מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל ראשי בשמים · ח
(ישראל נמשלו לירח פי' פסוק ובכתה את אביה עיכוב הגאולה מפני שאין עושין תשובה תיכף והערות בס' תדא"ד פי' מ"דא אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות. הערה בסליחות ח' תשרי. ה"ד אבות נזיקין נגד ה"ד זכירות. בנגעים פי"ב מ"ב מרמזת ה"ד זכירות. פי' בתדא"ר וזוטא. פי' במס' ב"ב ע"ד רב ספרא משתעי כו' ופי' מאמר רב אשי ופי' הרשב"ם, ראיה דעיזא דימא טהור הערה בזה ופי' ירושלמי דלויתן היתר מכלל איסור:
קושיא על מ"ד דלעתיד יותר החזיר ממדרש. הערות בזה. חזיר וגדה לא הוי דשיל"מ.)
וכירה הב' בענין שופר שיחרד לתשובה על כל עונותיו כמ"ש היחקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, וענין הזכירה הזאת לבל יאמר האדם הן ידול כים שבר חטאותיו וכבדו כהרים וסלעים ומה יועיל לו התשובה בעקימת שפתים וחרטה שאין בהם מעשה נגד העבירות שנעשו בפועל מעשה ומתבונן בהשופר שטבעו להחריד אף שכלול מרוח כעקימת שפתים אפ"ה מחריד אנשים הגבורים עד שיאזרו חיל למלחמה וכן בעקימת שפתים בודוי פה מחריד לבו להתאזר בתשובה שלימה להועיל לו ואם אבן הוא נמוח ומגלה תעלומות חטאיו לפני הקב"ה שכיסה אותם עד עתה שסבר שלא יועיל לו ועתה מודה ועוזב וה' משליך במצולות ים כל חטאתיו, וכה"ג שמעתי איש מפי איש שהה"ק הצדיק ר' לוי יצחק מברדיטשוב נבג"מ פי' מ"ש יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו פי' אף שהר נראה מעשה בפועל ורוח אינו נראה במעשה ואפ"ה מצינו [במלכים א' י"ט] רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים וזה מלמד לאדם מה שיחו אשר בודוי פה ותפלה יפרק הרי עונותיו וישבר סלעי חטאתיו המרובים שנעשו בפועל:
וכירה הג' בענין השופר הוא מענין החורבן שהיה ע"י השופר כמ"ש קול שופר שמעה נפשי, וענין הזכירה הזאת שנשים ללבינו שמיום חורבן בית אלקינו אין יום שאין קללתו מרובה מחבירו וישראל יורדים מטה מטה דכנסת ישראל נמשלו לירח בלילה שיש בה מספר ל' יום עשרה ימי **(תחמ"ה ועי' שעת"ש סי' קנ"ו ועי' סי' ק"ע דמי שנתעטש בסעודה אסור לומר לו אסותא וסבור הייתי דקאי שהאומר ג"כ מסיב בסעודה דוקא וקמ"ל דאף דהמתפלל בעד חבירו הוא נענה תחילה וא"כ לא יבוא לסכנה ואפ"ה אסור אבל מי שאינו מסיב בסעודה מותר לו אסותא שוב התבוננתי עפ"ז די"ל דאף בשאינו מסיב אסור דהמתעטש יאמר לו ברוך תהיה עי' יש"ש ב"ק פ"ח סי' ס"ד) ושלום שמו של הקב"ה עי' מג"א סי' פ"ד סק"ב פ"ה סק"ג ופ"ט ס"ב וכה"ך יו"ד רע"ו ופת"ש שם וצ"ע. וקצת י"ל ראיה דשלום לא מקרי אזכרה ממ"ד באו"ח סי' של"ד סי"ג דמגילת אסתר שאין בה אזכרה אין מצילין אף דיש בה שלום וע"כ דאין זה אזכרה וכן ממ"ד בברכות כ"ח הני י"ת כנגד מי א"ר הלל כנגד ח"י אזכרות בתהלים כ"ט הרי דאף אל לא מקרי אזכרה ועי' ירושלמי תענית פ"ב ה"ב התיב ר"א והא כתיב אל הכבוד, ובזה י"ל קצת שיטת הרדב"ז ת"א סי' ק"ב דדוקא שם הויה צריך לכתוב לשמה ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות י"ד, אך לר"י דהוי כנגד ח"י אזכרות שבק"ש גם אלקים מקרי אזכרה ועי"ש כ"ט כנגד ט' אזכרות שאמרה חנה ובירושלמי שם כנגד ז' אזכרות שבמזמור של"ה משמע דהלכה כהלל ועי' מג"א רל"ו סק"ב וראיתי שקצת הרגיש בזה בבגדי ישע סוף חיו"ד ועכ"פ מדחשיב נגד ברכת המינים אל הכבוד ועי' בסידור יעב"ץ שם ולא אמר נגד בשלום הרי דלא הוי אזכרה גם כאל [וי"ל משום דכתיב אין שלום אמר וכו' וכן י"ל בדרוש מה שבכל הפסוקים בתהלים כ"ט יש שם הויה א' עכ"פ זולת בפסוק וירקידם כמו עגל וי"ל משום לרמז דאין אני והוא יכולים לדור עי' סוטה ה' ואכמ"ל] שוב התבוננתי דיש להתיר מצד ס"ס שמא כהסוברים במס' סופרים פי"ד הי"ד דמותר לומר הזכרה בראש מגולה ע"ש ובב"י סי' צ"א ושמא שלום לא הוי כלל אזכרה ע"כ במקום צורך גדול יש להתיר למען השלום:
*) עיין מגן גבורים סי' נ"א בשם המאירי דכשמסירין הסרבל מעליהם והכובע שבראשם ונשארים בכובע קטן בבהכ"נ ואומרים ברכות ק"ש משום החום ודאי חציפותא מקרי ועי' שעת"ש סי' ח' סק"ג ולענין ש"ץ ובעל קורא י"ל ראיה ברורה מראה"ש י"ז מ"ד ויעבור ה' על פניו ויקרא מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ הרי דש"ץ עכ"פ צריך עיטוף ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת נ' לשון פרדס הגדול דמש"ה תקנו הברכה להתעטף בציצית ולא להתכסות מלשון הכתוב אשר תכסה בה כי עיטוף פרושו מכל צד ומראשו ועי' רדב"ז ח"א סי' שמ"ג מ"ש בזה, ולפעד"נ דבעל קורא דמי לש"ץ עי' במס' סופרים שם ויו"ד ססי' רי"ז ועפ"ז י"ל פי' הרמ"א או"ח סי' רפ"ב ס"ג ואסור לקרות בראש מגולה ועי' מג"א שם ולפעד"נ דלאו מגולה ממש קאמר רק שאינו מכוסה בטלית וכה"ג י"ל דברי הרמ"א בא"ח ססי' ער"ה דלאו ערומים ממש קאמר ויתישב קושית הבאר היטב שם מפסחים קי"ב. והנה בשבת למנחה שאין הבעל קורא מתעטף בטלית בק"ק מ"מ עכ"פ ח"ו שישאר לעמוד בכובע הקטן ועי' זוה"ק ויקהל ר"ו ובזה יתישב לשון הגמ' שם אם יעשו לפני כסדר הזה אני מוחל להם וראיתי מדקדקים מה שייך לשון עשיה בקריאה דעקימת שפתים לא הוי מעשה עי' מ"ש באוהל הנ"ל אות ל"ז נ"א ובזה ניחא דעשיה קאי על מעשה העטיפה וכסדר הזה דוקא שיהיה על ראשו שמרמז לקבלת עול מלכות שמים אז אני מוחל להם ועי' ס' בני יששכר חודש אלול מאמר ב' די"ל דגם בהאמירה נמחל ועי' מ"ש לקמן בזכירה ה"ב עי"ש:)** עליה עשרה ימי עמידה עשרה ימי ירידה [וכמ"ש בספרים ע"פ ושלשת את גבול ארצך דחיי אדם נחלקים לג' חלקים], וי"ל בזה פי' הפסוק ובכתה אח אביה ואת אמה ירח ימים [עי' יבמות מ"ח בדרך הפשט] בדרך הדרוש ע"פ מ"ד בברכות ל"ה גוזל אביו ואמו וכו' אביו זה הקב"ה ואמו זו כנס"י ועי' חולין ס' כביכול הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח ועי' בפי' יעב"ץ למעמדות ליום ד' וה"נ כביכול ובכתה עם אביה על שנדמו לירח ימים [וע' תוס' שם ד"ה אמרה ירח בלשון תורה לשון זכר הוא דכתיב וירח עמד וצע"ק דהול"ל בלשון נביאים ועי' פסחים ג' ושו"ת בן יהודא סי' פ"א וקצת י"ל דה"פ דהיה קשה לו דהרי בלשון נביאים לשון זכר הוא ומתרץ דלפיכך נאמר אמרה ירח דהוא פי' הפסוק של מורה ובשל תורה הוא לשון נקבה ומרמז למקרא ובכתה את אביה וכו' אבל לשון זכר הוא בלשון נביאים כמ"ש וירח עמד] שבדרך הפשט י"ל ע"פ מ"ש הב"ש סי' קכ"ו סק"ז דלפיכך כותבין בגט לירח ובכתובה חודש בגט מלשון גרש ירחים ובכתובה מלשון אשה חדשה וע"כ נאמר ירח ימים שלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ומוטב שיגרשנה וכן י"ל בדרך הדרוש שנאמר ירח שיבכו על הגרש שנתגרשו בין אוה"ע ובכל יום ישראל יורדים [עד כי בשנה העברה שוד ושבר קראתנו מאוה"ע בכמה וכמה עירות ישראל הידועים בצרות רבות שכמעט אין למעלה עליהם ה' ירחם] וזהו מתמצית החורבן כי אם לא היה החורבן לא באה עלינו הצרה הזאת וכל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו ואין אתנו יודע עד מה נהיה בגלות המר הזה [ועי' תנא דבי אליהו רבא פ"ב ששת אלפים שנה הוי עלמא ב"א תהו ב"א תורה ב"א ימות המשיח ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו ונכנס שיעבוד בתוך שני אלפים של ימות בן דוד יותר משבעה מאות שנה, ועי' בפירוש ישועות יעקב שם שהקשה דהלא חתימת התלמוד היה עשר שנים קודם התחלת אלף החמישי ומכ"ש התד"א שהיה קודם ואיך כתבו שיצאו הרי לא התחילו עדיין השני אלפים, ומאוד שגה בזה דרב ענן היה בימי ר"נ עי' כתובות ק"ה ור"נ נעשה לר"י בשנת ד' אלפים י' וחתימת התלמוד היה בשנת ר"ס לאלף ה' והרי באמת יצאו אז איזה שנים. ונראה לפע"ד דהתחיל ללמוד עמו התד"א בתחילת שנה השמינית לאלף החמישי והך תיבת מאות ט"ס וצ"ל יותר משבעה שנה וגמר עמו הסדר אליהו רבא עד שנעשה ר"נ ר"י, אבל ודאי בשם פ"ו ופל"א משמע דהוא דברי המעתיק. או י"ל דאולי מרמז כאן קץ משיחינו שיבוא ב"ב וכוונת הרמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"ב וכן לא יחשב הקיצין קאי על הקודם שלא ישימם עיקר עי"ש וכן מפורש בסנהדרין צ"ז וברש"י ד"ה ויפח לקץ עי"ש והוא ע"פ מ"ד שם צ"ח כתיב בעתה וכתיב אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה וזהו הפי' ובעונותינו שרבו פי' אם לא זכו ח"ו יצאו מה שיצאו ויכנס השיעבוד בתוך ב' אלפים ומהו התוך של ב' אלפים אלף ומאלף הששי יכנס יותר משבעה מאות שנה וזהו בעתה אמנם אין המקרא יוצא מידי פשוטו דגם בעתה אחישנה וימהר גאולתינו במספר אחישנה שהגימטריא שעה עם התיבה ולפי חשבון הקב"ה אלף שנים כיום יעלה שעה למספר מ"א שנה ושמנה חדשים קודם שהוא בשנת ה"א תרנ"ח בר"ח שבט יתחיל השבוע שבן דוד בא בו כדאיתא בסנהדרין צ"ז ויגמר בסוף תרס"ה שהוא תחילת תרס"ו והמה כשני שלישים מהאלף הששי ואולי זהו כוונת המאמר בסוף דניאל אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה כי מאז עד סוף אלף השביעי כן הוא המספר ויה"ר שימהר לגאלינו גאולת עולם ותחזינה עינינו בשובו לציון ברחמים כי"ר] ואין הדבר תלוי רק בתשובה עי' בגמ' שם וידוע הקושיא דהרי יו"כ דכ"ע הררי בתשובה מדוע עכבו עקבות משיחנו ועי' יומא י"ט ע"ב ומ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"א וראיתי בספרים תירוץ ע"ז מחמת שישראל דוחין התשובה עד יו"כ ע"כ אין התשובה שלימה ועי' ס' אבני שוהם פ' בחקותי אות ד' וכמשל מבגד לבן שנטף עליו חלב שבאם יראה תיכף להעביר הכתם נקי יהיה לבושו אבל אם ישתהה קשה להעביר הכתם מכל וכל. ועפ"ז שמעתי בשם גדול א' פי' הגמ' שבת קי"ח לפי גי' תוס' נדה י"ג ע"ב ד"ה שיכלו] אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלים אלמלא הפי' באם לא [לשיטת תוס' מגילה כ"א ד"ה אלמלא דכשיש אל"ף בסוף הפי' אם לא] שמרו מלשון ואביו שמר את הדבר ב' שבתות זה יו"כ שנקרא שבת שבתון מיד רק שיעשו תשובה תיכף היו נגאלים כי הכל תלוי בתשובה שלימה, ואנן בדידן הלא קרוב יום כפורים בעוד שלשה ימים ועכ"פ מעתה צריכים להתעורר בתשובה שלימה ולא לדחות עד יום כפור כי היום [בח' תשרי] היה חינוך בית עולמים שהוא לכפר על כל עונותינו [ומ"ש בתויו"ט סוף תענית בז' תשרי ט"ס וצ"ל בח' וכשחל בחול אומרים אז סליחות שלש עשרה מדות ועושים אז הנרות לבה"כנ עי' סידור יעב"ץ רק כשחל כהיום בשבת וצריך להקדים על ע"ש ומרבוי הסליחות וטירדת עשית הנרות ימנעו מכבוד שבת עי' שבת פ"ח לפיכך מקדימין ליום ה' כמו בתעני' אסתר כשחל פורים ביום א' עי' טא"ח סי' תרפ"ו אבל כשחל למשל ביום ג' אין מקדימין ליום ב' כלל זולת היכא שיש מנהג להקדים על יום הקריאה, וכתבתי זה דיש שאינם מבינים טעם המנהג] וי"ל דביום זה גם אדם הראשון עשה תשובה כי העולם נברא בראש השנה וביום א' [ואולי היה ביו"ט ב' של ר"ה כשגם אז לא אד"ו ראש וצע"ק דלפי המדרשים העולם נברא בכ"ה אלול ואדם נברא בר"ה ועי' ר"ן ר"ה פ"א] והוא חטא ביום ו' שנברא בו ותיכף בשבת עשה תשובה כמ"ש במד"ר בראשית כ"ב ע"פ ויצא קין מלפני ה' שפתח ואמר מזמור שיר ליום השבת וזהו פי' הפסוק יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחיה כי יש לנו עוד ב' ימים לתשובה ואז ביום השלישי הוא יו"כ יקימנו ונחיה לפניו בתשובה שלימה:
וכירה הד' הוא יום המיתה שהוא ע"י קול שופר כמ"ש קול יום ה' מר צורח והתחיה יהי' ג"כ בשופר כמ"ש כל שוכני ארץ הם המתים כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו, וענין זכירה הזאת שישים לבו לדינים הקשים שיעברו עליו אחר מותו מנגעי בני אדם ר"ל וזוכר זאת יבכה וידאג אולי ינצל ויחיה:
והנה הד' זכירות שכתבנו אם ח"ו ישכח איש אותם בודאי עלול לחטוא כי המה הד' אבות נזיקין המוזכרים, בריש סדר נזיקין השור והבור והמבעה וההבער, שור כמ"ד בגמ' שם תנא שור לקרנו וזהו נגד זכירה הא' ששוכח שצריך להיות כפוף לתורה ולומדיה ע"י שפלות והוא בהפך יש לו גאוה ומה"ט קרני שור פסול לשופר שנאמר וקרני ראם קרניו וכנ"ל והבור נגד זכירה הד' ששוכח שסופו לירד לירכתי בור והמבעה כמ"ד בגמ' שם מבעה זה השן שפעמים מכוסה ופעמים מגולה מלשון נבעו מצפוניו דמתרגמינן איגליין מטמרוהי והוא נגד זכירה הב' שגדלו עונותיו וכמים לים מכסה פשעיו ומחרדת השופר מגלה אותם וההבער זה נגד זכירה הג' ששוכח שריפת בית אלקינו וכל הצרות שהם מתמצית החורבן אבל אם זוכר הד' זכירות יקרות לא יחטא ואם חטא יעשה תשובה שלימה תיכף וקדוש וטהור יאמר לו:
ולזה מרמזת המשנה בנגעים פי"ב משנה ב' בית שא' מצדדיו מחופה בשיש וא' בסלע וא' בלבנים וא' בעפר טהור. בית זה גופו של אדם העלול לנגעים אך שא' מצדדיו מחופה בשיש כמ"ש בס' היראה בן אדם זכור יום הצינון שיצונן גופך כשיש והוא הזכירה הד' מיום המיתה ונגד זכירה הב' אם כבדו כאבן אמר וא' בסלע שחושב המאמר אם אבן נימוח הוא ע"י התשובה ונגד זכירה הג' מהחורבן שיעשה תשובה תיכף אמר וא' בלבנים שמבין המשל מבגד לבן שנטף עליו חלב שצריך תיכף להעביר הכתם ונגד זכירה א' אמר וא' בעפר שיש לו שפלות. וכן י"ל דעפר הפי' שעוסק בתורה ע"פ מ"ד בתנדא"ר פכ"א ע"פ מי מנה עפר יעקב כמה עפר יש בהן בישראל שהן עוסקין בהן בד"ת ועי' במפרשים מ"ש בזה ולפעד"נ פשוט דהרבה מצות תלוים בארץ וכן יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין והרבה דינים בעפר סוטה ואפר פרה ועפר כיסוי הדם וכדומה לזאת נקרא רוב לימוד התורה בהלכות עפר. שוב ראיתי בזוה"ק פ' בלק דף רי"א שמפורש כה"ג, ובזה ניחא ג"כ מ"ש באליהו זוטא פ"ה דאין אדם לומד תורה אלא מתוך עניות שנאמר מקים מעפר דל ולא נאמר מקים מעפר עשיר והכי פרושו מי מקיים ד"ת שהם בעפר דל דוקא וגם כאן אמר וא' בעפר פי' שעוסק בתורה כמ"ש בזכירה הא' טהור הוא:
וכאשר השלמנו הד' זכירות נבוא לפי' המאמר הנשגב המוזכר בריש אות הקודם רב ספרא משתעי זמנא חדא כו' דידוע דאדם גדול נקרא רב ספרא כפי' השם ועי' ע"ז ד' ומכות כ"ד וחולין צ"ג וזמנא חדא זה שבת תשובה משתעי צריך לדרוש להעם דברי כבושין כמ"ש בספרים וכך יאמר להם אזלינא בספינתא רמז לזה העולם שהולך מהרה כספינה בלב ים ועי' בחינת עולם ח"ב פ"א העולם ים זועף וכו' וחזינא האי כוורא רמז על אדם הרשע כמאמר הנביא כדגים הנאחזים במצודה וכו' ועי' ע"ז ג' מ"ד ותעשה אדם כדגי הים מה דגים שבים כשעולים ליבשה וכו' אף בני אדם כשפורשין מן התורה ומן המצות וכו' דאפיק לרישא מימא שאינו מקיים דברי התורה והוי ליה קרני פי' גם בר"ה אין מועיל לו קרן השופר מפני שיש לו בעצמו קרן הגאוה כנ"ל באות הקודם פי' חוץ משל פרה מפני שנקרא קרן. ובזה נבין הפי' בחולין ס' אר"י שור כרסתן ופרסתן פי' שהוא בעל גאוה ואר"י שור שהקריב אדה"ר קרן א' היה לו עי' שו"ת חות יאיר סי' כ' וי"ל דהפי' שהועיל לו קרן השופר מחמת שבעצמו לא היה לו קרן גאוה משא"כ זה הוי ליה קרני כמ"ש וקרני ראם קרניו ועי' ברכו' ל"ג שהשטן מרקד לו בין קרניו ועי' בהג"ה שבטור יו"ד רסי' מ"ח ואכמ"ל] וחקיק עליה פי' על הקרן שופר חקוק הד' זכירות הנ"ל, א' אנא בריה קלה ופי' רשב"ם מבריות קטנים להזכיר מ"ת והערבות של ינוקי דבני נשא בריות קטנים ב' שבים מרמז לזכור דאף אם גדול כים שבר חטאיו לכ"ז יחרד לתשובה, ג' והוינא ש' פרסי כי מהלך אדם בינוני י' פרסאות ליום ובשלושים ימי הירח] עי' יבמות מ"ח ע"ב ובתוס'] המה ש' פרסי להזכיר החורבן בימי הירידה הנמשל לירח כנ"ל, ואזלינא לפומא דלויתן פי' רשב"ם שיאכילני היום זה יום המיתה הנקרא לויתן וכמ"ש העתידים עורר לויתן בכיות תמות כל זה חקוק על השופר הד' זכירות כסדרן ומהרשע נשכח הכל ע"כ אין מועיל לו קרן השופר. ויען שצריך ללמד זכות על ישראל שאף מן הרשע לא נשכח הד' זכירות מגאוה ורום לבב רק מטירדת פרנסה שקשה כקריעת ים סוף נשכח ממנו כ"ז בכל השנה ע"כ אמר רב אשי זה החכם הדורש [מלשון איש רב] ההוא עיזא דימא דבחישא, עיזא זה ישראל כנ"ל באות ו', דימא פי' רשב"ם שכל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה דידוע שהשני שערי חולדה שהיו בהר הבית בדרום מרמזים על יושבי חלד הנמשלים לחולדה הדרה בעיקרי בתים כונסת ואינה יודעת למי מנחת וקוראת גם למאהביה וזהו שערי גזל ועריות שאמרו חז"ל רובם בגזל ומיעוטן בעריות והמה באים מדרום דדי רום הלב עי' יעב"ץ בשער המטרה וזהו שכתב הרשב"ם שהיבשות שלהן יש בים התורה כי המה חוץ מן החולדה שאין להם רום הלב וזהו שציין כדאמרינן בחולין ושם אמרינן מאי קרא שנאמר האזינו יושבי חלד [ובזה י"ל דמישך שייך אלו המימרות שם של הרשעים החשודים בגזל ועריות עי"ש דדמי להחולדה] דבחישא פי' רשב"ם חופרת בים אחר מזונותיה דקשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף ומש"ה נשכח מהם כל זאת ואית לה קרני פי' שמועיל להם קרן השופר להחזירם ולהזכירם לטוב:
[ואגב אעירה דמתוס' ע"ז ל"ט ד"ה וסימנך משמע דעיזא דימא טהור והוא שבוטא עי"ש ולכאורה בלא"ה י"ל ראיה דהוא טהור דאל"כ יאסור הלויתן לעתיד מטעם דנתפטם כל ימיו באיסור עי' ש"ך יו"ד סי' ס' אך י"ל דזהו כונת הרשב"ם הנ"ל מבריות קטנים פי' שיש עוד בריות קטנים כמוהו שהם טהורים והוא אוכלם והוי זוז"ג לפטמו ועי' סידור יעב"ץ פ' שירה שיר הלויתן ותוס' לא כתב רק לכאורה עי"ש, ועי' ירושלמי שבת פ"ט הלכה ז' דלויתן היתר הבא מכלל איסור ועי' בקה"ע דפליג על הבבלי דס"ל דלויתן דג טהור ולפעד"נ דהיתר הבא מכלל איסור פרושו כנ"ל מטעם זוז"ג לפטמו וכן י"ל דאף אם העיזא טהור מ"מ ע"פ מ"ד בחולין ק"ט דאסר רחמנא חזיר והתיר מוחא דשבוטא ולהתוס' העיזא היינו שבוטא וא"כ הוי היתר הבא מכלל איסור דהלויתן אוכל המוחא דשבוטא שהוא היתר הבא מכלל איסור ועי' חולין צ"ח דלא נצרכה אלא לטעם כעיקר ולא פליגי הגמרות אהדדי. ובזה י"ל מה שמרגלא בפומא דאינשי להלכה פסוקה שלעתיד יותר החזיר עד שמקשים דא"כ בנפל מחזיר לתבשיל לא יבוטל באלף מטעם דשיל"מ [דמ"ש בשו"ת רמ"א סי' נ"ד דשמנו מאוס לא קימ"ל כן עי' שפ"ד סי' ק"ג ס"ק י"ג] והלא במדרש שוח"ט תהלים קמ"ו ע"פ ה' מתיר אסורים יש פלוגתא בזה גם אם יותר יותרו כל הבהמות טמאות עי"ש, ועי' אור החיים פ' שמיני ע"פ כל מפרסת שמ"ד למה נקרא שמו חזיר שעתיד להחזיר להיות מותר כפשוטו שיעלה גרה ויותר כי התורה לא תשונה ח"ו ועי' שו"ת חת"ס חיו"ד סי' י"ט וא"כ קשה להי"א במדרש שם שיהיה אסור למה נקרא שמו כן ואפשר דהכוונה שיחזור מותר בטעם לויתן כנ"ל ועי' רדב"ז ח"ב סי' תתכ"ח. וקושית העולם דלהוי דשיל"מ אין כדאי לכתוב הישוב שמלבד שלא ברור עדיין להלכה שיותר וכנ"ל עוד הלא לא יותר רק מה שיעלה גרה אבל זה לא העלה גרה עדיין וכן בלא"ה יש עלי' איסור נבילה שלא יותר ועי' רש"י חולין ק"ו רש"י ד"ה חדא מהני לחומרא דבחזיר יש ג"כ איסור נבילה [ועפ"ז י"ל ג"כ מה דקשה להמ"ד שם במדרש דנדה לעתיד ה' מחירה ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ח ל"ו הישובים למה שמועיל ס"ס בנדה הא יש לה מתירין לטבול ולכאורה הלא בלא"ה יל"מ לעתיד כמו חזיר לאידך המ"ד אך שי"ל דהפי' במדרש שם כמ"ש בס' נחלת יעקב שהוא מתירה פי' שיעבור רוח הטומאה מן הארץ ולא יהיה נדה בעולם וי"ל דאז תהיה הדין באשה שתעבור עליה כמה שנים שלא בדקה בזמן ווסתה כלל תהיה מותרת ולא כן עתה עי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ד סעיף ב' וא"כ הך נדה שהיתה אסורה מקודם לא תהיה מותרת גם לעתיד] וכן בלא"ה אף שאנו מחכים בכל יום שיבוא משיחינו מ"מ אין זה וודאי שיבוא המתיר למחר בעוה"ר וכשימתין לעת קץ אולי המאכל יתקלקל עי' יו"ד סי' ק"ב ס"ד וגדולה מזה עי' בש"ע אה"ע סי' ל"א ס"ג באם קדשה בירק או בתבשיל שאינו מתקיים עי"ש ועי' שו"ת חות יאיר סי' קצ"ב שכ' דלפיכך בס' טריפה שנתערב לא הוי יל"מ אף אם ודאי יותר כשיבוא אליהו מ"מ לא הוי דשיל"מ מה"ט וה"נ ואכמ"ל]: