבתם לעולמים, ורק אם ראה בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ולגבי עב"י כ' איזה ספר כריתות אמכם ובמתן תוה"ק כפה עלינו ההר כגיגית להיות בגדר אנוסים וגבי אנוסה כ' לא יוכל לשלחה כל ימיו ולא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב עוד ישוב ה' לרחם את ציון ונדחי ישראל יכנס ויחדש ימינו כקדם בתוספות טובה כפולה ומכופלת.
וכתיזוה"ק כ' רמז לשם שבועות ע"ש מלא שבוע זאת וניתנה לך גם את זאת ע"כ. והיינו ברמז על שבעה שבועות הז' נקיים וניתנה לך גם את זאת התורה שנקראת זאת כמו שאמרו חז"ל (וכן י"ל ברמז מש"ה לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת היינו זאת התורה שנקראת אשה כמו שאמרו חז"ל:
כי מאיש לוקחה תורת ה' איש מלחמה או כי מאיש לוקחה זה משה רבע"ה איש אלקים תורה צוה לנו משה וזאת הברכה אשר בירך משה וכמ"ש במק"א בזה) וזהו מלא שבוע זאת חמימות בעינן. ועוד כתב שם בתיזוה"ק שתורה שבכתב הוא בחי' לב ותורה שבע"פ הוא בחי' פה י"ל שהוא בבחי' ועל לוח לבם אכתבנה הרי שבחי' כתב הוא שייך לבחי' לב וזהו בחי' ועל לוח לבם אכתבנה כי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ ולבא לפומא לא גלייא ובחי' פה ולב שוין הוא בחי' אחת דבר אלקים שתים זו שמענו ותורה שבכתב ושבע"פ שתיהן ניתנו כאחת ותורה שבע"פ ניתנה ברמיזא בתורה שבכתב והכל בכתב מיד ה' עלי השכיל והרמז במאכלי חלב לביבות ממולאים בגבינה י"ל שמרמז על תורה שבכתב ותורה שבע"פ קמח שהוא מה' מיני דגן מרמז על ה' ספרים חמשה חומשי תורה וממולא בגבינ"ה שגימ' ס' בס' מסכתות שנרמז בהחמשה חומשי תורה וליכא מידי דלא רמיז בתורה וכל דרשות חז"ל הם צפונים בתורה שבכתב כמשל הגבינה בתוך הקמח כנ"ל:
לבין המצרים
כ"א יום שבין המצרים גם שנמנו וגמרו שיש כ"ב ימים י"ג מחודש תמוז וט' מחודש מ"מ אנן בדידן קיימי שרק כ"א יום הם ויום תשעה באב אינו מן המנין כי ביום הזה נולד משיח שיבב"א דמצד זה ביקש רבי לעקור ט' באב מצד דמזליה חזי שכבר נולד הגואל ובמהרה יבא ויגאלינו וא"ך טוב לישראל ורק כעת מועט הטוב לעב"י כמו שאמרו חז"ל אכין ורקין מיעוטין הן והיינו אך טוב שהא"ך ימים שבין המצרים הוא מועט הטוב לעב"י וכמו שאמרו חז"ל והובא בש"ע הק' שקטב מרירי שולט בימים ההם ואסור להכות התלמידים ברצועה כידוע ולדס"ל שכ"ב ימים הם י"ל ג"כ ברמז מש"ה ומפני שמי ניחת הוא שאותיות שלפני שם הוי"ה הק' הם טדה"ד גימ' כ"ב וכידוע ג"כ מצירוף שם הויה שבחודש ההוא והיינו מפני שמי ניחת הוא כי הם ימי רוגז וצער לעב"י והש"י ירחם עלינו ויגאלינו וקול ששון ושמחה ישמע בגבולינו בב"א:
לראש השנה
מנהג עב"י לאכול תנוח מטובל בדבש בר"ה. י"ל הטעם שהוא מרמז לבחי' תחת התפוח עוררתיך ובר"ה יש בחי' עורו ישנים וכו' כמו שכתב הרמב"ם ז"ל וטיבול בדבש מרמז למה שניטל שומן הפירות על ידי פגמי האדם ובר"ה כתיב אכלו משמנים ושתו ממתקים לזה צריך להטביל בדבש גם ירמז אכילת תפוח בר"ה כי תפוח הוא אותיות חופת רמז לי' חופת שנעשו לאדה"ר ז"ל בג"ע קודם החטא והיה אז יום בריאתו בר"ה כידוע:
שופר איקרי קרן. קרן גימ' עפר יש בזה רמז מש"ה יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה וכיון דקיימא לן דאלו ואלו דברי אלקים חיים ובתשרי נברא העולם ואנו אומרים זה היום תחלת מעשיך מצד שבראש השנה היה בריאת האדם שהוא עיקר העשיה מעשה ידיו להתפאר ובשביל נעשה אדם היה עיקר בבריאת העולם כידוע וכיון שר"ה מכוון נגד יום ו' דז' ימי בראשית ערב שבת בראשית שבו היה הסתת הנחש שעפר לחמו ע"י זה התיקון בתקיעת שופר לסתום פה השט"ן הוא הנח"ש והתיקון ע"י קרן שגימ' עפר ושופר מבטל שופ"ר נוטריקון שטן ופגע רע.
שופר קרן בהמה מורה בחי' משים א"ע כבהמה צאן מרעיתי אדם אתם ועי"ז נעשה רוח הבהמה טפיל לרוח האדם:
תקיעות דמעומד בחי' דינא רפיא ע"ד רכות מעומד ודמיושב בחי' דינא קשיא קשות מיושב גם בחי' מעומד בחי' זכר משפיע כביכול מפרנסין לאבינו שבשמים תקיעות דמיושב ישיבה מעלמא דנוקבא מקבל יש"ע:
בר"ה אומרים תשליך על שפת הנהר שבו דגים לרמז בחי' עינא פקיחא דלא נאים תדיר בבחי' הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל ועיני ה' אל צדיקים עב"י שכולם צדיקים ועיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה ועיניו פקיחות ומאן דלא נאים בריש שתא בשינה שהוא א' מס' במיתה מציל מבחי' מיתה רק חיים:
כתבינו בספר החיים למענך אלהים חיים הכוונה כתבינו בספרן של צדיקים שהם חיים למען הש"י לעשות נחת רוח לאביהם שבשמים והש"י יעזרינו שאנו ג"כ נהיה בגדר זה וחפצינו יהיה בחיים שהוא רק לרצון הש"י ולא להנאותינו ורק לעשות רצונך אלקי חפצתי ומי האיש החפץ חיים בחיים טובים הנצחים וכמ"ש במק"א על מה שאמרו חז"ל מאן בעי חיי מאן בעי חיי ב"פ היינו מאן בעי חיי שהחיים יהיה בחיים הנצחים כנ"ל:
לחג הסוכות
בסוכות תשבו שבעת ימים ע"י מצות סוכה ישבו בסוכה העתידה סוכת לויתן וחופות שבגן עדן והיינו בחי' שבעת ימים יום השביעי שכולו שבת סוכה מורה בטחון בבחי' משכני אחריך כרוצה שעוזבים דירת קבע והולכים לדירת ארעי ובמצות סוכה יתוודע מעלת עב"י כמו שאמרו חז"ל בר"פ דע"ז כידוע ובחי' מגדול עוז בו ירוץ צדיק ונשגב ובחי' ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך דהיינו בחי' בטחון הנכון:
סוכה צריך להיות כוכבים נראים מתוכה מרמז לבחי' לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון בבחי' המוציא במספר צבאם וכו' ופסולת גורן ויקב מרמז לבחי' מאין באת מעיכול מאכלים ודירת ארעי מרמז לאן אתה הולך ומורה עניות וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום ועי"ז זוכים לסוכות שלום כן תפרוש עלינו בשלומך היטב:
יש לומר שלכך לא א קלע בשים פעם יום ב' דסוכות בשבת כיון שכתב בתיזוה"ק שתיקונו של אברהם אע"ה היא במחשבה ושל יצחק אע"ה במעשה עיי"ש קודם עובדא דבעלי קבין ובסדר האושפיזין הרי יום ב' נגד יצחק אע"ה ולזה ביום ההוא תמיד יש נטילת לולב במעשה ולא בדיבור לבד כבשבת קודש וחביבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה.
בליל הושענא רבה ניעורין כל הלילה ואומרים כל ספרי תהלים מצד שהוא אושפיזא דדוד המלך ע"ה ודוד היה ניעור ולא היה ישן רק שיתין נשמי ואמר שירות ותשבחות לזה אנו מעוררים מדה שלו.
ערבה דהושענא רבה נוהגים לאגוד בעלי לולב לול"ב ערב"ה גימ' משה גימ' כ"ח יצ"ר טו"ב בני מו"ה ישראל ארי' ליב יצ"ו אמר שלכך בערבה מכ"ה נביאים מזכירים זכות משרבע"ה רבן של כל הנביאים הושענא גימ' ב"פ יראה ערבה גימ' עזר מציל מכנגדו רק כח יצר טוב כנ"ל שהוא עזר.
לפורים
כל הימים טובים בטלים וימי הפורים לא יובטולו אולי י"ל שהוא מצד שאז קיבלו עב"י את התורה הק' ברצון ובשמחה כמו שאמרו חז"ל עמש"ה קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר בכפיה ואונס מכאן מודעה רבא לאורייתא שקיבלו באהבה ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ועי"ז לא יובטלו וחודש אדר הוא בחי' ק' שחוק כמ"ש בספר יצירה הק' ולזה אמרו חז"ל מאן דאית ליה דינא בהדי גוי לשתמיט מיניה עד אדר מצד שהוא בחי' שמחה כנ"ל וכתיב שמחה לצדיק עשות משפט ועב"י כולם צדיקים ואז טוב לעשות משפט כתוב בגוים
ה' זמנים דקריאת המגילה הם גימ' אדנ"י וד' ימים המיוחדים לכל הפרזים הם גימ' ן' להראות בחי' החירות לעב"י בבחי' נש"ב יובל בחי' נפילה להמן הרשע ודכוותיה והוא גימ' דד' ימים והר"ז בחי' רמז ד"ן מאדני שהוא תיקון בחי' דמי אחיך צועקים כמ"ש במק"א בזה והוא בבחי' גוי אשר יעבודו דן אנכי והתחלת הב' ימים הוא י"א הרי יש רמז כל שם הק' אדנ"י והוא תיקון בחי' דינ"א דמלכותא לטובה כראוי לעב"י ובה' פסח שואלין ודורשין ל' ימים לפני פסח ומ"מ תיקן עשרבמ"ה לקרות דבר יום ביומו והיינו בבחי' קריאה שבברכות בציבור חוץ הברכות של כל יחיד בכל יום על התוה"ק וכן הוא בחי' המגילה שגם שחסר י' בגימ' אסתר לאדנ"י מלא כמ"ש במק"א עכ"ז אנו משלימים י' זו עפ"י כח הברכות שכולם הם מבחי' י' אומניות שבת"ק מקור הברכות ובצבור בעשרה עדיף טפי לכ"ע והברכות שייכות למשה רבע"ה דלא פסק טעמא בבחי' שמי וזכרי וכנ"ל במקו"ר ובכל מקום שאזכיר שמי וברכתיך לטובה וכמו שנשאר עכשיו לרוב בני העולם רק יום י"ג לתענית וי"ד לשמחה וכל יום מימי אדר הוא בחי' ק' שמחה כמ"ש במקו"ר תר"ז בחי' קי"ג וקי"ד ושניהם גימ' זכר גימ' ברכה ובשושן הרי שני הימים בגימ' ברוך עה"כ לטובה השמטה לפ' ואתחנן
כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה'. ידוע משאחז"ל בזה וכ"ה ברש"י ע"ה כאן. וי"ל ג"כ שהמקום כיבוד אב ואם ועושה רצונם. הוא ממש כעושה מצוות השי"ת. וצוויים יהיה בעינך כאשר צוך ה' כן יהי' בעיניך וי"ל ג"כ שהכוונה שגם כשהתנו אב ואם שמצווים אותו רק כדי שיטול שכר קיום מצוות כיבוד כשיקיים דבריהם. ואם לא יעשה כדבריהם מתנים בפירוש שלא יהיה עונש על זה. ויהיה כאלו לא צוו אותו כלל. עכ"ז כיון שהוקש כבוד אב ואם למצות השי"ת. יש בזה ג"כ גדר משאחז"ל במנחות דבעידן ריתחא ח"ו ענשינן אעשה שאין עונש עליו כלל. וכמו ציצית שלא נצטוינו לעשות בגד בד' כנפות כדי להביא א"ע לכלל חיוב מצוות ציצית וא"כ אין שום עונש על ההולך בלי בגד של ד' כנפות ופוטר א"ע ממצוות השי"ת. ועכ"ז בעידן ריתחא יש על זה עונש כיון שהיה בידו טובו להרבות קיום המצות ולהביא א"ע לכלל חיוב ציצית ולקיים מצוות ציצית. כיון שהכל ברא השי"ת לכבודו ונ"ר לפניו שאמר ונעשה רצונו א"כ עלינו לחפש ולבקש כל טצדקי דאפשר לנו להתרצות אליו. ולהרבות נ"ר שלו וחקר כבודו. ובזה יובחן שעבודתו מאהבה כדי לתרבות נ"ר השי"ת כיון שהיה לו צד לפטור א"ע ממצוה זו ואין עליו עונש מ"מ הוא מביא א"ע לכלל חיוב. כיון שיודע שכשיקיים המצוה יהיה נ"ר להשי"ת עי"ז הרי עבודתו מאהבה. ולא מצד שמירתו א"ע מעונש. ועכ"פ בעידן ריתחא יש עונש גם על זה על מה שחיסר א"ע מטוב שהיה בידו לעשות לעצמו. וכן הוא בכבוד אב ואם. שגם שהתני שלא יהיה עונש. מ"מ כיון שאם היה עושה רצונם היה זה בגדר מצוה ושכר. לכן בעידן ריתחא יש עונש גם על זה על חסרון טובתו. ואולי יובן טעם ענין עידן ריתחא שלפעמים השי"ת מנהיג בדרך מה שהכל ברא בשביל עב"י כידוע. וא"כ במה שאין נמשך עי"ז שום עונש לשום נמצא ואיננו מצוה קבועה להתחייב לעשותה כנ"ל. יש צד זכות לומר כיון שהיה בו ענין הסתפקות ולא נשתוקק להביא א"ע לכלל חיוב המצוה שיש בה תוספת שכר טוב אין עליו עון. שגם שנ"ר השי"ת להטיב ולהרבות ליתן שכר כמ"ש במק"א על מה שאחז"ל מתוך שלא לשמה בא לשמה. ובזה יוגנו כמה פסוקים בפ' ואתחנן כמה פעמים כתיב לשוב לנו. אך אח"כ כתיב וצדקה תהיה לנו כי נשמור וכו'. כאשר צוונו דהיינו מתוך שלא לשמה יבוא ממילא לשמה לעשות מצוה כמאמרה כאשר צוונו. אין לנו יותר נ"ר בעולם ממה שאנו עושים נ"ר השי"ת שאמר ונעשה רצונו. וכן הוא בלטוב לנו בשכר רב בזהו נ"ר של השי"ת ליתן שכר רב טוב על פי משפט נכון כמ"ש במק"א. וא"כ הגורע ממצוה שהיה יכול להביא א"ע בה לכלל חיוב. הרי זה כגורע נ"ר השי"ת. עכ"ז אין זה כי אם בעידן ריתחא שנבחן הכל במדת שהכל ברא לכבודו לבד וזולת זמן ריתחא הכל נבחן רק לטובת עב"י. בגדר שהכל ברא רק בשביל ישראל:
נשלמו כל הג' ספרים בעזר המאיר לארץ ולאדרים
סוף הספר