אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ראשי בשמים

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ראשי בשמים

ראשית בכורי מורשי לבבי בשמים נוטפות מור ואהלות אקריב לפני אלהי אבי שפתי ששוני יביעו תפלות שאלות ותשובות מדל ונבזה מור ואהלות יחשבם ויחזה. יגדל נא חסדו עמדי יתן חלקי באוהל החכמים. הואיל עזריני מעניי ומרודי מיום פתחי בראשי בשמים.

א

(בו מבואר טעם פחיחת המחברים באגדה ובברכת שמים ובכבוד תומכם ובכבוד התורה. חקירה בספק בברכה ושהחיינו. טעמים לקריאת שם החיבור מור ואהלות.)

אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על יי אלהיו: [תהלים קמ"ו ה']. ראיתי בפתחי שערים לרוב מחברים ראשונים ואחרונים, טרם ירדו בשערים המצוינים, בפנים מסבירות להלכה, יפתחו בפנים שוחקות לאגדה, ומהם אלה יעמדו על הברכה, ראשית בשמים ממעל יתנו ברכות, וכן ישמיעו קול חודה, לכבוד תומכם בעזרה ובכבוד התורה *), כן פתח אליהו ואמר כראשית אברך לאל ישראל הגדול והנורא הרועני, בלב נבוני מולידי שם הפליא צורי בגבורות ישע ימינו, שיתמכוני ויחזקוני בארוחת כבוד כ"ב שנה, והמה בתומכי נפשי גם עד הנה, והאציל אדוני אבי מורי ורבי שליט"א עלי מרוח חכמתו הקדושה, עד בנתי דרך הישר בפלפול של אמת בתורת משה [עי' נדרים ל"א] כן בעזרת הש"י צבינא ברעות נפשי להעיר אוזן בלמודים ויגעתי ומצאתי חדשתי דרשתי ופרשתי שאלתי והשבתי, כיד ה' הטובה עלי עד שהביאני כהיום הזה לחבר ספרי אז חשבתי וכתבתי, בריך רחמנא מלכא דעלמא שהחיינו וקימני והגיעני לזמן הזה **) אשר זיכני והראני במחזה למגילת ספר כתוב בהגיוני, ישבתי קשות בש"ס ופוסקים לפחותי ערך כמוני. היום אני תפלה. ואקרא לנורא עלילה אנא בשם היה בעזרי נא אל אבוש משברי. מעיני חכמתי יפוצו חוצה שעה לתפילתי ופועל ידי תרצה היה מעוז לי בחכמות ובינות צורי קבל תשובתי ושמריני מריב לשונות. באהלך ואוהלי ישרים אגורה עולמים יהיו נא אמרי לרצון לפניך ולפני החכמים. יתענגו בנטעי אהלי ראשי בשמים ראשית בגן פרחו אשר כאהלים נטיו בשמי נוטפות מור ואהלות וטעמי שם ספרי ע"מ מ"ד דאר"י ולא עוד אלא כל עבירות שעשה הקב"ה מונה אותן לו זכיות הה"ד מור ואהלות קציעות כל בגדותיך כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות וכו' [מד"ר נשא פ"י ושה"ש ה'] עוד למה קורא אותה אהלות ראב"י בשם ר"י אמר מפני שהוא בא דרך אהלים [שם שה"ש ד'] נוטפות מור עובר זה תלמיד שאינו רגיל וכו' [שם ה'], ועוד טעם מפני שהוא כמספר שמי ופרט השנה תרמ"ב] שעמדתי אז על דעתי ולרב נתקבלתי ובאתי בכתובים וכן כמספר הזה אליהו בן חינא בן משה צבי ומנין שנותי אז לאורך ימים ושנים. וכן יהי רצון מהשי"ת שיוסיף חיים, ושלום לאבי, ואמי היקרים יבלו ימיהם ושנותיהם בטוב ונעימים. עד עמוד הכהן לאורים ותומים. ולכבודם אבנה להם בית נאמן באוהל הזה באות בי"ת אשר ישא ברכה למחזיקי החכמים. *)טעם על כל אלה נלפע"ד משבת ל' ע"ב מתוך דבר שממה של מצוה וכו' אר"י וכן לדבר הלכה איני והאמר רגא"ר כל ת"ח שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר וכו'

ול"ק הא מקמי דלפתח הא לבתר דפתח כי הא דרבה מקמי דפתח לרבנן אמר מלתא דבדיחותא וכו'. ועי' להגאון בספר פנ"י בהקדמתו דהפי' דבר אגדה שימשך לבם לשמוע גם הלכה ועי' חגיגה י"ד וסוטה מ' וב"ק ס', אך מסנהדרין דף ל"ח ר"מ דרש תלתא שמעתתא תלתא אגדתא ומשם דף ק"א וממס' סופרים פט"ז ה"ד סמכוני באשישות אלו הלכות רפדוני בתפוחים אלו אגדות ומד"ר שיר השירים ב' ועוד בכ"ד משמע דלפעמים הלכה קודם וי"ל דלפיכך מסיים במ"ס ומד"ר שם לשעבר כשהיתה הפרוטה מצויה היתה נפש האדם ומתאוה לשמוע דבר הלכה עכשיו שאין הפרוטה מצויה נפש האדם מתאוה לשמוע דבר אגדה פי' שבזה יתישב הסתירה שפעם מקדים הלכה ופעם אגדה והבן:

כן טעם שפותחין בברכה י"ל דבמד"ר שם מסיים עכשיו מתאוה לשמוע דברי ברכות וכן דרשו בבראשית שפתח הקב"ה באות ב' ר"ת ברכה ועי' ברכות מ"ב תיכף לת"ח ברכה. וטעם ברכת ה' תחילה ע"פ מ"ד בנדרים ל"ב כיון שהקדים ברכת אברהם. וטעם שפותחין בכבוד התומך ובכבוד התורה ע"פ מ"ד בברכות ס"ג שפתחו בכבוד אכסניא ובכבוד התורה:

**) המור וקציעה כתב דמי שזכה להדפיס ספר שלו יברך שהחיינו בשם ומלכות [ועי' שבת קי"ח דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא ומסכתיה פי' ספר שלו עי' סוף ס' לב העברי] והמח"ב כתב שיברך בלא שם ומלכות ועי' מגן גבורים סי' רכ"ג באה"מ סק"ח ועי' משבצות סי' רי"ט סק"ג שהוכיח מט"ז שם דכל הברכה אסור אף בארמית בנידון דידיה ועוד א"כ למה תרדו בספק ברכות לקולא משום ל"ת הא אפשר שיברך ארמית ויוצא דברכות נאמרות בכל לשון רק דרחמנא לבד אין קפידא אבל כשאומר ג"כ מלכא דעלמא אסור עי"ש. ועי' שו"ת רעק"א פסקים סי' כ"ה שהאריך בזה בטוב טעם דאף דשם לעז מותר למחקו מ"מ לענין שבועה או לענין ספק בברכה אסור בשם לעז דלא כמ"ש השואל שם וקצת תימא שלא הביאו דברי המשבצות. ועי' פת"ש יו"ד סי' שכ"ח סק"א בשם פנ"י ברכות י"ב דיכול לומר בריך רחמנא מרא אך דאין דבריו מוכרחים עי"ש [ועי' בתוס' שם ד"ה לא דלר"י לחומרא דצריך

לברך פעם אחרת ועי' שו"ת הלק"ט ח"ב סי' ת"ז דיש מ"ד דספק ברכות להקל ויברך ואכמ"ל] וצ"ע לדברי המשבצות איך הדין במרא עם רחמנא, ועי"ש עוד בשם פ"ת שהמציא דבכל כה"ג יאמר ויברך דוד עד לך ה' הממלכה ואח"כ יסיים הברכה ויש בזה שם ומלכות אך שיאמר זה דרך תפלה ועי' כה"ג בשו"ת חת"ס א"ח סי' קנ"ו. והנה בספק בברכת שהחיינו לדברי הב"ה או"ח סי' כ"ע ואליהו רבא סי' כ"ב וצל"ח ברכות ס' יש לברך בספק ועי' רוקח סי' שע"א דאין מברכין שהחיינו במילה דלמא נפל הוא הרי דבספק אין לברך שהחיינו. אמנם כל החקירה רק לענין אמירה אבל במחשב בלבו כתב בס' גן המלך מהג' מהר"א הלוי כיון דפסק הרמב"ם בה"ל ק"ש, פ"א דהמברך בלבו יצא יש לעשות כן בספק ברכה לברך בלבו ומשום לא תשא אין חשש דבשבועה לבטא בשפתים דוקא ולענין כתיבה בספק י"ל דחמיר ע"י או"ח סי' ע"ג סעיף ג"ד ועי' שו"ת רעק"א מן סי' כ"ט עד סי' ל"ב ובאחרונים לענין שבועה בכתב ואכמ"ל לזאת צרפתי ג"כ דעת השואל לרעק"א בסי' כ"ה. ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאות נ"א:

ב

(חילוק בצדקה בין ת"ח לע"ה. ישוב למד"ר קהלת ע"פ שלח לחמך, ב' סוגי ת"ח יש. עני המבזה ת"ח מה עונשו. ישוב להקושיא ברש"י. ישוב לתנדא"ז פ"ה. תוספת כ"ב שנה במס' ב"ב ד' י"א ע"פ חשבון. בשם דף ט' ובסנהדרין צ"ג י"ל ב' פרושים.)

במסכת ב"ב (דף י"א) בנימין הצדיק פרנס אשה ושבעה בינה בשנת בצורת וכו' תנא הוסיפו לו כ"ב שנה:

ראיתי לחקור אם זה דוקא להמפרנס ת"ח או גם בכל אדם כן, ומדוע זה המספר של כ"ב שנה דוקא וכבר עמדו גדולים על מבוכה זאת. וחלקי אמרה נפשי, תחילה אברר דמסתבר דזה דוקא במפרנס ת"ח בזכות זה יוסף לו ה' אורך ימים דהנה בכתובות (דף קי"א) אמרו דהמשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכו' ועי' חן טוב חלק ב' שהקב"ה בעצמו יחיה רק המתים ת"ח ואח"כ הת"ח יחיו את מחזיקיהם הע"ה והרי יש כ"ש אם לעתיר לחיי עד פעולת חכם לחיים כ"ש בחיי עולם הזה נפיש זכותו להחיות מחזיקו באורך ימים, ועי' תנא דבי אליהו זוטא פ"ב בזמן שביהמ"ק קיים מזבח מכפר עכשיו ת"ח מכפר להמפרנסו ומהנהו מנכסיו [ובחגיגה (ד' כ"ז) מסיים רק עכשיו שלחנו מכפר וע' סנהדרין ק"ג]. ועי' מדרש שוח"ט שמואל פ' י"ח שכל המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו כאלו עשה חסד עם כל ישראל, ובמדרש רבה קהלת על פסוק שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו אר"ב אם בקשת לעשות צדקה עשה עם עמלי תורה שאין מים אלא תורה ועמדו על לשון אם בקשת דהלא מצות צדקה חיוביות עי' ס' מר דרור בלקוטים. ובפשיטות יש לומר על פי מ"ד במס' בבא בתרא (דף י') האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור וכן ידוע דהצדקה פועלת עוד דברים כגון עושר, ונראה דפעולת צדקה להת"ח העוסק לשמה שיתוסף להנותן אורך ימים ועי' שבת ס"ג אורך ימים בימינה למיימינים בה עושר וכבוד בשמאלה למשמאילים בה ועי' רש"י שם דזה החילוק בין לשמה ובין שלא לשמה וכן המחזיק ת"ח אם הת"ח לומד לשמה יתוסף להמחזיק אורך ימים כמ"ש עץ חיים הוא למחזיקים ואם הת"ח לומד שלא לשמה עכ"פ תומכיה מאושר פי' שיהיה להם עושר וכבוד, וכמ"ש המקובלים שמ"ד בסוטה מ"ו כ"מ שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני פי' שהמבזה הת"ח ג"כ בדרך זה ענוש יענש אם הת"ח עוסק לשמה עונש מיתה ובשלא לשמה עוני מדה כנגד מדה. [ויש לחקור באם המבזה בלא"ה עני מה תהיה בו ועי' אשל אברהם ססי' קנ"ו דיעלי יותר ולא יהיה לו אפילו פת עי"ש ועי' בפי' תפארת ישראל אבות פ"ד משנה ט' כה"ג, וה"נ עוד י"ל דיבוא לשטות ויצא מדעתו כי אין עני אלא מדעת. וצ"ע ממדרש חהלים ל"ד שהיה דוד קורא תגר על השטות שבראת מה הנאה יש לפניך וכו' אמר לו הקב"ה חייך שתצטער ותתפלל עד שאתננה לך וא"כ מדוע קרא תגר דהלא יש הנאה לשלם לעני המבזה ח"ח, וי"ל דבזמן שאדם מצטער שכינה אומרת קלני מראשי וכו' וכ"ש שאינה הנאה לפניו]:

והנה בשבת שם כתב רש"י עור פי' למיימינים בה שמפשפשין טעמים בדקדוק ועיון ומשמאילים שלא בדקדוק [וראיתי במהרי"ט בחידושיו לקדושין מ' בשם רדב"ז דנשאת ונתת באמונה בדברי תורה מיירי והיינו בעומק הפשט ולא לפלפל בחריפות של הבל ח"ו ועי' מהרש"א ח"א ב"מ פ"ה ובשל"ה הק' ובעוללות אפרים שצוחו על זה] וראיתי בחורת יוסף פ' בחוקותי שהקשה דהרי רש"י שם הביא דברי הח"כ שתהיו עמלים בתורה ופי' בעל ק"א שהוא עיון ונקרא עיון הלכה אלמא דאז דוקא יהי' להם עושר וכבוד, והנה י"ל כמ"ש הרמב"ן שם ע"פ ונתתי גשמיכם בעתם שזה סיבה לבריאת הגופים ומילוי ימים וא"כ אורך ימים ג"כ נאמר ולא קשה מידי כי בגמ' אמרינן אורך ימים וכ"ש עושר וכבוד. עכ"פ זה פי' המ"ר אם בקשת לעשות צדקה שתזכה למעלה היותר טובה כמו שחפס במס' ב"ב שם בשביל שיחיה בני עשה עם עמלי תורה פי' שלומדים לשמה ולפי' הב' שלומדים בעיון הלכה ואז ברוב הימים תמצאנו פי' אריכות ימים וכ"ש עושר וכבוד משא"כ בסוג ת"ח שעוסק שלא לשמה ושלא בעיון יהיה רק עושר וכבוד, ועפ"ז י"ל דברי התנא דבי אליהו זוטא פ"ה ואין מצוקין אלא ח"ח שנאמר ויתקבצו אליו כל איש מצוק ולכאורה מנ"ל מזה, ובזה נכון ע"פ מ"ד בראה"ש י"ח דבשכר עשרה לגימות שנתן נבל לעבדי דוד ארכו לו עשרה ימים כמ"ש ויהי כעשרת הימים, ועי' רש"י שמואל א' כ"ה ל"ח, וכיון דבזכותם ארכו לו הימים ע"כ היו ח"ח העוסקים לשמה או בעיון ועי' קידושין דף ע"ו ע"ב וסוטה כ"א. והאי דבנימין הצדיק דארכו לו ג"כ נלפע"ד דהיא האשה ושבעה בניה המוזכרים בגיטין נ"ז שהיו ת"ח עי"ש ועי' סדר הדורות אות ב' דבנימין הצדיק היה בזמן התנאים, ועי' יו"ד פי' רנ"א סעיף י"א דרבי שהיה מצטער שנתן פתו לעם הארץ משום דהיה שנת בצורת וא"כ כאן דהיה שנת בצורת ע"כ דהיו ת"ח והיא היתה אשת חבר ע"ש ס"ט:

ועל דבר התמוה דמדוע דוקא כ"ב שנה י"ל ג"כ ע"פ מה דמוכח מהך דנבל דלגימה תולה יום א' א"כ בנימין הצדיק שפרנס ח' נפשות בשנה בלגימה א' ליום מגיע לו הזכות לתלות שמונה שנה ועוד איתא במס' ב"ב ט' הנותן מתנה לעני מתברך בשש והמפייסו באחד עשר [ואגב אזכיר מ"ד בסנהדדין צ"ג וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין אלא רמז רמז לה שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש שש ברכות ולכאורה מהיכן יש רמז לששה בנים וגם לשש ברכות ועי' ס' בכור שור שם, וי"ל ב"ב פנים, הפן ה"א דעבור הפיוס מגיע לו חמשה בנים חוץ מאחד שבדרך הטבע וכן מצינו בשכר נשים שפייסו לבעליהן עי' רש"י ויקהל ע"פ מראות הצובאות וילדו ששה בכרס א' וחמשה בדרך ברכה וא' בדרך הטבע וכן בברכות ס"ב עי"ש, וה"נ יש רמז להששה בנים מחמת הפיוס ועבור השש סאין בעצמם מגיע לו עוד שיתברכו כ"א בשש שש ברכות. הפן הב' ראיתי בס' שמחת הרגל שנתן לה שש שעורים וגם ששה סאין עי"ש וברש"י רות שם ועפ"ז י"ל דקדוק הגמ' רמז רמז לה ב' פעמים שפירש"י שם בגמ' לסימן ורמז ולא פירש כן במגילה ט"ז ע"ב עי"ש ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת נ"ב והנה הפן ה"ב מוכרח] לפי שיטת התוס' ב"ב שם ד"ה והמפייסו שהמפייסו לבד בי"א ועפ"ז בהך דנבל לא הי' פיוס וארכו לו הימים כאלה רק מברכת שש וצ"ע ממ"ד ביו"ד סי' רמ"ט ס"ג דבפנים זועפות ורעות הפסיד זכותו] א"כ בבנימין הצדיק שמסתמא הי' ג"כ פיוס מגיע לו עוד עבור הי"א ברכות י"ד שנה וח' חדשים כי כל ברכה שנה וד' חדשים א"כ ס"ה עם השמונה שנה של ברכת שש כ"ב שנה וח' חדשים, ואלה השמונה חדשים היתרים י"ל דע"כ השנה הזאת פשוטה היתה דאין מעברין השנה בשנת רעבון עי' סנהדרין י"ב דמפני מה לא עיברה אלישע ששנת בצורת היתה א"כ בכ"ב שנה יש ח' חדשים מעוברים לפי דוב הקביעות כידוע ואלה השמונה חדשים המעוברים נגד ח' חדשים היתרים, ואם נאמר כשיטת המפרשים דבנתן ופייס בס"ה י"א ברכות [וכפן ה"א] א"כ מגיע לו רק י"ד שנה וח' חדשים י"ל ע"פ מ"ד בשבת קי"ח דנותנים לעני מזון ב' סעודות ליום ולילה בפ"א א"כ גם ללגימת ערב מגיע לו ח' שנה אך הפיוס נחשב בפ"א בעת הנתינה וסוף סוף מגיע לו כ"ב שנה וב"ך יברך:

ג

(מזוהר משמע כתוס' דבנתן ופייס י"ז מפרשים סוברים כיש מגיהין דס"ה י"א. ראיות להם. טעם דגדול הכנסת אורחים מקבלת פ"הש. י"ל דתוס' ס"ל כהמפרשים. ישוב להסתירה ממכות לקדושין.)

וראיתי לפלפל קצת איזה דרך יותר נכון בהך דהמפייסו בי"א אם כתוס' או כמפרשים, ויש להוכיח שבנתן ופייס יקדמנו ברכת טו"ב מספר י"ז מזוה"ק פ' בלק דף ר"ה מ"ש בר"י דפקיעין שבנו החייהו כ"ב שנה בדמעותיו עי"ש כי ידוע דשערי דמעות לא ננעלו והדמע יתלה זכות כהלגימה יום א' והוא הוריד שס"ה דמעות מגיע לו זכות לשנה [וצ"ע דבתורת יוסף פ' חיי שרה ובס' קב הישר פל"א כתבו בשם הזוה"ק שהוריד ש"ע דמעות] אך ע"פ דהמפייסו בי"א ועי' רש"י ישעיה נ"ח ע"פ ותפק לרעב נפשך שתאמר לו נפשי עליך ושם היה במסירת נפשו ע"כ מגיע לו י"א שנה ועבור אחותו י"א ס"ה כ"ב שנה ן [וצע"ק דלפי מספר שס"ה לא הוי כפשוטה והרי היה צריך קצת יותר מכ"ב שנה]. אמנם מפרשי המקרא הבינו כהיש מגיהין שבתוס' שם דבנתן ופייס בס"ה י"א ואף בלי הגהתם פירשו בגמ' והמפייסו שג"כ פייסו שפשטות המקרא של ונפש נענה תשביע משמע בצדקה דאל"כ שפת יתר הוא ועי' רש"י שרק על ותפק פי' בדברי תנחומים ועי' פי' הג' מלב"ם. ויש להביא ראיה לזה דאם הפי' שבפיוס לבד י"א ובנתן ג"כ יש עוד ששה יקשה דהלא הני ד' ברכות הראשונים מן הי"א [אשר גם הגמ' מביאם לבדם ואח"כ מדלג] להם סגנון א' עם הד' מן ה"ו כידוע עי"ש אלא ע"כ דבס"ה י"א, וניחא ג"כ מ"ד בברכות ס"ג ומה ארון שלא אכל ושתה אלא כיבד וריבץ לפניו כך המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה ולכאורה להתוס' הלא ניתוסף לו רק על י"א עוד ו' ומהו על אחת כמה וכמה ובזה ניחא דבמאכילו לבד, ג"כ גדול מהפיוס באחת דהרי מתברך בשש ופיוס ב"ה וא"כ כשמארחו בדרך פיוס וגם מאכילו וכו' על אחת כמה וכמה. ובזה י"ל ג"כ מ"ד בשבת קכ"ז גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה ולכאורה טעמא בעי וי"ל דשם בקבלת פני השכינה שהוא הארון נתברך בה' ובציר חדא מהכנסת אורחים שמתברך ב"ו אף בלא פיוס וכ"ש בפיוס ג"כ [ויש לדחוק דגם התוס' אינו חולק על המפרשים והכי פרושו יש מגיהין והנותן והמפייסו משום דמשמע להו דקראי איירו בצדקה ויתישבו בזה הדקדוקים הנ"ל וגם דכתיב תשביע ולאו מלתא הוא פי' אין הכרח להגיה עבור זה בגמ' דאפשר לומר דגם תשביע בדברים וכן י"ל יתר הדקדוקים לזה הפי' בגמ' נשאר בב' פנים לפרש עוד קאמרו התוס' וע"כ לא גרסינן ליה פי' אין פועל ההג"ה דנחזי אנן דלההוא גיר' שלנו ממ"נ קשיא אי אפיוס לבד קאי אמאי לא נאמר בגמ' דבנתן ופייס י"ז ואי דבס"ה קאמר הגמ' י"א קשה מדוע לא יפרשו במקרא י"א בפייס לבד ויהיה י"ז עם הנך ו' דלעיל אלא ע"כ דא"כ יקשו הדקדוקים הנ"ל ונהי דעל גירסתם ג"כ לא קשה מדוע לא נפרש בפייס לבד י"א דא"כ יקשו הדקדוקים מ"מ אינו פועל גירסת הגהתם]:

וע"פ החילוק שכתבתי לעיל אות ב' בין לשמה או בעיון ובין שלא לשמה ושלא בעיון י"ל מ"ד במכות כ"ב כמה טפשאי הנהו אנשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי דגברא רבה דאלו בס"ת כתיב ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרו חדא והר"ן בקדושין ל"ג הקשה דמשם משמע איפכא מפני לומדיה עומדין מפניה לא כ"ש עי"ש ובפרשת דרכים דרך צדיקים ושבו"י ח"א סי' י"א ובתורת יוסף פ' תצא ותוספות אהרן דף ס"ג שהאריכו בזה, וי"ל בדרך פשוט כנ"ל שם לענין החילוק בין לשמה ובין שלא לשמה ולפירוש הב' בין הלומד בעיון הלכה או שלא בעיון דהנה במכות שם גברא רבה פי' ע"כ בשעוסק לשמה או בעיון דהמבזה אותו בעונש מיתה כנ"ל ועי' מלכים א' י"ג דנקם הקב"ה על כבודו של צדיק יותר מכבודו ועי' מ"ש לקמן באות הסמוך וטעמא דבס"ת כתיב ארבעים יכנו ויכול להיות שיומת המוכה ואתו רבנן ובעיונם בצרי חדא ולפיכך חי ועתה כשאינו מכיר בטובה יש לו עונש מיתה כנגד המדה משא"כ בקדושין לומדיה מיירי אפילו שלא לשמה ושלא בעיון, ועי' יומא ע"ב נאמנה להעיד בלומדיה, ועי' שבת ק"ה הא למה זה דומה לס"ת שנשרפה וע"ש רש"י ותוס' שמשמע אף בשאינו חכם וכשר ולפי פשט הגמ' מיירי בסתם אדם אבל רש"י פי' שאין לך ריק בישראל שאין בו תורה ומצות [מצות עי' חגיגה כ"ז ותורה עי' מגילה ו' שרידים יושבי רקת] ומדמי ליה לס"ת ועי' תשו' שבו"י ח"ג סי' וצ"ע:

ד

(שכר ועונש יותר בד"ס מד"ת. י"ל ד' קושיות באבות פ"ב מ"א. מצות דרבנן נחלקים לב' סוגים. פי' בחולין ה', תורה שבע"פ בדרך שכר, פי' במד"ר רות ע"פ ישלם ה' פעלך.)

לעיל באות הקודם כתבתי מעלת הת"ח שיותר גדולה מהתורה ועי' ערובין כ"א הזהר בד"ס יותר מד"ת וסנהדרין פ"ח חומר בד"ס יותר מד"ת והפי' לענין עונש וכן לענין השכר עי' ירושלמי ברכות פ"א שד"ס חביבין יותר מד"ת וכן במד"ר שה"ש א' ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת א' ובאוהל בית הרואה אות א', ועפ"ז י"ל מ"ש המפרשים ד' קושיות בפ"ב משנה א' דמס' אבות, רבי אומר איזה דרך ישרה שיבור לו האדם וכו', א' שהוא מתחיל בנסתר ומדה השניה

והוי זהיר במצוה קלה מדבר לנוכח, ב' דבערך עצמות המצוה אין שייך לקרותה קלה כי עמוקה מה תדע רק שקלה בהשתדלותה, עי' סוף חולין ומה מצוה קלה שהוא כאיסר, ועי' מנחות מ"ד אין לך כל מצוה קלה שבתורה שאין מתן שכרה בעה"ז ובעה"ב אבל אין ידוע כמה צא ולמד מציצית ועי' רש"י ריש פ' עקב וא"כ למה צריך רבי להזהיר עליה טפי הוי ליה להזהיר שנהיה זריזין בחמורה כבקלה, ג' מה חידש בן עזאי בפ"ד מ"ב שם באמרו הוי רץ למצוה קלה כבחמורה, ד' מה זה הלשון בכאן ובכמה דוכתי מתן שכר והם ב' הפכים אם מתן אינו שכר ועי' בפי' תפארת ישראל אבות סוף פ"ב. וי"ל דהנה המצות דרבנן נחלקים לב' סוגים המצות שעשו חכמים משמרת לד"ת שלא יגעו בד"ת שהם כמעט בכל מצוה עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת י"א ע"ז אמר בן עזאי שתהיה רץ לקלה ובזה תהיה בורח מן העבירה ויש מצות שעקרן מד"ס כמו נ"ח מגילה וכדומה לזה בא רבי ואמר שיהיו זריזים בה כבחמורה שהוא ד"ת דקלה מקרי ד"ס, עי' ערובין כ"א חדשים גם ישנים אלו מצות קלות וחמורות א"ל וכי תורה פעמים פעמים נתנה אלא הללו ד"ת והללו ד"ס, פי' הך קלות וחמורות קאי על ד"ס וד"ת ולפיכך דרש רבא אח"כ אל תאמר שד"ס קלה רק הזהר יותר בזה, והך מקרא על פתחינו כל מגדים חדשים וגם ישנים כתבו המקובלים שקאי על נ"ח ומזוזה אלמא דקאי על מה שעקרן ד"ס ועי' רש"י פ' שופטים ע"פ לבלתי סור מן המצוה אפילו מצוה קלה של נביא, עכ"פ דברי רבי שהוי זהיר במצוה קלה קאי על מה שעיקרן ד"ס (ועי' תשו' שאגת אריה סי' ב' וכ"ב דאין קדימה למצות התורה ממצות ד"ס ועי' צל"ח שהשיגו ועי' שם ישראל ברכות פ"ב מ"ב מה שישבו ועי' מ"ש באהלי שם ט"ז ואכמ"ל) וזה כונת המשנה איזהו דרך ישרה כל שהוא תפארת לעושיה שהוא הבורא ית"ש שהם המצות מה"ת ותפארת מן האדם המצות שחדשו סופרים, ע"פ מ"ד בחולין ה' ע"ב התם הא חלקיה קרא זרע אדם לחוד פי' דזה קאי על החכמים עי' זוה"ק שמות פ"ו ע"א ועי' תיקוני זוהר תיקון מ"ה] לא כפי הס"ד דבית ישראל קאי על החכמים וזרע אדם וזרע בהמה קאי על הבורים עי' רש"י שם, ועי' נדרים כ"ב ע"ב דמה שאקפד ר"נ שוב לא הוי תפארת לו מן האדם עי' אגדות מהרש"א, וקאמר לפ"ז התנא איזהו דרך ישרה לא שיאמר שד"ת חביב יותר למשפט הקדימה רק כל שתפארת וכו' פי' שניהם ביחד שוין ובמה יהיו שוין מפרש בזה שתהיה זהיר בקלה שהוא ד"ס כבחמורה שהוא ד"ת, שאין אתה יודע מתן שכרן עי' ערובין נ"ד ע"פ וממדבר מתנה ונדרים ל"א ע"פ ויתן אל משה משמע דהתורה שבכתב בדרך מחנה אמנם תורה שבע"פ י"ל דהוא בדרך שכר כמ"ש בספה"ק ע"פ יש שכר לפעולתך, ועי' או"ח קל"ט סעי' י' ועי' הקדמת שו"ת תולדות יצחק ולפיכך אמר שאין אתה יודע איזה יוכשר לך יותר אם המתן או השכר:

ואגב י"ל ג"כ מ"ד במדרש רבה רות ע"פ ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אלקי ישראל א"ר חמא אשר באת לחסות תחת כנפיו ועמדו גדולים דמה בעי ר"ח עי' סוף פרשת דרכים [ותדע מה ביני ובינו] דהנה קימ"ל בגר שבא להתגייר מודיעין לו מצות קלות ומצות חמורות עי' יבמות מ"ז, ולפענ"ד דקאי על ד"ס וד"ת ובגר י"ל כמ"ש הפ"רד דהכל בדרך שכר פעולה מעם ה' לא דרך מתנה ואף שבגמ' שם איתא דמודיעין אותו מתן שכרן י"ל דתפס לשון המורגל בכל מקום או דמודיעין אותו דלישראל נתחלק למתן ושכר משא"כ אצלו, ולזה היה קשה לר"ח דאיך אמר בין על פעלך שהם דרבנן ובין על מעם ה' שהם ד"ח על שניהם יחד לשון שילום שכר הלא ה' אלקי ישראל ובישראל יש חילוק שזה מתן וזה שכר לזה מתרץ ר"ח אשר באת לחסות תחת כנפיו פי' בגר אינו כן רק הכל דרך שכר, ועי' שמחת הרגל אם בגר מהני חשובה, וע"י סמא דחיי דרוש ב' ומ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג י"ג:

ה

פי' בשבת ל' בהך דאין שפתותיו נוטפות מור

פי' לרש"ל, לר"ל מוכרח דלעכו"ם יש גיהנם. אין

אנו מוכרחים לדברי התוס'. ר"י סובר כאביו. כונת

השואל במהר"ם מינץ מסוף חגיגה. מה שמתרצים העולם

צ"ע מבגדי כהונה, חקירה בנדה ס"ו דאמאי לא יהיה

השפופרת של נחושת או של כסף. צ"ע על ישוב שלי

מהכ"מ. י"ל ע"פד תוס' שם. עוד י"ל בכונת התוס'. בעיקר הדבר מדינר זהב צ"ע: ועתה אזכיר קצת בעונש הת"ח במ"ש לעיל אות א' הך דשבת ל' כל ת"ח שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר א"ת מור עובר אלא מר עובר א"ת שושנים אלא ששונים ועי' חידושי מהרש"ל שמנ"ל דתכוינה מסיפא דקרא ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש והמבין יבין. ושמעתי שחכם א' נדחק בזה שתיבת ידיו יהיו ממולאים כזה יוד דלת יוד וו בתרשיש פי' אות ו' בתרי שש עם הנגלל בתיבת זהב שהוא אות ה' בס"ה כמספר תכוינה, שוב ראיתי בשו"ת מכתב לחזקיה הנדפס מחדש כתב שם הרבה מזה, וכד הוינא טליא אמינא ע"פ מ"ד בע"ז י"ח ע"ב ואין עברה אלא גיהנם וכן הוא תיבת עובר וכן י"ל שאל תקרי עובר אלא בוער ואחר זמן הגידו לי שמקובלים שקדוש א' ראה בש"ס ישן כ"י שכתב שם א"ת עובר אלא בוער ושמחתי שכוונתי לאמת] ורמז למ"ד ר"ל שם

ו

ע"פ היום בא בוער כתנור שתכוינה מן קדירת החמה עי"ש וקצר במובן מפני הכבוד. והנה התוס' בעירובין י"ט ד"ה פושעי כתבו חילוק דפושעי ישראל פניהם משחירין וח"ח כלל לא ולפעד"נ דלר"ל דאמר אין גיהנם לעתיד רק הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר וכו' מוכרח לומר דאין גיהנם רק לישראל אבל לעכו"ם יש דאם אין גיהנם כלל קשה דידיה אדידיה ממ"ד בעירובין שם רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין אלמא דיש גיהנם דיש לו פתח וכיון דלישראל אין שום גיהנם ע"כ אמר דפושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהם פי' אף פושעי ישראל בגופם, ואין אנו מוכרחים לדברי התוס' חגיגה כ"ז ד"ה פושעי דאיך תאמר שישלט בהם הא אין גיהנם לישראל רק נדונים בקדירת החמה. ואם נאמר דגם הוא ס"ל כב"ש ר"ה ט"ז דג' כתות הן ליום הדין י"ל דמ"ד צדיקים מתרפאין בה קאי גם על הנך ח"ח שאמר ר"א סוף חגיגה ומתרפאין בה אח"כ וזה החילוק לר"ל בין ת"ח לפושעי ישראל שהם אינם מתרפאין לעולם אבל צדיקים גמורים מתעדנים בה גם בתחילה אבל ר"י בן אלעזר סובר בעירובין שם דיש גיהנם אף לישראל וי"ל דר"א גופיה סובר ג"כ כמו ר"י ועי' פסחים י"ג ע"ב וכמ"ש במק"א דרוב פעמים הבן סובר בשיטת אביו, ועי' דברי מרדכי על ס' יאיר נתיב דף ה' ע"א ומ"ש באוהל ברכות והודאו"ת מ"ח, וכמ"ד ר"י בן אלעזר שם י"ח כל בית שנשמעים בו ד"ת והוא כמו דברי ד"א בסנהדרין צ"ב וכן י"ל דהוא סובר ג"כ בזה שיש גיהנם לישראל ולפיכך אמר דרק ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהם:

וביתר דברי הגמ' חגיגה שם ק"ו ממזבח הזהב עי' שו"ת מהר"ם מינץ סי' פ"ז דאמאי לא אמר ממזבח הנחושת ועמדתי על כוונת השואל שם דמה נפקא מיניה אם היה אומר ממזבח הנחושת, אך שי"ל לפי מה דמקשים העולם ומובא בס' קול יהודא דמה דאיה ממזבח הזהב אפשר סכו אותו בדם סלמנדרא ומה שמתרצים ומובא בס' חדות יעקב פ' דאה דלזה כוונת התוס' שם ד"ה סלמנדרא בשם הערוך החלד והעכבר תרגום יהונתן כורכשתא וסלמנדרא [ובאמת בערוך מביא זה בשם תרגום ירושלמי אשר לפנינו לא נמצא זה רק בתרגום יונתן על והתנשמת בפ' שמיני פי' סלמנדרא ועי' שם הגדולים אות ת'] פי' כיון דמין טמא הוא בוודאי לא הוכשר למלאכת שמים רק מטהור, אמנם בכ"ז צ"ע עדיין מבגדי כהונה שהיו מתכלת [ועי' מ"ש הה"ג בעה"מ תפארת ישראל על משניות בענין תולעת שני בכלכלת שבת] וכן בפרוכת והרי רש"י בסנהדרין צ"א פי' שהיה מדם חלזון שהוא תולעת וכן תולעת שני עי' רמב"ם פ"ח מהל' כלי המקדש הי"ג שהי' ג"כ צבועה מתולעת, ותלוי בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד שם פ"א סוף הלכה א' דלרמב"ם המור הוא דם הצרור בחיה שבהודו ועי' כ"מ שם ועי' נוב"י מה"ת חא"ח סי' ג' ושו"ת מים חיים חאה"ע סי' נ"ח ועוד בשו"ת אחרונים ואכמ"ל, עכ"פ עדיפא הול"ל ממזבח הנחושת דשם בע"כ היה נס דאין לומר שסכו אותו בדם דהרי נחושת לא בלע אלא א"כ האור הולך מתחתיו ועי' ש"ך יו"ד סי' ס"ח ס"ק י"ג ובתפארת למשה שם הראה מקורו מנדה י"ג ע"ב עושין לו כיס של מתכות אמר אביי ושל נחושת ורואין את האזוב כאילו הן נחושת עי"ש [ובחי' להלכות נדה כתבתי דמ"ד בנדה ס"ו דבשפופרת של אבר ועי' מ"ב סי' מ"ט דה"ה שאר מתכות ואפשר לומר לע"ד דבזמן הש"ס היה זה שכיח יותר וכן בפסחים ע"ה פתילה של אבר רציתי לומר דאפשר דוקא הוא אך ברמב"ם הל' סנהדרין פט"ו הל"ג כתב דלאו דוקא וע"כ מה"ט או שיותר בנקל להתיכו לזה תפסו במוקדם או אפשר משום דרצה הגמ' אח"כ לומר דבא לאפוקי אבר מעיקרו, אך בסנהדרין נ"ב לא מסיק הגמ' זאת ואפשר דגם בפסחים דמסיק אבר מעיקרו לאו דוקא רק משום דנקט לעיל פתילה של אבר ועי' רמב"ם הל' שביתות העשור פ"ג ה"ד אפילו כלי מתכות והרי ביומא ע"ח מובא רק דכספא אלא דלאו דוקא ועי' ספר המנוחה שם דא"ד דכסא דכספא דוקא מפני שהוא חלק וצ"ע דא"כ גם בנדה שם עדיפא דכספא שחלק ואינו מסרט וגם שהוא לבן וניכר בו הדם עי' ב"י סי' קפ"ז ועי' משבצות תרי"ג סק"ט] ועי' ש"ך סי' קפ"ז סק"ט ובתורת השלמים סק"ז. ולכאורה אמאי לא נקיט הש"ס של נחושת דשמא יבלע הטפה דם מהצדדים ונידון אותה כלא מצאה כלל שהוי לה לחומרא ועי' נו"ב סי' מ"ו ופת"ש, אך ישבתי דאדרבה טוב יותר שלא יהיה השפופרת של נחושת דלפי מה שהקשו האחרונים דאיך נאמר שמן הצדדים בלא מצאה כלל אם לא שנתרפאה ובזה שאינו נחושת נוכל לומר שמן הצדדים והא שלא מצאה כלל אין ראיה דבאמת היה ונבלע בהאבר ועי' ס"ט סק"ו שכתב דבשל אבר אינו ניכר ועי' יו"ד סי' מ"ח ס"ח והנפקא מינה אם קנאו השפופרת בעד לבן ולא ראו עליו להס"ט בוודאי היה צריך למנכר ולפמ"ש אין ראיה די"ל דנבלע בתוכו עד שלא יתקנח כלל עוד י"ל בהיפוך דבנחושת אפשר אינו ניכר דם דאדום הוא ולפיכך נאמר אבר וצ"ע ועי' מ"ש באוהל אר"ץ נו"ד סי' קפ"ג סק"ה ובסי' קפ"ז ט"ז סק"ה] ולפיכך עדיפא הוי מייתי ראיה ממזבח הנחושת אלא דגם זה אינו דלפי מ"ש הכ"מ שם הטעם דנשתנה מצורת דם ונעשה כעפר א"כ חוץ למקדש היו יכולים להעביר אור מתחת הנחושת ולהסיכו מדם סלמנדרא ושוב יבלע ואח"כ יכסו מהנחושת על המזבח. אך שבאמת לק"מ ע"פ מ"ש התוס' בחגיגה שם ד"ה ושאין שהיה משה מתמיה אי אפשר שלא ישרוף העץ ומקשים העולם דמה בעי תוס' בזה ולפעד"נ דהוא הדבר דע"כ לא הסיבו בסלמנדרא דא"כ לא היה משה מתמיה ע"ז עוד י"ל בכוונת התוס' שהיה קשה לו על פירש"י שם שהנס שלא חסר זהבה דאולי באמת נחסר קצת מהזהב רק שלא שלט האור בהעץ וכן קשה דאם נס היה מדוע לא חשבו בעשרה נסים שנעשו במקדש עי' אבות פ"ה וכן קשה דאיך למדים ק"ו מהנס לזה כתב שהיה מתמיה שלא ישרוף העץ אבל הזהב אפשר נחסר קצת וכן זה אינו דרך נס כי כן דרכו באש של מעלה ושוב נוכל ללמוד בק"ו ומ"ש והסנה איננו אוכל פי' לגמרי אבל מקצת אפשר שנאכל ואפילו אם לא נאכל כלל מ"מ בהזהב גופיה לאו חידוש הוא רק בהעץ שתחתיו. ועי' בספורנו פ' תצוה סי' ל' פסוק א' שכתב שבהיות האש מועט לא הספיק לשרוף העץ וצ"ע עליו מתוס' הנ"ל, ובעיקר הדבר שהיה עליו רק כדינר זהב צ"ע מנ"ל זה והרמב"ם בהל' כלי המקדש השמיטה ועי' פסחים נ"ז דטבלאות כעובי ד"ז ועי' כרו"פ סי' מ"ג ועי' תוס' חולין קי"ט ע"ב ד"ה בחיטי ועי' ירושלמי שקלים פ"ו הלכה ה' במנורת מקדש שהיתה יתירה ד"ז ואכמ"ל:

ו (ישוב לג' תמיהות בסיום הש"ס. ישוב להדקדוקים בפ' שנו חכמים. אם בחי יש פליטה ברותחין. אם מקרי חלב שחוטה החלב שיצא קודם שחיטתה. בשונה פרק א' יותר ממאה פעמים י"ל ג' פנים. ביאור דברי המד"ר פ' קרח. י"ל פי' הסיום. הערות שונות, טעם על השיני"ן בתפילין. חקירה אם הוסיף השוכר מעצמו. י"ל פי' בתנדא"ר פכ"ט. פי' במס' ב"ב ע"ד רב ספרא משתעי. פרושים בשם שני צדיקי הדוד. י"ל דנעוץ סוף ש"ס בתחילתו. ישוב לב' קושיות בתחילת הש"ס. פשט בגמרא שם ובתוס' שם דף ו' ד"ה מי כעמך.)

בסיום הש"ס אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות ועמדו המפרשים בשלשה תמיהות עי' תויו"ט, א' הא שכרם הוא ואיך שייך לקרוא נחלה עי' מ"ש באות ד' ועי' נוב"י מה"ת חיו"ד סי' קס"א מ"ש בזה, ב' מ"ש לכל צדיק וצדיק מיותר דהלא די באמרו לכל צדיק, ג' מספר הזה מפני מה מגיע לו על פי חשבון ועי' כה"ג מ"ש באות ב' וחלקי אמרה נפשי ע"פ מד"א בחגיגה ט' ע"ב א"ל בר הי הי להלל מ"ד ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלקים היינו רשע היינו לא עבדו א"ל עבדו ולא עבדו תרווייהו צדיקי גמורי נינהו ואינו דומה שונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחד א"ל ומשום חד זמנא קרי ליה לא עבדו א"ל אין צא ולמד משונן של חמרין עשרה פרסי בזוזא חד עשר בתרי זוזי, ועיי' במפרשים דלפי ששיעור הזכרון במאה פעמים וזה שלמד עוד פ"א ע"כ כל לימודו לשמה כי כבר זוכרו ואפ"ה לומד אמנם כשלמד רק מאה י"ל בו ב' סוגים או שלא למד לשמה או דאפ"ה למר לשמה כי אחד המרבה ואחד הממעיט פי' אף כשממעיט פעם אחד מלשנות פרקו ובלבד שיכוין לבו לשמים ע"ז קאמר הגמ' תרווייהו צדיקי נינהו כל שכוונו לשמה. ולפי מ"ש לעיל אות ב' לחד פי' כל שלומד בעיון הלכה הוי כלומד לשמה ה"נ י"ל דתרווייהו צדיקי גמורי פי' שלומדים בעיון אבל הסוג שלומד רק מאה ואין כוונתו לשמה וכן שלא בעיון נקרא צדיק שאינו גמור [ועי' סוטה ל"א], והנה אמרינן בפ' קנין התורה המתחיל שנו חכמים בלשון המשנה ר' מאיר אומר כל העוסק בחורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. ומלבד רבות הדקדוקים שיתבארו בזה נבין תחילה שתיבת כולו מיותר לכאורה וכה"ג כתב הלבוש שתיבת כולו בתפילת ראה"ש מלוך על כל העולם כולו אין לומר משום דהוי כפל ועי' ט"ז או"ח תקפ"ב סק"ג דנכון לומר כן ועי' חולין נ"ה כל השדרה כולה ועי' ס' ערוגות הבושם סי' נ"ט ועי' עקרים מאמר שני פרק עשרים ועי' פסחים דף צ"ד נמצא כל העולם כולו *). ולפעד"נ שמרמז בפ' קנין התירה על כל הג' עולמות שאנו מרמזים על ג"פ קדוש עי' תרגום ישעיה סי' ו' ועי' אגדות מהרש"א כתובות **(עי' פסחים דף פ"ח וטיהר ר"ג כל הסעודה כולה הרי דכן לשון הש"ס בתוספות כולה, אך שם אמרתי פ"א דקמ"ל דאף התבשיל שנמצא בה ההלטאה הכשיר ואף שרותח מ"מ י"ל דבחי אין פליטה עי' שו"ת חת"מ יו"ד סי' ל"ג ועי' מ"ש הרב פת"ש סי' ק"ד סק"ג וחכם א' הוכיח דגם ברותחין אין פליטה בתי ממ"ד בגיטין מ"ה בנתיה דר"נ בחשן קדרא בידייהו ועי' יו"ד סי' ע"ט ס"א דבשר אדם אסור מה"ת בעשה והרי דאין פליטה אך לפענ"ד דאין משם ראיה די"ל דפליטה ממנו אין אוסר עי' ב"ה ובחי' יד אברהם שם ומ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ח מ"ג ואכמ"ל. ועוד י"ל דהתבשילים היו מטריפות לעכו"ם ובבשר אדם ליכא משום אמ"ה ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ח':

וראיתי בס' ערוגות הבושם יו"ד סי' פ"ז סי"א בהקשותו על ס' עמק הלכה שכתב שי"ל ג"כ הך דחלב מתה אף שיצא מהבהמה כשהיא חיה כל שנשחטה קודם הבישול הוי חלב שחוטה כמו ונתן לאבי הנערה ולא לאבי תה ונהי שיש לן להחמיר מה"ת כפי' הש"ך יו"ד סי' פ"ז ס"ק י"ד מ"מ נפ"מ היה למלקות ולפסולי עדות והערוגות הבושם הפליא להקשות עליו מש"ס מפורש בחולין קי"ד היא עצמה בחלבה מנין עי"ש וברש"י והנה אף שלדינא יותר נראה בש"ך והערוה"ב אך לפלפולא י"ל דלא קשה מהך דהיא עצמה בחלבה די"ל דהפי' היא עצמה כגון שתחב יד הבהמה חיה ביורה חלב העומדת על האש ואם נאמר דבחי יש פליטה בבישול א"כ אפשר דעבר על לא תבשל וגם יהיה אסור בהנאה לשיטת הפמ"ג בפתיחה לבב"ח ועוד בכ"ד וחת"ס סי' צ"ב דלא כדגמ"ר עי"ש ודמי למבשל נבילה בחלב אשר מפורש בחולין קט"ו ע"ב לא תבשלנה בחלב ותמכרנה הרי דאסור בהנאה וצ"ע לי על כל הפוסקים שלא הרגישו בזה, ועי' מלוא הרועים ערך איסור חל על איסור אות ד' ה' ועי' שו"ת שם ארי' חיו"ד סי' כ"ו מ"ש בזה ואכמ"ל, וה"ה באמ"ה שלא)** ק"ד ואיתא במנחות צ"ט שאם קרא פרק א' ביום קיים לא ימוש וא"כ נוחל ג' עולמות ובשונה ק' פעמים נוחל ש' עולמות אך כששונה עוד פ"א י"ל בו ג' אופנים, אופן א' שיגיע לו עוד ש' עולמות כי לפי לימוד הגמ' משוק של חמרין א' יותר שוה ככולו *). הב' י"ל דהלימוד משוק של חמרין דא' יותר מעשר חשוב כעשר דאל"כ הול"ל מאה פרסי בעשרה זוזי מאה וחד בעשרים זוזי ולפ"ז דנחשב רק כעשרה מגיע לו רק ש"ל עולמות. הג' י"ל נהי דהאי קושטא דהחמר ירצה עבור חד עשר פרסי תרי זוזי מ"מ לדינא אם הוסיף השוכר בעצמו בלא ידיעתו י"ל כמ"ש בח"מ סי' ש"ב בשוכר את הבהמה לשאת עליה משקל ידוע והוסיף עליה משקל חלק פחות מ"ל פטור אבל נותן שכר התוספות שזה ועי' בקצוה"ח שם שהביא דברי הרמב"ן שאין חילוק בין הוסיף על הדרך או על המשא א"כ לפי הדין אין מגיע לו שכר רק ש"ג עולמות, ועי' ס' בני יששכר שם שבת ריש מאמר ב' דבר נחמד בזה, **) אך שהקב"ה חפץ חסד הוא להחזיק ברכה לישראל בשלום לזאת תופס אופן הב' ומשלם עבור פרק האחד שאחר המאה שלשים עולמות רק שמחבר ביחד כל השלשה צדיקים הנ"ל ומחלק לכל א' שב"ת בראוי לו שיגיע לכל א' ש"י עולמות מן השלשים לכ"א עשרה, וזהו נחלת הריוח לבד שכר הקרן שהם ש' עולמות וגם לצדיק הגמור עכ"פ מעיקר הדין מגיע לו רק ש"ג עולמות כנ"ל. וזהו פי' המשנה שנו חכמים הנ"ל כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה פי' שזהו הפרק העודף על המאה עומד כנגד הרבה דברים שהם שלשים עולמות כדאי הוא לו פי' לבדו לפי אופן הב' הנ"ל ולפיכך חושב במשנה ל' מעלות] אך שאוהב את המקום בזה שאין חפץ יותר מאחיו ממתנת חנם כי עבודתו רק מאהבה ואוהב את הבריות זהו השני סוגי צדיקים אחרים האחר ששנה פרקו לשמה מאה פעמים והשני משמע לפי חשבון כל משקל שלא לשמה כנ"ל ומזכה להם מחלקו שהיה כראי לו ע"פ אופן הב' [ועי' פסחים דף פ"ט] וזהו הנחלה כיון שמעיקר הדין אינו מגיע להם כל כך ונתישבו כל השלשה תמיהות הנ"ל:

ובזה י"ל פי' המראה הנוראה במס' ב"ב דף ע"ד רב ספרא משתעי זמנא חדא אזלינא בספינתא וחזינא ההוא כוורא דאפקיה לרישא מימא והוי ליה קרני וחקיק עלים אנא בריה קלה שבים והוינא ש' פרסי ואזלינא לפומיה דלויתן אמר רב אשי ההוא עיזא דימא דבחישא ואית לה קרני. ופי' הרשב"ם בריה קלה מבריותת קטנים דבחישא חופרת בים, ועי' מ"ש באותיות שלאחר זה דרוש נחמד בזה, וכאן י"ל דהנה הים מרמז על התורה עי' תענית ז' למה נמשלו ד"ח למים ועי' פסחים קי"ב ועי' תנא דבי אליהו זוטא פי"ג יחרדו בנים מים ואין ים אלא ד"ת שנאמר כל הנחלים הולכים אל הים ות"ח נמשלו לדגים שבים עי' ברכות ס"א המשל מדגים שבים ועי' מס' עב"ג ג' ועי' תקוני זוהר תיקון מ"ט וידגו לרוב בקרב הארץ ודא צדיק, ומספר רב ספרא דחזא האי כוורא ח"ח א' וצדיק דאפיק לרישא מימא פי' שלמד רק פרקו מאה ושלא לשמה וקראו רישא כי זה הפרק העודף על המאה הוא נכבד מאוד מהקודמין כראש על הגוף והוי ליה קרני פי' שמגיע לו רק הקרן שהוא ש' עולמות [וכה"ג שמעתי בשם הסבא קדישא הצדיק המפורסם ר' ליב משפאליע נבג"מ פי' מ"ד א"מ הרם קרן ישראל עמך דהנה הגלתה את ישראל בגלות [כמ"ד בפסחים פ"ז ע"ב] כעין גלות מצרים ובימי אחשורוש שרבים התגיירו וזהו כמו ריוח על הקרן ועתה אנחנו מתפללים הרם קרן ישראל פי' לקח לך את הקרן ולא תחפוץ בהריוח כי גם הקרן ח"ו בסכנה. וכן אזכיר מה ששמעתי בשם הרב הקדוש הצדיק המפורסם ר' ברוך ממעזבוז נבג"מ פי' הפסוק וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק דהנה הקרנות **(גרע מנבילה וחלב או י"ל למה שהסכימו הפוסקים דבחלב בת פקועה יש איסור בב"ח כבחלב אחר דלא כהשעה"מ עי' בחי' רעק"א ובערוה"נ שם ומ"ש באוהל הנ"ל אות ז' א"כ י"ל דהפי' היא עצמה בחלבה כגון בב"פ שתחב אנר חתוכה ממנה בחייה לתוך חלבה שמה"ת אין בזה משום אמ"ה ואף שכתבו הפר"ד בדרך האתרים ותב"ש ופר"ת ויד אברהם יו"ד סי' י"ג שיש בזה משום ל"ת על הדם מ"מ לאו דבר ברור הוא וצ"ע אם יש בזה אף איסור דרבנן ואכמ"ל אבל אין השגה עכ"פ על העמק הלכה, אך מפירש"י בחולין קי"ד שם וגם בדף קט"ו ד"ה לא תבשלנה בחלבה משמע ודאי דאף שמתה או נשחטה לאחר שיצא ממנה החלב בחייה מ"מ לא הוי כחלב שחוטה. וזה ברור:

*) ויהיה בס"ה שש מאות עולמות ובזה י"ל דנחשב כאילו למד כל התורה ע"פ מד"א במד"ר פ' קרח פי"ח ששים המה מלכות ס' מסכתות ושמונים פלגשים פ' בתי מדרשות שהיה בירושלים כנגד פתחיה ועלמות אין מספר משנה החיצונה והמדרש הזה צריך ביאור דלכאורה הא יש ס"ג מסכתות, אך י"ל ע"פ מ"ד במד"ר שה"ש שם מסכתות של הלכות ומפיק מס' אבות שהוא רק מדות טובות וג' בבות נחשבות לאחד עי' ע"ז ז' והמספר מכוין וכן מ"ש פ' בתי מדרשות צ"ע ממ"ד בכתובות ק"ה שצ"ד ב"ד וכנגדן ב"כ וכנגדן במ"ד שהיו בירושלים ועי' חי' אגדות מהרש"א שם ועי' ירושלמי שם פי"ג שכתב דהיה ת"ס ועי' בקה"ע ועי' מד"ר שם ה' פ"י ת"פ ב"כ היו מנין מלאתי ועי"ש איכה ב' דמלתי כתיב ועי' ילקוט נביאים רמז אלף י"ב דהיה תפ"א מנין מלאתי ואפשר דעם ביהמ"ק קאמר עי"ש רמז רכ"ז ועכ"פ המדרש קרח הנ"ל צ"ע וע"כ נראה כגי' יין הרקח פ' מדרשות וכמ"ש במד"ר שה"ש אלו פ' פרשיות שבת"כ ועי' תקוני זוהר דף קמ"ד תמנין ספרי דאגדתא שהיה בירושלים ונאבדו בעוה"ר והנה סכום הפרקים שג"ס מסכתות עם פ"ד דבכורים תקי"ט ושמונים מדרשים שהם תקצ"ט כנגד פתחיה עי' מ"ש במת"כ. וראיתי בלקוטים לס' אוהב ישראל שפי' דפחת התחלת האותיות של ששה סדרי משנה בגימטריא פ' מזרעים מ' מועד י' נשים ח' נזיקין א' קדשים כ' טהרות א', ולפעד"נ דהך כנגד פתחיה קאי למטה דהנה הפתח של תורה שבע"פ הוא מס' אבות ועי' שבת ל"א מ"ד וה"ה אמונת וכו' ואפ"ה יראת ה' וכו' משל למפתחות החיצונות וזהו הפי' כנגד פתחיה מה הוא ומפרש ועלמות אין מספר זה משנה החיצונה שהוא חוץ לס' מסכתות [ואמת דבמד"ר שה"ש שם כ' ועלמות אין מספר אין קץ לתוספתות וביין הרקח שם דאלו ברייתות דמעשה בראשית ודמעשה מרכבה ולפעד"נ דמרמז על הספרים שיוסיפו החכמים בכל דור שלעשות ספרים אין קץ ומספר] וזהו אין מספר אין בגימטריא ס"א [ועי' בהקדמת הסמ"ע שחושב ס"א מסכתות ועי' תורת יוסף פ' לך אות כ"ז ופ' תרומה אות ח' ומ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ב'] שהם בס"ה ת"ר ועי' חגיגה י"ד ת"ר סדרי משנה, ולא תקשה ממ"ד בתקונים שם ועלמות אין מספר אלו הלכות וכן מה ענין אגדה ומדרש למשנה דידוע דבמשנה הכל יש עי' סנהדרין ק"א במשנה הלכות ואגדות ועי' קדושין מ"ט שאני שונה וכו' מאי תורה מדרש תורה ועי' ברא"ש שם ובתוי"וט אבות פ"ג מי"ח. ואגב י"ל ג"כ פי' סיום הש"ס שלא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום כלי בגימ' ס' ואפ"ה העיקר הוא השלום שהוא מס' אבות כמ"ש המקובלים שמס' אבות נרמז ג"פ בר"ת בפסוק ואתה תבוא אל אבותיך בשלום ועי' אבות דר"נ סוף פכ"ט. וי"ל ג"כ פי' הפסוק שש אנכי על אמרתיך שנחשב לי אמרתיך פ"א למספר שש שהם ת"ר ועי' בס' ג"נ דשמגר בן ענת שהכה ת"ר איש רמז לששה סדרי משנה כי כל א' כלול מן מאה כנ"ל והוא ר"ש ב"ש מקרי דרדקי עי' ב"ב כ' ספי ליה כתורא וזהו מלמד הבקר לשון מלמד ומכה התלמידים כדי שילמדו] ועפ"ז י"ל ג"כ עוד טעם על השיני"ן שבתפילין עי' ט"ז או"ח ל"ב ס"ק ל"ה והוא ע"פ מ"ש המג"א סי' ל"ח ס"ק י"ג דהעוסק בגמ' לא מפטר מתפילין עי' מחה"ש שם הרי דתפילין עדיף ע"כ נרמזין בתפילין ב' השיני"ן העומדים נגד הת"ר סדרי משנה, ובדרוש פרשתי כוונת החרוז חד גדיא דמרמז דכל כך גדול מעלת הת"ח שנקרא אבא (עי' מלכים ב' ב' י"ב) אשר בחד אגדה שהוא פרק א' קונה לו כ"כ עולמות לפי חשבון הלימוד משוק של חמרין שחד עשר פרסי בתרי זוזי כנ"ל ואכמ"ל:

**) ואגב אציג מ"ד בתנדא"ר פכ"ט דהמרגלים נכנסו כסלוחים ויצאו כחמורים והך כחמורים אין לו פתרון מרווח וכד הוינא טליא אמינא דאפשר היה כתוב עוד אות ח' כזה כח' חמורים והמעתיק השמיט ח' יתירה וא"כ ניחא עפ"ז דידוע דמשא של כל א' היה ק"כ סאין עי' רש"י סוטה ל"ד ואמרינן בפ' השוכר את האומנין דמשא החמור לתך שהוא ט"ו סאין ושמונה פעמים ט"ו עולה ק"כ:)** של תיבת רשעים הוא אותיות ר"מ בגמטריא עמלק אז תרוממנה קרנות צדיק שהוא אותיות קץ בבי"א] ומפרש דחקיק עליה אנא בריה קלה שבים פי' שהוא צדיק שאינו גמור כפי' הרשב"ם מבריות קטנים מאותן הבריות הנ"ל מפרק שנו חכמים ב' סוגי צדיקים הנ"ל והוינא ש' פרסי שמגיע לו רק ש' עולמות ואזלינא לפומיה דלויתן שפרושו לשון חיבור שהקב"ה יחברו יחד עם השני צדיקי גמורי שיגיע גם לו ש"י עולמות, ואמר רב אשי ההוא עיזא דימא פי' שלא כן הוא רק שהוא היה צדיק גמור אף שלמד רק פרקו מאה ועיזא כמ"ד בביצה כ"ה מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהם עזין] דבחישא פי' רשב"ם חופרת בים פי' שלומדים בעיון עמוק ולהנ"ל דומה ללימוד לשמה שהוא צדיק גמור ואפ"ה אית לה קרני רק הקרן שהם ש' עולמות ורק מצד חסדי ה' מנחילו ש"י עולמות כנ"ל [ומרומז בתיבת בחישא מספר ש"י ומספר י"א שלמדים מי"א פרסי בתרי זוזי כנ"ל]:

ועל פי זה שקאי סיום הש"ס לכל צדיק וצדיק על לומדי פרקן י"ל דנעוץ סופו בתחילתו מאימתי קורין את שמע בערבית ע"פ מ"ד במנחות צ"ט דבשונה פרקו וכן בקרא ק"ש שחרית וערבית מקרי תמיד, ועי' נדרים ח' ומ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ד', ע"כ התחיל מאימתי עכ"פ קורין את שמע שיתקיים בזה כאלו שנה פרקו והנה במנחות שם אמרינן דאין מגלין זאת לע"ה כי ידמה שהוא חשוב בזה כמו הת"ח ובאמת אין לו שכר כמוהו כי אינו משתמש באור תורה ורק תקנתן שיהנו לת"ח מנכסיהון עי' כתובות קי"א ומ"ש לעיל באות ב' לזאת הטמין התנא ברמז הך מאימתי קורין את שמע כי אין בזה קושיא המכרחת לפרש דנקיט עבור זה דחשוב ק"ש כאלו ת"ח ששונים פרקן תמיד ורק הך דנקיט משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן שידוע הקושיות דהך שהכהנים לכאורה למותר הוא דהרי זר וודאי אסור לאכול וכן תיבת בתרומתן קשה דהול"ל בתרומה אך דרמז מפורש תקנתן שהכהנים שהם ת"ח עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' ר"ח דת"ח שתורתן עיקר ומטיל על עצמו עול תורה ועול ציבור הן המה הכהנים בכל מקום שיאכלו בתרומתן פי' במה שיתרמו הע"ה מנכסיהון ויחזקו ידי לומדי תורה וזאת יעשו ויחיו ע"י הת"ח כנ"ל:

ואגב אזכיר קצת דברים במס' ברכות בריש המס', תנא אקרא קאי וה"ק וכו' ועי' רש"י דקרא קמא לתירוץ קושיא א' ובתרא לתרץ קושיא ב' ועי' תוס' ד"ה אי הכי ובמהרש"א ולפעד"נ דמקרא קמא לא הוי תירוץ לקושיא ב' משני דברים א' דהפסוק מוכרח לומר ובשכבך קודם דאיך שייך קימה אם לא שכב תחילה והרי גם בריאת אדם הראשון בשלישית נמתחו איבריו וכו' בחמישית עמד על רגליו וכן איתא בכתוב ולא ידע בשכבה ובקומה הרי דשכיבה קודם אבל חובת הקריאה ודאי משם, ב' דאפילו אם היה יכול לומר תחילה ובקומיך אפ"ה אין זה תירוץ שמהקדם ובשכבך מקדים דערבית דהרי בתמיד מקדים דשחרית עי' תוס' ד"ה לתני אף די"ל קצת דעכ"פ דעדיף למילף מק"ש מ"מ הרי חזינן שהפסוק אינו מדקדק בכך א"כ הו"ל לתנא למתני כמו בסיפא אבל מברייתו של עולם שם דוקא הערב קודם ועי' שבת ס"ב מ"ס כברייתו של עולם וכו' ואכמ"ל:

עוד אזכיר מה שנשאלתי לפרש כוונת התוס' ברכות ו' ד"ה מי כעמך ישראל זה שיסד הפייטן טוטפת כלילו גדלי ונלפע"ד דקשה לו דהול"ל מי כעמי אך דידוע דעמי קאי על הצדיקים ועמך מורה כשאינם צדיקים עי' תנחומא פ' תשא והנה אם היה כתוב עמי הוי אמינא דכשישראל ח"ו נקראים לא עמי ח"ו התפילין פסולים לכן כתוב בהם עמך דאף כעמך אין בארץ ע"ד שאמרו בסוף חגיגה פושעי ישראל מלאים מצות וזהו כוונת הפייטן טוטפת כלילו גדלי ומפרש במה גדל אותי במ"ש הפייטן אח"כ דגלי עוז וכו' פי' ע"ד שאמרו בשה"ש רבה דלוגו עלי אהבה וזה שאמר אף דגלי עוז בהתפילין שלו שנקרא עוז עי"ש בברכות וזהו במה דכתיב כעמך, עוד י"ל ע"פ מ"ש הרמב"ן בדברים ו' ד' דהול"ל שמע ישראל ה' אלהיך עי"ש וי"ל כיון דהתפילין שלנו פאר לנו ובזה אנו מתפארים בתפארת שאין למעלה מזה שה' אלקינו [וכמו ששמעתי בשם קדוש א' שפי' מ"ש בברכת המזון ועל הכל ה' אלקינו אנחנו מודים לך פי' אחר שחשבנו כל הטובות שעשה לנו אנחנו אומרים ועל הכל על כל הטובות אנחנו מודים לך יותר שאתה אלקינו] אבל עיקר התפארת לנו והנה בתפלין דמרי עלמא אם היה כתוב מי כעמי היה כאלו התפארת לו בעיקר שיש לו חפץ יקר כמו לי הכסף אבל אין תפארת להכסף אבל בשכתוב כעמך השבח לתפארת ישראל בעיקר, וזהו פי' הגמ' שם ומי כעמך וכו' ומקשה ומי משבח קב"ה בשבחייהו דישראל בעיקר ומתרץ אין דעיקר השבח בחפצו לתפארת ישראל ולפיכך לא כתיב ומי כעמי וזהו כוונת הפייטן טוטפת כלילו גדלי פי' רק לגדלי של ישראל דאל"כ היה כתוב ומי כעמי ואכמ"ל:

ז

(ד' קושיות בהפטורה שובה. ד' זכירות בהשופר, ע"פ דת תיקון בדמעות לפגם בתורה. מי המבול ודמעות רותחין כאש ממש. אם שמשה שלא כדרכה ומתו אם היא קטלנית. אם ב' אחיותיה שמשו כך ומתו בעליהן השלישית מותרת להנשא, אם שמשה בעבירה עמהן אם היא קטלנית תירוץ על קושיא להסוברים דגם בנתגרשה ב"פ אסורה. ישוב הבעה"ט ותי' לקושיתי מוסר הנוגע לפרצת הדור. עוף שנפל לרותחין דמי לנפל לאור. אם נפלה לחמי טבריה מהו ישוב להקושיא דפסח שבשלו בחמי טבריה פי' במ"ד כל המקיים את התורה מעוני ומצות שופר, בשל איל. ההולך בראש מגולה עושה איסור ואסור ליתן לו שלום. חקירה בשם אל ושלום. ש"צ וקורא צריכים עיטוף איסור גדול בבישול הטייא בשבת וכמה הערות אחרות.)

אציג כאן הדרוש שאמרתי בשבת תשובה ח' תשרי שנת תרמ"ב ואפס קצתו תראה בדרך המלך ורובו ככולו ממה שהוספתי ת"ל נופך ספיר ויהלום. הושע הנביא בסי' י"ד אמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. ודקדקו בספרים ד' קושיות, א' מ"ש עד ה' פשיטא הלא למי ישוב אם לא לה'. ב' כי כשלת בעוניך ג"כ פשיטא דאם לא נכשל תשובה למה, ג' פסוק א' כמדבר ליחיד ופסוק ב כמדבר עכ"פ לשנים, ד' פסוק ב' ובפרט הפסוק שאח"כ ישובו יושבי בצילו יחיו דגן יפרחו כגפן זכרו כיין לבנון אין להם פי' מרווח וצריך להבין במקרא. ולישב כל זה אקדים המראה הנוראה המובא באות הקודם ממס' ב"ב דף ע"ד רב ספרא משתעי זמנא חדא אזלינא בספינתא וחזינא ההוא כוורא דאפקא לרישא מימא והוי ליה קרני וחקיק עליה אנא בריה קלה שבים והוינא ש' פרסי ואזלינא לפומא דלויתן אמר רב אשי ההוא עיזא דימא דבחישא ואית לה קרני ופי' רשב"ם בריה קלה מבריות קטנים לפומא דלויתן שיאכילני היום עיזא דימא שכל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה בחולין קכ"ז, דבחישא חופרת בים בקרניה לבקש מזונותיה וי"ל דהחידה הזאת מרמזת ע"פ מ"ש בספרים ארבע זכירות יקרות בעת השופר בראש השנה, א' שיזכור במתן תורה שנא' וכל העם רואים את הקולות וכו' ואת קול השופר וענין הזכירה הזאת ע"פ מ"ש בשם מדרש הנעלם דביומא דר"ה אתא ס"מ למתבע עלבונא דאורייתא ואמר מרי דעלמא אורייתא דירך למאן יהיבת לעלמא דלא משגיחין בה ודינא הכי מאן דלית ליה למפרע הערב משלם ניזול ינוקא דבני נשא בגין דאורייתא כמ"ש מפי עוללים ויונקים יסדת עוז כדין אמר קוב"ה לאשתמודעי בקולא דתרועה להתערא לבא דבני נשא בגין לאושיד דמעין רתיחין וכדין מתערין רחמין וקטיגור מתדחיא. והנה נחזה ע"פ דת מה זה התיקון בדמעות למה דלא משגיחין באורייתא מדה כנגד מדה, דהנה התורה נמשלה לאש כמ"ש מימינו אש דת למו וכתיב הלא כה דברי כאש ולזה אמרו בחגיגה י"ב כל הפוסק מד"ת מאכילין אותו גחלי רתמים ועי"ש בסוף המס' והמקובלים כתבו דמ"ש כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר ועי' שבת נ"ח כל דבר אפי' דיבור פי' שהיה צריך לבוא בדבודי תורה שהוא כאש ופסק מהם יבוא באש ויטהר ועי' מ"ש באות ה'. והנה מי המבול היו רותחין כאש ממש עי' זוה"ק בראשית ק"ח ע"א דמיא רתיחין סלקא מתתא כאשא ועי' בס' בית אלקים שדן דור המבול במידת הדין והיו רותחין בסוד אש שהוא דין ועי' סנהדרין ק"ח דברותחין קלקלו וברותחין נדונו מדה כנגד מדה אלמא דבמה שקלקלו הוי ג"כ כאש ממש דמעינות האדם רותחין כאש וש"ז נקרא מעין עי' מכשירין פ"ו וכריתות י"ג ושו"ת חת"ס אהע"ז סי' קל"ו *) והנה הדמעות עי' נדה נ"ה אף דלאו מעין הם מ"מ לא דמי לצואה עי"ש ונראה דרתיחין כאשא ועי' זוה"ק בראשית דף ד' ע"ב דמעין רתיחין כאשא ועי"ש פ' שלח דף קע"ב ע"ב דמעין רתיחין יתיר מכל אשא דעלמא ועי' מ"ש באות ג' א"כ ע"פ דת מועילים הדמעות רותחות כאש לתקן במה שפגמו באש התורה. ובזה תוכחת מגולה להאנשים שאין שמים זאת על לב רק הולכים להתענג על משקה [טייא] רותחת או בקיטור אש מעלי עשן [טיטון] קודם הליכתם לתקיעות שופר דפשיטא שבזה אינם מתקנים הפגם שפגמו באש התורה ועוד מוסיפין סרה בעידן רתחא **(ובזה י"ל מ"ד בגיטין נ"ז ח"ח מה בין פושעי ישראל עי' ברש"י ובאומר השכחה ובעונש יש ג"כ חילוק דש"ז הוי כאש ממש כנ"ל אבל צואה עי' מכשירין וכריתות שם דרעי לאו מעין הוא ואפשר אינו כאש ממש וע"כ מוכרח לומר כן דהרי בסוף חגיגה אמרו אין אור של גהינם שולטת בפושעי ישראל אךך יש לחלק כמובן ועי' מ"ש באות ה'. אך צ"ע עפ"ז מהפלוגתא ביבמות ס"ד אם מעין גורם או מזל גורם עי' ש"ע אה"ע סי' ט' ועי' רש"י ורמב"ן פ' וישב והנה לרש"י שדוחה אותה מחשש קטלנית עי' שו"ת ח"צ סי' א' דלא כמת"כ במדרש שם א"כ תינח אם מזל גורם אבל אם מעין גורם לא הואי קטלנית דהא מקום רעי לאו מעין הוא ועי"ש ביבמות ל"ד דשמשו שלא כדרכה ועי' משבצות או"ח סי' רמ"א סק"א וי"ל דהוא דחה אותה מה"ט דמספקא ליה באמת שמא מזל גורם, אך דצ"ע מדוע לא אמרינן ביבמות ס"ד איכא בינייהו דשמשו שלא כדרכן וי"ל ע"פ מ"ש הבר"י אות ג' מובא בפתחי תשובה שם סק"א אם ב' אחיות מתו בעליהן הראשונים אם כחשנו לקטלנית ושוב כל חדא מינייהו לא תנשא אף לשני והאחות הג' לא תנשא אף לראשון כונו במילה ועלה במחשבתי דלמ"ד מעין גורם י"ל כן כמו בסי' ב' משפחת נכפין ובמילה שם אבל לע"ד מזל גורם פשיטא דלא אמרינן אחיות מחזיקות והא דלא אמר איכא בינייהו הך כבר כתבו התוס' ב"ב ה' דבכמה דוכתי לא חש לומר אלא חדא או תרי עכ"ל. ועי' ת"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ד וזה דלא כמ"ש בביאור הגר"א אה"ע שם סק"ח ועי"ש בפת"ש סק"ו וא"כ לא קשה ג"כ מדוע לא קאמר הך נ"מ ג"כ מה"ט. אמנם מה דפשיטא להו דלמ"ד מזל גורם לא אמרינן אחיות מחזיקות צע"ק ממ"ד בראה"ש י"ח וביבמות ק"ה דמספחת עלי היו מתים בני י"ח וה"נ אפשר ע"י איזה קללה איתרע מזלייהו שחתניהם ימותו וא"כ נימא דאחיות מחזיקות וי"ל כמ"ש תוס' שם "ה רבה דמוכח ממוע"ק דקללת בני עלי לאו במזלא תליא עי"ש [ועוד י"ל דמצינו רק שהקב"ה פוקד עון אבות על בנים להמיתם ולא על חתניו ואף למ"ש רש"י שבת כ"ג ד"ה נפיק מינייהו דמתנו כבנו מ"מ י"ל כמ"ד כוס של ברכה מצטרף לטובה ולא לדעה] ועפ"ז י"ל קושית החת"ס אה"ע סי' כ"ג על הסוברים דבעת בדבר או במכת מדינה אף למ"ד מזל גורם אין חשש ממ"ד דביתהו דרבא דאמרה לחומא קטלית תלתא עי' כתובות ס"ה אף דאביי מבית עלי קאתי והוי כמו מכת מדינה עי"ש די"ל דסוף סוף גם בית עלי לאו במזלא תליא כנ"ל. ועכ"פ י"ל דבר חדש דאם השני אחיות שמתו בעליהן שמשו ק שלא כדרכן מותרת אחות השלישית ממ"נ להנשא דמזל אין כאן כנ"ל ומעין ג"כ לא הוי כנ"ל ועי' מ"ש בפת"ש שם סק"ב כה"ג ובלא"ה י"ל דאולי רק העון הזה גרם להם שמתו עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ה אבל לא חיישינן לאסרה להנשא לאדם כשר עי' מ"ש באוהל הנ"ל ס"ק י"א. ובאמת מסתפקנא עפ"ז בכל אשה ששמשה בעבירה עם ב' אנשים ומתו ואפילו ג' דלא תהיה קטלנית מה"ט ובזה יתישב מה שמקשים במ"ד בסוטה י' ולא יסף עוד לדעתה דשוב לא פסק דהרי לא נתנה לשלה פן ימות כאחיו מחמת קטלנית ואיך לא ירא לנפשו וי"ל דבנפשו ידע שהוא צדיק עי' ברכות ס"א וקטלנית לא הוי דתלת שמתו בעונם המפורש אבל חשש על שלה פן ימות שיעשה מעשה אחיו ועי' רמב"ן בפ' וישב, ובזה יתישב מ"ש בחי' הרשב"א כתובות מ"ג לדעת הסוברים דכשנתאלמנה מבעל שני לית לה כתובה דנעשית קטלנית ולא קרינן בה כשתנשאי לאחר תטלי מ"ש ליכי מהא דתנן ס"פ אלמנה נזונית וביבמות פ"ה דאלמנה לכה"ג יש לה כתובה ומזונות מיתמי דוקא עי"ש והרי נשמת הואי קטלנית למה יש לה מזונות דתנאי כתובה ככתובה עי"ש מה שתירץ וי"ל כיון דתשמישה עמו היה בעבירה שוב לא הוית קטלנית ויש לה מזונות ועי' שם אריה סי' ל"ה מ"ש בזה ועכ"פ י"ל דאשה ששמשה עם ב' אנשים רק שלא כדרכה ומתו ודאי דלא הוי קטלנית אף למ"ד מזל גורם ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ז סעיף ג' ומ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ה ואכמ"ל:

ועוד אזכיר מה שנשאלתי דבמעשה ב"ד של אשה א' לא היה כתוב נוסח הנהוג לכתוב בו והרי היא מותרת לכל אדם וכן ראיתי שנכתב שם שנתגרשה לפניו זה פ"ג והשבתי דאין חשש לכתוב דוקא כנוסח הכה"ג ויאיר כתיב וכאן אולי כיון הרב לצאת למאן דקפיד לשי' רש"י ור"ן ומובא באה"ע סי' ט' דגם בנתגרשה ב"פ אין לישא אותה. ואמת שזה כביר דנפלאתי דהלא מקרא מפורש בפ' תצא לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אבל אחר משמע דמותר והתבוננתי די"ל דע"כ טעם האוסרין בנתגרשה דשמא מזל גורם עי' ביאור הגר"א שם שנגזר עליה שתשב גלמודה בעוני ולפיכך לאחר פשיטא דאסורה להנשא דיש סכנת נפשות כי עזה כמות אהבה אם יקשה לו לגרשה עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"א אבל לבעלה הראשון שרגיל בגירושין לא נחשוש ודהוי כס"ס שמא לאו מזל גורם ושמא יגרשנה גם אח"כ לזה אמרה תורה דלא יוכל בעלה הראשון וכו' וראיתי בבעל הטורים בפ' תצא שם שסיים ואף אשה בתלת זמנא הוי חזקה ויש בעה"ט שנשמט זה כי אין לזה פתרון אמנם גם מ"ש שאם נשאת לשני ומת ל"ת קשה דלפי פשטות המקרא דא' בגרושין וב' במיתה והלא לכ"ע מותרת להנשא. ונראה דה"פ דקשה גם במ"ש ושנאה האיש האחרון ומדוע לא אמר השני וע"כ דכוונת הכתוב לרמז ג"כ והיתה לאיש אחר לפי שעה ואח"כ ושנאה האיש האחרון ולא אמר השני כיון דלפעמים הוא השלישי ואם כתב לה ג"כ גט כמו הראשון והשני אז גם החולקים על רש"י אפשר דאשה זאת בתלת זמני הוי חזקה והוא איש האחרון שלא תנשא עוד ואם מת וכן השני מת [כי בהשני לא נתפרש מה שהיה לו רק כמו בהשלישי] אז גם להחולקים על רש"י נתחזקה בב' למיתה דקימ"ל כרבי והוא האחרון שלא תנשא עוד וזהו כוונת בעה"ט ועי' ספר חסידים סי' תס"א ואכמ"ל ועי' באר היטב אה"ע סי' ט' מ"ש על שיטת רש"י ולדידי היה קשה מנדה ס"ו ועיינתי בש"ך סי' קפ"ז סק"ו שרמז לזה ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד בסי' קפ"ז ס"ג וכאן נלפע"ד דלא קשה מידי דלשון הש"ס עד שתתגרש ותנשא לשון דיעבד ובזה גם במתו לא תצא עי' אה"ע שם, ולשון המחבר ביו"ד אלא תתגרש ותנשא דמשמע גם לכתחילה הנה לדידיה בלא"ה לק"מ דהוא לא ס"ל כרש"י בסי' ט' שם והכל ניחא ואכמ"ל:

וחקרתי במעשה שהיה בשכ"מ גוסס המדבר קצת שגירש אשתו שלא תזקק לחליצה ואח"כ מת אם מצטרף למיתת בעל אחר לדונה כקטלנית למ"ד מזל גורם ומצאתי כה"ג בשם אריה אה"ע סי' ל"ה שצידד להקל ולפעד"נ להחמיר דאף שנדחה הסיבה מ"מ כיון שע"י מזלה היה גוסס ושוב י"ל ע"פ מ"ד שבת ל"ב נפל תורא חדד לסכינא ואפשר דבגוסס שרוב גוססין למיתה עי' גיטין כ"ח גם השם אריה מודה ויש לחלק בין מסוכן לגוסס. ועי' רדב"ז ח"ג סי' תרס"ח בנתן לה גט על זמן ואמר מעכשיו שכיון שהגיע הזמן ולא בא הרי ה"א מגורשת למפרע ואינה זקוקה ליבם הלכך לא הוי קטלנית ומותרת לשלישי לכ"ע ומזה מוכח דתלי בהך דאינה זקוקה ליבם וא"כ בנ"ד יש צד להקל. אמנם לפע"ד דברי הרדב"ז צ"ע דאם הבעל לא נשא אשה אחרת עדיין הלא עכ"פ י"ל דהמעין של אשה הקודמת גרם לו ומה מהני הגט ומה זה שכתב לכ"ע וצ"ע:)** להענש [עי' מנחות מ"א] על עברם חששות שונות וידועות בפוסקים לענין הטייא עי' או"ח סי' רפ"ו ס"ג וירושלמי סוכה פ"ב הלכה ה' ועי' או"ח סי' רפ"ט ס"א ובאחרונים ולענין הטיטון עי' מג"א סי' תקי"ד סק"ד ובאה"ט שם ושו"ת נתיבות השלום ח"ב] ואל תקשו לבבכם במריבה דמה יתן ומה יוסף חשש עבירה קלה בזה נגד עוה"ר הגדולות, הנה אפתחה במשל פי עבדי המלך התענגו בגינת ביתן המלך על משקה [טייא] מכלי הנקרא [סאמיוואר] או במקטרת עלי עשן [טיטון] וע"י ניצוץ א' פתאום יצאה אש גדולה ותאכל בכל חצרותיו עד כי מים רבים לא יוכלו לכבות ובתוכם בא אחד מהם במקטרת א' או במעט קש ויוסף על האש שיבער יותר ואף שפעולתו מעט נגד האש הגדולה לכל זאת בעידן רתחא הוא יענש על הכל כי לא די לו שאינו משתדל לכבות האש עוד מוסיף סרה וע"כ מסתמא על ידו יצא התבערה וה"נ והנמשל מובן, ואקצר ואחזור לדברי שהתיקון לפגם שפגמו באש התורה בדמעות רותחות כאש *). אולם זהו רק תיקון על העבר אבל העיקר שצריך לגמור בדעתו לקבוע עתים לתורה שאין לך בן חורין ממנה וכמו שנפסק ביו"ד רס"י רמ"ו דכל איש ישראל חייב בת"ת בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורים בין בחור בין זקן גדול וכו' אפילו בעל אשה ובנים וכו' ומי שא"ח לו ללמוד וכו' יספיק לאחרים הלומדים וכו' וכ"ש שמחויב ללמד את בניו תורה כמו שפוסק שם ברס"י רמ"ה כי הן ערבות בעד התורה כנ"ל ואם אינו גומר בדעתו כל זה הוי כטובל ושרץ בידו ולא יועיל לו דמעת עינו. אמנם כן אני הגבר ראה עניה של תורה בדור פרוץ שנותנים בנים למלמדים רקים ופוחזים הנקראים [ לעהרערם] ללמדם רק לימודים החיצוני' או לקרוא בעלי נידף [גאזעטין] ואין בהם ריח תורה וי"ש וכל בואיה לא ישובו, והרבה יש לדבר בזה בקול רעש גדול וכבר נעתקו דברי כמה גדולים גאוני ארץ שהרעישו ארץ בזה בס' לב העברי ידרשנו המעיין שם ואיך לא יבושו לבקש מהש"י שנה טובה ומבורכה בפרנסה שיוכלו לשחוט הילדים על במתי השמד לעשותם כעכו"ם גמורים אפיקורסים ר"ל אמה"ל חיש קל ירחם ה' להרים קרן ישראל על דגל התורה והיראה. וי"ל בזה פי' המשנה כל המקיים את התורה מעוני פי' מעוני של תורה כאשר כעת בעוה"ר התורה חוגרת שק ועומדת בקרן זויות כעני יזכה לקיימה מעשרה כאשר ירחם ה' עלינו וירם קרן התורה אשד תהיה מפז ומפנינים יקרה. וע"כ חובה עלינו היום לקבל עלינו ועל זרעינו להיות כפוף לסבול עול תורה ולומדיה באמת וזה אי אפשר דק, כשיש מידת שפלות עי' תענית ז' למה נמשלו ד"ת למים מה מים מניחין מקום גבוה ויורדים למקום נמוך כך ד"ת מניחין מי שדעתו גבוה עליו ויורדים למי שדעתו שפילה עליו ועי' פסחים קי"ב, ובזה י"ל מה דקימ"ל דמצות שופר בשל איל וכפוף חוץ משל פרה שפסול מפני שנקרא קרן דידוע שדיני שופר מרמזים על מדות טובות עי' בס' של"ה וזהו מצות שופר בשל איל פי' רחמן על בניו ללמדם תורה ומצות וזהו עיקר החסידות ורוב הרחמנות וכמד"א בשוחד טוב תהלים כ"ב שאילת חסודה שבחיות ורחמיה מרובין על בניה וכפוף פי' שיסבול עול תורה ולומדיה ועול מלכות שמים לא כמנהגים הרעים שנתפרצו לילך בגילוי הראש אחד אנשים [והאיסור בזה עי' שבת קנ"ו כסי ראשך כי היכא דתהוי עלך אימתא דשמיא ובקדושין ל"ג כמה חציף וכו' ועי' מס' כלה זה שגילה ראשו ר"א אומר ממזר וכו' וסופו לסכנה שבע"כ יהיה ראשו כפוף עי' מד"ר ויקרא י"ט בעצלתים ימך המקרה הוא נעשה דאומאטיקוס ע"י שאדם מתעצל לכסות ראשו וזה בכלל ובחוקותיהם לא תלכו עי' ט"ז או"ח סי' ח' סק"ג ומג"א סי' ב' סק"ו ושו"ת מהר"י מברונא סי' ל"ד קי"ב קי"ג קס"ה **] ואחד נשים והאיסור חמור בזה ונוסף עוד ע"פ מ"ד בכתובות ע"ב ואה"ע סי' קט"ו ס"ד דיוצאת שלא בכתובתה ואין חדר"ג ע"ש ועי"ש בסי' כ"א ס"א ואסור לראות שערה והמקור *) ויש בזה סמך למ"ש התב"ש ופמ"ג יו"ד סי' נ"ב בשם הרוקח דעוף שנפל למים רותחין דינו כנפלה לאש [ועי"ש סעיף ב' והבן] וכשנשאלתי בעוף שנפל לרותחין ראיתי בשו"ת חת"ס יו"ד סי' נ"ד שפקפק בזה דאין לנו להוסיף על הטריפות שלא נאמר רק נפלה לאש והשתוממתי שלח הביא כלל דברי הרוקח שהוא מתקיפי קמאי שמחמיר בזה ועיינתי היטב ברוקח והנה בסי' ת"ב כשמנה הטריפות כתב רק נפלה לאור ובסי' ת"ו כשמנה הכשרות כתב נפלה לאור או למים רותחין והלב והכבד והריאה אדומים ומזה אדרבה י"ל דברותחין כשרה אף כשנשתנו דאל"כ הו"ל למחשביה בסי' ת"ב ומוכרחים לומר דלצדדים קתני והך דהלב והכבד והריאה אדומים קאי על נפלה לאור ובמים רותחין עכ"פ א"צ בדיקה וצ"ע בזה ועי"ש בסעיף ו' וראיתי בס' הלכות עולם שכתב דמש"ך ס"ק י"ב משמע דמותר בנפלה לרותחין ולפע"ד משם אין משמעות ושיטת האחרונים להחמיר בזה עי' דעת קדושים וערוגות הבושם שם ועי' שו"ת ברכת יוסף סי' ל' ובטוב טעם ודעת מה"ת צידד כמ"ש בס' גור אריה יהודא להתיר ולפעד"נ להחמיר וראיה מפסחים ע"ה ונעביד לה חמי האור עי"ש. והנה ע"פ הנ"ל דמי המבול היו רותחין כאש וע"פ מה דקימ"ל דחמי טבריה נשתיירו מהמבול עי' מג"א סי' שי"ח סק"י א"כ בנפלה לחמי טבריה ודאי דמי לנפלה לאור ונפשט הצ"ע של הס' ערוגות הבושם שם, ואף למה דקימ"ל דתולדות חמה הם ולא תולדת האור ולפיכך המבשל בשבת בחמי טבריה פטור עי' פסחים מ"א וחולין ח' מ"מ לענין הרתיחה י"ל דעדיף ג"כ מתולדת האור כי הוי כאש ממש ובפרט לר"י דס"ל דמחלפי אפתחא דגיהנם והרי מתי מבול גועו מהם כ"ש עוף ועי' זבחים קי"ג ע"ב רש"י ד"ה ברותחין נדונו. והנה בפסחים שם אמרינן דפסח שבשלו בחמי טבריה חייב וראיתי בשם אריה סי' ל"ב שהקשה הא טבריה רחוקה מירושלים כמה ימים ופסח בטבריה מה עבידתיה וי"ל כגון שתקרינו בבמה ולפע"ד צ"ע דהרי בבמה אחר ביהמ"ק אסור להקריב אף ק"פ ועי' מ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ב' ונלפע"ד דלא קשה ע"פ מ"ד בשבת ל"ט מעשה שעשו אנשי טבריה והביאו סילון וכו' וכידוע דיכולים למשוך גם עתה בסילינות ומכונות לארץ מרחק ולא יופסק הקילוח והרתיחה א"כ י"ל דגם בהר הבית היה סילון מחמי טבריה ועי' ירושלמי שקלים פ"ו ה"ג, ובזה י"ל פי' הגמ' פסחים ח' מפני מה אין חמי טבריה בירושלים פי' ע"י מכונות להביאם לרחיצה כמו הקושיא מפירות גינוסר שאין הפירוט שאין גדלים שם רק מפני מה אין מביאין אותם לשם וה"נ ותירץ שלא יאמרו אבל בהר הבית שלא רחצו עולי רגלים י"ל דהיה נמצא חמי טבריה ועפ"ז י"ל הירושלמי ראה"ט פ"ב ה"א אף דנטלו המשואות לא בטלו מים טבריה ואפשר דהפי' שהיה להם סי' בפתיחת צינורי חמי טבריה שהיה בהר הבית, ולא קשה מע"ד בירושלמי יומא פ"ג הלכה ה' דמקשה ויחום לו חמין ומתרץ משום גזירה שלא יאמרו ראינו כה"ג רוחץ בשאובים ולמה דקימ"ל ביו"ד סי' ר"א סע"ה דבחמי טבריה מותר לכ"ע א"כ מדוע לא נתנו בהמקוה מחמי טבריה דמלבד שי"ל דזה היה קודם שהמציאו הסילונות עוד י"ל דאם ירחצו בה יעשו ג"כ הסילונות בכל ירושלים וזה אסור שלא יאמרו אלו לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריה דיינו כבפסחים שם ועיין מגן גבורים סי' פ"ח ומ"ש באוהל ים המלח אות ד'. ודע דעוד יש בעולם מעינות חמין כחמי טבריה עי' רמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"ט הלכה ו' בחמי טבריה וכיוצא בהן ועי' יו"ד סי' רי"ז ועי' ס' הברית ח"א פ"ו ממאמר ה' וצ"ע דמנ"ל לדינא דשוים. שוב ראיתי דמפורש הוא בסנהדרין ק"ח שלשה נשתיירו מהם בליעה דגדר וחמי טבריה וכו' הרי דשוים ועי' עירובין י"ט ותנור לו בירושלים זו פתחו של גיהנם וי"ל דעפ"ז ע"כ היה מקודם חמים בירושלים כבטבריא עי' שבת ל"ט ואח"כ נסתלקו כדי שלא יאמרו עולי רגלים ובזה יתישב בפסוק הך דפסח שבשלו בחמי טבריה ומיירי קודם שנסתלקו:

**( ועלה בלבי דכשרואה חבירו בראש מגולה מדינא אסור ליתן יד לפושעים באמירת שלום כי ישיב עליכם שלום וקימ"ל באו"ח סי', צ"א ס"ג דאסור לומר הזכרה בראש מגולה (ואפשר דמה"ט המנהג כעת שאין אומרים שלום רק נתינת יד אף דבברכות נ"ד איתא דהתקינו שיהיה אדם שואל בשלום חבירו בשם די"ל כמ"ד בר"ה י"ח דבטל אדכרתא וה"נ מה"ט או י"ל מחמת שאינם נזהרים ונותנים שלום לרבם או קודם התפלה שאסור ליתן שלוהם גם לחבירו ע"כ נותנים רק היד בלא אמירת שלום עי' פמ"ג אשל אברהם סי' פ"ט סק"ט ועי' מגן אברהם תקנ"ד ס"ק נ"א וזה דלא כמ"ש הב"לי סי' קנ"ז בשם כנ"הג לענין שבועה בראש מגולה להזכיר השם דלא אשכחן בהדיא קפידא לאיסור ועי' בס' חסידים סי')** מסנהדרין ק"י ועי"ש סעיף ב' ובמג"א סי' ע"ה סק"ד בשם הזוה"ק ועי' מגן גבורים שם ואכמ"ל] וכן בעת שקורין בתורה על הבימה או כשעומדים בתפלה נשארים רק בכובע הקטן ואינם מכסין ראשם בטלית. וכן אינם כפופים לשמוע בקול מורה דרך ישרה בכמה דברים הנאמרים רק בע"פ ולא יעלו בכתב לקובעם בספר עי' הקדמת ס' דורש לציון] וכל אחד בונה ב"מ"ה לעצמו ושולח בשבת קודש מעות מזומנים ביד המחויב במצות לבית המשקה לבשל לו הטייא במים רותחין מכלי ראשון [והאיסור חמור בזה כאשר יתבאר ואף שעומדים על דעתם בדברי הבל להקל משום שאומרים דהטייא כבר נתבשל קודם שמיבשים אותו עד שאח"כ אין בו דין בישול אך דבריהם בטילים ומבוטלים מצד הסברא כי למה להם להעושים הטייא למכירה להפסיד טעמו וריחו ורק מיבשין אותן כך מפני שהעלים גדולים אבל לא בבישול, וגם מי יכריח אותם לשרותם בכ"ר דוקא וכי לא סגי בכ"ש או בצוננים, והרי אף לחומרא שכתב בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ה' לאסור טייא בפסח מפני שמא בשלוה קודם המכירה אין אנו חוששין עי' שערי תשובה סי' תנ"ג סק"א להתיר בהטייא הבאה מן התגרים כ"ש להקל מה"ט ח"ו לומר כן, וכן מסתמא גם בשבת של פסח עושים כן ותופסין החבל בשתי ראשים להקל לענין פסח אומרים שלא נתבשלה עדיין כי באה מן התגר ולענין שבת אומרים שנתבשלה וישתקע הדבר ולא יאמר כי יש בזה איסור סקילה ובלא התראה כרת ר"ל ואם חותמין אנשים כאלה על גט יגרום על ידם ח"ו להרבות ממזרים בישראל, והאריך בזה בשו"ת נתיבות השלום ח"ב שי"ל דאף בטייא שנתבשלה מקודם אם פולטת אח"כ עוד טעם יש להחמיר לערות עליו מכ"ר עי"ש. והאריכות בזה לעד"נ למותר דפשוט שהמוכר מלבד השבות של האמירה לעכו"ם להסיק התנור בשביל המים להרתיחם עוד עובר מה"ת על לפני עור לא תתן מכשול מלבד איסור המכירה מדברי קבלה שהם כד"ת והם שתיים שהם ארבע להלוקח שר"ת שלהן ב"מ"ה בישול, מוקצה, מקח וממכר הוצאה מרשות לרשות] אוי לעינים רואות חילול שבת בפרהסיא והכל הוא רק מחמת הגאוה שיש להם עושין דברים להתדמות לעכו"ם וכמ"דא בסוטה דכל המתגאה כעובד ע"ז ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת מ"ג, וע"ז נאמר חוץ משל פרה שפסול מפני שנקרא קרן, פרה קאי על הרשע כמ"ש כפרה סוררה סרר ישראל מפני שנקרא קרן שהכל מפני שיש להם גאוה כמ"ש אמרתי וכו' ולרשעים אל תרימו קרן אקצר ואומר דזכירת התורה ע"י השופר שלא יגבה לבו ורק יקנה שפלות:

ח

(ישראל נמשלו לירח פי' פסוק ובכתה את אביה עיכוב הגאולה מפני שאין עושין תשובה תיכף והערות בס' תדא"ד פי' מ"דא אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות. הערה בסליחות ח' תשרי. ה"ד אבות נזיקין נגד ה"ד זכירות. בנגעים פי"ב מ"ב מרמזת ה"ד זכירות. פי' בתדא"ר וזוטא. פי' במס' ב"ב ע"ד רב ספרא משתעי כו' ופי' מאמר רב אשי ופי' הרשב"ם, ראיה דעיזא דימא טהור הערה בזה ופי' ירושלמי דלויתן היתר מכלל איסור:

קושיא על מ"ד דלעתיד יותר החזיר ממדרש. הערות בזה. חזיר וגדה לא הוי דשיל"מ.)

וכירה הב' בענין שופר שיחרד לתשובה על כל עונותיו כמ"ש היחקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, וענין הזכירה הזאת לבל יאמר האדם הן ידול כים שבר חטאותיו וכבדו כהרים וסלעים ומה יועיל לו התשובה בעקימת שפתים וחרטה שאין בהם מעשה נגד העבירות שנעשו בפועל מעשה ומתבונן בהשופר שטבעו להחריד אף שכלול מרוח כעקימת שפתים אפ"ה מחריד אנשים הגבורים עד שיאזרו חיל למלחמה וכן בעקימת שפתים בודוי פה מחריד לבו להתאזר בתשובה שלימה להועיל לו ואם אבן הוא נמוח ומגלה תעלומות חטאיו לפני הקב"ה שכיסה אותם עד עתה שסבר שלא יועיל לו ועתה מודה ועוזב וה' משליך במצולות ים כל חטאתיו, וכה"ג שמעתי איש מפי איש שהה"ק הצדיק ר' לוי יצחק מברדיטשוב נבג"מ פי' מ"ש יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו פי' אף שהר נראה מעשה בפועל ורוח אינו נראה במעשה ואפ"ה מצינו [במלכים א' י"ט] רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים וזה מלמד לאדם מה שיחו אשר בודוי פה ותפלה יפרק הרי עונותיו וישבר סלעי חטאתיו המרובים שנעשו בפועל:

וכירה הג' בענין השופר הוא מענין החורבן שהיה ע"י השופר כמ"ש קול שופר שמעה נפשי, וענין הזכירה הזאת שנשים ללבינו שמיום חורבן בית אלקינו אין יום שאין קללתו מרובה מחבירו וישראל יורדים מטה מטה דכנסת ישראל נמשלו לירח בלילה שיש בה מספר ל' יום עשרה ימי **(תחמ"ה ועי' שעת"ש סי' קנ"ו ועי' סי' ק"ע דמי שנתעטש בסעודה אסור לומר לו אסותא וסבור הייתי דקאי שהאומר ג"כ מסיב בסעודה דוקא וקמ"ל דאף דהמתפלל בעד חבירו הוא נענה תחילה וא"כ לא יבוא לסכנה ואפ"ה אסור אבל מי שאינו מסיב בסעודה מותר לו אסותא שוב התבוננתי עפ"ז די"ל דאף בשאינו מסיב אסור דהמתעטש יאמר לו ברוך תהיה עי' יש"ש ב"ק פ"ח סי' ס"ד) ושלום שמו של הקב"ה עי' מג"א סי' פ"ד סק"ב פ"ה סק"ג ופ"ט ס"ב וכה"ך יו"ד רע"ו ופת"ש שם וצ"ע. וקצת י"ל ראיה דשלום לא מקרי אזכרה ממ"ד באו"ח סי' של"ד סי"ג דמגילת אסתר שאין בה אזכרה אין מצילין אף דיש בה שלום וע"כ דאין זה אזכרה וכן ממ"ד בברכות כ"ח הני י"ת כנגד מי א"ר הלל כנגד ח"י אזכרות בתהלים כ"ט הרי דאף אל לא מקרי אזכרה ועי' ירושלמי תענית פ"ב ה"ב התיב ר"א והא כתיב אל הכבוד, ובזה י"ל קצת שיטת הרדב"ז ת"א סי' ק"ב דדוקא שם הויה צריך לכתוב לשמה ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות י"ד, אך לר"י דהוי כנגד ח"י אזכרות שבק"ש גם אלקים מקרי אזכרה ועי"ש כ"ט כנגד ט' אזכרות שאמרה חנה ובירושלמי שם כנגד ז' אזכרות שבמזמור של"ה משמע דהלכה כהלל ועי' מג"א רל"ו סק"ב וראיתי שקצת הרגיש בזה בבגדי ישע סוף חיו"ד ועכ"פ מדחשיב נגד ברכת המינים אל הכבוד ועי' בסידור יעב"ץ שם ולא אמר נגד בשלום הרי דלא הוי אזכרה גם כאל [וי"ל משום דכתיב אין שלום אמר וכו' וכן י"ל בדרוש מה שבכל הפסוקים בתהלים כ"ט יש שם הויה א' עכ"פ זולת בפסוק וירקידם כמו עגל וי"ל משום לרמז דאין אני והוא יכולים לדור עי' סוטה ה' ואכמ"ל] שוב התבוננתי דיש להתיר מצד ס"ס שמא כהסוברים במס' סופרים פי"ד הי"ד דמותר לומר הזכרה בראש מגולה ע"ש ובב"י סי' צ"א ושמא שלום לא הוי כלל אזכרה ע"כ במקום צורך גדול יש להתיר למען השלום:

*) עיין מגן גבורים סי' נ"א בשם המאירי דכשמסירין הסרבל מעליהם והכובע שבראשם ונשארים בכובע קטן בבהכ"נ ואומרים ברכות ק"ש משום החום ודאי חציפותא מקרי ועי' שעת"ש סי' ח' סק"ג ולענין ש"ץ ובעל קורא י"ל ראיה ברורה מראה"ש י"ז מ"ד ויעבור ה' על פניו ויקרא מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ הרי דש"ץ עכ"פ צריך עיטוף ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת נ' לשון פרדס הגדול דמש"ה תקנו הברכה להתעטף בציצית ולא להתכסות מלשון הכתוב אשר תכסה בה כי עיטוף פרושו מכל צד ומראשו ועי' רדב"ז ח"א סי' שמ"ג מ"ש בזה, ולפעד"נ דבעל קורא דמי לש"ץ עי' במס' סופרים שם ויו"ד ססי' רי"ז ועפ"ז י"ל פי' הרמ"א או"ח סי' רפ"ב ס"ג ואסור לקרות בראש מגולה ועי' מג"א שם ולפעד"נ דלאו מגולה ממש קאמר רק שאינו מכוסה בטלית וכה"ג י"ל דברי הרמ"א בא"ח ססי' ער"ה דלאו ערומים ממש קאמר ויתישב קושית הבאר היטב שם מפסחים קי"ב. והנה בשבת למנחה שאין הבעל קורא מתעטף בטלית בק"ק מ"מ עכ"פ ח"ו שישאר לעמוד בכובע הקטן ועי' זוה"ק ויקהל ר"ו ובזה יתישב לשון הגמ' שם אם יעשו לפני כסדר הזה אני מוחל להם וראיתי מדקדקים מה שייך לשון עשיה בקריאה דעקימת שפתים לא הוי מעשה עי' מ"ש באוהל הנ"ל אות ל"ז נ"א ובזה ניחא דעשיה קאי על מעשה העטיפה וכסדר הזה דוקא שיהיה על ראשו שמרמז לקבלת עול מלכות שמים אז אני מוחל להם ועי' ס' בני יששכר חודש אלול מאמר ב' די"ל דגם בהאמירה נמחל ועי' מ"ש לקמן בזכירה ה"ב עי"ש:)** עליה עשרה ימי עמידה עשרה ימי ירידה [וכמ"ש בספרים ע"פ ושלשת את גבול ארצך דחיי אדם נחלקים לג' חלקים], וי"ל בזה פי' הפסוק ובכתה אח אביה ואת אמה ירח ימים [עי' יבמות מ"ח בדרך הפשט] בדרך הדרוש ע"פ מ"ד בברכות ל"ה גוזל אביו ואמו וכו' אביו זה הקב"ה ואמו זו כנס"י ועי' חולין ס' כביכול הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח ועי' בפי' יעב"ץ למעמדות ליום ד' וה"נ כביכול ובכתה עם אביה על שנדמו לירח ימים [וע' תוס' שם ד"ה אמרה ירח בלשון תורה לשון זכר הוא דכתיב וירח עמד וצע"ק דהול"ל בלשון נביאים ועי' פסחים ג' ושו"ת בן יהודא סי' פ"א וקצת י"ל דה"פ דהיה קשה לו דהרי בלשון נביאים לשון זכר הוא ומתרץ דלפיכך נאמר אמרה ירח דהוא פי' הפסוק של מורה ובשל תורה הוא לשון נקבה ומרמז למקרא ובכתה את אביה וכו' אבל לשון זכר הוא בלשון נביאים כמ"ש וירח עמד] שבדרך הפשט י"ל ע"פ מ"ש הב"ש סי' קכ"ו סק"ז דלפיכך כותבין בגט לירח ובכתובה חודש בגט מלשון גרש ירחים ובכתובה מלשון אשה חדשה וע"כ נאמר ירח ימים שלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ומוטב שיגרשנה וכן י"ל בדרך הדרוש שנאמר ירח שיבכו על הגרש שנתגרשו בין אוה"ע ובכל יום ישראל יורדים [עד כי בשנה העברה שוד ושבר קראתנו מאוה"ע בכמה וכמה עירות ישראל הידועים בצרות רבות שכמעט אין למעלה עליהם ה' ירחם] וזהו מתמצית החורבן כי אם לא היה החורבן לא באה עלינו הצרה הזאת וכל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו ואין אתנו יודע עד מה נהיה בגלות המר הזה [ועי' תנא דבי אליהו רבא פ"ב ששת אלפים שנה הוי עלמא ב"א תהו ב"א תורה ב"א ימות המשיח ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו ונכנס שיעבוד בתוך שני אלפים של ימות בן דוד יותר משבעה מאות שנה, ועי' בפירוש ישועות יעקב שם שהקשה דהלא חתימת התלמוד היה עשר שנים קודם התחלת אלף החמישי ומכ"ש התד"א שהיה קודם ואיך כתבו שיצאו הרי לא התחילו עדיין השני אלפים, ומאוד שגה בזה דרב ענן היה בימי ר"נ עי' כתובות ק"ה ור"נ נעשה לר"י בשנת ד' אלפים י' וחתימת התלמוד היה בשנת ר"ס לאלף ה' והרי באמת יצאו אז איזה שנים. ונראה לפע"ד דהתחיל ללמוד עמו התד"א בתחילת שנה השמינית לאלף החמישי והך תיבת מאות ט"ס וצ"ל יותר משבעה שנה וגמר עמו הסדר אליהו רבא עד שנעשה ר"נ ר"י, אבל ודאי בשם פ"ו ופל"א משמע דהוא דברי המעתיק. או י"ל דאולי מרמז כאן קץ משיחינו שיבוא ב"ב וכוונת הרמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"ב וכן לא יחשב הקיצין קאי על הקודם שלא ישימם עיקר עי"ש וכן מפורש בסנהדרין צ"ז וברש"י ד"ה ויפח לקץ עי"ש והוא ע"פ מ"ד שם צ"ח כתיב בעתה וכתיב אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה וזהו הפי' ובעונותינו שרבו פי' אם לא זכו ח"ו יצאו מה שיצאו ויכנס השיעבוד בתוך ב' אלפים ומהו התוך של ב' אלפים אלף ומאלף הששי יכנס יותר משבעה מאות שנה וזהו בעתה אמנם אין המקרא יוצא מידי פשוטו דגם בעתה אחישנה וימהר גאולתינו במספר אחישנה שהגימטריא שעה עם התיבה ולפי חשבון הקב"ה אלף שנים כיום יעלה שעה למספר מ"א שנה ושמנה חדשים קודם שהוא בשנת ה"א תרנ"ח בר"ח שבט יתחיל השבוע שבן דוד בא בו כדאיתא בסנהדרין צ"ז ויגמר בסוף תרס"ה שהוא תחילת תרס"ו והמה כשני שלישים מהאלף הששי ואולי זהו כוונת המאמר בסוף דניאל אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה כי מאז עד סוף אלף השביעי כן הוא המספר ויה"ר שימהר לגאלינו גאולת עולם ותחזינה עינינו בשובו לציון ברחמים כי"ר] ואין הדבר תלוי רק בתשובה עי' בגמ' שם וידוע הקושיא דהרי יו"כ דכ"ע הררי בתשובה מדוע עכבו עקבות משיחנו ועי' יומא י"ט ע"ב ומ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"א וראיתי בספרים תירוץ ע"ז מחמת שישראל דוחין התשובה עד יו"כ ע"כ אין התשובה שלימה ועי' ס' אבני שוהם פ' בחקותי אות ד' וכמשל מבגד לבן שנטף עליו חלב שבאם יראה תיכף להעביר הכתם נקי יהיה לבושו אבל אם ישתהה קשה להעביר הכתם מכל וכל. ועפ"ז שמעתי בשם גדול א' פי' הגמ' שבת קי"ח לפי גי' תוס' נדה י"ג ע"ב ד"ה שיכלו] אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלים אלמלא הפי' באם לא [לשיטת תוס' מגילה כ"א ד"ה אלמלא דכשיש אל"ף בסוף הפי' אם לא] שמרו מלשון ואביו שמר את הדבר ב' שבתות זה יו"כ שנקרא שבת שבתון מיד רק שיעשו תשובה תיכף היו נגאלים כי הכל תלוי בתשובה שלימה, ואנן בדידן הלא קרוב יום כפורים בעוד שלשה ימים ועכ"פ מעתה צריכים להתעורר בתשובה שלימה ולא לדחות עד יום כפור כי היום [בח' תשרי] היה חינוך בית עולמים שהוא לכפר על כל עונותינו [ומ"ש בתויו"ט סוף תענית בז' תשרי ט"ס וצ"ל בח' וכשחל בחול אומרים אז סליחות שלש עשרה מדות ועושים אז הנרות לבה"כנ עי' סידור יעב"ץ רק כשחל כהיום בשבת וצריך להקדים על ע"ש ומרבוי הסליחות וטירדת עשית הנרות ימנעו מכבוד שבת עי' שבת פ"ח לפיכך מקדימין ליום ה' כמו בתעני' אסתר כשחל פורים ביום א' עי' טא"ח סי' תרפ"ו אבל כשחל למשל ביום ג' אין מקדימין ליום ב' כלל זולת היכא שיש מנהג להקדים על יום הקריאה, וכתבתי זה דיש שאינם מבינים טעם המנהג] וי"ל דביום זה גם אדם הראשון עשה תשובה כי העולם נברא בראש השנה וביום א' [ואולי היה ביו"ט ב' של ר"ה כשגם אז לא אד"ו ראש וצע"ק דלפי המדרשים העולם נברא בכ"ה אלול ואדם נברא בר"ה ועי' ר"ן ר"ה פ"א] והוא חטא ביום ו' שנברא בו ותיכף בשבת עשה תשובה כמ"ש במד"ר בראשית כ"ב ע"פ ויצא קין מלפני ה' שפתח ואמר מזמור שיר ליום השבת וזהו פי' הפסוק יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחיה כי יש לנו עוד ב' ימים לתשובה ואז ביום השלישי הוא יו"כ יקימנו ונחיה לפניו בתשובה שלימה:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה