אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ים המלח › יח

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ים המלח · יח

יז

(ישוב לקושית עה"ב על תוס' אם חתך אחר הדחה אם צריך לחזור ולהדיח לתוס'. השגה על ראית הערוגות הבושם. פי' ברש"י חולין ח' ד"ה חלבים למכור בשוק.)

ראיתי בס' ערוגות הבושם סי' ס"ט ססק"ג שהקשה על דברי תוס' בחולין קי"ג דמשום דם בעין צריך הדחה אף לצלי ממ"ש התוס' בעצמם בדף ל"ג ד"ה מולחו דהקשו למה לא הזכיר הדחה א' ותירצו דחללי בי טבחי וכו' א"נ לצלי דהא התם מיירי בחותך מבית השחיטה שיש דם בעין ובזה אף לצלי צריך הדחה לדידיה. ולפע"ד לא קשה מידי דמוכרח לומר כמ"ש המהר"ם מלובלין בחידושיו שם ל"ג פי' השני בתוס' דקאי אחר הדחה כתרוצים הקודמין דמיירי שהדיחו, אך שמקודם כתבו התוס' דמיירי לקדירה ושוב אמרו דאה"נ דמיירי לצלי ואפ"ה צריך מליחה כמ"ש התוס' שם ועי' ט"ז ס"ט ס"ק י"ז שהביא דברי המשמרת הבית דכל שצריך מליחה צריך הדחה תחילה ומ"ש התוס' שם ד"ה ונאכלים דלצלי איידי דלא בעי הדחה הוא מטעם דלא בעי מליחה ולא קשה דהא כשחוחכו יוצא דם ע"פ וצריך הדחה אף לצלי די"ל דמיירי כשאכלו כולו כאחד בצלי או י"ל דמיירי בקרעי ביד עי' ש"ך ס"ט סק"ג. או י"ל דאף בחתכו בסכין א"צ להדיח דליכא דם בעין מדוחקא דסכינא כר"נ ומהרי"ן חביב דלא כתירוץ הש"ך שם דלמאי דקימ"ל מטעם דם בעין צריך הדחה אף בדיעבד כי י"ל דאף שהתוס' ס"ל מטעם דם בעין מ"מ ליכא בעין מדוחקא דסכינא [וע"כ מוכרח לומר דתוס' מיידו בהדיחו תחילה גם לצלי דאל"כ א"צ להדיחו אף לאח"כ עי' מהרש"א שם ד"ה מולחו והבן] עי' מ"ש באות ו' להוכיח מתחילת דברי התוס' דמיירי בדחללי בי טבחי מוכח דא"צ להדיח בחתך אח"כ לשנים דלא כס' ערוגות הבושם שם שרצה מקודם להוכיח דתוס' ס"ל דבחתך כל נתח צריך להדיח אח"כ עי"ש. ועי' חולין צ"ג חוטי דדמא ואומא דאסמיק חתכיה ומלחיה שפיר דמי אפילו לקדירה, והנה הדחה אחרונה לא הצריך להזכיר מפשיטותו אבל הדחה ראשונה אף אם נימא ג"כ דמיירי בחללי בי טבחי מ"מ בשחתכו הו"ל לאשמעינן חתכיה הדיחו ומלחו וכו' וע"כ דגם בכה"ג א"צ הדחה אחרת. ומ"ש בערוגות הבושם שם סק"ד דאיה דצריך הדחה אחרת מגמ' מפורשת בחולין קי"ב דאגב דוחקא דסכינא פליט ופירש"י לעולם אין הדם יוצא ממנו ע"י האור אבל כשחותכו וכובש עליו הסכין אם נשאר בו מעט דם דוחקו ויוצא הרי דיוצא ע"י דוחקא אף מה שלא יצא ע"י צליה ומכ"ש בבשר שלא נמלח כלל. ולפע"ד אין ראיה כלל דא"כ לאחר שיעור מליחה בחותכו בסכין ע"ג ככר נמי נימא לרש"י שע"י דוחקא יוצא אף מה שלא יצא ע"י מליחה ובאמת אינו כן עי' ש"ך ס"ט ס"ק פ"ו וע"כ דגם לרש"י מדוחקא אינו יוצא אלא עם חום קצת כמ"ש הפר"ח דדוקא בביה"ש בהני דוחקא, ועתה גם בחולין קי"ב י"ל דמיירי בצלי שהוא רותח קצת מהני דוחקא ועי' כרו"פ אות ב' דבשר דרכיך מפליט גם בלא חום. וקצת צ"ע דהלא רק בעוף נאמר בחולין ט"ז דרכיך עי' לעיל אות ט"ז ועי' שפ"ד סק"ג ועי' ש"ך סי' צ"א ס"ק כ"א דאף צלי צונן חלוק הוא מבשר חי א"כ ה"נ י"ל דשם בדף קי"ב עכ"פ צלי הוא אז אמרינן דמפליט ע"י דוחקא אבל בבשר חי אין דאיה דמפליט ע"י דוחקא מיהו לדינא עי' מ"ש באות ו':

ואגב אזכיר במ"ש רש"י חולין ח' ד"ה חלבים למכור בשוק דלכאורה למותר ועי' שלטי הגבורים שסביב הר"ן שכתב דקמ"ל דדוקא במחתך החלבים למכור בשוק כן אבל בסכין שמנקר חלב הגיד מותר לחתוך בו בשר עי"ש ובטור וב"י סי' ס"ד. ולפעד"נ בכונת רש"י דבד"ה אחד ששוחט בה מתרץ הקושיא דישחוט בה ואח"כ יחתוך בשר ומתרץ שלא תפגום ופעמים ישחוט בלא בדיקה. אמנם קשה דישחוט בה ואח"כ יחתך חלבים דרכיכי ובהם לא שכיח שיפגום הסכין והוי כס"ס שמא לא יפגום ושמא לא ישכח מלבדקו עי' ר"נ, ועוד י"ל כיון דיתוסף עליו האיסור מחלב יהיה נזהר להכשירו ולבדקו ג"כ. ע"ז מתרץ דש"י חלבים למכור בשוק פי' לעכו"ם ולא למענו להדלקה וכשמוכר לעכו"ם אסור לחתוך בסכין ששחט בה שיש עליו דם מן החי כי קודם שנשחט רוב סימנים הוי דם מן החי שגם ב"נ מצוה עליה למ"ד בסנהדרין נ"ט ועי' מ"ש לעיל אות ג' ואכמ"ל:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה