מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל ים המלח · ז
(ישוב לקושית המנ"י על ת"ח. מ"ש הש"ך דברי הרש"ל ממ"נ קשה עליו. באיזה חתיכה יש ס' נגד דם ומלח שעליה. ביאור להגהת מהרל"ח ושפ"ד וצ"ע מר"נ. בנדון דידן. בב' דרכים י"ל דאיכא ס'. ישוב לקושית רש"ל. שומן אווז שנמלח במלח גסה ונפצה ולא הודחה ונתבשלה לה בשומן כשר כחציה מותר. בנ"ד לכ"ע מותר. ישובים שונים דמדוע צריך ס' נגד כל המלח ולא די בקליפה. שיעור מלח למליחה. הערות לענין מפטם סברת החו"ד דבמלח לא שייך קליפה. הערות שונות בזה. טבע המלח רק להבליע בעצמו. בנ"ד רמי לנמלח מצ"א ונמלח מצ"א דמי להודח צ"א, יש ס' נגד הדם ומלח וכ"ש נגד הגבינה. כאן לא נבטל ברוב קליפות ע"כ צריך קליפה ומותר בהנאה והשאר מותר באכילה.)
ועתה אבוא לחקירה הב' במה שלא הודח אחר המליחה הנה לשון הת"ח כלל א' דין ב' ודעת הפוסקים שאין חתיכה שהיא ס' נגד דם ומלח שעליה וכן פסק הב"י ובמנ"י סק"ג השיג עליו דלא מצא זה בשום פוסק [אך מאו"ה משמע כן] ומ"ש וכן פסק הב"י לא מצא זה בב"י ולא בש"ע דק שכתב לשון הר"מ שמתיר דיעבד אם הושם בקדירה בלא הדחה כי בכל חתיכה יש ס' נגד דם שעליו מיהו הר"ש מקוצי מחמיר משמעות הלשון דהר"ש לא מחמיר רק לענין זה שלא תאמר דמן הסתם יש ס' אבל הוא מודה ג"כ שלפעמים יש ס' עכ"ל. ולפעד"נ דמשה אמת כי המעיין בש"ך ס"ט ס"ק ל"ה יראה מה שדחה דברי הרש"ל בפ' ג"ה סי' ל' ולפע"ד ממנ"פ יקשה עליו דאי לשון הר"מ כפשוטו הלא כתב שם שיש ס' נגד הדם לחודיה עי' שפ"ד ס"ק ל"ו ואי תקשה הא הר"מ סובר דנ"נ בשאר איסורין כמ"ש המרדכי שם דלא כר"א ואמאי א"צ ס' נגד המלח י"ל דמיירי שמלח במלחא גללניתא וניפץ המלח כהך דר"ד בפ' כ"ה ועי' בד"נ שם שכתב בשם המפרשים דבכה"ג א"צ כלל הדחה ב' ונהי דלא קימ"ל כן מ"מ זהו רק לכתחילה צריך להדיח אבל דיעבד ודאי יש ס' אבל בלא ניפוץ אין ס' נגד הדם שנבלע בהמלח אף אי לא נ"נ, דלא דמי למה שכתב הרמ"א ס"ב אם היה ס' בחתיכה נגד דם שעליו דשם דם שע"פ הבשר מחתיכת הסכין מעט הוא משא"כ מבליעת המלח כי רב הוא דלא כמ"ש בחו"ד שם באורים סק"י ואכמ"ל וא"כ מה דוחק לש"ך לפרש דלאו דוקא קאמר וס"ל דיש ס' נגד דם ומלח ואם כדבריו י"ל דלאו דוקא ג"כ מ"ש דבכל חתיכה אלא כונתו עם הרוטב כמ"ש הג"א בשם א"ז ומסיים שם וכן נהג מהר"ם וכ"כ הב"י לקמן כשמשימין הבשר במים בטל בס' וכן נוהג מהר"ם, עכ"פ משמע מדברי הר"מ דרק עם רוטב או נגד דם לחודיה יש בודאי ס' אבל נגד דם והמלח ובחתיכה לבדה רק לפעמים י"ל דיש ס' דלא כמ"ש המשבצות כ"א וז"ל וכ"כ ב"י בשם מהר"ם ועי' בשפ"ד ס"ק ל"ה תראה כמ"ש ועתה מ"ש הב"י מיהו הר"ש מחמיר יראה דאף לפעמים אין ס' נגד דם ומלח שעליה בחתיכה גופיה וצדקו דברי הרמ"א בת"ח גם במ"ש בשם הב"י, וזה פשוט לפע"ד דמ"ש הד"מ ס"ק י"ד וכן הוא בהגש"ד ט"ס הציון בב"י וצ"ל קודם מיהו רבינו שמשון דלא כהגהות מהרל"ח שם סק"ה כי גם לדבריו אינו מדויק הלשון עי"ש, וכן גם מ"ש עוד שם על מ"ש הד"מ דבחתיכה עבה יש ס' והגיה הוא דבחתיכה שאינה עבה הנה אף שגם מת"ח משמע כן מ"מ הש"ך מביא גירסתו בת"ח להיפוך וכמ"ש בד"מ הוא העיקר וכן משמע מאו"ה כלל י"א דין א' הנ"ל באות ו' ודלא כהמנ"י שם, והנה טעמם שהגיהו דבחתיכה שאינה עבה משום שהדם מועט ומלח מרובה נשאר המלח בתקפו ונמס הדם ונשרק ולא נשאר במלח כי אם מעט דם משא"כ בעבה ריבוי הדם מתיש כח המלח ועי' שפ"ד ס"ק ט"ו שכתב ואף שחילוק ההוא שייך גם למ"ד חנ"נ פי' כיון דשריק א"כ המלח לא נ"נ דרך הלוכו ואפ"ה הרב לא היקל כי אם כשיש כמו החתיכה דלא תימא דמחמיר משום דס"ל נ"נ והנה לפי זה צע"ק מה דוחקו של הר"נ למאן בפי' המפרשים הנ"ל דהך דר"ד בלא הדחה מיירי אחרי דמלח במלחא גללניתא דגם בלא ניפוץ יש ס' כי המלח בתקפה אף בחתיכה עבה ובפרט אחר הניפוץ שיש בחתיכה איסור משהו דרבנן מן דם שמלחו ואין כונתו ג"כ לבטל ומדוע נכריחו הדחה ולא דמי להך דשפ"ד ס"ט ס"ק נ"א, ועי' בתשו' הרשב"א סי' רכ"ב ופר"ח יו"ד סי' קכ"ב ואחרונים בסי' צ"ט ומשכן בצלאל אות מ' סי' רי"ז ואכמ"ל וע"כ דגירסת הד"מ עיקר דבחתיכה עבה יש ס' דיש בה הרבה בשר לבטל הדם הטוח על פניה והנבלע במלח משא"כ בקלישתא ולפיכך מאן הר"נ ושאר פוסקים בפי' המפרשים הנ"ל דהלא ר"ד סתמא גם בקלישתא מיירי שאין בה ס' נגד הטוח שע"פ אף אחרי הניפוץ אמנם הרמ"א אפ"ה לא היקל גם בעבה.
ועל פי זה אשוב לדברינו בנ"ד שמבואר בהשאלה שהיה חתיכה עבה ורוטב י"ל בשני דרכים דאיכא ס' דהא לפי מ"ש מוכח דעם מים הר"מ סובר דיש ס' בודאי וסתמא אף במים כחצי הבשר ופחות דאל"כ הוי ליה לפרש והר"ש סובר דלפעמים יש ס' וכן משמעות הפוסקים והרמ"א לא הביא מאו"ה רק דשלושים בודאי יש, ובזה נתישב מ"ש הרש"ל בפ' ג"ה על השע"ד שכתב אם יש ס' בחתיכה ובמים וכו' וכתב הוא דמה איסור יש בדבר הלא א"א שלא יהיה ס' עם הרוטב נגד דם ומלח שעליה דהא מהר"ם סובר בחתיכה גופיה יש ס' א"כ עם הרוטב ליכא מאן דפליג ולפמ"ש ניחא די"ל דמהר"ם ס"ל דעם מים בודאי יש ס' והר"ש סובר דלפעמים יש ועתה דברי השע"ד כדברי הר"ש. הן אמת דבלא"ה לא קשה מידי דקמ"ל אם יש לאפוקי נחתך מאמצעה וכנ"ל אלא דזה עדיפא ועכ"פ בחתיכה עבה ג"כ י"ל דגם הר"ש מודה דזהו שכתב דלפעמים יש ומיירי בכה"ג:
וכן הוריתי ע"ד שנשאלתי בשומן אווז שלא הודחה באחרונה ונתבשלה עם שומן כשד כחצי החתיכה והנה הת"ח כלל א' ד"ו כתב דאין לחלק בין בשר לשומן ועי' שפ"ד סי' ס"ס נ"א וסי' ע"ה סק"ט בשם כנה"ג להקל כך וע"כ סמכתי להקל בכה"ג דודאי יש ס' וזה כעין פשרה בין הת"ח להכנה"ג, והיה עוד סניף שהמלח היה גסה ונפצה דלהמפרשים הנ"ל א"צ כלל הדחה ועכ"פ לא גרע מבשר יבש המבואר בסעיף ט' דודאי יש ס' נגד המלח שעליו עי"ש אבל בלא הסניף אין להקל וכן משמע מרדב"ז ח"ד סי' קצ"ד בכרס כה"ג שדמי לבשר וההיתר שהיה עם המים בצירוף ס' עי"ש ואכמ"ל:]
ויש לומר דאפילו להמנ"י ומהרל"ח הנ"ל דבחתיכה שאינה עבה יש ס' מורו בנ"ד ולכ"ע מותר ואבאר קצת דהנה הטור והמחבר כתבו דבלא הודח אח"כ צריך ס' כדי המלח שבו וע"כ מטעם שלא ידעינן כמה נפיק מניה כמ"ש הש"ך ס"ק ל"ד אמנם קשה הא במליחה כחוש לא בלע רק כ"ק כמ"ש המחבר בסי' ק"ה ס"ט ודם כחוש הוא כמ"ש הש"ך שם ס"ק ט"ז ואמאי צריך ס' נגד כל המלח וסתמא אף אי עב יותר מכ"ק כגון במלחא גללניתא [ובספר האשכול כתב דצריך ס' נגד כל המלח שעליו דלא ידעינן כמה בלע ובכלל זה איכא נמי ס' נגד לחלוחי דם שעל הבשר הרי דזה כלל אם משערינן נגד כל המלח בודאי יש ס' נגד הלחלוחית ג"כ ובפרט כשהמלח גסה כמו שיתבאר וכן ברדב"ז שם לא כתב נגד הלחלוחית דם ועפ"ז לא קשה קושיתי דאמאי צריך ס' נגד כל המלח ולא די בכ"ק כדי שאז א"צ ס' גם נגד הלחלוחית אך מכל הפוסקים לא משמע כן ועי' ש"ך ס"ק ל"ד דמ"ש כדי המלח לאו דוקא אלא ס' כנגד לחלוחית דם ומלח שמבחוץ עליו. ואגב אזכיר עוד מ"ש הט"ז בסי' ס"ט ס"ק י"ב בשם או"ה דכל מלח שאינו גס יותר ממלח שעושין ממי הים הוא כשר למליחה ומעודי לא ידעתי זה השיעור וברמב"ם כתב כחול הגס אך מצאתי באשכול שם השיעור כגון חיטי ופלא על העולם שאין נזהרים בזה. ועי' השמטות לס' קנאת סופרים תשובה כ"ב דמלח הנשרף באש אין למלוח בו כי חלש כח המלח וצ"ע על העולם שמלבנים המלח באש לפסח ואח"כ מולחין בה ועי' משבצות יו"ד ס"ט ס"ק כ"א ועי' בכורות ח' מלחא כי סריא ואכמ"ל] ורציתי לישב דמיירי שהחתיכה שמינה ולשיטתייהו אזלי דס"ל גם במליחה מפטם דלא בש"ך ס"ק כ"ח ובזה יתישב התמיה רבתי מסי' ע' דמשמע משם דאף בהפ"מ אסור לאחר יב"ש ולמ"ש הש"ך בסי' ק"ה ס"ק ל"ח דבאיסור דרבנן אף באין הפסד קצת מותר א"כ קשה הלא דם שמלחו דרבנן, ואין לומר כמ"ש המנ"י בכונת הת"ח סוף כלל ל"ח דמ"ש דבאיסור דרבנן יש להקל היינו בכחוש דלית בו סרך וגזירת דבר שמן אבל בכגון דם יש להחמיר דלכל זה יקשה דהא אף בשמן הגיד בהפסד קצת הקיל הש"ך שם ואף לפי מ"ש הט"ז ס"ק כ"ו ועי' שפ"ד ס"ק ט"ז מ"מ קשה לפי זה מלבד מה שמדברי אחרונים נראה דלא ס"ל כותייהו ועפ"י מ"ש ניחא. שוב ראיתי בדגמ"ר על הש"ך שם שהעיר בזה ועי' בינת אדם שאלה ל"א ומ"ש המנ"י שם אות י"ג דהרב לא ס"ל מפטם כבר דחאו השפ"ד ס"ק ל"ח. אמנם דלכל זה קשה בנ"ד לפי מ"ש הש"ך ס"ק י"ט דאינו מפטם רק להפליטה שיבלע בכולו אבל אינו מפטם גוף החתיכה שיאסר חתיכה אחרת כחושה אף בצליה ואף לשיטת הטור והמחבר ועי' חו"ד ביאורים ס"ק י"א ובפרט במליחה שהרבה אין סוברים מפטם ודעת הראבי"ה דאף בשמן אינו אוסר רק כ"ק וכן יש דעת מהר"ם עי' בינת אדם שאלה מ' ע"כ אפושי פלוגתא לא מפשינן לומר שיפטם להדם שיבלע בהמלח ובפרט לדידן דלא ס"ל מפטם ואפ"ה צריך ס' נגד כל המלח וכן קשה על הש"ך בסי' ע' ס"ק מ"ו שכתב דלדידן דקימ"ל כל מליחה בס' אסור מיד הכל והלא הש"ך בעצמו לא ס"ל מפטם והדרא קושיא לדוכתא למה צריך ס' נגד כל המלח.
על כן צ"ל כמ"ש החו"ד ס"ט סק"א דהאוסרים מלח בלא הדחה סוברים דהמלח מבליע הדם בכולו כמו שמפליט מכולו ולא שייך כאן קליפה עי"ש [ובזה י"ל מ"ש בס' מטה יונתן הנדפס מחדש על מ"ש בש"ע ס"ט סי"ג דספק אי נמלח תוך ג"י מותר הלא לט"ז ס"ק כ"ד אף ספק אי נמלח כלל מותר מטעם ספק דרבנן וא"כ למה לן מטעם חומרת הגאונים ובביאור הגר"א ציין באמת דמותר מטעם סד"ר וכ"ש חומרת הגאונים ותירץ במטה יונתן דלפי מה דקימ"ל מליחה כ"ק א"כ פועל הדרבנן רק כ"ק לפיכך הוצרך לטעם חומרת הגאונים עי"ש והנה י"ל דספק נמלח תוך ג"י ממנ"פ מותר אי תוך ג"י שפיר ואי לאחר ג"י לשיטת הט"ז ס"ט ס"ק ל"ב דאינו פולט כלל א"כ שוב מבליע הרתיחה להדם בכל החתיכה לא דק כ"ק ויש כאן סד"ר עי"ש והנה בדר"מ ובהגהות או"ה כתוב הדין דספק אי תוך ג"י והמעשה היה קודם המליחה ואין כאן עדיין ספק דרבנן וצ"ע ואכמ"ל] ומצאתי ראיה לדבריו דהא קימ"ל אין מליחה לכלים להפליט אבל להבליע יש וא"כ כיון שמפליט כ"ש להבליע לפיכך אסור בסי' ע' כנ"ל ואף דבהפ"מ קימ"ל בסי' ס"ט ס"ב דאין המלח מבליע מ"מ הוי ליה ב' קולי במקום הפ"מ כי הך דבכחוש מותר ג"כ לאו היתר ברור הוא עי' חו"ד ססי' ק"ה לפיכך גם בנ"ד ה"נ צריך ס' נגד כל המלח. אמנם קשה הא המחבר סובר בכחוש מותר גם בלא הפסד ובן סובר בסעיף ב' דאין מבליע הדם אף בלא הפ"מ לפי הכלל בהביאו ב' הדיעות דלא כמ"ש בב"י שמותר רק בה"מ א"כ מדוע צריך ס' נגד כל המלח, ואין לתרץ דשם בס"ב הא אין ההיתר משום דסמכינן על הר"נ דא"כ הו"ל ב' קולא דסתרי אהדדי עי' בינת אדם שאלה כ"ז רק דלהרא"ש אף אי נבלע ע"י טבע המלח מחמת שפי' ממקום למקום מ"מ כבולעו כך פולטו ע"י מליחה עי' ב"י שם וא"כ ה"נ סובר דצריך ס' נגד כל המלח מחמת דמבליע ולא שייך כאן כבולעו כך פולטו דהא אין כאן מליחה אחרת על המלח הא' ואפילו אי יצויר מליחה ב' מ"מ אין המלח הב' מפליט מהמלח הא' כי נ"א מושך אצלו והרי זה חמר גמל דאי אפשר לומר כן דהרי הרא"ש פכ"ה גבי הציר בגומות כתב דהמלח מונע מלהבליע היכא דיכול להפליט. ע"כ נלפע"ד לתרץ דהמעיין ברא"ש שם יראה דמתרץ דמפני מה אין המלח מבליע הדם בהחתיכה כי מושכו אליו ע"כ נראה דס"ל דבעצמו המלח מבליע בכולו.
ועל כן בנ"ר בין להמחבר ובין להרמ"א עכ"פ די בס' נגד המלח לבד לא נגד הגבינה מחמת איסור דם כי אין טבע המלח להבליע דם פליטה כלל בהגבינה ואף היכא דיכול לפלוט רק ציר עי' סי' ע' ועתה נגד ב' שלישי מלח יש בחתיכה ארבעים לכ"ע אף אם נאמר דאין בחתיכה רק ל' נגד דם ומלח שעליה זה בסתם שנמלחה משני צדדים כולה לא בנ"ד ועתה בהצטרף המקום פנוי כשתות כנ"ל יהיה רק מחצה מלח ודמי לחתיכה שנמלחה מצ"א ולא הודחה אח"כ דפשוט דמותר בהפ"מ כי נגד צ"א יש ס' כן ה"נ בנ"ד, ואף שי"ל דשאני בנמלח מב' צדדים והודח צ"א דצד א' שלא הודחה אין על גבה דם טוח אלא מחצי חתיכה משא"כ בנמלח רק מצ"א שיש ע"ג דם טוח מכל החתיכה שפלטה מ"מ נראה שאין לחלק כי המותר מחצי ודאי שריק ועי' חמד"נ סי' מ"ו מ"ש בזה ועי' שפ"ד ס"ק נ"א ובשו"ת בית אברהם חי' דינים למליחה אות מ"ז מצאתי בפירוש כן להקל. ואף שיש לפקפק ע"ז עוד דשאני נ"ד דעכ"פ יש דם טוח על כל החתיכה מלבד הדם שבמלח משא"כ בנמלח מצ"א יש טוח רק על צ"א וכן הלא באות הקודם דחיתי כבר זו הסברא של מקום פנוי מ"מ אפ"ה יש ס' מחמת הכחצי חתיכה רוטב המבואר בהשאלה וכשיש בהחתיכה ארבעים נגד הדם והשני שלישי מלח יש בהרוטב עשרים וא"כ בס"ה יש ס' נגד דם ומלח שעליה:
ולענין חקירה הג' מאיסור בב"ח הנה מליחה בבשר בחלב אסור רק מדרבנן אך כאן אחר הבישול נעשה איסור מה"ת עי' פמ"ג בפתיחה להלכות בב"ח דגם כשקיבל טעם מחלב ע"י מליחה ונתבשל אח"כ אסור מה"ת, ועי' נוב"י חיו"ד סי' כ"ו ועי' חו"ד ביאורים סי' ק"ה סק"ה ועי' ס' ערוגות הבושם סי' פ"ז שהעיר להסתפק בזה ולפע"ד יש להעיר מפסחים מ"א בשלו ואח"כ צלאו ואכמ"ל, אך בזה הכל מודים דהוי מה"ת דהרי ממשות הגבינה נתבשל עם הבשר ומה יגרע אם קיבל גם טעם מקודם מדרבנן וא"כ ודאי איסור דאורייתא יש בזה. אך לכל זה פשוט להיתר דיש ודאי ס' דהשתא נגד חצי המלח והדם שע"ג החתיכה יש בחתיכה ס' כנ"ל כ"ש נגד השליש גבינה [ומיהו בנפל להקדירה עוד חלב חוזר וניעור וצריך ס' לפי החשבון] ואף שגבינה כחושה בטבעה ואסרה כ"ק מהבשר קודם הבישול מ"מ י"ל דבטלה ברוב קליפות עי' משבצות ק"ה ס"ק י"א ובחמ"ד ס"ק י"ח והנה בס"ק ט"ז כתב דיש לקלוף מעט באיזה מקום כדין יבש ביבש שנתבטל ברוב עי' סי' ק"ט ס"א והנה בנ"ד לא יצויר זה כיון שמתחילה נתפזרה הגבינה בכל ההיקף של החתיכה ובפרט דלאכול שלשתן יחד גם להמחבר אסור עי"ש ובנ"ד ע"כ יאכל קליפת איסור ע"כ נראה דיקלוף כל החתיכה ויתנה לעכו"ם דמותרת בהנאה כיון שלא נאסרה רק מדרבנן והשאר מותר כ"ד ידידו. הק' אליהו פוסק: