אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ראשי בשמים › יד

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ראשי בשמים · יד

יג

(רב ושו"ב נשתתפו בהכנסות שלהם בכתב אם יכול לחזור, הערות בענין דבשל"בל, אם יכול הרב לעכב על תקנת רוב הצבור. פי' בסוף מגילת אסתר שלמען השלום לא יעכב על תקנת הרוב).

אציג כאן מה שהשבתי לחכם א' ע"ד שקודם שנתקבל לרב במקום פלוני השתתף עם השו"ב שהוא שם מכבר שכל הכנסות שלהם מן הצד חוץ שכירותם יהיה לשותפות ועשו כתב ביניהם בזה"ל אנחנו הח"מ גמרנו בינינו להיות שותפות בהכנסות שלנו ונעשה בקגא"ס בכליו של החכם בלא עדים ואחר שנתקבל לרב שם תיכף דאה הרב שא"א להם להיות שותפות ע"כ רצה לחזור בו ואומר שלי שלי ושלך שלך אם יכול לחזור. וזה תשובתי עי' ח"מ סי' קע"ו ס"ג דעת המחבר דאף שני אומנים שנשתתפו בק"ג אינם שותפים דאין אדם מקנה דשלב"ל ודעת הרמ"א דיכולים להקנות וכו' עי"ש ולכאורה ה"נ נ"ד תלוי בזה, אמנם י"ל דאף להמחבר הוי קנין דהנה בנ"ד שהשו"ב שכיר הוא מכבר מהקהל ואף בלא כתב וקנין צריכים לקיים לו כל הכנסות השייכים לו עי' ד"מ וסמ"ע ססי' קפ"ה בהג"ה דשכירות פועל א"צ קנין ועי' ח"מ סי' שט"ו ס"ד וכיון דדמי להתחייבו את עצמן ליתן לו השכירות והכנסות וחיוב חל גם על דשלב"ל וא"כ הוי כמו דבר שבא לעולם וכ"כ בשם ארי' ח"מ סי' כ"ו כ"ז וא"כ שוב יכולים להשתתף לכ"ע. אך באמת י"ל בהיפוך דנהי דהתחייבות השו"ב הוי כדבר שבא לעולם מ"מ התחייבות להרב היה מקרי דשלב"ל וא"כ לא קנו שניהם [ועי' ש"ך סי' קע"ו סק"ח שלדינא משמע מכל הפוסקים דיכולים לחזור במה שירויחו אף בקנין] עי' אוה"ח פ' תולדות בענין מכירת הבכורה ומ"ש באוהל ברכות והודאו"ת נ"א, וי"ל בנ"ד דאף לרמ"א אינו קנין דעי' סמ"ע שם סק"ט שכתב הטעם דיכולים להקנות כיון דידם בעולם חל הקנין על ידם ששעבדו כל א' לחבירו לעשות מלאכה המובא להם והנה בנ"ד אין הריוח להרב מצד פעולת ידיו רק ריוח הבא ממילא מחמת ההוראה והוראה גופיה לאו מלאכה הוא עי' פרה פ"ז משנה ט', ונהי דשחיטה מקרי מלאכה עי' שו"ת משמרת הקודש ולעיל אות י"ב ובאוהל ברכות והוראו"ת ל"א מ"מ כיון דהוראה לא מקרי מלאכה לא נקנה גם להרב חלק הכנסות השו"ב דלא נשתתף רק אם יהי' לו הכנסה גם מהכנסות הרב וכאן על הכנסות הרב לא חל הקנין ע"כ לא קנו כלל, ומה גם שהיה רק הקנין בכליו של הרב א"כ לא הקנה הרב להשו"ב שום דבר עדיין וצע"ק. ובפרט שי"ל דהכנסות מהצד לעולם לא מקרי כדבר שבא לעולם כי אין חיוב להקהל שיעשו החתונות דוקא באותו מקום וכן למכור שם החמץ והלא יכולים לעשות בעיר אחרת ואז אין עליהם שום התחייבות להרב ולהשו"ב וא"כ לא יוכלו להקנות דשלב"ל לכ"ע כמובן, ואף לפמ"ד בסי' ס' ס"ו דבלשון חיוב כגון שאמר הוו עלי עדים שאני מתחייב לפלוני חייב אפילו בדבר שלב"ל, מ"מ עי' בקצה"ח סי' ר"ג דדוקא היכא דהחיוב חל על גופו והוא חייב באחריותו דהיינו היכא שמתחייב בפירות ואם לאו יתן דמים עי' הגהות דעק"א סי' ש' אבל היכא שנתחייב ליתן לחבירו חפץ פלוני ואין מקבל עליו אחריות אין זה נקרא חיוב הגוף ולפיכך במיחד לו המעות דליכא חיוב אחריות לא הוי חיוב כלל, ובתורת קנין ג"כ אינו נקנה דמטבע אינו נקנה בחלופין, ולדעתי זהו דברי המחבר בסי' ס' דבלשון מתנה ומכר אף באחריות לא קנה אבל בלשון חיוב קנה פי' דקאי אדסמיך כגון בקיבל אחריות ועי' פת"ש שם ס"ק י"ג, והנה בנ"ד לא נאמר לשון חיוב ולא קבלת אחריות ולא הוו עדים א"כ לא קנו כלל ובפרט שלא התחילו עדיין בשום שותפות דלא עדיף מפועל שיכול לחזור בו קודם התחלת מלאכה עי' נתיבות סי' קע"ו ביאורים סק"ג ועי' ססי' מ"ו לענין ע"א החתום בשטר שיכול לחזור וכ"ש הבעלי דינים בעצמם עי"ש במשמרת הקודש סי' מ"ט, וכן י"ל כמ"ד בסי' רי"ב דאם לא קצב זמן הדירה אפי' רק שעה א' במשמע ועי' באה"ט שם סק"ד דגם במקבל לזונו סתם ביום א' די וה"נ ביום א' שותפות די כיון דלא כתוב בו זמן קצוב ואח"כ יכולים כ"א לחזור בו בלי פקפוק:

ועל דבר שאלתו אם יכול לעכב על תקנת רוב הקהל כשמקצתן אינם רוצים בהתקנה וגם הוא אינו רוצה. הנה אף שמש"ס ב"ב דף ח' ט' משמע דבדאיכא אדם חשוב לאו כל כמינהו דמתנו וע"כ ודאי הרב לא גרע מאדם החשוב שבהן בכל זה למען הטוב והישר יבטל רצונו מפני רצון הרוב כל שאינו נוגע ח"ו לדברי התורה כדי שיהי' שלום בעירו. ובזה יש לפרש פי' המקרא בסוף מגילת אסתר כי מרדכי וכו' וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו וכו' ודרשו חז"ל ולא לכל אחיו ומלבד הקושיא שהמקרא לא ידבר ח"ו בגנות הצדיק דוקא עוד המשך הפסוק אין לו פירוש, ובזה נכון דהכי פרושו שאשמעינן דאף שהיה גדול ליהודים והי' יכול לעכב על תקנת רוב אחיו בכל זה הי' רצוי לרוב אחיו מחמת כי היה דורש טוב ודובר שלום. הנני הדו"ש הק' אליהו פוסק:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה