מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל ים המלח · ו
(תשובה ע"ד שמלחו חתיכה עבה במלח מעורב בגבינה לשליש ונתנוה לרותחין ונתבשל בלא הדחה ב' ברוטב כחצי החתיכה. ג' חקירות בזה. הבאתי פלוגתת מרדכי ור"ג בפירוש מולחו יפה יפה. כן פלוגתת הרשב"א והרא"ש. לט"ז וש"ך בלא פיזר א"צ מליחה ב'. ב' פרושים בהמתירין נמלח מצ"א. ראיות והשגות וישובים והערות שונות בזה אם שלא יהיה נאכל מחמת מלחו ושיעור שהיה ומב' צדדין והדחה היטב ומב' עדרים וג"פ מעכבים חקירה בנפלו לקדרה ג' חתיכות שלא נמלחו כראוי וכן הרביעית אם די פ"א ס'. ישובים שונים להקושיות בחולין ח' קכ"ג. בספק אם הדיחו הטבח אחר שחתך כל נתח א"צ לחזור ולהדיח. וכן בספק אם שרה או הדיח מעט א"צ לחזור ולהדיח. בשר שחושש שלא יעבור ג"י מותר להשרותו במים ואין חשש הונאה. השגות על חמודי דניאל שחושש להחמיר בכנידון דידן. ראיות להתיר בנ"ד. אם מלח מצ"א במלח מעורב כנ"ל יש לאסור. עוד סניף להתיר בנ"ד מחמת חליטה השגות על ג' חלוקים שרציתי לומר בענין חליטה.)
אציג מה שהשבתי לחכם אחד ע"ד שאלתו שמלחו חתיכת בשר עבה במלח המעורבת בפרורי גבינה לשליש [ולרביע לא השמיעני] ונתנוה ברותחין ונתבשל כך בלא הדחה אחרונם עם רוטב שיעור חצי החתיכה מה דינה. וזאת תשובתי הנה שלשה חקירות יש בזה, א' במה שלא נמלח יפה, ב' במה שלא הודח, ג' מענין בב"ח. וחקירה א' מקור הדבר בחולין קי"ג אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה, והנה בפי' מולחו יפה יפה כתבו המרדכי והר"ן פרושים שונים דלהמרדכי בשם ר"ח ב' פעמים יפה קאי א' שיהיה משני צדדים וא' שלא יהיה ראוי לאכול מחמת מלחו אבל לפזר בכל מקום אין ראיה שצריך ולהר"ן בשם הר"מ י"ל דאחד מורה שיהיה נמלח משני צדדים ואחד שגם מתוכו ימלח בדבר שמבשלים כולו כאחד והנה מזה משמע דכ"ש דפיזור מעכב אבל שלא יהיה ראוי לאכול מחמת מלחו אין ראיה שצריך. ועפ"ז נבין מחלוקת הרשב"א והרא"ש שכתב בטור יו"ד סי' ס"ט ועי' ב"י שם דאין כאן מחלוקת וכונת הטור י"ל דס"ל דהרשב"א בשיטת ר"ת קאי וכיון דס"ל דפיזור בכל מקום א"צ א"כ ה"ה עוף א"צ למלוח מתוכו ומ"ש הטור בשמו דא"צ למלוח מב' צדדים בעוף קאי שא"צ מתוכו [ומ"ש החתיכה אפשר ט"ס וצ"ל לכתחילה] אבל שיטת הרא"ש כהר"ן אך שמחמיר ג"כ כר"ת לענין שצריך שלא יהיה נאכל מחמת מלחו עי' מ"ש ג"כ בפ' כל הבשר סי' ל"ג ואכמ"ל, עכ"פ עפ"ז מה מאוד נכונים דברי הט"ז שם ס"ק י"ד דבלא פיזר בכ"מ יש להתיר אף בלא הפ"מ והפי' דאף שלא נתבשל עדיין ואין הפסד כשימלחנו שנית מ"מ א"צ כלל שום מליחה משום דיש דעת ר"ת שא"צ לפזר גם לכתחילה ועי' ש"ך שם סק"כ דנוהגים העולם שאין מדקדקים בכך הרי דא"צ כלל מליחה שנית ועי' שפ"ד שם וצע"ק:
והנה יש לעיין על הפוסקים המתירין דיעבד נמלח מצד א' איך הם מפרשים הך דשמואל יפה יפה. ונראה די"ל ב' פרושים או דאחד מורה שלא יהיה ראוי לאכול מחמת מלחו ואחד להשהותו שיעור מליחה עי' בס' הארוך לש"ך ובמנחת אהרן שם ובזה יתישב מ"ש הב"י בסי' ס"ט ד"ה כתב בהגש"ד וכו' אבל אני אליעזר בר"י מצאתי להתיר מדאמר שמואל מדיחו ומולחו ולא הזכיר שהייה וכתב הב"י ואין דבריו נכונים בהיתר זה ולכאורה הא טעמא קאמר ובזה ניחא די"ל דיפה השני קאי על השהיה, דאין לומר דקאי על חיוב הפיזור בכ"מ בצד האחד דכמו שאין צריך למלוח משני הצדדים ה"ה דא"צ פיזור בכ"מ וע"פ פי' זה גם לכתחילה לא מצריך שמואל מליחה משני צדדים, ועוד יש לפרש דיפה אין הפירוש שיעור שהיה וכן משמע מרמב"ם שאחר שכתב מולחו יפה יפה כתב ומניחו במלחו שיעור מיל הרי דזה ענין אחד ועי' מ"ש לקמן ועפ"ז י"ל ג"כ מ"ש הרמב"ם שם הלכה י"ב דבשר חי מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ולא אמר בקיצור מולחו ומדיחו כמו לקדידה אך אפשר דקמ"ל דבשר חי אינו מעכב השהיה במלח וזה דלא כהפמ"ג הנ"ל באות ות ב' דלכ"ע אסור חי בלא שהה שיעור מליחה ואדרבה נהפוך הוא דגם לרמב"ם מותר ועי' מ"ש שם] ויפה השני פרושו משני צדדים. אך דכל זה קאי רק לכתחילה, וכן במנחות כ"א יכול יתן בו טעם כבינה עי' ברא"ש פכ"ה שם שפי' מעט ובתוס' מנחות שם פי' הרבה פד שאינו ראוי לאכילה בלא הדחה ומהקדמת נוב"י מה"ת בפי' אם היה בנו ממולח נעלם זאת ועי' בפי' רמב"ן בפ' תשא ע"פ ממולח טהור קדש] ת"ל תמלח כיצד עושה נותן עליו מלח והופכו ונותן עליו מלח ומעליהו אמר אביי וכן לקדירה [לגירסת הספדים] הך ב' צדדין קאי על לכתחילה רוקא דהא גם בקדשים דיעבד די מצ"א כמ"ש המרדכי חולין שם דברי התוספתא מלח ולא ספג ספג ולא מלח כשר וא"כ ה"נ לקדירה דאמר אביי, ולפי' התוס' שם נראה דהך שאינו ראוי לאכול מחמת מלחו אף לכתחילה א"צ וכ"ש לפזר בכ"מ דלא קאמר רק מולחו מב' צדדים וע"ז קאמר וכן לקדירה משמע הפי' דא"צ יותר ואף אם נימא דמחולין שם משמע דצריך לפזר בכ"מ מ"מ לענין דיעבד זה קל יותר משאר מליחות הגרועות דזה לא נזכר כלל במנחות.
אך התבוננתי דכ"ז יש לדחות כמ"ש המרדכי ורש"ל דשאני בקדשים שאינו להוציא דם רק למצוה דלא תשבית מלח ואף גרגיר א' כשר עי' מ"ש באות ב' ומה"ט יש להשיג ג"כ על מ"ש בעיקרי הד"ט או"ח י"ד ל"ו דכמו שמותר למלוח הקדשים בצוקער ה"נ לקדירה נקרא מלח ובס' ערוגות הבושם צוח דגם בקדשים אסור ועי' בהגהות ר"ח צאנזר או"ח סי' רע"ב אמנם פשוט עפ"ז דאף אם בקדשים מותר בדבר הנקרא מלח באיזה לשון דאינו רק למצוה אבל כאן אסור דבר אחר ורק מלח המוציא דם] וכמו שא"צ שם שישהה במלח עי"ש ה"נ א"צ שיהיה נמלח מב' צדדים [מיהו זה יש לדחות דמצינו מקום דמליחה יפה צריך ושישהה א"צ עי' משבצות ע"ו סק"ה וכן י"ל כסברת הר' אליעזר בר"י הנ"ל דגם כאן לא נזכר שישהה ובפרט לפי' התוס' דתמלח למעוטי אתי ועי' סמ"ג לאוין קל"ז דזהו סברת ריצב"א שהביא ראיה מירושלמי פ"ב דנדרים איזה מליח לשעה כהדא דתנינן כיצד עושה נותן עליו מלח משמע דמליחת קדשים קרוי מליח לשעה ותמלח למעוטי דאי לרבות מנין הוא יודע דמליחת קדשים אינו כמו מלוח לעולם וכו' עכ"פ לתוס' אם אין צריך להיות אינו נאכל מחמת מלחו לקדירה ה"ה דא"צ שישהה במלחו ועי' בפי' תוס' העזרה על ת"כ דבורא דנדבה פי"ד, ועוד י"ל דגם בקדשים צריך שישהה וממילא ישהה אח"כ ע"ג המזבח ואכמ"ל] אבל הכא אינו יוצא מידי דמ אמר שמואל ומשמע אף דיעבד, ומ"ד במנחות שם וכן לקדירה לא קאי רק על מ"ש שצריך משני צדדין ע"ז קאמר וכן לקדירה אבל יש ביניהם חילוק דבקדשים דיעבד מותר מצ"א וכאן אף דיעבד אסור מצ"א ובפרט להגירסא במנחות שם וכן לצלי ודאי י"ל דלקדירה מעכב גם דיעבד ומנ"ל להפוסקים להתיר דיעבד בנמלח מצ"א.
וראיתי שי"ל דראית המתירין דיעבד מצ"א דע"כ שמואל רק לכתחילה קאמר דהרי גם מ"ש ומדיחו יפה יפה כתב הרא"ש דשני פעמים באחרונה במשמע והג"א כתב דג"פ במשמע ואפ"ה לכ"ע דיעבד מותר בפ"א וה"נ דיעבד די במליחה מצ"א דבחדא מחתא מאחינהו [וע"כ מוכרח לפרש כן דאין לפרש ומדיחו יפה יפה פ"א קודם המליחה ופעם ב' לאחר המליחה ובזה יתישב קושית המנחת אהרן שם על רש"י שפי' דר"ה דלא בעי הדחה בדחללי ביה טבחיה דמשמע דלשמואל לא קשה מברייתא ועוד מה חידש ר"ה על שמואל ובזה ניחא דשמואל בהך יפה יפה כונתו על הדחה שלפניו ג"כ ויתישב ג"כ מה דהשמיט הרמב"ם בבשר חי ההדחה שקודם המליחה דנכלל במ"ש ומדיחו יפה יפה ועי' מ"ש באות ב' אך א"א לומר כן דא"כ קשה מה מקשה תוס' חולין ל"ג ד"ה מולחו דאמאי לא הזכיר הדחה א' הלא י"ל דוכלל בהך יפה יפה, וע"כ דא"א לפרש כן וראיה מרמב"ם שם הלכה י' שהעתיק מימרא דשמואל וכיצד עושה מדיח הבשר תחילה ואח"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה הרי אף דמזכיר הדחה שקודם מליחה אפיה כתב ומדיחו יפה יפה לאח"כ. ובישוב קושית המנחת אהרן נלפע"ד דשמואל דאמר אין הבשר יוצא מידי דמו לשון איסור דיעבד אף בלא חללי בי טבחי לא פסיקא האיסור בלא הדחה א' ע"פ מ"ש הש"ך ס"ט סק"ג דדוקא חתך בסכין ועי' מ"ש באות ג' וא"כ משכחת לפעמים שקרע ביד חתיכת בשר שא"צ הדחה מקודם משא"כ ר"ה שהורה הדרך לכתחילה ורוב פעמים חותך בסכין ולא הזכיר הדחה א' ע"כ בדחללי בי טבחי ועי' מ"ש לקמן] שוב ראיתי די"ל הפי' בגמ' ומדיחו יפה יפה משני הצדדים וגם לא הדחה מועטת כמו שי"ל במולחו יפה יפה אבל הדחה ג"פ לא נזכר שם בגמ' ורק ילפינן מנט"י כמ"ש בהג"א או ממס' תמיד הקרבים מדיחים ג"פ וי"ל דגם ב"פ אין לו זכר שם בגמ' דלא כהרא"ש ע"כ דיעבד די בפעם א' אבל מליחה משני צדדים שמוזכר בגמ' י"ל דגם דיעבד מעכב ואסור בנמלח מצד א'.
אמנם י"ל דלכל זה יש ראיה דבדיעבד מותר דהנה להסוברים דיש בחתיכה ס' נגד דם ומלח שעליה עי' ט"ז ס"ט ס"ק כ"א לכאורה נראה דמפרשים דשמואל שאמר ומדיחו קאי רק על לכתחילה ומחמת אין מבטלין איסור לכתחילה אלא דא"כ תקשה הא אינו דומיא דמליחה דמעכבת גם דיעבד כי. גם לשיטתם בנתבשל בלי מליחה אסור כי אין ס' בחתיכה נגד דמה קודם המליחה, אשר ע"כ צ"ל דגם לשיטתם ומדיחו קאי אדיעבד ונסבול הדוחק בגונא דליכא ס' כגון שחתכו קצת מאמצעה קודם ההדחה וכה"ג דליכא ס' בה אחרי בשולה בלא הדחה, אמנם נהי דגוף ומדיחו קאי גם אדיעבד מ"מ הך יפה ע"כ רק על לכתחילה קאי דהא דיעבד די מצ"א לכ"ע כיון דנגד כולה יש בחתיכה ל' א"כ נגד צ"א יש ס' עי' פמ"ג בפתיחה להלכות מליחה ואין להקשות הא אינו דומיא דמליחה דשפיר י"ל דגם במליחה הך יפה רק לכתחילה דבדיעבד די מצ"א [ומיהו יפה אחד לענין שלא יועיל מליחה מועטת והדחה מועטת י"ל דגם אדיעבד קאי כמ"ש לקמן] וזהו ראית המתירין נמלח מצ"א. שוב ראיתי שעדיין אין ראיה די"ל דהך ומדיחו יפה יפה קאי גם אדיעבד ולא קשה דהא ודאי יש ס' נגד צ"א די"ל דהנה המקור דשלושים יש בחתיכה נגד דם ומלח שעליה הוא מדברי או"ה כלל י"א דין ד' וע"כ צ"ל דזה בסתם דהא בדין א' כתב דנמצא לפעמים חתיכה רחבה וקלושה שאין בה אפי' ל' ובזה יתישב מה שהניח המנ"י סק"ד בצ"ע, וכן יצטרף לנו הדוחק כגון שחתכו באמצעה קודם ההדחה עד שאין ל' לכ"ע ולפיכך הך ומדיחו יפה יפה קאי גם אדיעבד וה"ה מולחו יפה יפה גם בדיעבד י"ל דמעכב שיהיה נמלח משני צדדים ע"כ מה מאוד נכונים דברי הרמ"א שאין להקל בנמלח מצ"א רק לצורך.
ועל כל פנים יפה אחד לענין שלא יועיל מליחה מועטת ודאי גם אדיעבד קאי כמו בהדחה מועטת וכנ"ל. מיהו לפי' זה יש קצת לספק מה הוא אם שהוא נאכל מחמת מלחו או לא שהה משא"כ לפי' הראשון הנ"ל בד"ה והנה תרווייהו הן נאכל מחמת מלחו והן לא שהה ודאי איסור יש בהם להמתירין נמלח מצ"א. נמצא תוכן הדבר דבלא פיזר בכל מקום יש שני דרכים להתיר דאם הפי' כהמתירין דיעבד מצ"א כ"ש לא פיזר ואפילו להאוסרים ושמואל גם אדיעבד קאי מ"מ יותר י"ל דיפה א' קאי על שלא יהיה מליחה מועטת או לא שהה ע"כ בלא פיזר מותר גם בלא הפ"מ כנ"ל [וחקרתי פ"א בנפלו לקדירה ג' חתיכות א' לא שהה במלחו שיעור מליחה וא' היה נאכל מחמת מלחו וא' לא פיזר בכ"מ ואחר שנודע התערובות נפל לשם גם חתיכה שנמלחה מצ"א ואין הפ"מ מה דינם, דהנה בשלשה חתיכות הראשונות י"ל דא"צ רק פעם א' ס' דממ"נ רק חדא אסורא, ולא דמי למ"ש הפמ"ג בשער התערובות פ"א חקירה א' דכאן כל א' היה היתר קודם, ואי דלהמתיר מצ"א לפי' הא' הנ"ל תרווייהו הם ודאי איסור מ"מ על כל א' יש כס"ס שמא כפי' הב' המתיר יותר דמליחה מרובה ושישהה רק לכתחילה הוא, ולא קשה כל כך דהא אינו דומיא דהדחה שיפה א' לעיכוב גם דיעבד דהא כדאיתא והא כדאיתא ואפשר לפי' זה גם בהדחה מועטת מותר דיעבד ושמא כדעת האוסרים נמלח מצ"א ולדידהו רק באחר יש איסור, ונהי דאחר שנודע נתערב גם חדא שנמלחה מצ"א וא"כ יש שני חתיכות אסורות בודאי מ"מ י"ל דודאי איסור אינו דשמא כפי' הב' הנ"ל דהכל רק לכתחילה קאי ובפרט שי"ל ע"פ מ"ש השפ"ד ס"ט ס"ק נ"ז בשם המנ"י דכשנתערבה ברוב חתיכה שלא מלחה מותר גם בלא הפ"מ עי"ש ועי' שו"ת תולדת יצחק סי' נ"ב ומטה יונתן הנדפס מחדש על ש"ע שם וה"נ בנ"ד ואפשר דה"ה בכל דבר הניתר בהפ"מ כשנתערב ברוב מותר גם בלא הפ"מ ואולי י"ל דשאני התם דרק חומרא בעלמא הוא וכמ"ש הט"ז סי' ע"ג סק"ח וש"ך ס"ק כ"ג וכן בנמלח בכשא"מ מה שחוץ לציר עי' ט"ז ס"ט ס"ק מ"ד וש"ך ס"ק ע"ו ואף דשם אף בהפ"מ אסור אפ"ה קיל בזה מטעם דפי' ממל"מ יש הרבה דיעות להתיר עי' מ"ש באות ח' משא"כ במלתא אחריתי וצ"ע כעת:
ואגב אזכיר דאם נאמר דלכ"ע הדחה מועטת לאחר המליחה מעכב דיעבד י"ל מ"ד בגמ' שם ר"ה אמר מולח ומדיח במתניתא תני מדיח ומולח ומדיח ולא פליגי הא דחללי בי טבחי וכו' ועי' ט"ז סי' ס"ט סק"ב שהקשה דמה קמ"ל הרמ"א בזה דאם הדיחו הטבח א"צ עוד ועוד למה באמת סמך ר"ה ע"ז ולא הזכיר הדחה א' עיי"ש, ועי' חו"ד שכתב דאשתמיטתיהו דברי הרשב"א בחולין ח' ד"ה רבבח"א מדיח דכשמדיח בשמה שהדם חם די בהדחה מועטת עי"ש. והנה עיינתי ברשב"א ויש שם עוד תרוצים שאינו מוכרח זה להלכה ועוד קשה דמסתמא אחר שחתך כל נתח לשנים נתקרר הדם ולא דמי להך דחולין שם בבית השחיטה דקמ"ל דאף שהדם חם עדיין לכ"ז צריך הדחה היטב משא"כ בבשר אחר. ולפעד"נ בשנדקדק עוד דמדוע השמיט הטור הדין דחתך כל נתח צריך לחזור ולהדיח וכן המחבר השמיט הדין דאם הדיחו הטבח ע"כ נראה דהרמ"א שכתב הדין שאם הדיחו הטבח הוא לגלות כונת הטור והמחבר דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי כי הטור השמיענו דהדיחו הטבח פי' אף שלא נודע אם נזהר להדיח אחר שחתך כל נתח לכ"ז א"צ להדיחו בבית כי יש ס"ס שמא הדיח ושמא כר"נ שא"צ להדיח כלל ובאמת לפעד"נ דגם מתוס' מוכח כן מחולין ל"ג ד"ה מולחו דהא שם מיירי בחותך עי"ש משא"כ בחתך בעצמו דהוי ספק א' צריך להדיח, והמחבר כתב דוקא חתך כל נתח צריך להדיח אבל בהדיחו הטבח וספק אם נזהר להדיח אחר שחתך א"צ להדיחו דהוי ס"ס. עוד י"ל לפע"ד דהכי פרושו דרב הונא אדשמואל קאי עי"ש בגמ' וכן משמע מרמב"ם עי"ש ולהנ"ל דהדחה אחרונה מועטת לא מהני גם דיעבד ע"כ לא יכול לכתוב מדיח ומולח ומריח דהוי אמינא דשוים המה (וכ"ש דשמואל לא יכול להזכיר הדחה שקודם המליחה דלא נאמר דשניהם שוין לאסור דיעבד אי לא היה יפה יפה ותוס' בחולין ל"ג שם שפיר מקשה כיון דשם לא כתוב לשון דיעבד א"כ ליכא למטעי אם היה כותב מהדחה א' ובזה יתישב קושית המנחת אהרן הנ"ל בד"ה וראיתי על רש"י עי"ש ור"ה חידש דלא נאמר דיפה יפה כפי' הנ"ל שם על קודם המליח' ולאחריה ושתיהן שוין) ובאמת בהדחה א' מועטת מהני דיעבד ויהיה הפי' הא דחללי בי טבחי דלר"ה וכ"ש לשמואל מהני דיעבד הדחה מועטת קודם המליחה (וזהו דחללי בי טבחי הפי' הדחה מועטת ועי' מ"ש באות ט"ו שי"ל בהיפוך) הא דלא חללי בי טבחי דמתניתא לא ס"ל דמהני לפיכך כתב מדיח ול"פ בגוף ההדחה לכתחילה תרווייהו ס"ל דצריך להדיח היטב, וכונת הרמ"א במ"ש ואם הדיחו הטבח (ולא כתב כלשון הש"ס ואם חללי בי טבחי) הכי פרושו כשהדיחו הטבח ולא נודע לנו אם היה מועטת או ע"י שריה א"צ להדיחו בבית כי דמי להדחה היטב שכתב הרמ"א דמהני לכ"ע ועי' ש"ך שם סק"ה, ובסק"ב כתב דנ"ל דאי ידעינן שהדיחו הטבח אמרינן דמסתמא הדיחו יפה ועי' נחלת צבי שם שכתב דדוקא היכא שהמנהג כן ולפמ"ש מרמ"א מוכח דגם בסתמא שלא נודע מנהגם אפ"ה דמי להדיחו היטב:
ועוד י"ל דלכאורה קשה מה צורך להטבח זו הטירחא להדיח וע"כ כמ"ד במס' ב"מ ס"פ הזהב דאין שורין הבשר במים כדי שיראה לבן ושמן (ומ"ש בהשמטות הגהות מרדכי על ס' המדע אות קל"ג דבלא"ה שייך הונאה שמכביד הבשר כשנתפח במים עי"ש י"ל דע"כ מיירי קודם המליחה דמה לו לטבח טירחת המליחה וכיון שכן ע"כ אין שורין בו מעל"ע שלא יאסר ובפחות מעל"ע לא בלע ואפשר דבבשר דאית בו פילי בולע תיכף ועי' מ"ש באות י"ג) וא"כ אדרבה קשה דאטו בשופטני עסקינן שמאנה את הבריות, ואף אם ניישב כמ"ש בסמ"ע סי' רכ"ח ס"ק ט"ז לחלק בין היכא דהמנהג כן ליכא הונאה ואפשר י"ל דדמי ליין במים הנזכד שם ועי' חולין ח' ע"ב הטבח צריך ב' כלים של מים א' שמדיח בו בשר, הנה מלבד שי"ל כמ"ש הגאון מהרש"ז בש"ע שלו הלכות הונאה סעיף י"ט דשומר נפשו ירחק מזה דאעפ"כ יש לחוש שיסבור הקונה שהוא שמן באמת שהרי יש הרבה שמנים בעולם ובשביל כך עושין כן כל הקצבים (ועי"ש שהוא מוסגר) עכ"ל ועפ"ז י"ל דהך דחולין ח' א' שמדיח דבהדחה בלא שריה אינו נראה שמן ולפיכך מותר (וי"ל ג"כ דאם הדיחו עם חלב אף בלא שריה נראה לבן ושמן, ועפ"ז נלפע"ד לפרש מה שהוצרך רב בחולין שם לאשמעינן שני דברים מסכינים וכלים דאי אשמעינן בסכינים הוי אמינא כמ"ש האחרונים ביו"ד סי' צ"א דבדוחקא ושמן צריך שפשוף ובשר אין דרכו בשפשוף לפיכך אסור משא"כ בכלים שאין דוחקא וא"צ רק הדחה ובשדרכו להדיח הוי אמינא דמותר בכלי א' קמ"ל דאסור והאיסור הוא מה"ט דבזה מאנה את הבריות שנראה לבן ושמן ואפילו אם הוא בשר ישן שאינו נראה לבן ושמן מזה כי ניכר שהוא מהדחה כמו שיתבאר מ"מ יש חשש שהבעל הבית יסמוך ע"ז ההדחה של טבח דניכר ולא ידיחו מחלב ואי אשמעינן בכלים הוי אמינא דהאיסור מה"ט שנתבאר אבל בסכינים די באחד קמ"ל) עוד קשה דאיך סמך ר"ה ואמר סתם מולח ומדיח והשומע יאמר דבכל מקום מהני דק מולח ומדיח אף היכא דליכא מנהג ואפילו אם אמר מטעם שהדיחו הטבח השומע יאמר דבכל מקום מותר הטבח להדיחו אף במקום דליכא מנהג. ע"כ נלפע"ד דהכי קאמר דע"פ הרוב במקומו לא היו מוכרין כל הבשר ביום השחיטה ויכול להיות שיתקשה הדם בו בעבור ג"י (ועי' מ"ש באות י"ג דיש סמך מש"ס לחומרת הגאונים) ע"כ מוכרח הטבח להריחו שלא יפסיד הרבה ואף שהט"ז ס"ט ס"ק ט"ו כתב דהיכא דאפשר בצלי לא הוי הפ"מ ועי' פר"ח אות כ"ג ומנ"י אות י"ב הנה מלבד שהש"ך ס"ק כ"א חושבו לדוחק עוד י"ל באף הם לא קאמרו רק לבעל הבית כשאירע לו כן בביתו דלא הוי הפ"מ משא"כ לטבח הוי הפ"מ דלא ימצא קונים לבשר שמותר רק לצלי ועי' בל"י לענין אם חל יו"ט במצ"ש דכשישרנו קודם לא ימצא קונים לצלי ובזה בנ"ד מיירי בדחללי בי טבחי שלהטבק הי' הפ"מ בלא זה ולפיכך מותר להדיח, ובהפ"מ מצינו כ"פ היתר ועי' ש"ך קי"ז ס"ק י"א י"ב. ואף שקשה דא"כ הוי משני הגמ' בב"מ שם לא קשיא הא דאיכא פסידא אך לולא דמסתפינא אמינא דמ"ד שם הא בחדתי הא בעתיקי דבעתיקי שרי מטעם פסידא, עי' נדה י"ז הא בחדתי הא בשחקי ועי' תוס' ב"מ כ"ה ד"ה הא בכובא וכותנא ומה אעשה שהמפרשים לא פרשו כן. והנה לכל זה י"ל כן דרק בבשר שלא עברו עליו ג"י השריה מועיל שיהי' לבן ושמן ויש איסור משא"כ בבשר ישן עור יתקלקל פ"י השריה עי' טו"ט המובא באות ט' וגם י"ל דניכר לכל שנשרה ועי' כתובות ד' בנתן מים על הבשר ולפיכך ר"ה אמר מולח ומדיח בדחללי בי טבחי פי' בבשר שהוצרך הטבח להדיחו שלא יעבור ג"י והוא בהיתר ולזה קמ"ל דאם הדיחו הטבח א"צ להדיחו בבית פי' בשניכר דוקא ושהיה בהיתר כמ"ש דאל"כ צריך להדיח דלא מחזקינן אינשי ברשיעי אף דדרך הקצבים כן והכשר שבטבחים וכו' מ"מ שמא עתה לא הדיח וע"כ ההדחה חיובית] וה"נ בנ"ד לא חמיר מלא פיזר בכ"מ דמותר.
שוב ראיתי בחמודי דניאל סי' ל"ו כתב מעשה שערבו מלח בגרופין לשליש או לרביע ומלחו בו בשר והשיב דאף להמתירין לא פיזר בכ"מ יש לאסור כאן מחמת שמשמע מש"ך סק"כ דאף לכתחילה אין העולם מדקדקים דאי בדיעבד אין שייך לעולם אלא להמורים גם לא שייך הלשון אין מדקדקים אלא אין אוסרין ועתה בהצטרף מקום הגרופין יהיה נאכל מחמת מלחו שמעכב גם דיעבד עכ"ל, וא"כ עפ"ז ה"נ בנ"ד כשמעורב בפרורי גבינה כך הוי נאכל מחמת מלחו אמנם דברי החמ"ד צ"ע דהלא הפי' בש"ך דנוהגין העולם לא בקטלי קניא מיירי רק בת"ח דבלא"ה לא שייך מנהג עי' ש"ך סי' רי"ד סק"ז ומה שלא אמר שאין אוסרין דקמ"ל שאין מדקדקין להצריך מליחה שנית קודם בישול [כנ"ל בד"ה אציג] אם אירע שלא פיזר בכ"מ אבל לכתחילה אה"נ שמדקדקים, ובפרט אחר שסיים הפמ"ג שם דיש ליזהר לכתחילה אף אם לא היו נזהרים תחילה עתה נזהרים וא"כ אין כאן צירוף שיהיה נאכל מחמת מלחו [ובפרט שי"ל דאינו נאכל מחמת מלחו שמעכב דיעבד לאו פשוט הוא לכ"ע כנ"ל] בזה וכן משמע בשפ"ד ס"ט סק"ג דבחתך קצת יש להתיר בלא הפ"מ ואי דלא נמלח בכ"מ אין העולם מדקדקים כפי דברי החמ"ד הנ"ל א"כ י"ל דבהצטרף מקרי אינו נאכל מחמת מלחו וע"כ כמ"ש. ואפילו אם נאמר דאינם מדקדקים בזה אף לכתחילה מ"מ הלא לא נשאר מקום פנוי כשתות כי בשתות י"ל דמדקדקי אנשי עי' ב"מ דף נ' ואפילו בשליש גרופין מ"מ הוי יותר מלח מנמלח מצ"א אשר קרוי אינו נאכל מחמת מלחו. מיהו אם מלח מצ"א עם מלח מעורב בגרופין וכדומה י"ל דאף בהפ"מ יש לאסור דהוי מליחה מועטת שנאכל מחמת מלחו ואף אי טעמו דיעבד וראו שאינו נאכל מחמת מלחו יש להחמיר משא"כ בנ"ד שנמלח משני צדדים רק שנשאר מקום פנוי כשליש מקרי רק לא פיזר בכ"מ שיש להתיר גם בלא הפ"מ כנ"ל:
ועוד יש סניף להתיר ע"פ המבואר בשאילתא דנן דנתנוה ברותחין ואף אי לא הוי מליחה יפה מ"מ הוי כחליטה שמעיקר הדין מותר גם בלי מליחה כנ"ל אות א'. ואין לומר דחליטה ברותחין דוקא שאין בהם מליחות וכאן אף שיש ס' נגד המלח כמ"ש באות שאחר זה מ"מ מלח הוא מדבר שעבידי לטעמא עי' ט"ז ס"ט ס"ק י"ט ועי' ת"כ שם אי תמלח יכול במי מלח וכו', ומזה יש להעיר בנתנו בשר שלא הודח בראשונה במי מלח או בשר שהודח רק שנתנו בכשא"מ ועי' ט"ז סי' ס"ט ס"ק מ"ד ופמ"ג שם ועי' פסחים ל"ט דעבדי במיא ומילחא וברש"י שבת ק"ח ע"ב ר"ה ואלו הן, ואולי יש לחלק בין מלח הנעשה ממים למלח הנעשה מקרקע עי' בית מנוחה הלכות חומ"צ פ"ה ה"ב ועי' שפ"ד סס"י ק"ה ובזה י"ל דברי הרמ"א המובא שם ואכמ"ל, מ"מ כ"ז דוחק לחלק בחליטה בזה כי אדרבה מצינו דבמלח וציר אף בכ"ש מבשל. וכן אין לומר ע"פ מ"ד בפסחים שם לא לחלט אינש תרי חיטי בהדדי דלמא אזלא חדא ויתבה בציריה דחברתה ולא סליק להו דקולא דמיא מארבע רוחתא הרי דבחליטה צריך שלא יהי' דבר חוצץ עי' מ"ש לקמן אות י"א דהרי גם כאן תיכף שבא לקדירה נמס המלח מן הבשר עי' ט"ז ס"ט ס"ק י"ט וש"ך ס"ק ל"ה ואף שהגבינה נדבקת מ"מ י"ל דמעט גבינה אינה מעכבת החליטה דשם מעכב כל צד א' וכן י"ל דחומרא דחמץ שאני וכן אין לומר דחליטה צריך שיהיה המים יותר משיעור הבשר לא בכה"ג שהמים כחצי הבשר דמנ"ל לחלק בכה"ג בדברים שאין להם שורש וענף בש"ס ופוסקים להחמיר מלבינו: