אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ראשי בשמים › ז

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ראשי בשמים · ז

ו

(ד' קושיות בהפטורה שובה. ד' זכירות בהשופר, ע"פ דת תיקון בדמעות לפגם בתורה. מי המבול ודמעות רותחין כאש ממש. אם שמשה שלא כדרכה ומתו אם היא קטלנית. אם ב' אחיותיה שמשו כך ומתו בעליהן השלישית מותרת להנשא, אם שמשה בעבירה עמהן אם היא קטלנית תירוץ על קושיא להסוברים דגם בנתגרשה ב"פ אסורה. ישוב הבעה"ט ותי' לקושיתי מוסר הנוגע לפרצת הדור. עוף שנפל לרותחין דמי לנפל לאור. אם נפלה לחמי טבריה מהו ישוב להקושיא דפסח שבשלו בחמי טבריה פי' במ"ד כל המקיים את התורה מעוני ומצות שופר, בשל איל. ההולך בראש מגולה עושה איסור ואסור ליתן לו שלום. חקירה בשם אל ושלום. ש"צ וקורא צריכים עיטוף איסור גדול בבישול הטייא בשבת וכמה הערות אחרות.)

אציג כאן הדרוש שאמרתי בשבת תשובה ח' תשרי שנת תרמ"ב ואפס קצתו תראה בדרך המלך ורובו ככולו ממה שהוספתי ת"ל נופך ספיר ויהלום. הושע הנביא בסי' י"ד אמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. ודקדקו בספרים ד' קושיות, א' מ"ש עד ה' פשיטא הלא למי ישוב אם לא לה'. ב' כי כשלת בעוניך ג"כ פשיטא דאם לא נכשל תשובה למה, ג' פסוק א' כמדבר ליחיד ופסוק ב כמדבר עכ"פ לשנים, ד' פסוק ב' ובפרט הפסוק שאח"כ ישובו יושבי בצילו יחיו דגן יפרחו כגפן זכרו כיין לבנון אין להם פי' מרווח וצריך להבין במקרא. ולישב כל זה אקדים המראה הנוראה המובא באות הקודם ממס' ב"ב דף ע"ד רב ספרא משתעי זמנא חדא אזלינא בספינתא וחזינא ההוא כוורא דאפקא לרישא מימא והוי ליה קרני וחקיק עליה אנא בריה קלה שבים והוינא ש' פרסי ואזלינא לפומא דלויתן אמר רב אשי ההוא עיזא דימא דבחישא ואית לה קרני ופי' רשב"ם בריה קלה מבריות קטנים לפומא דלויתן שיאכילני היום עיזא דימא שכל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה בחולין קכ"ז, דבחישא חופרת בים בקרניה לבקש מזונותיה וי"ל דהחידה הזאת מרמזת ע"פ מ"ש בספרים ארבע זכירות יקרות בעת השופר בראש השנה, א' שיזכור במתן תורה שנא' וכל העם רואים את הקולות וכו' ואת קול השופר וענין הזכירה הזאת ע"פ מ"ש בשם מדרש הנעלם דביומא דר"ה אתא ס"מ למתבע עלבונא דאורייתא ואמר מרי דעלמא אורייתא דירך למאן יהיבת לעלמא דלא משגיחין בה ודינא הכי מאן דלית ליה למפרע הערב משלם ניזול ינוקא דבני נשא בגין דאורייתא כמ"ש מפי עוללים ויונקים יסדת עוז כדין אמר קוב"ה לאשתמודעי בקולא דתרועה להתערא לבא דבני נשא בגין לאושיד דמעין רתיחין וכדין מתערין רחמין וקטיגור מתדחיא. והנה נחזה ע"פ דת מה זה התיקון בדמעות למה דלא משגיחין באורייתא מדה כנגד מדה, דהנה התורה נמשלה לאש כמ"ש מימינו אש דת למו וכתיב הלא כה דברי כאש ולזה אמרו בחגיגה י"ב כל הפוסק מד"ת מאכילין אותו גחלי רתמים ועי"ש בסוף המס' והמקובלים כתבו דמ"ש כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר ועי' שבת נ"ח כל דבר אפי' דיבור פי' שהיה צריך לבוא בדבודי תורה שהוא כאש ופסק מהם יבוא באש ויטהר ועי' מ"ש באות ה'. והנה מי המבול היו רותחין כאש ממש עי' זוה"ק בראשית ק"ח ע"א דמיא רתיחין סלקא מתתא כאשא ועי' בס' בית אלקים שדן דור המבול במידת הדין והיו רותחין בסוד אש שהוא דין ועי' סנהדרין ק"ח דברותחין קלקלו וברותחין נדונו מדה כנגד מדה אלמא דבמה שקלקלו הוי ג"כ כאש ממש דמעינות האדם רותחין כאש וש"ז נקרא מעין עי' מכשירין פ"ו וכריתות י"ג ושו"ת חת"ס אהע"ז סי' קל"ו *) והנה הדמעות עי' נדה נ"ה אף דלאו מעין הם מ"מ לא דמי לצואה עי"ש ונראה דרתיחין כאשא ועי' זוה"ק בראשית דף ד' ע"ב דמעין רתיחין כאשא ועי"ש פ' שלח דף קע"ב ע"ב דמעין רתיחין יתיר מכל אשא דעלמא ועי' מ"ש באות ג' א"כ ע"פ דת מועילים הדמעות רותחות כאש לתקן במה שפגמו באש התורה. ובזה תוכחת מגולה להאנשים שאין שמים זאת על לב רק הולכים להתענג על משקה [טייא] רותחת או בקיטור אש מעלי עשן [טיטון] קודם הליכתם לתקיעות שופר דפשיטא שבזה אינם מתקנים הפגם שפגמו באש התורה ועוד מוסיפין סרה בעידן רתחא **(ובזה י"ל מ"ד בגיטין נ"ז ח"ח מה בין פושעי ישראל עי' ברש"י ובאומר השכחה ובעונש יש ג"כ חילוק דש"ז הוי כאש ממש כנ"ל אבל צואה עי' מכשירין וכריתות שם דרעי לאו מעין הוא ואפשר אינו כאש ממש וע"כ מוכרח לומר כן דהרי בסוף חגיגה אמרו אין אור של גהינם שולטת בפושעי ישראל אךך יש לחלק כמובן ועי' מ"ש באות ה'. אך צ"ע עפ"ז מהפלוגתא ביבמות ס"ד אם מעין גורם או מזל גורם עי' ש"ע אה"ע סי' ט' ועי' רש"י ורמב"ן פ' וישב והנה לרש"י שדוחה אותה מחשש קטלנית עי' שו"ת ח"צ סי' א' דלא כמת"כ במדרש שם א"כ תינח אם מזל גורם אבל אם מעין גורם לא הואי קטלנית דהא מקום רעי לאו מעין הוא ועי"ש ביבמות ל"ד דשמשו שלא כדרכה ועי' משבצות או"ח סי' רמ"א סק"א וי"ל דהוא דחה אותה מה"ט דמספקא ליה באמת שמא מזל גורם, אך דצ"ע מדוע לא אמרינן ביבמות ס"ד איכא בינייהו דשמשו שלא כדרכן וי"ל ע"פ מ"ש הבר"י אות ג' מובא בפתחי תשובה שם סק"א אם ב' אחיות מתו בעליהן הראשונים אם כחשנו לקטלנית ושוב כל חדא מינייהו לא תנשא אף לשני והאחות הג' לא תנשא אף לראשון כונו במילה ועלה במחשבתי דלמ"ד מעין גורם י"ל כן כמו בסי' ב' משפחת נכפין ובמילה שם אבל לע"ד מזל גורם פשיטא דלא אמרינן אחיות מחזיקות והא דלא אמר איכא בינייהו הך כבר כתבו התוס' ב"ב ה' דבכמה דוכתי לא חש לומר אלא חדא או תרי עכ"ל. ועי' ת"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ד וזה דלא כמ"ש בביאור הגר"א אה"ע שם סק"ח ועי"ש בפת"ש סק"ו וא"כ לא קשה ג"כ מדוע לא קאמר הך נ"מ ג"כ מה"ט. אמנם מה דפשיטא להו דלמ"ד מזל גורם לא אמרינן אחיות מחזיקות צע"ק ממ"ד בראה"ש י"ח וביבמות ק"ה דמספחת עלי היו מתים בני י"ח וה"נ אפשר ע"י איזה קללה איתרע מזלייהו שחתניהם ימותו וא"כ נימא דאחיות מחזיקות וי"ל כמ"ש תוס' שם "ה רבה דמוכח ממוע"ק דקללת בני עלי לאו במזלא תליא עי"ש [ועוד י"ל דמצינו רק שהקב"ה פוקד עון אבות על בנים להמיתם ולא על חתניו ואף למ"ש רש"י שבת כ"ג ד"ה נפיק מינייהו דמתנו כבנו מ"מ י"ל כמ"ד כוס של ברכה מצטרף לטובה ולא לדעה] ועפ"ז י"ל קושית החת"ס אה"ע סי' כ"ג על הסוברים דבעת בדבר או במכת מדינה אף למ"ד מזל גורם אין חשש ממ"ד דביתהו דרבא דאמרה לחומא קטלית תלתא עי' כתובות ס"ה אף דאביי מבית עלי קאתי והוי כמו מכת מדינה עי"ש די"ל דסוף סוף גם בית עלי לאו במזלא תליא כנ"ל. ועכ"פ י"ל דבר חדש דאם השני אחיות שמתו בעליהן שמשו ק שלא כדרכן מותרת אחות השלישית ממ"נ להנשא דמזל אין כאן כנ"ל ומעין ג"כ לא הוי כנ"ל ועי' מ"ש בפת"ש שם סק"ב כה"ג ובלא"ה י"ל דאולי רק העון הזה גרם להם שמתו עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ה אבל לא חיישינן לאסרה להנשא לאדם כשר עי' מ"ש באוהל הנ"ל ס"ק י"א. ובאמת מסתפקנא עפ"ז בכל אשה ששמשה בעבירה עם ב' אנשים ומתו ואפילו ג' דלא תהיה קטלנית מה"ט ובזה יתישב מה שמקשים במ"ד בסוטה י' ולא יסף עוד לדעתה דשוב לא פסק דהרי לא נתנה לשלה פן ימות כאחיו מחמת קטלנית ואיך לא ירא לנפשו וי"ל דבנפשו ידע שהוא צדיק עי' ברכות ס"א וקטלנית לא הוי דתלת שמתו בעונם המפורש אבל חשש על שלה פן ימות שיעשה מעשה אחיו ועי' רמב"ן בפ' וישב, ובזה יתישב מ"ש בחי' הרשב"א כתובות מ"ג לדעת הסוברים דכשנתאלמנה מבעל שני לית לה כתובה דנעשית קטלנית ולא קרינן בה כשתנשאי לאחר תטלי מ"ש ליכי מהא דתנן ס"פ אלמנה נזונית וביבמות פ"ה דאלמנה לכה"ג יש לה כתובה ומזונות מיתמי דוקא עי"ש והרי נשמת הואי קטלנית למה יש לה מזונות דתנאי כתובה ככתובה עי"ש מה שתירץ וי"ל כיון דתשמישה עמו היה בעבירה שוב לא הוית קטלנית ויש לה מזונות ועי' שם אריה סי' ל"ה מ"ש בזה ועכ"פ י"ל דאשה ששמשה עם ב' אנשים רק שלא כדרכה ומתו ודאי דלא הוי קטלנית אף למ"ד מזל גורם ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ז סעיף ג' ומ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ה ואכמ"ל:

ועוד אזכיר מה שנשאלתי דבמעשה ב"ד של אשה א' לא היה כתוב נוסח הנהוג לכתוב בו והרי היא מותרת לכל אדם וכן ראיתי שנכתב שם שנתגרשה לפניו זה פ"ג והשבתי דאין חשש לכתוב דוקא כנוסח הכה"ג ויאיר כתיב וכאן אולי כיון הרב לצאת למאן דקפיד לשי' רש"י ור"ן ומובא באה"ע סי' ט' דגם בנתגרשה ב"פ אין לישא אותה. ואמת שזה כביר דנפלאתי דהלא מקרא מפורש בפ' תצא לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אבל אחר משמע דמותר והתבוננתי די"ל דע"כ טעם האוסרין בנתגרשה דשמא מזל גורם עי' ביאור הגר"א שם שנגזר עליה שתשב גלמודה בעוני ולפיכך לאחר פשיטא דאסורה להנשא דיש סכנת נפשות כי עזה כמות אהבה אם יקשה לו לגרשה עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"א אבל לבעלה הראשון שרגיל בגירושין לא נחשוש ודהוי כס"ס שמא לאו מזל גורם ושמא יגרשנה גם אח"כ לזה אמרה תורה דלא יוכל בעלה הראשון וכו' וראיתי בבעל הטורים בפ' תצא שם שסיים ואף אשה בתלת זמנא הוי חזקה ויש בעה"ט שנשמט זה כי אין לזה פתרון אמנם גם מ"ש שאם נשאת לשני ומת ל"ת קשה דלפי פשטות המקרא דא' בגרושין וב' במיתה והלא לכ"ע מותרת להנשא. ונראה דה"פ דקשה גם במ"ש ושנאה האיש האחרון ומדוע לא אמר השני וע"כ דכוונת הכתוב לרמז ג"כ והיתה לאיש אחר לפי שעה ואח"כ ושנאה האיש האחרון ולא אמר השני כיון דלפעמים הוא השלישי ואם כתב לה ג"כ גט כמו הראשון והשני אז גם החולקים על רש"י אפשר דאשה זאת בתלת זמני הוי חזקה והוא איש האחרון שלא תנשא עוד ואם מת וכן השני מת [כי בהשני לא נתפרש מה שהיה לו רק כמו בהשלישי] אז גם להחולקים על רש"י נתחזקה בב' למיתה דקימ"ל כרבי והוא האחרון שלא תנשא עוד וזהו כוונת בעה"ט ועי' ספר חסידים סי' תס"א ואכמ"ל ועי' באר היטב אה"ע סי' ט' מ"ש על שיטת רש"י ולדידי היה קשה מנדה ס"ו ועיינתי בש"ך סי' קפ"ז סק"ו שרמז לזה ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד בסי' קפ"ז ס"ג וכאן נלפע"ד דלא קשה מידי דלשון הש"ס עד שתתגרש ותנשא לשון דיעבד ובזה גם במתו לא תצא עי' אה"ע שם, ולשון המחבר ביו"ד אלא תתגרש ותנשא דמשמע גם לכתחילה הנה לדידיה בלא"ה לק"מ דהוא לא ס"ל כרש"י בסי' ט' שם והכל ניחא ואכמ"ל:

וחקרתי במעשה שהיה בשכ"מ גוסס המדבר קצת שגירש אשתו שלא תזקק לחליצה ואח"כ מת אם מצטרף למיתת בעל אחר לדונה כקטלנית למ"ד מזל גורם ומצאתי כה"ג בשם אריה אה"ע סי' ל"ה שצידד להקל ולפעד"נ להחמיר דאף שנדחה הסיבה מ"מ כיון שע"י מזלה היה גוסס ושוב י"ל ע"פ מ"ד שבת ל"ב נפל תורא חדד לסכינא ואפשר דבגוסס שרוב גוססין למיתה עי' גיטין כ"ח גם השם אריה מודה ויש לחלק בין מסוכן לגוסס. ועי' רדב"ז ח"ג סי' תרס"ח בנתן לה גט על זמן ואמר מעכשיו שכיון שהגיע הזמן ולא בא הרי ה"א מגורשת למפרע ואינה זקוקה ליבם הלכך לא הוי קטלנית ומותרת לשלישי לכ"ע ומזה מוכח דתלי בהך דאינה זקוקה ליבם וא"כ בנ"ד יש צד להקל. אמנם לפע"ד דברי הרדב"ז צ"ע דאם הבעל לא נשא אשה אחרת עדיין הלא עכ"פ י"ל דהמעין של אשה הקודמת גרם לו ומה מהני הגט ומה זה שכתב לכ"ע וצ"ע:)** להענש [עי' מנחות מ"א] על עברם חששות שונות וידועות בפוסקים לענין הטייא עי' או"ח סי' רפ"ו ס"ג וירושלמי סוכה פ"ב הלכה ה' ועי' או"ח סי' רפ"ט ס"א ובאחרונים ולענין הטיטון עי' מג"א סי' תקי"ד סק"ד ובאה"ט שם ושו"ת נתיבות השלום ח"ב] ואל תקשו לבבכם במריבה דמה יתן ומה יוסף חשש עבירה קלה בזה נגד עוה"ר הגדולות, הנה אפתחה במשל פי עבדי המלך התענגו בגינת ביתן המלך על משקה [טייא] מכלי הנקרא [סאמיוואר] או במקטרת עלי עשן [טיטון] וע"י ניצוץ א' פתאום יצאה אש גדולה ותאכל בכל חצרותיו עד כי מים רבים לא יוכלו לכבות ובתוכם בא אחד מהם במקטרת א' או במעט קש ויוסף על האש שיבער יותר ואף שפעולתו מעט נגד האש הגדולה לכל זאת בעידן רתחא הוא יענש על הכל כי לא די לו שאינו משתדל לכבות האש עוד מוסיף סרה וע"כ מסתמא על ידו יצא התבערה וה"נ והנמשל מובן, ואקצר ואחזור לדברי שהתיקון לפגם שפגמו באש התורה בדמעות רותחות כאש *). אולם זהו רק תיקון על העבר אבל העיקר שצריך לגמור בדעתו לקבוע עתים לתורה שאין לך בן חורין ממנה וכמו שנפסק ביו"ד רס"י רמ"ו דכל איש ישראל חייב בת"ת בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורים בין בחור בין זקן גדול וכו' אפילו בעל אשה ובנים וכו' ומי שא"ח לו ללמוד וכו' יספיק לאחרים הלומדים וכו' וכ"ש שמחויב ללמד את בניו תורה כמו שפוסק שם ברס"י רמ"ה כי הן ערבות בעד התורה כנ"ל ואם אינו גומר בדעתו כל זה הוי כטובל ושרץ בידו ולא יועיל לו דמעת עינו. אמנם כן אני הגבר ראה עניה של תורה בדור פרוץ שנותנים בנים למלמדים רקים ופוחזים הנקראים [ לעהרערם] ללמדם רק לימודים החיצוני' או לקרוא בעלי נידף [גאזעטין] ואין בהם ריח תורה וי"ש וכל בואיה לא ישובו, והרבה יש לדבר בזה בקול רעש גדול וכבר נעתקו דברי כמה גדולים גאוני ארץ שהרעישו ארץ בזה בס' לב העברי ידרשנו המעיין שם ואיך לא יבושו לבקש מהש"י שנה טובה ומבורכה בפרנסה שיוכלו לשחוט הילדים על במתי השמד לעשותם כעכו"ם גמורים אפיקורסים ר"ל אמה"ל חיש קל ירחם ה' להרים קרן ישראל על דגל התורה והיראה. וי"ל בזה פי' המשנה כל המקיים את התורה מעוני פי' מעוני של תורה כאשר כעת בעוה"ר התורה חוגרת שק ועומדת בקרן זויות כעני יזכה לקיימה מעשרה כאשר ירחם ה' עלינו וירם קרן התורה אשד תהיה מפז ומפנינים יקרה. וע"כ חובה עלינו היום לקבל עלינו ועל זרעינו להיות כפוף לסבול עול תורה ולומדיה באמת וזה אי אפשר דק, כשיש מידת שפלות עי' תענית ז' למה נמשלו ד"ת למים מה מים מניחין מקום גבוה ויורדים למקום נמוך כך ד"ת מניחין מי שדעתו גבוה עליו ויורדים למי שדעתו שפילה עליו ועי' פסחים קי"ב, ובזה י"ל מה דקימ"ל דמצות שופר בשל איל וכפוף חוץ משל פרה שפסול מפני שנקרא קרן דידוע שדיני שופר מרמזים על מדות טובות עי' בס' של"ה וזהו מצות שופר בשל איל פי' רחמן על בניו ללמדם תורה ומצות וזהו עיקר החסידות ורוב הרחמנות וכמד"א בשוחד טוב תהלים כ"ב שאילת חסודה שבחיות ורחמיה מרובין על בניה וכפוף פי' שיסבול עול תורה ולומדיה ועול מלכות שמים לא כמנהגים הרעים שנתפרצו לילך בגילוי הראש אחד אנשים [והאיסור בזה עי' שבת קנ"ו כסי ראשך כי היכא דתהוי עלך אימתא דשמיא ובקדושין ל"ג כמה חציף וכו' ועי' מס' כלה זה שגילה ראשו ר"א אומר ממזר וכו' וסופו לסכנה שבע"כ יהיה ראשו כפוף עי' מד"ר ויקרא י"ט בעצלתים ימך המקרה הוא נעשה דאומאטיקוס ע"י שאדם מתעצל לכסות ראשו וזה בכלל ובחוקותיהם לא תלכו עי' ט"ז או"ח סי' ח' סק"ג ומג"א סי' ב' סק"ו ושו"ת מהר"י מברונא סי' ל"ד קי"ב קי"ג קס"ה **] ואחד נשים והאיסור חמור בזה ונוסף עוד ע"פ מ"ד בכתובות ע"ב ואה"ע סי' קט"ו ס"ד דיוצאת שלא בכתובתה ואין חדר"ג ע"ש ועי"ש בסי' כ"א ס"א ואסור לראות שערה והמקור *) ויש בזה סמך למ"ש התב"ש ופמ"ג יו"ד סי' נ"ב בשם הרוקח דעוף שנפל למים רותחין דינו כנפלה לאש [ועי"ש סעיף ב' והבן] וכשנשאלתי בעוף שנפל לרותחין ראיתי בשו"ת חת"ס יו"ד סי' נ"ד שפקפק בזה דאין לנו להוסיף על הטריפות שלא נאמר רק נפלה לאש והשתוממתי שלח הביא כלל דברי הרוקח שהוא מתקיפי קמאי שמחמיר בזה ועיינתי היטב ברוקח והנה בסי' ת"ב כשמנה הטריפות כתב רק נפלה לאור ובסי' ת"ו כשמנה הכשרות כתב נפלה לאור או למים רותחין והלב והכבד והריאה אדומים ומזה אדרבה י"ל דברותחין כשרה אף כשנשתנו דאל"כ הו"ל למחשביה בסי' ת"ב ומוכרחים לומר דלצדדים קתני והך דהלב והכבד והריאה אדומים קאי על נפלה לאור ובמים רותחין עכ"פ א"צ בדיקה וצ"ע בזה ועי"ש בסעיף ו' וראיתי בס' הלכות עולם שכתב דמש"ך ס"ק י"ב משמע דמותר בנפלה לרותחין ולפע"ד משם אין משמעות ושיטת האחרונים להחמיר בזה עי' דעת קדושים וערוגות הבושם שם ועי' שו"ת ברכת יוסף סי' ל' ובטוב טעם ודעת מה"ת צידד כמ"ש בס' גור אריה יהודא להתיר ולפעד"נ להחמיר וראיה מפסחים ע"ה ונעביד לה חמי האור עי"ש. והנה ע"פ הנ"ל דמי המבול היו רותחין כאש וע"פ מה דקימ"ל דחמי טבריה נשתיירו מהמבול עי' מג"א סי' שי"ח סק"י א"כ בנפלה לחמי טבריה ודאי דמי לנפלה לאור ונפשט הצ"ע של הס' ערוגות הבושם שם, ואף למה דקימ"ל דתולדות חמה הם ולא תולדת האור ולפיכך המבשל בשבת בחמי טבריה פטור עי' פסחים מ"א וחולין ח' מ"מ לענין הרתיחה י"ל דעדיף ג"כ מתולדת האור כי הוי כאש ממש ובפרט לר"י דס"ל דמחלפי אפתחא דגיהנם והרי מתי מבול גועו מהם כ"ש עוף ועי' זבחים קי"ג ע"ב רש"י ד"ה ברותחין נדונו. והנה בפסחים שם אמרינן דפסח שבשלו בחמי טבריה חייב וראיתי בשם אריה סי' ל"ב שהקשה הא טבריה רחוקה מירושלים כמה ימים ופסח בטבריה מה עבידתיה וי"ל כגון שתקרינו בבמה ולפע"ד צ"ע דהרי בבמה אחר ביהמ"ק אסור להקריב אף ק"פ ועי' מ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ב' ונלפע"ד דלא קשה ע"פ מ"ד בשבת ל"ט מעשה שעשו אנשי טבריה והביאו סילון וכו' וכידוע דיכולים למשוך גם עתה בסילינות ומכונות לארץ מרחק ולא יופסק הקילוח והרתיחה א"כ י"ל דגם בהר הבית היה סילון מחמי טבריה ועי' ירושלמי שקלים פ"ו ה"ג, ובזה י"ל פי' הגמ' פסחים ח' מפני מה אין חמי טבריה בירושלים פי' ע"י מכונות להביאם לרחיצה כמו הקושיא מפירות גינוסר שאין הפירוט שאין גדלים שם רק מפני מה אין מביאין אותם לשם וה"נ ותירץ שלא יאמרו אבל בהר הבית שלא רחצו עולי רגלים י"ל דהיה נמצא חמי טבריה ועפ"ז י"ל הירושלמי ראה"ט פ"ב ה"א אף דנטלו המשואות לא בטלו מים טבריה ואפשר דהפי' שהיה להם סי' בפתיחת צינורי חמי טבריה שהיה בהר הבית, ולא קשה מע"ד בירושלמי יומא פ"ג הלכה ה' דמקשה ויחום לו חמין ומתרץ משום גזירה שלא יאמרו ראינו כה"ג רוחץ בשאובים ולמה דקימ"ל ביו"ד סי' ר"א סע"ה דבחמי טבריה מותר לכ"ע א"כ מדוע לא נתנו בהמקוה מחמי טבריה דמלבד שי"ל דזה היה קודם שהמציאו הסילונות עוד י"ל דאם ירחצו בה יעשו ג"כ הסילונות בכל ירושלים וזה אסור שלא יאמרו אלו לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריה דיינו כבפסחים שם ועיין מגן גבורים סי' פ"ח ומ"ש באוהל ים המלח אות ד'. ודע דעוד יש בעולם מעינות חמין כחמי טבריה עי' רמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"ט הלכה ו' בחמי טבריה וכיוצא בהן ועי' יו"ד סי' רי"ז ועי' ס' הברית ח"א פ"ו ממאמר ה' וצ"ע דמנ"ל לדינא דשוים. שוב ראיתי דמפורש הוא בסנהדרין ק"ח שלשה נשתיירו מהם בליעה דגדר וחמי טבריה וכו' הרי דשוים ועי' עירובין י"ט ותנור לו בירושלים זו פתחו של גיהנם וי"ל דעפ"ז ע"כ היה מקודם חמים בירושלים כבטבריא עי' שבת ל"ט ואח"כ נסתלקו כדי שלא יאמרו עולי רגלים ובזה יתישב בפסוק הך דפסח שבשלו בחמי טבריה ומיירי קודם שנסתלקו:

**( ועלה בלבי דכשרואה חבירו בראש מגולה מדינא אסור ליתן יד לפושעים באמירת שלום כי ישיב עליכם שלום וקימ"ל באו"ח סי', צ"א ס"ג דאסור לומר הזכרה בראש מגולה (ואפשר דמה"ט המנהג כעת שאין אומרים שלום רק נתינת יד אף דבברכות נ"ד איתא דהתקינו שיהיה אדם שואל בשלום חבירו בשם די"ל כמ"ד בר"ה י"ח דבטל אדכרתא וה"נ מה"ט או י"ל מחמת שאינם נזהרים ונותנים שלום לרבם או קודם התפלה שאסור ליתן שלוהם גם לחבירו ע"כ נותנים רק היד בלא אמירת שלום עי' פמ"ג אשל אברהם סי' פ"ט סק"ט ועי' מגן אברהם תקנ"ד ס"ק נ"א וזה דלא כמ"ש הב"לי סי' קנ"ז בשם כנ"הג לענין שבועה בראש מגולה להזכיר השם דלא אשכחן בהדיא קפידא לאיסור ועי' בס' חסידים סי')** מסנהדרין ק"י ועי"ש סעיף ב' ובמג"א סי' ע"ה סק"ד בשם הזוה"ק ועי' מגן גבורים שם ואכמ"ל] וכן בעת שקורין בתורה על הבימה או כשעומדים בתפלה נשארים רק בכובע הקטן ואינם מכסין ראשם בטלית. וכן אינם כפופים לשמוע בקול מורה דרך ישרה בכמה דברים הנאמרים רק בע"פ ולא יעלו בכתב לקובעם בספר עי' הקדמת ס' דורש לציון] וכל אחד בונה ב"מ"ה לעצמו ושולח בשבת קודש מעות מזומנים ביד המחויב במצות לבית המשקה לבשל לו הטייא במים רותחין מכלי ראשון [והאיסור חמור בזה כאשר יתבאר ואף שעומדים על דעתם בדברי הבל להקל משום שאומרים דהטייא כבר נתבשל קודם שמיבשים אותו עד שאח"כ אין בו דין בישול אך דבריהם בטילים ומבוטלים מצד הסברא כי למה להם להעושים הטייא למכירה להפסיד טעמו וריחו ורק מיבשין אותן כך מפני שהעלים גדולים אבל לא בבישול, וגם מי יכריח אותם לשרותם בכ"ר דוקא וכי לא סגי בכ"ש או בצוננים, והרי אף לחומרא שכתב בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ה' לאסור טייא בפסח מפני שמא בשלוה קודם המכירה אין אנו חוששין עי' שערי תשובה סי' תנ"ג סק"א להתיר בהטייא הבאה מן התגרים כ"ש להקל מה"ט ח"ו לומר כן, וכן מסתמא גם בשבת של פסח עושים כן ותופסין החבל בשתי ראשים להקל לענין פסח אומרים שלא נתבשלה עדיין כי באה מן התגר ולענין שבת אומרים שנתבשלה וישתקע הדבר ולא יאמר כי יש בזה איסור סקילה ובלא התראה כרת ר"ל ואם חותמין אנשים כאלה על גט יגרום על ידם ח"ו להרבות ממזרים בישראל, והאריך בזה בשו"ת נתיבות השלום ח"ב שי"ל דאף בטייא שנתבשלה מקודם אם פולטת אח"כ עוד טעם יש להחמיר לערות עליו מכ"ר עי"ש. והאריכות בזה לעד"נ למותר דפשוט שהמוכר מלבד השבות של האמירה לעכו"ם להסיק התנור בשביל המים להרתיחם עוד עובר מה"ת על לפני עור לא תתן מכשול מלבד איסור המכירה מדברי קבלה שהם כד"ת והם שתיים שהם ארבע להלוקח שר"ת שלהן ב"מ"ה בישול, מוקצה, מקח וממכר הוצאה מרשות לרשות] אוי לעינים רואות חילול שבת בפרהסיא והכל הוא רק מחמת הגאוה שיש להם עושין דברים להתדמות לעכו"ם וכמ"דא בסוטה דכל המתגאה כעובד ע"ז ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת מ"ג, וע"ז נאמר חוץ משל פרה שפסול מפני שנקרא קרן, פרה קאי על הרשע כמ"ש כפרה סוררה סרר ישראל מפני שנקרא קרן שהכל מפני שיש להם גאוה כמ"ש אמרתי וכו' ולרשעים אל תרימו קרן אקצר ואומר דזכירת התורה ע"י השופר שלא יגבה לבו ורק יקנה שפלות:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה