מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל ים המלח · יא
(אם מחזיקין דם בעור ועצמות וגידין ואם מועיל מליחתן לתוכן ומליחת הבשר לעור ואי נמלח עור בכשא"מ או שעברו ג"י בלא מליחה. פלוגתת אחרונים בזה, ישוב לט"ז ופי' בגמ'. חילוק מעור הראש והרגלים ועור עוף לשאר עור. השנה על בו"י. מותר למלוח על עור גדיים וטלאים וכדומה, ראיה מחלחולת י"ל דבחלחולת יש גידי דם. ב"מ מלוחים שמונחים בכשא"מ אם צריך להניחם בכ"מ. שאלה בנפל תש"ר לקדירה רותחת מנו"ט ודם אין חשש דנתיבש. לכתחילה אין ליבשו חילוק בין חוטים יבישים והערות שונות בזה. חשש סכנה מזיעה שעליו הערות בזה.)
וראיתי לחקור אם מחזיקין דם בעור בהמה ועוף ובעצמות וגידין ואם מועיל מליחתן להבשר והמוח שבתוכן וכן אם מועיל מליחת הבשר להעור ואם נמלח העור בכשא"מ וכמה דינים יתבארו בזה. הנה הטו"ז ביו"ד ס"סי כ"ג כתב דבעור אין דם ובסולת למנחה כלל ט"ו דין י"ג ובתב"ש השיגו עליו דבהדיא אמרינן ביומא מ"ח ולא מדם העור מבואר דיש בו דם [ועי' בתנחומא פ' חוקת דטיטוס קצץ ס"ת ונעשה נס והתחיל הדם מבצבץ ובגיטין איתא וקצץ הפרוכת ובס' מדרש תלפיות ענף טיטוס מביא בשם גדול שהדם שיצא היה מטיפי דם זריקה שהיו מדובקים שם ונעשה נס ובצבצו והקשה דמה נימא בס"ת ועפ"ז דבעוד ים דם ואף שע"י עיבוד נתקשה ונתלבן י"ל דע"י הנס בצבצו] וצריך מליחה וכמו שמולחים הראש והרגלים עם העור שלהן בלי פקפוק ועי' ס' לב"ש ח"ד למליחה אות ל"ה שכ"כ בשמם דכשנפל עור לתבשיל צריך ס' בלא נמלח. וראיתי ביד אפרים סי' ע"ז שהקשה עליו דאף אי יש בו דם מ"מ אינו אוסר דמקרא מלא דיבר הכתוב אך בשר דמו בנפשו וכו' וגם דם בצים ממעטינן שאינו מין בשר ועי' תוס' חולין ס"ד דגזרו רבנן משום דם העוף ומנ"ל בזה עי"ש, ובאמת לפע"ד לא אבינה קושיתם על הט"ז מיומא שם דהלא הך ולא מדם העור מובא ג"כ בת"כ פ' ויקרא דבורא דחטאת פרשה ג' והראב"ד וק"א פרשו היוצא מחתיכת בשר העור בתחילת שחיטה הרי שהדם הוא מבשר רק שאינו דם הנפש ועי' בפי' עזרת כהנים שם דיש שאינם גורסים כלל הך ולא מדם העור וא"כ בלא"ה לק"מ על הט"ז ואפילו אם גורסים אותו י"ל כנ"ל, ועוד י"ל פי' ולא מדם העור ממה שנתלכלך העור בדם כמ"ד בזבחים צ"ג ניתז על העור ועי' חולין ל"ז מצא כותלי ביה"ש מלאים דם. וי"ל ראיה לזה דאם הפ"י כהמנ"י ותב"ש דהנסחט מעור גופיה קשה דמה צריך למימרא דהכי עדיף מדם התמצית וע"כ כמ"ש ולא קשה מידי על הט"ז. ועי' שו"ת בית שלמה סי' קי"ט מה שהשיג על היד אפרים הנ"ל מסי' ש"ח סעיף י' ויש לדחות עיי"ש, ומ"ש המנ"י ראיה דיש בעור דם ממה שמולחים הראש והרגלים עם עורן וכמ"ש הא"ר בסי' תצ"ט עי' לעיל אות ט' הנה מלבד מה שי"ל דחלוקין הן עור הראש והרגלים משאר עור ויש בהם דם כמ"ד בחולין קכ"ב עור הראש והפרסות עורותיהן כבשרן לענין טומאה לאפוקי שאר עור, ועפ"ז י"ל דאין קושיא על הט"ז מיומא שם דאמרינן ולא מדם העור אף לפירושם שהדם מעור גופא מ"מ י"ל דכונת הגמ' מדם כזה שיש בעור הראש והפרסות אבל בשאר עור מנ"ל דיש דם ועפי"ז י"ל ג"כ קושית היד אפרים הנ"ל די"ל דגזרו בכל עור אטו עור זה שיש בו דם, ועפ"ז י"ל דגם עור העוף יש בו דם דהוי כבשר לכל מילי דרכיך וכמו שעולת העוף א"צ הפשט דשוי לבשרו עי' שבת ק"ח ומ"ש באוהל בית הרואה אות י' [ועי' שבו"י ח"א סי' נ"ח שישב דט"ז קאי בעור עוף שאינו רק שומנא ואינו מוחזק כ"כ בדם וש"ס דיומא קאי בבהמה ועי' שפ"ד סי' ס"ט אות נ"א ונוב"י סי' כ"ה ושו"ת רעק"א מה שהשיגהו, ובאמת דבריו צ"ע א' דעור ושומן תרתי ננהו דגם בכחוש יש עור ב' דהרי כתב הט"ז דנ"ל כרמ"א ורמ"א קאי רק בבהמה ג' דאם הרמ"א קאי בעוף י"ל דרש"ל קאי בבהמה ולא פליגי ומט"ז משמע דפליגי ד' הלא לפי מ"ש בעוף לכ"ע יש דם בעורו ומחלוקותם רק בבהמה ואולי מש"ה נכתב זה בשבו"י במסגרת] עוד י"ל דאף אם אין דם בשום עור אפ"ה מותר למלוח על העור המחובר לבשר וכמו שמשמע ממ"ש המחבר סי' ס"ח שם אא"כ ניקר החלב ומלחם ואח"כ מותר למלוג הרי דמועיל מליחה ע"ג העור גדיים וטלאים ומסתמא ה"ה בבהמה רק שדיבר בהוה וטעם הדבר כנ"ל באות ט' דאף אם נסתמו נקביה מ"מ המלח פותחם כדי לפלוט דם מבשר שחוברה לה יחדיו [וצ"ע ממ"ש בשו"ת גבעת שאול סי' ט"ז המובא בלב"ש בח"ד אות ל' וחמד"נ סי' מ"ד):
והנה הפר"ח סי' ע"ה ס"ק ח' י' כתב דבהפ"מ מותר במלח צר הפנימי מכל שכן במלח חתיכה מצ"א ועי' משבצות סק"ד ולהפר"ח אף אם הודחו תוך שיעור מליחה ונמלחו מחדש ג"כ יש להתיר עי' משבצות סי' ע' סק"ב דכל תוך שיעור מליחה שפולט ציר בשפע אין נסתמים א"כ כ"ש בנ"ד במלח גדים וטלאים וכדומה על עורן שלימים שי"ל שגם פולט דם מהבשר תוך שיעור מליחה ודאי לא נסתמו הנקבים ובחולין קי"ט מפורש דהעור חלחולי מחלחל משא"כ בחלחולת ע"כ ודאי שרי בנ"ד [הן אמת שי"ל סברא בהיפוך דבחלחולת גופה מצד חיצון יש בה גידי דם והך דחולין קי"ג אין מחזיקין דם בכרכשא מיירי בנקרו הגידין משא"כ בעור אין גידי הרם ועפ"ז חלחולת עדיף מעור ועפ"ז יתישב דברי המנ"י שכתב דדוקא חלחולת ועי' משבצות ע"ה מ"ש בזה ולפעד"נ ראיה לזה ממ"ש הרמב"ם הלכות א"ב פ"ה הי"ז דודאי דם מכה הוא בחלחולת ולכאורה קשה דמהיכן יבוא הדם למקום השתן וע"כ דהכונה שמבחוץ שם יש גידין ועורקין דקין המוליכים הדם לשם ואכמ"ל] ורציתי לומר דאף אם בקען לשנים ומלח רק על צד העור שלכאורה י"ל דהוי תרי קולי במקום הפ"מ דגם בחתיכה שנמלחה מצ"א צריך הפ"מ וכאן שצריך לסברא דהמלח יפליט דם דרך מקום שאין בו דם צריך הפ"מ ולא מקלינן כה"ג ואפ"ה מותר בחד הפ"מ דודאי פולט מה"ט. שוב ראיתי דגם בהך דפר"ח עי' משבצות ע"ה שמביא דברי כנה"ג שאינו מתיר רק בהפ"מ וס"מ ביחד וה"ה בנידון זה. מיהו כשנמלחו כשהיו הגדיים שלימים על עורן מותר אף בלא ה"מ ועי' ד"מ ססי' ס"ח המנהג למלוח על הנוצות עי' מ"ש לקמן אות י"ג ועי' שו"ת מהר"ם מלובלין סי' כ"ט ועי' פר"ח סי' ע"ז בק"א שלא יפה עושין כשנופחין העור ומפרידין אותה מהבשר ומולחין משמע דבלא"ה שפיר דמי ומסתמא דה"ה בבהמה כן עי' סדור יעב"ץ שהנופחין בשר עגל נותנים מכשול בהכשר הבשר שאין מליחה מועלת שם אף כשיצא הרוח הרי דבלא"ה שפיר דמי כשמלח על העור [ומ"ש עוד שם דיש בזה משום גניבת דעת ודימה זאת למ"ד חין נופחים בקרביים צ"ע לפע"ד דזה רק כדי שיפשט העור בקל ואינו נופח בגוף הבשר] מיהו אם מפשיט אח"כ נראה דלכתחילה יחזור וימלח על הבשר ועי' חי' רעק"א סי' ס"ט ס"ד. עוד נראה דאם מלח רק בצד הבשר ולא ע"ג העור אז העור לכ"ע מותר בנפלה לתבשיל אף בלא הפ"מ.
ועוד נראה דאף להחולקים על פר"ח וס"ל לאסור במלח רק הפנימי מ"מ בנ"ד כשמלח רק ע"ג העור עכ"פ העור מותר לכ"ע דכמו דאמרינן בחלחולת שם שמועיל אח"כ מליחת צד השומן אפילו לאחר כמה ימים ואפילו הודח עי' משבצות שם והטעם כיון דאינו מוחזק כ"כ בדם אמדינן שריק אף דהוי חדא חתיכה עי' ד"מ סי' ס"ט סק"ו וה"נ. ואף דכאן הבשר מוחזק בדם מ"מ ממ"נ מותר אם המליחה פעלה להבשר מותר הכל ואי לא לא פעלה כלל להפליט מהבשר ואם יש מעט דם בעור פלטה שפיר אף מצ"א וה"ה כשמולח אח"כ מצד הבשר ג"כ מותר העור גם מטעם דשריק, ועוד י"ל דאף להאומרים דיש דם בעוד מ"מ אם נמלחה בכשא"מ יש להקל דלא גרע מב"מ שאין מחזיקין בהם דם ורק לכתחילה צריכים מליחה ומותר כשנמלחו בכשא"מ כמ"ש הרמ"א סי' ע"ה וי"ל לפע"ד דא"צ למולחם אח"כ בכ"מ, ומוכח קצת בש"ס חולין קי"ג אין מחזיקין דם בב"מ וכו' אמר שמואל אין מניחין בשר מלוח אלא ע"ג כלי מנוקב פי' דקמ"ל דוקא בבשר כן [דאל"כ הול"ל סתם מלוח כמ"ש בש"ע] משא"כ ב"מ שאין מחזיקין בהם דם נהי דלכתחילה צריכים מליחה בכ"מ מ"מ אם נמלחו ומונחים בכשא"מ א"צ להניחם בכ"מ אף שלא שהה עדיין שיעור מליחה מיהו זה צ"ע לדינא. וה"נ עור שוה לב"מ וכן בשהה ג"י בלי מליחה ונמלח ונפל לתבשיל י"ל דאף להאומרים דיש דם בעור מ"מ אין בו חומרת הגאונים במלתא דלא שכיח ועי' טוט"ו המובא באות ט' ואכמ"ל. ובלא נמלח העור ונפל לרותחין אין לצדד עוד היתר מטעם חליטה די"ל דהשער מפסיק כנ"ל באות ו' וצע"ק:
נשאלתי פ"א במעשה שנפל תפילין של ראש לקדירה רותחת ברוטב והשבתי דמחשש נו"ט שכשרים לתפילין או מטעם דם העור אין לחוש בנ"ד שנתיבש כעץ זה כמה שנים עי' סי' פ"ז סעיף י' ועי' ש"ך סי' קי"ד ס"ק כ"א לענין הכרכום דאף אם ימצא חוט בשר יבש לית לן בה ומסתמא העכו"ם לא מלחו ג"כ ועי' פר"ח ושפ"ד סי' ק"ג סק"ב ובסי' פ"ז דבבשר יבש אסור ומש"ך שם משמע דאף שנתרכך כל שהיה יבש מתחילה כשר ועי' פת"ש ססי' פ"ז. אך קשה ע"ז ממ"ד בסס"י ס"ט דבשר יבש יש להתיר בלא הודח והלא לפ"ז גם בלא מליחה מותר וכן בבשר ששהה ג"י בלא מליחה המבואר שם סי"ב דאין לאכלו מבושל ולכאורה הלא יש עצה כשיתיבש, אך י"ל דבין בהך דסעיף ט' ובין בסעיף י"ב מיידו בשלא נתיבש כעץ ולכתחילה ליבשו לכ"ע אסור עי' ש"ך סי' פ"ז ס"ק ל"ג ועי' תמד"נ מליחה סי' נ"ז דלש"ך המתיר דיעבד ביבש היינו בחוטים דקים דהוי בעוד הקיבה עי"ש והנה לעשות מהבשר חוטים דקים ג"כ לכתחילה אסור לכ"ע בלי ספק ואף דיעבד צ"ע אם יש להתיר בחוטי בשר [אך בעור י"ל דלענין נו"ט דמי לקיבה דלענין דם עור חמור דבקיבה לכ"ע אין מחזיקין בו דם עי' סי' ע"ה] כי להפמ"ג אף בעודנו יבש אסור. ואם נאמר דעכ"פ בעור שהוא יבש מותר י"ל הקושיות שהקשו על הרמב"ם האוסר חי לאכול בלי מליחה דהרי מכמה דוכתי משמע דמותר עי' מ"ש לעיל מאות א' עד ד' וי"ל בפשוט דמיירו בבשר יבש כל הני שאין בו איסור גם מחמת דם להש"ך הנ"ל וצ"ע ועי' מ"ש באות י"ד ועי' פנים מאירות סי' כ"ג לענין הזגין יבישין ושפ"ד סי' ק"ג ס"ק י"ז. אך חששתי להחמיר בנ"ד ממ"ד ביו"ד סי' קט"ז ס"ד דזיעת אדם סם המות חוץ מזיעת הפנים ותפילין של ראש מקומו למעלה מהפנים ואין העולם מקפידין לנקותו מהזיעה תמיד [אף שלדעתי מלבד דהוי ביזוי מצוה עוד יש חשש מחציצה בזיעה הנדבקת ועי' שעת"ש סי' ס"ז סק"ו. ואגב אזכיר מ"ש בספרים בשם הריז"ל שלא להסתפג בע"ש ממי המקוה והקשיתי דהרי מפורש בכה"ג דעלה ונסתפג וישבתי דשם הטעם כדי שלא יהיה חציצה] וא"כ צ"ע אם מהני אף ס' בסכנה לשיטת הט"ז, הן אמת שיש צד להקל ממ"ש הט"ז שם סק"ו דרבים נכשלים במה שמניחים עיקר התפילין על המצח וא"כ ממ"נ יש היתר דתפילין של ת"ח שיודע מאיסור להניח תפילין על המצח נזהר ג"כ לנקותו מזיעה מחששות הנ"ל ואם התפילין מע"ה שאינו יודע ליזהר לנקותו הלא רבים מעמי הארץ מניחים תפילין על המצח וזיעת הפנים אין סכנה אך לכל זה צ"ע דשמא הוא ת"ח דק לדבר א' עי' שבועות י"ח בת"ח לזו ואין ת"ח לזו וצ"ע. ולענין תענית אף שלשון המג"א סי' מ"ד סק"ה מיירי בנפלו על הארץ ועי' באה"ט סי' מ' סק"ב מ"מ נלפע"ד דה"ה בכה"ג צריך להתענות והתפלין צריכין בדיקה אח"כ. כנלפע"ד: