מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל ראשי בשמים · ו
ע"פ היום בא בוער כתנור שתכוינה מן קדירת החמה עי"ש וקצר במובן מפני הכבוד. והנה התוס' בעירובין י"ט ד"ה פושעי כתבו חילוק דפושעי ישראל פניהם משחירין וח"ח כלל לא ולפעד"נ דלר"ל דאמר אין גיהנם לעתיד רק הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר וכו' מוכרח לומר דאין גיהנם רק לישראל אבל לעכו"ם יש דאם אין גיהנם כלל קשה דידיה אדידיה ממ"ד בעירובין שם רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין אלמא דיש גיהנם דיש לו פתח וכיון דלישראל אין שום גיהנם ע"כ אמר דפושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהם פי' אף פושעי ישראל בגופם, ואין אנו מוכרחים לדברי התוס' חגיגה כ"ז ד"ה פושעי דאיך תאמר שישלט בהם הא אין גיהנם לישראל רק נדונים בקדירת החמה. ואם נאמר דגם הוא ס"ל כב"ש ר"ה ט"ז דג' כתות הן ליום הדין י"ל דמ"ד צדיקים מתרפאין בה קאי גם על הנך ח"ח שאמר ר"א סוף חגיגה ומתרפאין בה אח"כ וזה החילוק לר"ל בין ת"ח לפושעי ישראל שהם אינם מתרפאין לעולם אבל צדיקים גמורים מתעדנים בה גם בתחילה אבל ר"י בן אלעזר סובר בעירובין שם דיש גיהנם אף לישראל וי"ל דר"א גופיה סובר ג"כ כמו ר"י ועי' פסחים י"ג ע"ב וכמ"ש במק"א דרוב פעמים הבן סובר בשיטת אביו, ועי' דברי מרדכי על ס' יאיר נתיב דף ה' ע"א ומ"ש באוהל ברכות והודאו"ת מ"ח, וכמ"ד ר"י בן אלעזר שם י"ח כל בית שנשמעים בו ד"ת והוא כמו דברי ד"א בסנהדרין צ"ב וכן י"ל דהוא סובר ג"כ בזה שיש גיהנם לישראל ולפיכך אמר דרק ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהם:
וביתר דברי הגמ' חגיגה שם ק"ו ממזבח הזהב עי' שו"ת מהר"ם מינץ סי' פ"ז דאמאי לא אמר ממזבח הנחושת ועמדתי על כוונת השואל שם דמה נפקא מיניה אם היה אומר ממזבח הנחושת, אך שי"ל לפי מה דמקשים העולם ומובא בס' קול יהודא דמה דאיה ממזבח הזהב אפשר סכו אותו בדם סלמנדרא ומה שמתרצים ומובא בס' חדות יעקב פ' דאה דלזה כוונת התוס' שם ד"ה סלמנדרא בשם הערוך החלד והעכבר תרגום יהונתן כורכשתא וסלמנדרא [ובאמת בערוך מביא זה בשם תרגום ירושלמי אשר לפנינו לא נמצא זה רק בתרגום יונתן על והתנשמת בפ' שמיני פי' סלמנדרא ועי' שם הגדולים אות ת'] פי' כיון דמין טמא הוא בוודאי לא הוכשר למלאכת שמים רק מטהור, אמנם בכ"ז צ"ע עדיין מבגדי כהונה שהיו מתכלת [ועי' מ"ש הה"ג בעה"מ תפארת ישראל על משניות בענין תולעת שני בכלכלת שבת] וכן בפרוכת והרי רש"י בסנהדרין צ"א פי' שהיה מדם חלזון שהוא תולעת וכן תולעת שני עי' רמב"ם פ"ח מהל' כלי המקדש הי"ג שהי' ג"כ צבועה מתולעת, ותלוי בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד שם פ"א סוף הלכה א' דלרמב"ם המור הוא דם הצרור בחיה שבהודו ועי' כ"מ שם ועי' נוב"י מה"ת חא"ח סי' ג' ושו"ת מים חיים חאה"ע סי' נ"ח ועוד בשו"ת אחרונים ואכמ"ל, עכ"פ עדיפא הול"ל ממזבח הנחושת דשם בע"כ היה נס דאין לומר שסכו אותו בדם דהרי נחושת לא בלע אלא א"כ האור הולך מתחתיו ועי' ש"ך יו"ד סי' ס"ח ס"ק י"ג ובתפארת למשה שם הראה מקורו מנדה י"ג ע"ב עושין לו כיס של מתכות אמר אביי ושל נחושת ורואין את האזוב כאילו הן נחושת עי"ש [ובחי' להלכות נדה כתבתי דמ"ד בנדה ס"ו דבשפופרת של אבר ועי' מ"ב סי' מ"ט דה"ה שאר מתכות ואפשר לומר לע"ד דבזמן הש"ס היה זה שכיח יותר וכן בפסחים ע"ה פתילה של אבר רציתי לומר דאפשר דוקא הוא אך ברמב"ם הל' סנהדרין פט"ו הל"ג כתב דלאו דוקא וע"כ מה"ט או שיותר בנקל להתיכו לזה תפסו במוקדם או אפשר משום דרצה הגמ' אח"כ לומר דבא לאפוקי אבר מעיקרו, אך בסנהדרין נ"ב לא מסיק הגמ' זאת ואפשר דגם בפסחים דמסיק אבר מעיקרו לאו דוקא רק משום דנקט לעיל פתילה של אבר ועי' רמב"ם הל' שביתות העשור פ"ג ה"ד אפילו כלי מתכות והרי ביומא ע"ח מובא רק דכספא אלא דלאו דוקא ועי' ספר המנוחה שם דא"ד דכסא דכספא דוקא מפני שהוא חלק וצ"ע דא"כ גם בנדה שם עדיפא דכספא שחלק ואינו מסרט וגם שהוא לבן וניכר בו הדם עי' ב"י סי' קפ"ז ועי' משבצות תרי"ג סק"ט] ועי' ש"ך סי' קפ"ז סק"ט ובתורת השלמים סק"ז. ולכאורה אמאי לא נקיט הש"ס של נחושת דשמא יבלע הטפה דם מהצדדים ונידון אותה כלא מצאה כלל שהוי לה לחומרא ועי' נו"ב סי' מ"ו ופת"ש, אך ישבתי דאדרבה טוב יותר שלא יהיה השפופרת של נחושת דלפי מה שהקשו האחרונים דאיך נאמר שמן הצדדים בלא מצאה כלל אם לא שנתרפאה ובזה שאינו נחושת נוכל לומר שמן הצדדים והא שלא מצאה כלל אין ראיה דבאמת היה ונבלע בהאבר ועי' ס"ט סק"ו שכתב דבשל אבר אינו ניכר ועי' יו"ד סי' מ"ח ס"ח והנפקא מינה אם קנאו השפופרת בעד לבן ולא ראו עליו להס"ט בוודאי היה צריך למנכר ולפמ"ש אין ראיה די"ל דנבלע בתוכו עד שלא יתקנח כלל עוד י"ל בהיפוך דבנחושת אפשר אינו ניכר דם דאדום הוא ולפיכך נאמר אבר וצ"ע ועי' מ"ש באוהל אר"ץ נו"ד סי' קפ"ג סק"ה ובסי' קפ"ז ט"ז סק"ה] ולפיכך עדיפא הוי מייתי ראיה ממזבח הנחושת אלא דגם זה אינו דלפי מ"ש הכ"מ שם הטעם דנשתנה מצורת דם ונעשה כעפר א"כ חוץ למקדש היו יכולים להעביר אור מתחת הנחושת ולהסיכו מדם סלמנדרא ושוב יבלע ואח"כ יכסו מהנחושת על המזבח. אך שבאמת לק"מ ע"פ מ"ש התוס' בחגיגה שם ד"ה ושאין שהיה משה מתמיה אי אפשר שלא ישרוף העץ ומקשים העולם דמה בעי תוס' בזה ולפעד"נ דהוא הדבר דע"כ לא הסיבו בסלמנדרא דא"כ לא היה משה מתמיה ע"ז עוד י"ל בכוונת התוס' שהיה קשה לו על פירש"י שם שהנס שלא חסר זהבה דאולי באמת נחסר קצת מהזהב רק שלא שלט האור בהעץ וכן קשה דאם נס היה מדוע לא חשבו בעשרה נסים שנעשו במקדש עי' אבות פ"ה וכן קשה דאיך למדים ק"ו מהנס לזה כתב שהיה מתמיה שלא ישרוף העץ אבל הזהב אפשר נחסר קצת וכן זה אינו דרך נס כי כן דרכו באש של מעלה ושוב נוכל ללמוד בק"ו ומ"ש והסנה איננו אוכל פי' לגמרי אבל מקצת אפשר שנאכל ואפילו אם לא נאכל כלל מ"מ בהזהב גופיה לאו חידוש הוא רק בהעץ שתחתיו. ועי' בספורנו פ' תצוה סי' ל' פסוק א' שכתב שבהיות האש מועט לא הספיק לשרוף העץ וצ"ע עליו מתוס' הנ"ל, ובעיקר הדבר שהיה עליו רק כדינר זהב צ"ע מנ"ל זה והרמב"ם בהל' כלי המקדש השמיטה ועי' פסחים נ"ז דטבלאות כעובי ד"ז ועי' כרו"פ סי' מ"ג ועי' תוס' חולין קי"ט ע"ב ד"ה בחיטי ועי' ירושלמי שקלים פ"ו הלכה ה' במנורת מקדש שהיתה יתירה ד"ז ואכמ"ל:
ו (ישוב לג' תמיהות בסיום הש"ס. ישוב להדקדוקים בפ' שנו חכמים. אם בחי יש פליטה ברותחין. אם מקרי חלב שחוטה החלב שיצא קודם שחיטתה. בשונה פרק א' יותר ממאה פעמים י"ל ג' פנים. ביאור דברי המד"ר פ' קרח. י"ל פי' הסיום. הערות שונות, טעם על השיני"ן בתפילין. חקירה אם הוסיף השוכר מעצמו. י"ל פי' בתנדא"ר פכ"ט. פי' במס' ב"ב ע"ד רב ספרא משתעי. פרושים בשם שני צדיקי הדוד. י"ל דנעוץ סוף ש"ס בתחילתו. ישוב לב' קושיות בתחילת הש"ס. פשט בגמרא שם ובתוס' שם דף ו' ד"ה מי כעמך.)
בסיום הש"ס אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות ועמדו המפרשים בשלשה תמיהות עי' תויו"ט, א' הא שכרם הוא ואיך שייך לקרוא נחלה עי' מ"ש באות ד' ועי' נוב"י מה"ת חיו"ד סי' קס"א מ"ש בזה, ב' מ"ש לכל צדיק וצדיק מיותר דהלא די באמרו לכל צדיק, ג' מספר הזה מפני מה מגיע לו על פי חשבון ועי' כה"ג מ"ש באות ב' וחלקי אמרה נפשי ע"פ מד"א בחגיגה ט' ע"ב א"ל בר הי הי להלל מ"ד ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלקים היינו רשע היינו לא עבדו א"ל עבדו ולא עבדו תרווייהו צדיקי גמורי נינהו ואינו דומה שונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחד א"ל ומשום חד זמנא קרי ליה לא עבדו א"ל אין צא ולמד משונן של חמרין עשרה פרסי בזוזא חד עשר בתרי זוזי, ועיי' במפרשים דלפי ששיעור הזכרון במאה פעמים וזה שלמד עוד פ"א ע"כ כל לימודו לשמה כי כבר זוכרו ואפ"ה לומד אמנם כשלמד רק מאה י"ל בו ב' סוגים או שלא למד לשמה או דאפ"ה למר לשמה כי אחד המרבה ואחד הממעיט פי' אף כשממעיט פעם אחד מלשנות פרקו ובלבד שיכוין לבו לשמים ע"ז קאמר הגמ' תרווייהו צדיקי נינהו כל שכוונו לשמה. ולפי מ"ש לעיל אות ב' לחד פי' כל שלומד בעיון הלכה הוי כלומד לשמה ה"נ י"ל דתרווייהו צדיקי גמורי פי' שלומדים בעיון אבל הסוג שלומד רק מאה ואין כוונתו לשמה וכן שלא בעיון נקרא צדיק שאינו גמור [ועי' סוטה ל"א], והנה אמרינן בפ' קנין התורה המתחיל שנו חכמים בלשון המשנה ר' מאיר אומר כל העוסק בחורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. ומלבד רבות הדקדוקים שיתבארו בזה נבין תחילה שתיבת כולו מיותר לכאורה וכה"ג כתב הלבוש שתיבת כולו בתפילת ראה"ש מלוך על כל העולם כולו אין לומר משום דהוי כפל ועי' ט"ז או"ח תקפ"ב סק"ג דנכון לומר כן ועי' חולין נ"ה כל השדרה כולה ועי' ס' ערוגות הבושם סי' נ"ט ועי' עקרים מאמר שני פרק עשרים ועי' פסחים דף צ"ד נמצא כל העולם כולו *). ולפעד"נ שמרמז בפ' קנין התירה על כל הג' עולמות שאנו מרמזים על ג"פ קדוש עי' תרגום ישעיה סי' ו' ועי' אגדות מהרש"א כתובות **(עי' פסחים דף פ"ח וטיהר ר"ג כל הסעודה כולה הרי דכן לשון הש"ס בתוספות כולה, אך שם אמרתי פ"א דקמ"ל דאף התבשיל שנמצא בה ההלטאה הכשיר ואף שרותח מ"מ י"ל דבחי אין פליטה עי' שו"ת חת"מ יו"ד סי' ל"ג ועי' מ"ש הרב פת"ש סי' ק"ד סק"ג וחכם א' הוכיח דגם ברותחין אין פליטה בתי ממ"ד בגיטין מ"ה בנתיה דר"נ בחשן קדרא בידייהו ועי' יו"ד סי' ע"ט ס"א דבשר אדם אסור מה"ת בעשה והרי דאין פליטה אך לפענ"ד דאין משם ראיה די"ל דפליטה ממנו אין אוסר עי' ב"ה ובחי' יד אברהם שם ומ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ח מ"ג ואכמ"ל. ועוד י"ל דהתבשילים היו מטריפות לעכו"ם ובבשר אדם ליכא משום אמ"ה ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ח':
וראיתי בס' ערוגות הבושם יו"ד סי' פ"ז סי"א בהקשותו על ס' עמק הלכה שכתב שי"ל ג"כ הך דחלב מתה אף שיצא מהבהמה כשהיא חיה כל שנשחטה קודם הבישול הוי חלב שחוטה כמו ונתן לאבי הנערה ולא לאבי תה ונהי שיש לן להחמיר מה"ת כפי' הש"ך יו"ד סי' פ"ז ס"ק י"ד מ"מ נפ"מ היה למלקות ולפסולי עדות והערוגות הבושם הפליא להקשות עליו מש"ס מפורש בחולין קי"ד היא עצמה בחלבה מנין עי"ש וברש"י והנה אף שלדינא יותר נראה בש"ך והערוה"ב אך לפלפולא י"ל דלא קשה מהך דהיא עצמה בחלבה די"ל דהפי' היא עצמה כגון שתחב יד הבהמה חיה ביורה חלב העומדת על האש ואם נאמר דבחי יש פליטה בבישול א"כ אפשר דעבר על לא תבשל וגם יהיה אסור בהנאה לשיטת הפמ"ג בפתיחה לבב"ח ועוד בכ"ד וחת"ס סי' צ"ב דלא כדגמ"ר עי"ש ודמי למבשל נבילה בחלב אשר מפורש בחולין קט"ו ע"ב לא תבשלנה בחלב ותמכרנה הרי דאסור בהנאה וצ"ע לי על כל הפוסקים שלא הרגישו בזה, ועי' מלוא הרועים ערך איסור חל על איסור אות ד' ה' ועי' שו"ת שם ארי' חיו"ד סי' כ"ו מ"ש בזה ואכמ"ל, וה"ה באמ"ה שלא)** ק"ד ואיתא במנחות צ"ט שאם קרא פרק א' ביום קיים לא ימוש וא"כ נוחל ג' עולמות ובשונה ק' פעמים נוחל ש' עולמות אך כששונה עוד פ"א י"ל בו ג' אופנים, אופן א' שיגיע לו עוד ש' עולמות כי לפי לימוד הגמ' משוק של חמרין א' יותר שוה ככולו *). הב' י"ל דהלימוד משוק של חמרין דא' יותר מעשר חשוב כעשר דאל"כ הול"ל מאה פרסי בעשרה זוזי מאה וחד בעשרים זוזי ולפ"ז דנחשב רק כעשרה מגיע לו רק ש"ל עולמות. הג' י"ל נהי דהאי קושטא דהחמר ירצה עבור חד עשר פרסי תרי זוזי מ"מ לדינא אם הוסיף השוכר בעצמו בלא ידיעתו י"ל כמ"ש בח"מ סי' ש"ב בשוכר את הבהמה לשאת עליה משקל ידוע והוסיף עליה משקל חלק פחות מ"ל פטור אבל נותן שכר התוספות שזה ועי' בקצוה"ח שם שהביא דברי הרמב"ן שאין חילוק בין הוסיף על הדרך או על המשא א"כ לפי הדין אין מגיע לו שכר רק ש"ג עולמות, ועי' ס' בני יששכר שם שבת ריש מאמר ב' דבר נחמד בזה, **) אך שהקב"ה חפץ חסד הוא להחזיק ברכה לישראל בשלום לזאת תופס אופן הב' ומשלם עבור פרק האחד שאחר המאה שלשים עולמות רק שמחבר ביחד כל השלשה צדיקים הנ"ל ומחלק לכל א' שב"ת בראוי לו שיגיע לכל א' ש"י עולמות מן השלשים לכ"א עשרה, וזהו נחלת הריוח לבד שכר הקרן שהם ש' עולמות וגם לצדיק הגמור עכ"פ מעיקר הדין מגיע לו רק ש"ג עולמות כנ"ל. וזהו פי' המשנה שנו חכמים הנ"ל כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה פי' שזהו הפרק העודף על המאה עומד כנגד הרבה דברים שהם שלשים עולמות כדאי הוא לו פי' לבדו לפי אופן הב' הנ"ל ולפיכך חושב במשנה ל' מעלות] אך שאוהב את המקום בזה שאין חפץ יותר מאחיו ממתנת חנם כי עבודתו רק מאהבה ואוהב את הבריות זהו השני סוגי צדיקים אחרים האחר ששנה פרקו לשמה מאה פעמים והשני משמע לפי חשבון כל משקל שלא לשמה כנ"ל ומזכה להם מחלקו שהיה כראי לו ע"פ אופן הב' [ועי' פסחים דף פ"ט] וזהו הנחלה כיון שמעיקר הדין אינו מגיע להם כל כך ונתישבו כל השלשה תמיהות הנ"ל:
ובזה י"ל פי' המראה הנוראה במס' ב"ב דף ע"ד רב ספרא משתעי זמנא חדא אזלינא בספינתא וחזינא ההוא כוורא דאפקיה לרישא מימא והוי ליה קרני וחקיק עלים אנא בריה קלה שבים והוינא ש' פרסי ואזלינא לפומיה דלויתן אמר רב אשי ההוא עיזא דימא דבחישא ואית לה קרני. ופי' הרשב"ם בריה קלה מבריותת קטנים דבחישא חופרת בים, ועי' מ"ש באותיות שלאחר זה דרוש נחמד בזה, וכאן י"ל דהנה הים מרמז על התורה עי' תענית ז' למה נמשלו ד"ח למים ועי' פסחים קי"ב ועי' תנא דבי אליהו זוטא פי"ג יחרדו בנים מים ואין ים אלא ד"ת שנאמר כל הנחלים הולכים אל הים ות"ח נמשלו לדגים שבים עי' ברכות ס"א המשל מדגים שבים ועי' מס' עב"ג ג' ועי' תקוני זוהר תיקון מ"ט וידגו לרוב בקרב הארץ ודא צדיק, ומספר רב ספרא דחזא האי כוורא ח"ח א' וצדיק דאפיק לרישא מימא פי' שלמד רק פרקו מאה ושלא לשמה וקראו רישא כי זה הפרק העודף על המאה הוא נכבד מאוד מהקודמין כראש על הגוף והוי ליה קרני פי' שמגיע לו רק הקרן שהוא ש' עולמות [וכה"ג שמעתי בשם הסבא קדישא הצדיק המפורסם ר' ליב משפאליע נבג"מ פי' מ"ד א"מ הרם קרן ישראל עמך דהנה הגלתה את ישראל בגלות [כמ"ד בפסחים פ"ז ע"ב] כעין גלות מצרים ובימי אחשורוש שרבים התגיירו וזהו כמו ריוח על הקרן ועתה אנחנו מתפללים הרם קרן ישראל פי' לקח לך את הקרן ולא תחפוץ בהריוח כי גם הקרן ח"ו בסכנה. וכן אזכיר מה ששמעתי בשם הרב הקדוש הצדיק המפורסם ר' ברוך ממעזבוז נבג"מ פי' הפסוק וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק דהנה הקרנות **(גרע מנבילה וחלב או י"ל למה שהסכימו הפוסקים דבחלב בת פקועה יש איסור בב"ח כבחלב אחר דלא כהשעה"מ עי' בחי' רעק"א ובערוה"נ שם ומ"ש באוהל הנ"ל אות ז' א"כ י"ל דהפי' היא עצמה בחלבה כגון בב"פ שתחב אנר חתוכה ממנה בחייה לתוך חלבה שמה"ת אין בזה משום אמ"ה ואף שכתבו הפר"ד בדרך האתרים ותב"ש ופר"ת ויד אברהם יו"ד סי' י"ג שיש בזה משום ל"ת על הדם מ"מ לאו דבר ברור הוא וצ"ע אם יש בזה אף איסור דרבנן ואכמ"ל אבל אין השגה עכ"פ על העמק הלכה, אך מפירש"י בחולין קי"ד שם וגם בדף קט"ו ד"ה לא תבשלנה בחלבה משמע ודאי דאף שמתה או נשחטה לאחר שיצא ממנה החלב בחייה מ"מ לא הוי כחלב שחוטה. וזה ברור:
*) ויהיה בס"ה שש מאות עולמות ובזה י"ל דנחשב כאילו למד כל התורה ע"פ מד"א במד"ר פ' קרח פי"ח ששים המה מלכות ס' מסכתות ושמונים פלגשים פ' בתי מדרשות שהיה בירושלים כנגד פתחיה ועלמות אין מספר משנה החיצונה והמדרש הזה צריך ביאור דלכאורה הא יש ס"ג מסכתות, אך י"ל ע"פ מ"ד במד"ר שה"ש שם מסכתות של הלכות ומפיק מס' אבות שהוא רק מדות טובות וג' בבות נחשבות לאחד עי' ע"ז ז' והמספר מכוין וכן מ"ש פ' בתי מדרשות צ"ע ממ"ד בכתובות ק"ה שצ"ד ב"ד וכנגדן ב"כ וכנגדן במ"ד שהיו בירושלים ועי' חי' אגדות מהרש"א שם ועי' ירושלמי שם פי"ג שכתב דהיה ת"ס ועי' בקה"ע ועי' מד"ר שם ה' פ"י ת"פ ב"כ היו מנין מלאתי ועי"ש איכה ב' דמלתי כתיב ועי' ילקוט נביאים רמז אלף י"ב דהיה תפ"א מנין מלאתי ואפשר דעם ביהמ"ק קאמר עי"ש רמז רכ"ז ועכ"פ המדרש קרח הנ"ל צ"ע וע"כ נראה כגי' יין הרקח פ' מדרשות וכמ"ש במד"ר שה"ש אלו פ' פרשיות שבת"כ ועי' תקוני זוהר דף קמ"ד תמנין ספרי דאגדתא שהיה בירושלים ונאבדו בעוה"ר והנה סכום הפרקים שג"ס מסכתות עם פ"ד דבכורים תקי"ט ושמונים מדרשים שהם תקצ"ט כנגד פתחיה עי' מ"ש במת"כ. וראיתי בלקוטים לס' אוהב ישראל שפי' דפחת התחלת האותיות של ששה סדרי משנה בגימטריא פ' מזרעים מ' מועד י' נשים ח' נזיקין א' קדשים כ' טהרות א', ולפעד"נ דהך כנגד פתחיה קאי למטה דהנה הפתח של תורה שבע"פ הוא מס' אבות ועי' שבת ל"א מ"ד וה"ה אמונת וכו' ואפ"ה יראת ה' וכו' משל למפתחות החיצונות וזהו הפי' כנגד פתחיה מה הוא ומפרש ועלמות אין מספר זה משנה החיצונה שהוא חוץ לס' מסכתות [ואמת דבמד"ר שה"ש שם כ' ועלמות אין מספר אין קץ לתוספתות וביין הרקח שם דאלו ברייתות דמעשה בראשית ודמעשה מרכבה ולפעד"נ דמרמז על הספרים שיוסיפו החכמים בכל דור שלעשות ספרים אין קץ ומספר] וזהו אין מספר אין בגימטריא ס"א [ועי' בהקדמת הסמ"ע שחושב ס"א מסכתות ועי' תורת יוסף פ' לך אות כ"ז ופ' תרומה אות ח' ומ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ב'] שהם בס"ה ת"ר ועי' חגיגה י"ד ת"ר סדרי משנה, ולא תקשה ממ"ד בתקונים שם ועלמות אין מספר אלו הלכות וכן מה ענין אגדה ומדרש למשנה דידוע דבמשנה הכל יש עי' סנהדרין ק"א במשנה הלכות ואגדות ועי' קדושין מ"ט שאני שונה וכו' מאי תורה מדרש תורה ועי' ברא"ש שם ובתוי"וט אבות פ"ג מי"ח. ואגב י"ל ג"כ פי' סיום הש"ס שלא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום כלי בגימ' ס' ואפ"ה העיקר הוא השלום שהוא מס' אבות כמ"ש המקובלים שמס' אבות נרמז ג"פ בר"ת בפסוק ואתה תבוא אל אבותיך בשלום ועי' אבות דר"נ סוף פכ"ט. וי"ל ג"כ פי' הפסוק שש אנכי על אמרתיך שנחשב לי אמרתיך פ"א למספר שש שהם ת"ר ועי' בס' ג"נ דשמגר בן ענת שהכה ת"ר איש רמז לששה סדרי משנה כי כל א' כלול מן מאה כנ"ל והוא ר"ש ב"ש מקרי דרדקי עי' ב"ב כ' ספי ליה כתורא וזהו מלמד הבקר לשון מלמד ומכה התלמידים כדי שילמדו] ועפ"ז י"ל ג"כ עוד טעם על השיני"ן שבתפילין עי' ט"ז או"ח ל"ב ס"ק ל"ה והוא ע"פ מ"ש המג"א סי' ל"ח ס"ק י"ג דהעוסק בגמ' לא מפטר מתפילין עי' מחה"ש שם הרי דתפילין עדיף ע"כ נרמזין בתפילין ב' השיני"ן העומדים נגד הת"ר סדרי משנה, ובדרוש פרשתי כוונת החרוז חד גדיא דמרמז דכל כך גדול מעלת הת"ח שנקרא אבא (עי' מלכים ב' ב' י"ב) אשר בחד אגדה שהוא פרק א' קונה לו כ"כ עולמות לפי חשבון הלימוד משוק של חמרין שחד עשר פרסי בתרי זוזי כנ"ל ואכמ"ל:
**) ואגב אציג מ"ד בתנדא"ר פכ"ט דהמרגלים נכנסו כסלוחים ויצאו כחמורים והך כחמורים אין לו פתרון מרווח וכד הוינא טליא אמינא דאפשר היה כתוב עוד אות ח' כזה כח' חמורים והמעתיק השמיט ח' יתירה וא"כ ניחא עפ"ז דידוע דמשא של כל א' היה ק"כ סאין עי' רש"י סוטה ל"ד ואמרינן בפ' השוכר את האומנין דמשא החמור לתך שהוא ט"ו סאין ושמונה פעמים ט"ו עולה ק"כ:)** של תיבת רשעים הוא אותיות ר"מ בגמטריא עמלק אז תרוממנה קרנות צדיק שהוא אותיות קץ בבי"א] ומפרש דחקיק עליה אנא בריה קלה שבים פי' שהוא צדיק שאינו גמור כפי' הרשב"ם מבריות קטנים מאותן הבריות הנ"ל מפרק שנו חכמים ב' סוגי צדיקים הנ"ל והוינא ש' פרסי שמגיע לו רק ש' עולמות ואזלינא לפומיה דלויתן שפרושו לשון חיבור שהקב"ה יחברו יחד עם השני צדיקי גמורי שיגיע גם לו ש"י עולמות, ואמר רב אשי ההוא עיזא דימא פי' שלא כן הוא רק שהוא היה צדיק גמור אף שלמד רק פרקו מאה ועיזא כמ"ד בביצה כ"ה מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהם עזין] דבחישא פי' רשב"ם חופרת בים פי' שלומדים בעיון עמוק ולהנ"ל דומה ללימוד לשמה שהוא צדיק גמור ואפ"ה אית לה קרני רק הקרן שהם ש' עולמות ורק מצד חסדי ה' מנחילו ש"י עולמות כנ"ל [ומרומז בתיבת בחישא מספר ש"י ומספר י"א שלמדים מי"א פרסי בתרי זוזי כנ"ל]:
ועל פי זה שקאי סיום הש"ס לכל צדיק וצדיק על לומדי פרקן י"ל דנעוץ סופו בתחילתו מאימתי קורין את שמע בערבית ע"פ מ"ד במנחות צ"ט דבשונה פרקו וכן בקרא ק"ש שחרית וערבית מקרי תמיד, ועי' נדרים ח' ומ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ד', ע"כ התחיל מאימתי עכ"פ קורין את שמע שיתקיים בזה כאלו שנה פרקו והנה במנחות שם אמרינן דאין מגלין זאת לע"ה כי ידמה שהוא חשוב בזה כמו הת"ח ובאמת אין לו שכר כמוהו כי אינו משתמש באור תורה ורק תקנתן שיהנו לת"ח מנכסיהון עי' כתובות קי"א ומ"ש לעיל באות ב' לזאת הטמין התנא ברמז הך מאימתי קורין את שמע כי אין בזה קושיא המכרחת לפרש דנקיט עבור זה דחשוב ק"ש כאלו ת"ח ששונים פרקן תמיד ורק הך דנקיט משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן שידוע הקושיות דהך שהכהנים לכאורה למותר הוא דהרי זר וודאי אסור לאכול וכן תיבת בתרומתן קשה דהול"ל בתרומה אך דרמז מפורש תקנתן שהכהנים שהם ת"ח עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' ר"ח דת"ח שתורתן עיקר ומטיל על עצמו עול תורה ועול ציבור הן המה הכהנים בכל מקום שיאכלו בתרומתן פי' במה שיתרמו הע"ה מנכסיהון ויחזקו ידי לומדי תורה וזאת יעשו ויחיו ע"י הת"ח כנ"ל:
ואגב אזכיר קצת דברים במס' ברכות בריש המס', תנא אקרא קאי וה"ק וכו' ועי' רש"י דקרא קמא לתירוץ קושיא א' ובתרא לתרץ קושיא ב' ועי' תוס' ד"ה אי הכי ובמהרש"א ולפעד"נ דמקרא קמא לא הוי תירוץ לקושיא ב' משני דברים א' דהפסוק מוכרח לומר ובשכבך קודם דאיך שייך קימה אם לא שכב תחילה והרי גם בריאת אדם הראשון בשלישית נמתחו איבריו וכו' בחמישית עמד על רגליו וכן איתא בכתוב ולא ידע בשכבה ובקומה הרי דשכיבה קודם אבל חובת הקריאה ודאי משם, ב' דאפילו אם היה יכול לומר תחילה ובקומיך אפ"ה אין זה תירוץ שמהקדם ובשכבך מקדים דערבית דהרי בתמיד מקדים דשחרית עי' תוס' ד"ה לתני אף די"ל קצת דעכ"פ דעדיף למילף מק"ש מ"מ הרי חזינן שהפסוק אינו מדקדק בכך א"כ הו"ל לתנא למתני כמו בסיפא אבל מברייתו של עולם שם דוקא הערב קודם ועי' שבת ס"ב מ"ס כברייתו של עולם וכו' ואכמ"ל:
עוד אזכיר מה שנשאלתי לפרש כוונת התוס' ברכות ו' ד"ה מי כעמך ישראל זה שיסד הפייטן טוטפת כלילו גדלי ונלפע"ד דקשה לו דהול"ל מי כעמי אך דידוע דעמי קאי על הצדיקים ועמך מורה כשאינם צדיקים עי' תנחומא פ' תשא והנה אם היה כתוב עמי הוי אמינא דכשישראל ח"ו נקראים לא עמי ח"ו התפילין פסולים לכן כתוב בהם עמך דאף כעמך אין בארץ ע"ד שאמרו בסוף חגיגה פושעי ישראל מלאים מצות וזהו כוונת הפייטן טוטפת כלילו גדלי ומפרש במה גדל אותי במ"ש הפייטן אח"כ דגלי עוז וכו' פי' ע"ד שאמרו בשה"ש רבה דלוגו עלי אהבה וזה שאמר אף דגלי עוז בהתפילין שלו שנקרא עוז עי"ש בברכות וזהו במה דכתיב כעמך, עוד י"ל ע"פ מ"ש הרמב"ן בדברים ו' ד' דהול"ל שמע ישראל ה' אלהיך עי"ש וי"ל כיון דהתפילין שלנו פאר לנו ובזה אנו מתפארים בתפארת שאין למעלה מזה שה' אלקינו [וכמו ששמעתי בשם קדוש א' שפי' מ"ש בברכת המזון ועל הכל ה' אלקינו אנחנו מודים לך פי' אחר שחשבנו כל הטובות שעשה לנו אנחנו אומרים ועל הכל על כל הטובות אנחנו מודים לך יותר שאתה אלקינו] אבל עיקר התפארת לנו והנה בתפלין דמרי עלמא אם היה כתוב מי כעמי היה כאלו התפארת לו בעיקר שיש לו חפץ יקר כמו לי הכסף אבל אין תפארת להכסף אבל בשכתוב כעמך השבח לתפארת ישראל בעיקר, וזהו פי' הגמ' שם ומי כעמך וכו' ומקשה ומי משבח קב"ה בשבחייהו דישראל בעיקר ומתרץ אין דעיקר השבח בחפצו לתפארת ישראל ולפיכך לא כתיב ומי כעמי וזהו כוונת הפייטן טוטפת כלילו גדלי פי' רק לגדלי של ישראל דאל"כ היה כתוב ומי כעמי ואכמ"ל: