מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל ים המלח · י
(אם קליפת הביצה מנוקבת. ישוב לקושיתי על הרשב"א ממס' פרה. ראיה להרשב"א בדרך החקירה. אם הקליפה מין בשר. ישוב ללשון הש"ס. אם מלח בשר בקליפי ירקות יש לחלק בזה. אם ביצה הנמצא בתרנגולת יש לה ציר. חלוקים שונים בעניני הבצים והערות וישובים שונים.)
ובענין קליפי בצים וירקות הנה דברי הרשב"א מבוארים בט"ז יו"ד סי' צ"ה סק"ב דקליפת הביצה בבירור מנוקבת היא וכשאדם מבשלה תמצא צבועה מאותו צבע ובט"ז שם דחה דבריו ממ"ש הרמ"א סי' פ"ו ס"ה גם בהגהות הט"ז דחה דבריו מפרק העור והרוטב משנה ו' דמחלקים אם היא נקובה או לא ומ"ש ניקב בתולדה או שלא בתולדה, גם לפע"ד יש לדחות מפרה פ"ה מ"ו דפליגי בביצת התרנגולת אם חשיבה כלי ואי ס"ד דנקובה היא תיפוק ליה דממילא פסול מפני שאינם עגולים כלי כמ"ד במשנה ז' שם, והנה י"ל דאה"נ דבזה פליגי דחכמים שפוסלים משום דאינה כלי פי' דמנוקבת היא לאפוקי ביצת הנעמית דכשרה עי' תויו"ט שם אפשר משום דאינה מנוקבת או אפשר כמ"ש באות הקודם דברי הפמ"ג לחלק דכשהופשטה העור נסתמים הנקבים וה"נ כאן כשנתרוקן הביצה י"ל דנסתמו. והנה י"ל ראיה להרשב"א ז"ל מפי' רש"י ז"ל שמות ט"ז ע"פ ותעל שכבת הטל שכשתמלא ביצה טל ותסתום פיה ותניחה בחמה היא עולה מאליה באויר עכ"ל והנה ידוע לחכמי המחקרים כי אין גשם אפילו המוצקים ומקשים כמו המתכות והאבנים שאין בו נקבים וחלולים קטנים הנקרא פארוס עי' ס' הברית ח"א מאמר ז' פ"ב וכ"ש מיני הצמחים וכדומה כי לדעתי כאשר יגדל מעלת דומם צומח חי מדבר זה מזה כן ירבה וכן יפרוץ נקבי חלוליהם עי' מ"ש באות הקודם. ובזה פרשנו ברכת אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים וכו' פי' או"ח סי' ו' ועי' דגול מרבבה יו"ד סי' מ"ג שהקשה על הט"ז דלא שייך נברא ניקב מברכת אשר יצר דאמרינן וברא בו נקבים וי"ל דברא לשון ניקב כמו וברא אתהן בחרבותיהם עי' טיו"ד סי' ל"ג ואולי קאי גם על הנקבים שאינם גלוים כגון נקבי הפארוס ואכמ"ל] ולכל זה לא יעלה למעלה עם הטל שום דבר דק זולת הביצה והיא מסיבת רבוי הנקבים בה יותר מכל דבר או שאינה מוקשי בעצמותה וכמ"ש בס' חוקר א' שכשתתן הביצה בחומץ ואך אם יום או יומים יעמוד כך תתרכך הקליפה הקשה ותהיה כבשר והראה לי א' כן גם בנפלה לחביות ממשקה הנקרא באהרשט, ועפ"ז יש לצדד לדיינו כמו אח"כ עי' ד"פ דם הנדה ועי' שפ"ד צ"ט א' ועוד בכמה דוכתי דימו אותם לחרסים יבישים ואם נאמר דהוי כמין בשר אף שאינו מנוקב מותר כשנמלח בתוכו וכמו במולח הרבה חתיכות זעג"ז דאפילו מתקבץ הרבה ציר ועומד בגומות מותר עי' ריש סי' ע' ורק לכתחילה נוהגין שכל חתיכה שיש לה בית קיבול הופכין אותה כמ"ש הרמ"א שם אבל בדיעבד מותר כל הנמלח עליה ולא הוי כמולח בכשא"מ וה"נ בנ"ד. ובזה י"ל לשון הש"ס אין מניחין בשר אלא ע"ג כלי מנוקב והול"ל דבר מנוקב אך קמ"ל דדוקא בכלי צריכים למנוקב משא"כ באוכל וכדומה א"צ לזה [וצע"ק ממ"ש המשבצות ע"ז סק"ג ושפ"ד ע"ח סק"א ועפ"ז צ"ע ג"כ במלח בשר תוך. קליפי הירקות הנקראים קאועניס קאבאקוס וכדומה שהקליפות ראוים למאכל בהמה אם נימא דאף שאינו מנוקב דיעבד מותר כיון שאינו כלי או דיש לאסור ועי' פרה פ"ה משנה ג' ועי' רמב"ם הלכות כלים פ"ב ה"א לחלק בין קליפת הרמון ואגוז והאלון לקליפת הלפת והאתרוג והדלעת ועי' מ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ד' ואכמ"ל] ובזה נבין מה שהיקל הרמ"א בסי' ע"ה ס"א במלח דיעבד ביצה הנמצאת בתרנגולת אפילו הקליפה קשה עם בשר והאחרונים הביאו דברי הרש"ל פכ"ה סי' ב' להחמיר ועיינתי שם וראיתי שכתב כיון דעכ"פ קליפת ביצה ביותר בלע ופלט מב' קדירות חמין שאינם אוסרין זא"ז בנגיעה וביצה אוסרת חברתה הרי דדומה קצת לגוף האיסור אף דמועלת לבטל האיסור מ"מ הכין הוא וכיון שמליחה כרותח א"כ בולעת ומפלטת כיון שאין לה ציד עי"ש ושיטת הרמ"א י"ל דיש לה מעט ציר וכיון שבולעת ומפלטת א"כ לא נאסרה מדם דכבכ"פ כמו בדקין בס"ב ולפ"ז י"ל דלרמ"א ביצה שנולדה שנמלחה עם בשר אסורה וצ"ע:
והנה להנ"ל לחלק מביצת התרנגולת לביצת הנעמית נוכל ג"כ לישב קושית הט"ז והגהותיו הנ"ל על הרשב"א די"ל דשאני ביצת השרץ דאפשר אינו מנוקב כמו ביצת הנעמית וגם בסי' פ"ו ס"ה נאמר ביצת עוף טמא ובסעיף ו' נאמר ביצת נבילה וטריפה ואפשר דבאלו נסתמו הנקבים אבל ביצת עוף טהור וכשר באמת מנוקב הוא כי הרשב"א כתבה אהא דביצת אפרוח אוסרת דמנוקב הוא ע"ש סי' תקי"ו ועי' בכורות ח' ע"ב רצוצא דמית מהיכא נפיק רוחיה מהיכא דעל ומי ירד לחדרי הטבע להשיג על זה. ובזה ניחא ג"כ מה דקשה להסוברים בסי' פ"ו שם דהכל תלוי בטמאה אם היא קלופה אוסרת אחרים שהם בקליפתן וקשה ממ"נ אי כפרישה המובא בש"ך שם ס"ק ט"ו תרתי לא אמדינן א"כ כל שאחד קלופה בין היתד בין איסור אסור ואי כב"ח כל שאחד אין קלופה מותר ובזה נכון דכשהטמאה קלופה אסור משום דהטהורים ממילא מנוקבים וזהו ג"כ שיטת הרשב"א ולשיטתו אזיל כמ"ש. אך על הט"ז קשה דשיטתו ג"כ כן והוא ס"ל דאין ניקב בביצה בתולדה ועי' משבצות סק"י וצ"ע, וכן צ"ע על השפ"ד שם ס"ק ח"י שסיים ואין לחלק בין ביצה דתרנגולת לשאר בצים דמנ"ל כן דשמא יש חילוק כל שאינו מפורש בהיפוך, ועי' שבת פ' ע"ב דביצת תרנגולת קלה להתבשל יותר משאר בצים. ולולא דמסתפינא אמינא דאף בביצי תרנגולת הכשרה וטהורה שמא יש חילוק בין ביצי זכר לדספנא מארעא דאפשר דספנא אינם מנוקבים וצ"ע. והנה בישוב הפר"ח לקושית הט"ז מסי' פ"ו לחלק בין ניקב מתולדה להיכא דיש בו חסרון עי' משבצות צ"ה שם י"ל ג"כ קושיתי הנ"ל מפרה פ"ה ואגב צ"ע במ"ש התב"ש סי' כ"ג סק"כ דממ"נ אי אותן נקבים נראים וכו' ולפע"ד צ"ע עפ"ז דודאי יש חילוק בין ניקב מתולדה שאינו נראה לניקב שאח"כ הנראה ובפרט לניקב כזה שאנו חוששין שניקב הוושט מעל"ע ומנ"ל להחמיר כה"ג. ואחזור לדברי לענין מליחה בקליפי בצים אף לחילוק הזה צ"ע למ"ד דמותר למלוח על עצם הקוליות משום דמנוקב כמ"ש באות י"ב ובעור והרוטב מחלקינן בין מנוקב או לא לענין קולית הנבילה הרי דגם ניקב בתולדה מפליט במליחה אך י"ל כמ"ש באות הקודם לחלק דכשהעור על הבשר המלח פותח הנקבים משא"כ במופשט וה"נ בקליפת הביצה וכן אין ראיה מביצת אפרוח דפולטת דשאני בישול ממליחה וכ"ש בכה"ג לזאת לא נראה להתיר לפע"ד: