מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל מנורה הטהורה · ב
(אם מותר להקריב קרבנות בזה"ז. חילוק בין קרבן פסח לשאר קרבנות לשו"ת בית שלמה גם ק"פ אסור להקריב. סתירה לראיה שלי. ראיות להיפוך. הערה בעשית מזבח בזה"ז . טעם הפסק הרמב"ם דא' העיד על מדותיו הערה בר"ה כ"ב. ישוב להקושיא על המגיה בכ"מ. אם היה שמיר בבית שני. אם אורים ותומים ושמיר לאבני אפוד מעכב. אם בגד אחד או מקצתו שחסר מעכב. י"ל דבזמן בית ראשון נפסלה פרה. אם מותר להדליק הנרות בביהמ"ק בזה"ז. ג' קושיות ענף יוסף על רמב"ן י"ל. דרוש דמנורה כנגד התורה בביהמ"ק הדליקו נ"ח. בביהכ"נ מדליקין למעלה מי"ט י"ל דנשים מצטרפות למנין. ישוב למה שאין עושין חנוכה ט' ימים. טעם שאין עתה קרבנות והדלקת נרות בביהמ"ק.)
ובהיותי בזה אזכיר מה שצ"ע לי אם מותתר להקריב קרבנות בביהמ"ק בזמן הזה. והנה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רל"ו נשאל מחותנו הגאון רעק"א אם הי' ניתן רשות משרי ירושלים להקריב שם קרבנות בזה"ז אם מותר דמה נעשה מטומאה ויחוסי כהונה ואבני חשן והביא דבספר כפתור ופרח פ"ג כתב דר"ח מפרי"ז רצה להקריב קרבנות בשנת י"ז לאלף הששי, וביעב"ץ ח"א סי' צ"ט הביאו וכתב דיש לשאול גס על שקלי צבור ואולי קרבן פסח רצה להקריב דלא בעי שקלים ומבגדי כהונה לא שאלו דפשוט שאין כה"ג מעכב עי"ש ובסי' ש"ו שדעתו לצדד להיתר ועי' נוב"י מה"ק או"ח סי' ל"ה. ובשו"ת בית שלמה יו"ד סי' קנ"ה הביא שלא כביר רצו חכמי ספרדים וליטא להקריב ק"פ הבא בטומאה וכתב שלא הבין דרכם דהלא בלא מזבח א"א להקריב ומזבח א"א לבנות עתה דצריך אבנים שלימות והוא מן הנמנע ועוד דצריך לידע ממש מקום המזבח ובלא נביא אין לידע כמ"ש הרמב"ם בהלכות בית הבחירה. ורציתי להביא ראיה לדבריו ממ"ד בנזיר ל"ב דא"ל נחום המדי אלו היתם יודעים דביהמ"ק חרב היתם נוזרים א"ל לא והתירם ושם היו נזירי טהרה והיו ג"כ כהנים מיוחסים דהיו תיכף אחר חורבן בית שני ואפילו אם הכהנים נטמאו מ"מ היה להם אפר פרה אף לאח"כ עי' נדה ו' חבריא מדכין בגליל ועי' תוספתא פ"ג דפרה ועי' נתיב חיים סי' רמ"ב ואפ"ה התירם שלא יכלו להקריב וע"כ משום המזבח שלא ידעו המקום מכוון אף בזמן קרוב וכ"ש עתה. שוב התבוננתי די"ל דהשרים לא הניחו אז להם להקריב ואי דימתינו עד שירצו אפילו אם וודאי ירצו אח"כ באיזה זמן מ"מ י"ל דאדעתא דהכי לא נדרו, או אפשר כיון דצריך לבנות מזבח חדש ממעות הנזירים ואדעתא דהכי לא נדרו. ובאמת יש להביא ראיות להיפוך מדברי הבית שלמה ממ"ד בירושלמי ותוספתא פסחים פ"ח ניתן להם לישראל לבנות ביתי הבחירה היחיד עושה ק"פ ואין הציבור וכו' ועי' ירושלמי ותויו"ט פ"ה מ"ב דמע"ש ותפארת ישראל ריש מדות, ועי' מכות י"ט אפילו בכור נמי בזה"ז ועי' תוס' שם שכתבו דמיירי אם עשה מזבח והלא איך אפשר עפ"ז שהוא מן הנמנע אלא ע"כ דאפשר למצוא חלוקי אבנים כמ"ש תוס' בחולין י"ח, ובפרט לפי דברי הב"ש המובא במל"מ פ"א הט"ו שם דקודם שהוקדשו אין איסור בהנפת ברזל עליהם בוודאי משנחת מזבח גם בזה"ז [ואף שהמל"מ דחאו מ"מ הלא מתוס' סוכה מ"ט ד"ה שכל משמע כהב"ש. וצ"ע לפע"ד דהלא גם במשחזת יכולים להחליקה מסתמא ומדוע אמרינן בע"ז נ"ב ננסרינהו לאי תניף עליהם ברזל וכו' והלא יש עצה זאת. ועי' פמ"ג אשל אברהם ססי' ק"פ] ומקום המזבח אף שאין אפשר לכוין עתה והרמב"ם פסק בהלכות בית הבחירה פ"ב שאין משנין אותו ממקומו לעולם ועפ"ז אתפלא על הקנאת סופרים בהשמטות להל' ס"ת תשו" פ"ה בנכרי שבנה מזבח לשם ה' אם מותר לנתצו ומסתפק גם בישראל כה"ג אולי דוקא בשנבנה כצורתו ותבניתו שבמקדש ומדוע לא כתב עיקר הדבר דדוקא במקום מקדש ששייך לומר דשם היה המזבח לישראל והנה בנכרי פשוט שלדידיה א"צ במקום מקדש דזה המזבח לישראל כתיב ועי' זבחים קי"ו ואכמ"ל] מ"מ אפשר דרק בשידענו מקומו אין לשנותו אבל לא בשלא נודע דאפשר שממילא יבא על מקומו מותר לבנותו כך, והך דהוצרכו לנביא עי' זבחים ס"ב דהיו ג' סימנים בו ועפ"ז אדרבה יראו שמא יטעו משהו בחוש הריח כיון שהעמידו הדבר על חכמתם ובחירתם. ועפ"ז ניחא ג"כ מה שסמכו על נביא א' שהוא רק גילוי מלתא בעלמא ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג ס"ק י"א ואכמ"ל:
ואגב העירה במ"ש הרמב"ם שם ה"ד דא' העיד על מדותיו משנת ראב"י קב ונקי ואפילו בברייתא עי' תוס' קדושין סוף פ"ב וח"צ סי' מ"ו ובסדר הדורות מענין ראב"י ורציתי להעריך בזה דברים ומצאתי שקדמוני בעמודי אש קונ' כללי תורה כלל י"ג [ועי"ש כלל י"ב לענין אם קימ"ל כר"י כנגד רבים ואם נאמר דלפעמים נגד רבים לית הלכתא כר' יוסי י"ל מ"ד ברה"ש דף כ"ב ר"י ומעשה ואת אמרת הלכתא כר"ש וכו' א"ל מש"ה לא אמר לך ולא מידי וכו' ולכאורה עדיין קשה ר"י ור"ש הלכה כר"י אך כיון דאיכא מעשה רב דהב"ד פסלו בנו הוי ר"י כמו נגד רבים ואכמ"ל] וי"ל ע"פ מ"ש הרא"ש ערובין פ' מי שהוציאוהו דקבלה בשם ר"ח דרק בק"ב מקומות הלכתא כמותו ע"כ אפשר דזה יצא מן הכלל משום דר' יוחנן פליג ובעדיות פ"ח משנה ו' א"ר יהושע [שהיה תלמיד ר' יוחנן] שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית שהוא דין א' שמן השלשה נביאים ע"כ פסק כר' יוחנן וצ"ע. ועי' רמב"ם שם פ"ו וראב"ד וכ"מ ומג"א סי' תקס"א סק"ב ופמ"ג שם ועי' בשו"ת בנין ציון הישנות ובפירוש נחל אשכול במבוא [נומר 12] ובהלכות בית הכנסת [סוף צד 54] ובסוף מפתח לענין קרבנות בזה"ז ועי' מ"ש לקמן:
ומה שהתפלא הבית שלמה שם על הרב המגיה בכ"מ פ"א הי"ד שם שלא הבין קושיות התוס' מע"ז נ"ב מטעם דס"ל דבבית שני לא היה שמיר, דאשתמיט מניה מ"ש תוס' סוכה מ"ט ד"ה שכל ובכ"ד כרשום בציון בצידו בהוכחה דהיה שמיר עי"ש וכן ראיתי עוד באחרונים שהפליאו להקשות עליו וזה כביר אשר מעצמי השתוממתי ע"ז, אך אמרתי שאין להזניח האי גברא רבה אשר במקום גדולים שם קנו ואולי כוונתו שאין ראיה לדברי התוס' דאפשר מ"ד בסוטה בסופו משחרב ביהמ"ק בטל השמיר היינו ביהמ"ק ראשון דהנה אורים ותומים עי' יומא כ"א דלא היו והתוס' שם הוכיחו דהוי דאל"כ הוי מחוסר בגדים אך הראב"ד שם פ"ד ס"ל דאורים ותומים אינו מעכב דיעבד ועי' כ"מ שם ועי' מד"ר פ' בהעלותך שבהחמשה דברים חושב רק רוח הקודש לא אורים ותומים וחשב מנורה ועי"ש בשיר השירים ח' חשב שמן המשחה וכו' רוה"ק ואורים ותומי' ולא מנורה ואכמ"ל] ובאמת צ"ע דמנ"ל ג"כ דאבני אפוד מעכב להם השמיר היכא דליכא בשום אופן ועי' מל"מ הלכות כלי המקדש פ"ט ה"ז שהקשה דמדוע השמיט הרמב"ם זה עי"ש ובזה ניחא כיון דהשמיר אינו מעכב. היכא דא"א. ואפשר לומר דלהשיטה דס"ל דהיו אורים ותומים רק דלא היה מהני פי' משום דהאבנים לא היה ע"י השמיר ועי' רמב"ם שם פ"י ה"י ובכ"מ [ולולא דמסתפינא אמינא דאפשר מ"ד בזבחים י"ז אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם ועי' תוס' שם היינו דוקא באפשר להמצא להם כל הבגדים אבל אם לא נמצא בשום אופן א' מהבגדים כגון חשן ואפוד אינו מעכב וראיה דלא חשיב ליה בפ' הקומץ רבה בין הדברים המעכבים זה את זה ועי' מ"ש לקמן, ועוד י"ל דאף אם חיסר א' מהבגדים מעכב מ"מ י"ל דבחסר מקצת ממנו כגון אבני החשן אפשר דאינו מעכב דיעבד כמו שה ואפילו והלא בגמ' שם לראב"י א' העיד על ב' דברים וקימ"ל מקצת שה ואפשר תלי בפלוגתת תפארת ישראל בחומר בקודש אות א' כ' עם בניו לענין קרוע מקצת ואכמ"ל] ועיקר ראית תוס' מקדושין ל"א שבקשו אבנים לאפוד וע"כ בבית שני היה דהרי לשנה נולדה לו פרה אדומה בעדרו וכו' ושניה עשה עזרא, הנה י"ל דאפשר היה בזמן בית ראשון ורק דנפסלה בעשיתה ולפיכך לא חשבוה וכמ"ד בפרה פ"ג דר"מ חושב מה"ט ה' מעזרא ואילך דאידך שנים פסולים היו וחכמים ס"ל דגם אלו כשרים היו עי' בפי' הרמב"ם והרע"ב אבל גם חכמים ס"ל דאם היו פסולים לא היה חושבם דהרי בתוספתא תניא דגם ישמעאל בן פיאבי עשה שתים רק שגזרו על א' לשפכה וה"נ מי יימר דגם היא לא נפסלה בכיוצא בזה ועי' שבועות י"א מתה תפדה וכו' [וי"ל רלא עביד הקב"ה ניסא למגנא עי' באות הקודם] ובזה י"ל ג"כ קושיות סדר הדורות בענין ריב"ז דלרש"י שבת ל"ד דס"ל דעשה פרה מ"ט לא קחשיב ליה במס' פרה פ"ג מ"ה די"ל דגם היא נפסלה בכיוצא בזה ואכמ"ל:
ועתה אתפלא מדוע לא חקרו על הדלקת נרות המנורה תמיד בביהמ"ק גם בזה"ז אם ינתן לנו רשות דהלא דוחה טומאה כנ"ל באות הקודם, ועי' רמב"ם בהלכות תמידים ומוספים דהדלקת נרות כקרבנות הקבוע להם זמן. וסבור היתי דהטעם משום שדבר קשה לעמוד על עשיתה בהכפתורים ופרחים וגביעים דאפי' א' מהם מעכב עי' רמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ג ה"ג ואפילו משה רע"ה נתקשה בה עי' מנחות כ"ט, אך צ"ע דהלא זה דוקא בשל זהב צריך כל הני מילי לא כשהמנורה משאר מתכות עי' רמב"ם שם ה"ד ויו"ד ס"ס קמ"א ובכ"ש רה"ש כ"ד ועי' שו"ת בית אל שם פ"ג ועי' מדרש רבה ותנחומא פ' בהעלותך שאמר הקב"ה שיאמר. לאהרן הקרבנות כ"ז שביהמ"ק קיים הם נוהגים [וצ"ע לי מדוע לא הביאו הפוסקים הנ"ל ראיה מכאן שאין להקריב קרבנות בזה"ז ועי' זבחים קי"ו שדרא קורבנא לרבא ועי' גיטין נ"ו ואכמ"ל] אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה ועי' רמב"ן שהקשה דהרי גם הם נבטלו ותירץ דקאי על נ"ח ונראה דכן היה לשון המדרש עי' אור זרוע ח"ב סי' שכ"א] וראיתי בענף יוסף בתנחומא שם שהקשה דא"כ מה ראיה מפסוק יאירו שבעת הנרות והם ח' ועוד דנרות חנוכה אינם נעשים ע"י כהן לבד ועוד שאינם רק מדברי סופרים, ע"כ הביא בשם האלשיך דקאי על נרות של ביהמ"ק שלמעלה עי"ש [ובדרך דרוש י"ל דמה שסיים המדרש וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינם בטילים לעולם ומה ענינו להמנורה, אך דבברכת כהנים יש ס' אותיות כנגד ס' מסכתות כידוע ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ו' וגם עניני המנורה בס"ה הם ששים ושש ועי' כוונת האר"י ז"ל דהמנורה כנגד התורה ז' קנים כנגד ז' תיבות בפסוק בראשית י"א כפתורים נגד י"א תיבות בפסוק ואלה שמות ט' פרחים כנגד ויקרא גובה המנורה טפח י"ח לא היה שלם (וצ"ע מנ"ל זה) והוי רק י"ז נגד במדבר כ"ב גביעים נגד דברים, וכן י"ל דהמה נגד ס' מסכתות וששה סדרי משנה. ובפרטן י"ל דשבעה קנים נגד ז' מסכתות בסדר נשים וכמאמר הכתוב והחזיקו שבע נשים (ועי' גיטין נ"ח שתי פתילות בנר א') ועי' מ"ש באוהל בית הרואה סי' י' י"א כפתורים נגד י"א מסכתות בסדר זרעים דכל זרע מתחילה הוא ככפתור ט' פרחים נגד נזיקין דהפרח עולה ומתרבה והרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות כ"ב גביעים נגד י"ב מסכתות שבסדר מועד ועשרה בסדר קדשים כי מסכת קנים עי' בפי' הר"מ ותויו"ט שם דאינה חובה שיתערבו ע"כ אינה מן המנין והמה ע"י גביעי יין קדושי מועדות ויין לנסכים. י"ז גובה נגד י"א מסכתות שבסדר טהרות וששה סדרי משנה כי מי שאין בו דעת שהוא טהרות יהיה לו שבר גאוה בע"כ כמ"ש באוהל ברכות והודאות אות מ"ג עי"ש ועפ"ז י"ל קושיא הנ"ל דהתורה לעולם עומדת ולא תבטל ח"ו ועי' תורת יוסף פ' תרומה אות ח'] ולפע"ד צ"ע דאמאי לא נימא כפשוטו דמותר גם עתה בטומאה להדליקם אם ינתן לנו רשות ואף אם אין לנו יחוסי כהונה הלא פסק הרמב"ם בהלכות ביאת המקדש פ"ט דהדלקת הנרות כשרה בזרים וגם לראב"ד שם עכ"פ דיעבד כשר ועי' כ"מ ובספורנו פ' אמור ע"פ יערוך אותו אהרן. ובאמת קושיות הענף יוסף על הרמב"ן י"ל ג"כ, א' מ"ש דהלא נ"ח הם ח' הנה מדינא גם בנר א' יוצא בכל לילה עי' מג"א תרע"א סק"א והנה נלפע"ד דבזמן שביהמ"ק היה קיים אחר הנס חנוכה היו מדליקין ג"כ נר חנוכה במנורה אחרת ואפשר במנורת של בית חשמונאי שיתבאר לקמן לפרסומי מלתא (דלא גרע מביהכ"נ עי' סי' תרע"א ס"ז. ובזה י"ל מה שהקשה הפמ"ג באשל אברהם תרע"ה סק"ב דמדוע המנהג בביהכ"נ שמדליקין נ"ח למעלה מי"ט ובזה ניחא כיון דכל הזכר למקדש הוא ובמקדש היה המנורה גבוה מי"ט. ועי' שערי תשובה סי' תרע"א בשם סדר היום דמצותה לכתחילה למעלה מי"ט עד י"ח טפחים שכן גובה של מנורה עי"ש וע"פ מ"ש עכ"פ בביהכ"נ יכול לעשות כן זכר למקדש ולא בביתו עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת ח' נ"א דביהכ"נ רמי ממש למקום המקדש, ועכ"פ גם לדידיה צריך פחות מעט מי"ח טפחים כנ"ל דגובה המנורה היה פחות מי"ח טפחים. עוד אעורר על מ"ש השע"ת שם ס"ק ז' י"ב דכשאין מנין בביה"כנ לא יברך עליהם דלא כמג"א שם סק"י י"ל דנשים מצטרפות לענין זה ועי' סי' תר"צ סעיף י"ח ולענין עבדים שאינם משוחררים עי' אשל אברהם ססי' תרע"ה וסי' תרע"ו סק"ה וסי' תרפ"ט סק"ב ואכמ"ל] ועי' ירושלמי שקלים פ"ו הל' ה' דלא היה מבעיר אלא של משה ר"י בר"י אומר על כולן היה מבעיר היינו בכל השנה אבל בחנוכה י"ל דגם ת"ק מודה. והנה שמעתי לישב קושית העטרת זקנים סי' תע"ר דמדוע אין עושין חנוכה ט' ימים מחמת ספיקא דיומא ומתרצים לפי קושית הב"י דהא הנס לא היה רק ז' ימים דהא היה להדליק בו יום א' ולפיכך עושים באמת ח' ימים משום ספיקא דיומא ועי' משבצות תר"ע סק"א, והנה במקדש גופא לא שייך ספיקא דיומא כמו בכל יו"ט לפיכך י"ל דלא היה רק ז' ולפיכך להמדרש כפי' הרמב"ן מרמז שפיר על נס חנוכה, האומנם מה שבני א"י מדליקים ח' ימים דחוששין לתרוצים אחרים הנאמרים בפוסקים ועי' מ"ש לקמן אות ה' ז'. וכן קושיא ב' שהקשה בענף יוסף על הרמב"ן דהלא נ"ח אינם נעשים ע"י כהן לבד י"ל דגם נרות ביהמ"ק שלא בחנוכה כשרים בזר כנ"ל רק שנקראים על שם אהרן וה"נ הנס היה ע"י הכהנים, וכן קושיא ג' דהלא הם רק מד"ס ידוע דליכא מלתא דלא רמיזא באורייתא ועי' מ"ש באות הקודם דברי התרגום יונתן פ' ברכה ע"פ ברך ה' חילו. ומ"ש המדרש דהנרות לעולם אל מול פני המנורה י"ל דמרמז ג"כ על מ"ש בעטז"ק תרע"ו דחנוכה כפורים שלא יבטלו אף אם כל המועדות יהיו בטילים. ועי' פרקי דר"א פמ"ו דיום הכיפורים אינו עובר וי"ל דדמי לפורים כפי' התיבה ועי' רדב"ז ח"ב סי' תרס"ו וסי' תתכ"ח ועי' ספר חסידים סי' שס"ט ואכמ"ל:
ועל דבר הצ"ע שלי מהדלקת נרות בביהמ"ק בזה"ז ראיתי בבעל הטורים פ' תצוה שכתב כתית בגמטריא ת"כ ת"י שאז היה נוהג הדלקת נרות משא"כ אח"כ. ורציתי לומר טעם משום דצריך לעמוד נוכח השולחן עי' סוף חגיגה ועם לחם הפנים וזה א"א דדמי ככל הקרבנות בזה"ז. אמנם י"ל דרק כשיש שלחן צריך שיהיה נוכח אבל לא מצינו שהשלחן יעכב המנורה דלא חשבו זה בפ' הקומץ רבה בין הדברים המעכבים זה את זה וכנ"ל לענין הבגדי כהונה ועי' לקמן אות ד', ועי' ירושלמי שקלים פ"ד ה"ד אר"ח תני ר"י גדגדות השלחן והמנורה והפרוכת והמזבחות מעכבים את הקרבנות עי"ש אבל שיעכב את המנורה לא מצינו [ורציתי לומר עפ"ז ג"כ טעם שאין מקריבין קרבנות בזה"ז כנ"ל דנראה דמזבחות כולל גם מזבח הזהב וא"א לעשותו עתה דצריך לחנכו בקטורת עי' רמב"ם פ"ג מהל' תמידים ומוספים הל' א' וקטורת א"א דלא ידעינן במעלה עשן עי' יומא ל"ח עד שישלח לנו את אליהו הנביא] ולפע"ד דהטעם לנרות משום שלא נודע לנו מקום המנורה להכריע בהפלוגתא דרבוותא אם צפון ודרום או מזרח ומערב היו מונחים עי' כ"מ הל' בית הבחירה פ"ג הי"ב ומג"א תרע"א ס"ק ט' ועי' מ"ש לקמן אות ז' עוד טעם: