אור ברסלב
מור ואהלות אוהל מנורה הטהורה › א

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל מנורה הטהורה · א

אוהל מנורה הטהורה

(באיזה טומאה טמאו השמנים אם תקרובת עכו"ם מטמא באוהל ובמקדש. תירוץ דמה מהני החותם אימתי היה הגזירה להיות כזבים. הערה לנקות המקוה ע"י עכו"ם. צ"ע על הרא"מ דהלא יש חשש טומאה במת עצמו וחזקת חלופין. טעם שהוצרכו לח' ימים. ישוב לנוסח בימי מתתיהו. הנס התחיל מיוחנן כ"ג. הרא"מ חילק בין גוף הדלקה למכשירין. המהרש"א ובכ"ש וח"צ ס"ל דאין לחלק. הערות בזה.)

בשבת דף כ"א ב' איתא כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך א' שהיה מונח בחותמו של כה"ג ולא היה בו להדליק אלא יום א' נעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים וכו'. וראיתי לחקור באיזה טומאה טמאו, הנה הלבוש סי' תר"ע כתב שהכניסו בו עכו"ם ותקרובת עכו"ם שמטמא באוהל ובאליהו זוטא שם הקשה עליו דהלא קימ"ל בחולין י"ג כרבנן דתקרובת אינה מטמאה באוהל ותירץ דס"ל כתוס' שם דעכ"פ מדרבנן מטמא והיה כח בחכמים לעקור הדלקת נרות שהוא מה"ת בשוא"ת לולא הנס. ולפע"ד גם על זה קשה שמלבד שאינה מוסכם להלכה והרמב"ם בהלכות אה"ט פ"ו ה"ז לא הזכיר טומאה מדרבנן באוהל שהכניסו בו תקרובת עכו"ם ואף אם הי' גזירה דרבנן בזה י"ל דהיתה אח"כ בימי תנאים ואמוראים לא קודם, ואף אם היה גזירה קדמונית מ"מ הלא התוס' בעצמם שם כתבו דטומאה קלישתא הוא וראיה דהיכא דגוזלת את הרבים לא גזרו עי"ש, וא"כ כ"ש בכה"ג לא גזרו ובפרט למה דקימ"ל דשבות במקדש לא גזרו עי' מ"ש באוהל ים המלח אות ב' א"כ כ"ש דלא גזרו בזה [ועפ"ז י"ל הקושיא דמה מהני חותם כה"ג הא בדאורייתא צריכים ב' חותמות עי' ש"ך יו"ד סי' קי"ח סק"ה אך י"ל דכ"ז רק מדרבנן צריכים באיסור דאורייתא ב' חותמות ושבות במקדש לא גזרו, עוד י"ל ע"פ מ"ש בכל בו סי' מ"ד דהי' מונח בתוך שידה קבועה בכותל ופתחה סגור וחתום בחותמו של יוחנן כ"ג עי"ש ועי' באשכול הלכות חנוכה ופורים סי' ו' ונראה מהלשון דהיו ב' חותמות ואכמ"ל] ואף דבית עכו"ם מטמא באוהל כמ"ש הרמב"ם שם ה"ו ועכ"פ גזירה גמורה מדרבנן אך משום שהכניסו בו עכו"ם ח"ו לומר דהוי כבית עכו"ם עי' עבו"ז נ"ב דרק אבני המזבח שיקצו לעכו"ם. וא"כ קשה במה טמאו השמנים:

וראיתי שה"רר אליהו מזרחי בביאורו לסמ"ג הקשה דהלא מה שגזרו עליהם להיות כזבים הוא מי"ח דבר שגזרו תלמידי שמאי והלל שהיו יותר מ"ק שנה לאחר החורבן עי"ש. והנה התוס' בשבת שם ד"ה שהי' כתבו וז"ל אם כבר גזרו עליהם להיות כזבים צ"ל שהיה מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי הרי דעכ"פ נסתפקו בזה שכבר גזרו ועי' מהרש"א שם דס"ל דעכו"ם שהוא זב שיטמא כישראל כבר גזרו ולאח"כ מי"ח דבר גזרו אף על תינוק עכו"ם שאינו זב ועי' עב"ז ל"ו ע"ב ועי' ר"ש זבים פ"ב משנה א' ויד שאול רס"ח סק"ג ומ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"א, ובאמת מקור לזה לא מצאתי ומה שבנוסח בימי מתתיהו שתקנו אנשי כנה"ג אמרינן וטמאים ביד טהורים אין ראיה דהיו טמאים אז די"ל דלשון הנופל עליהם בעלמא קאמר עי' מהרשד"ם יו"ד סי' קפ"ח [ואפשר דבעת שגזרו בית דינו של חשמונאי על ביאת עכו"ם בצנעה עי' עבו"ז ל"ו משום נשג"א גזרו ג"כ אף עכו"ם שאינו זב יטמא כזב אבל עכו"ם הזב מטמא מדרבנן מימי פינחס עי' מדרש ותרגום יונתן ס"פ בלק דהיה נס דאיקרש דם שלהן ולא נפל על פנחס דאז היה נטמא עכ"פ מדרבנן מזוב דמה ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ט'] או כמ"ש בעל המאור עב"ז נ"ב דמ"ש שם באו בה פריצים וחללוהו היינו ע"י רשעי ישראל שהיו אז ולא ע"י רשעי נכרים וי"ל דעליהם מרמז וטמאים ביד טהורים, ומה שיש להשיב מנדרים ס"ב מבלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו חול כמ"ש ובאו בה פריצים עי' מ"ש לישב בק"ס הסמטות לש"ח סי', פ"ב ועי' יד שאול דע"ו ס"ק י"א ואכמ"ל [ואגב העירה על מ"ש בשו"ת בית אל ח"ב חדר ב ב' דמ"ד ביו"ד ר"א סעיף ל"ט במקוה ע"י אדם פוסל שי"ל הטעם דהויתו ע"י טהרה בעינן ולמ"ש הש"ך שם ס"ק ע"ו שי"ל דאף שמקבל טומאה מדרבנן מ"מ זה מקרי ע"י טהרה ועפ"ז אם זילף עכו"ם שאינו מקבל טומאה מה"ת יהי' כשר ובזה יתפרש הך דלגיון שהיה עובר ממקום למקום וכו' דהלגיון הם עכו"ם עי' חולין קכ"ג ולפיכך כשר ולפ"ז אם מנקים המקוה ע"י עכו"ם עדיף טפי והוא הערה חדשה עכ"ל וכן מצאתי שפלפל בזה בספר לחם ושמלה אות מ"ה ואכמ"ל. ובאמת נפלאתי עליהם עפ"ז דתינח תינוק עכו"ם שאינו זב שאז בימי שמעיה ואבטליון שגזרו על ג' לוגין שפוסלת המקוה עי' עדיות פ"א מ"ג לא נגזר עדיין גזירת תלמידי שמאי והלל שהיו אחריהם י"ל קצת כיון שאז הי' טהור לגמרי ולא גזרו שמעיה ואבטליון כלל בכה"ג משא"כ עכו"ם גדול הזב שע"פ הנ"ל כבר היתה הגזירה מזמן קודם להם במאה שנה עי' סדר הדורות דנס חנוכה היה בשנת ג"א תרנ"ב והם קבלו בשנת תשכ"ב א"כ כשגזרו על ג' לוגין כבר היה הגזירה דעכו"ם זב מטמא וגם בכה"ג גזרו וא"כ במה עדיפא, ועפ"ז היה נלפע"ד דעדיף טפי לנקות ע"י עכו"ם קטן מן ט' שנה וכ"ש בהמה. אך י"ל דבאמת ג' לוגין שפוסלין המקוה היתה גזירה קודם הך דעכו"ם זב מטמא רק שנשכח השיעור ואמרו מפי שמעיה ואבטליון דהשיעור בג' לוגין וא"כ אף ע"י עכו"ם גדול עדיף ובתשובתי בהלכות מקואות הארכתי ואכמ"ל]:

והנה הרא"מ שם תירץ דהטומאה היה ע"י בגדיהם שהם בחזקת טומאה דעכו"ם לא מזדהרי במגע המת וספק שמא נגעו בגדיהם בהשמנים וסיים דצ"ע דהלא אחזוקי רעותא לא מחזקינן. וצ"ע עליו דהלא לפי ההרג רב שהיה שם וודאי חששו שמא נגע אצבע המת עצמו בשמן והלא אף מת עכו"ם מטמא במגע ומשא מה"ת, וכן יש חזקה דודאי החליפו השמנים בשמן טמא עי' דמאי פ"ג מ"ד המפקיד אצל עכו"ם הרי הם כפירותיו ועי' פי' הר"מ והרא"ש והרע"ב ועי' רמב"ם פי"א מהל' מעשרות הי"ג ט"ו ועי' ראב"ד שם דס"ל דחזקת העכו"ם הנפקד שמחליף בוודאי, ועי' תוס' רעק"א שכתב ותמוה לי על הר"מ והרע"ב דהלא גמרא ערוכה בבכורות י"א דאמרינן ת"ק סבר וודאי חלפינהו ועי' שו"ת ר' בצלאל אשכנזי דף ז'. ואף שביו"ד סי' קי"ח ס"ב וסעיף י' כתבו דכשאינו נהנה בחלופין לא חיישינן שמא החליף להכשיל הנה עיין במהרי"ט בתשובה ח"א סי' י"ב וח"ב סי' ג' שכתב דמתוס' עכו"ם י"ב משמע דרק במפסיד לא חיישינן אבל שוה בשוה חיישינן ואף שהפר"ח בסי' קי"ח והח"צ סי' ל"ט חלקו עליו אך בבית מאיר שם ישב דבריו ושכן מבואר ברשב"א חולין י', ועי' שו"ת הרשב"א סי' ס"ז ובב"י שם ועי' ש"ך קי"ט ס"ק ל"ו. ועיין ישועות יעקב יו"ד קי"ד סק"א חילק בין דאורייתא לדרבנן ועי' פרח מטה אהרן ח"ב סי' י"ג חילק בין היכא דשייך מרתת להיכא דאין שייך וא"כ כ"ש בנ"ד שיש חשש שהחליף בטומאה דאורייתא ומרתת לא היה דעשו מה שלבם חפץ וודאי חששו שמא החליפו להכעיס, ובמקום אחר לענין השאלה בקמח פסח מסולת שהביאו ע"י א"י הארכתי מה"ט לאסרו ואכמ"ל. וע"כ לולא מציאת הפך לא היה להם מה להדליק:

ועל מה שהוצרכו לנס ח' ימים כתוב באשכול וברא"מ שם ובב"י סי' תר"ע דישראל היו אז טמאי מתים והיו צריכים ז' ימי טומאה ויום א' לכתישת הזיתים, ובזה נתישב לי מה שהקשיתי שבנוסח בימי מתתיהו שתקנו אנשי כנה"ג כנ"ל לא נזכר הנס של מציאת הפך וכן הך ופורקן כהיום הזה פלאי דהלא היום אנחנו בגלות המר, ואין לנו עסק בנסתרות דבכל שנה נתגלה האור עי' בני יששכר חודש כסליו טבת מאמר ד' אות פ"א [הן אמת שי"ל דבעת שתקנו אנשי כנה"ג הנוסח לא היה גלות ע"כ לא נשתנה גם עתה מחמת מספר התיבות עי' פמ"ג אשל אברהם תרפ"ב דיש בו קכ"ד תיבות כמנין יוחנן ואם אמנם דנס חנוכה היה אחר מיתת יוחנן מ"מ נקרא על שמו כי היה המתחיל בשמוע הב"ר נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוניא עי' סוטה ל"ג ופי' תרגום יונתן פ' ברכה ל"ג י"א ולא יהי לסנאוי דיוחנן כהנא רבא רגל למיקום ועי' מ"ש לעיל דברי הכלבו דהחותם היה של יוחנן כה"ג לא של מתתיהו) או קכ"ה כמנין כהנים ועי' סידור יעב"ץ טעם למספר ק"ח וצ"ע בהמנין] ובזה ניחא דהכי פרושו כהיום הזה שאנחנו טמאי מתים כן היו אז כולם ואפ"ה ואח"כ באו בניך וכו' והדליקו נרות וע"כ מפך השמן שלא נטמא הידוע.

אולם הקשה הרא"מ הא הדלקת נרות דוחה הטומאה כדנפקא לן מלהעלות גר תמיד ותירץ דשמן שהוא ממכשירי הדלקה אינו דוחה כמו גבי מילה בשבת לא אמרו רק מילה עצמה לאפוקי מכשיריו ועי' ב"ח. עוד הקשה הרא"מ כיון דהיו טמאי מתים איך הדליקו המנורה הא טמאו השמן בנגיעתם ותירץ ע"י פשוטי כלי עץ ועי' לבוש שם, ובאגדות מהרש"א בשבת שם הקשה עליו דמ"מ כיון דהיו טמאי מתים איך נכנס המדליק למקדש בטומאה אלא ע"כ דלא היו כולם טמאי מתים ומה שהוצרכו לח' ימים כמ"ש הר"ן דהיה להם שמן טהור ברחוק ד' ימים וברצוא ושוב ח' ימים וכ"כ באשכול שם. אך על המהרש"א שם יש מהעיון דמה קשה לו על הרא"מ דאיך נכנס למקדש להדליק בטומאה הא כבר הביא הרא"מ דהדלקת נרות דוחה את הטומאה וע"כ בטומאת הגוף קאמר. ובס' בכור שור שם כתב על המהרש"א דלק"מ דוודאי מותר לכנוס למקדש בטומאה ולהדליק שמן טמא אי ליכא טהור דטומאת מת דחויה או הותרה בציבור וקושית הרא"מ הוא כיון דהם היו מדקדקים לעשות בטהרה והקב"ה עשה להם נס אלמא דשמן טהור הדליקו ע"כ הקשה הא נטמא, וגם עליו יש מהעיון דלכאורה נראה שהוא כתנא דמסייע להרא"מ א"כ איך כתב דמותר להדליק שמן טמא הלא להרא"מ שמן שהוא ממכשירי הדלקה אינו דוחה. ונראה דבאמת בזה עומד בשיטת הח"צ סי' פ"ז דאין לחלק בין הדלקה גופא למכשירין ועי' נחל אשכול שם ועי' רמב"ם הל' תמידין ומוספים הל' י'. ולפעד"נ טעם הרא"מ ממקרא מפורש בפ' אמור על המנורה הטהורה והיה קשה לו דהרי הדלקה דוחה הטומאה אלא ע"כ דגוף המנורה והשמן צריך להיות בטהרה ועי' מ"ש באות ז', אך רש"י שם פירש פשט אחר עי"ש ועי' מנחות כ"ט שירדו מעשיה ממקום טהרה ולכאורה מדוע לא פירש רש"י כן, והנלפע"ד כיון דר"י ב"י שם יליף מפסוק ועשה כתבניתם ע"כ פי' כפשוטו. עכ"פ מהגמרא מוכח בפירוש דאין לחלק ואף המכשירין דוחה טומאה דאל"כ טובא קמ"ל הפסוק דהמנורה גופא דוקא צריך בטהרה להיות אלא ע"כ שאין לחלק. והנה הח"צ שם ישב קושית הרא"מ דמה צריך לנס הלא הדלקת נרות דוחה הטומאה די"ל דאפ"ה הראה להם הקב"ה חיבתו, ובדרך זה כוונת הבכ"ש שם דאין הכשר חיבת קודש דהא סוף סוף נטמא בנגיעתם כקושית הרא"מ ומה בין זה לשאר שמן ומוכרח לתרוצו שהי' ע"י פשוטי כלי עץ. וכוונת המהרש"א שהקשה איך נכנס המדליק בטומאה לפעד"נ דכן צ"ל האיך נכנסו ורק המדליק מותר בטומאה וכוונתו דלפי הלשון בדקו ולא מצאו לשון רבים וכן הלשון בנוסח בימי מתתיהו ואח"כ באו בניך וכו' ואם אפילו דוחה הטומאה מ"מ רק א' מותר לכנוס ולהדליק ואם מותר גם לרבים לכנוס עי' רמב"ם הלכות ביאת המקדש פ"ד הי"ב א"כ כ"ש שמכשירין נמי מותרים עי"ש ותירוץ הח"צ לא ס"ל ע"כ תירץ המהרש"א דא"צ ג"כ לפשוטי כ"ע די"ל בלא"ה דלא היו כולם טמאי מתים וח' ימים מטעם הר"ן, ובזה נכון ג"כ מה שסיים הבכ"ש מ"ש הרא"מ לחלק בין גוף למכשירין מנ"ל האי וזה כשיטת הח"צ כנ"ל ואכמ"ל:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה