אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ברכות והודאות › מה

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ברכות והודאות · מה

מד

(תשובתי בביאור דברי רש"י חולין דף כ'. חילוק נכון בהפלוגתא ממוליך ומביא במליקה ישובים בהך דברכות ל"א מה שאמר לו מימר שפיר, קאמרת. הערות שונות בזה בענין ביעא בכותחא לא לשרי אינש במקום רביה. חקירה בבגדי כהונה של כלאים. ושחיטת זר קדשים בשבת.) ולמעלה וחידש להן שמואל דאדרבה לדקדוקים

אציג כאן מה שהשבתי לחכם א' ע"ד שאלתו להבינו דברי רש"י בחולין כ' ע"א ד"ה אמר שמואל מהו כ"ש קוצץ ויורד כדאמרינן עי"ש, וזאת תשובתי אם כי אין עתי בידי להעמיק בזה אך לפי מושכל הראשון נלפע"ד דהנה לכאורה עוד קשה דנראה דר' אבין הודה לר"י וקבלה מניה דכ"ש מוליך ומביא ועי' רש"י ד"ה הניחא פלוגתא דר"ה ורבא ולא דרבין ור"י ובאמת לא אדע מנ"ל דרב כהנא סובר דכ"ש מוליך ומביא אחרי שיש בזה פלוגתא לקמן בשמעתין שם, גם הלא סותר תיכף לדברי בני ר"ח גם ר' ירמיה סותר עצמו תכ"ד, אלא ע"כ דהפלוגתא של מוליך ומביא במליקה אם כשר קאי רק באינו מחזיר הסימנים אחורי העורף רק חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר כדלקמן בשמעתין. והנה קוצץ ויורד נראה דהוי כמו דרסה כחותך צנון ונעשית מהר מבהולכה והובאה רק שבשחיטה פסלה התורה זאת אף שלכאורה ע"פ הטעמים שכתוב בספרים בענין פגימה וכדומה שלא יצטער הבע"ח יותר מדאי ובמיעוט בתרא שדינו כחי עי' מ"ש באות מ"ח א"כ עדיף בדרסה יותר אך כי ח"ו לבדות טעמים מלבינו בהל"ש שהם הלל"מ ופסול גם במיעוט בתרא ע"י דרסה אבל עכ"פ הסברא מצד עצמה נכונה וא"כ בחתך שדרה ומפרקת שכבר יצא חיות הרבה צריך רק קוצץ ויורד שנעשית מהר דבע"י הולכה והובאה קשה מ"ד שם וכי מתה עומד ומולק זה הטעם להפוסל במוליך ומביא במליקה אבל כשמחזיר הסימנים אחורי העורף וכבני ר"ח אז וודאי דכשר במוליך ומביא מכ"ש מבשחיטה שפסול בשובר מפרקת קודם ואפ"ה נשאר חיות עוד במוליך ומביא וכ"ש במליקה שי"ל דכשר גם בשובר מפרקת הרי דדי בחיות מעט וא"כ כ"ש במוליך ומביא בלא חותך מפרקת שכשר כי נשאר עכ"פ חיות מעט, א"כ הך דרב כהנא קאי על הקודם מה שבני ר"ח סברו עכ"פ אף מחזיר הסימנים ולפיכך הודה גם ר' אבין דנ"ש מוליך ומביא והכ"ש הוא משחיטה ומה דבני ר"ח והמ"ד סוברים דמוליך ומביא במליקה פסול קאי בשאינו מחזיר הסימנים כנ"ל, וכיון שמוכרח לומר כן לזאת זהו כוונת רש"י שמואל לאו בהלכות שחיטה קמיירי וכו' ואי קסבר מוליך ומביא במליקה כשר וכ"ש קוצץ ויורד והכ"ש הוא משום דנעשית מהר אשר לזה יש מ"ד דדוקא קוצץ ויורד בשלא החזיר הסימנים כדאמרינן והכל ניחא. כן נלפע"ד ד' ידידו:

עוד אציג מה שהשבתי לשואלי בברכות ל"א גבי שמואל דחזא דמהדרי אחר כהן למשחט וכו' א"ל מימר שפיר קאמרת מיהו מורה הלכה בפני רבך את, והך מימר שפיר קאמרת לכאורה למותר. וזאת תשובתי, הנה לפע"ד אין זה אף דקדוק קל כי כן נוסח הגמרא בכ"ד עי' סנהדרין ל"ט ועכו"ם י', אך כמדומה שראיתי דקדוק זה בספרים עד שנדחקו לישב לזאת אענה גם אני, דלכאורה עוד קשה ע"פ מ"ד ביו"ד סי' רמ"ב ס"ח דבהוראה פשוטה לכל שאין בה חידוש מותר להורות והרי זאת דשחיטה כשירה בזר הוא דבר פשוט עי' יומא מ"ב דשחיטה לאו עבודה ועי' תוס' שם ומקודם דאתא שמואל מהי"ת שלא ישחוט זר, ואפשר משום דיש מ"ד בשאר שחיטות קדשים כגון פרו של כה"ג ביו"כ וכן צפורי מצורע שצריכים דוקא כהן לזאת הוי אמינא דתמיד צריכים כהן ועי' ירושלמי יומא פ"ג ה"ז ובמתא דירושלים שם, ועוד י"ל ע"פ מ"ש תוס' קדושין ע"ו דאף דשחיטה כשירה בנשים מ"מ לא עבדי לכתחילה רק מיוחסים ועי' ט"ז יו"ד רס"י א' א"כ זהו שהיו מהדרים אחר כהן המיוחס יותר ונתישב קושית התשו' חת"ס חיו"ד סי' ס"ט דמאי לשון מחזירין אחר כהן הלא בעזרה שכיחי כהנים טפי מישראל ובזה ניחא דהיו מהדרים אחר כהן המיוחס יותר וכ"ש שהוא מיוחס יותר מזר עכ"פ כי אין בודקין מן המזבח כאלה י"ל דשחיטה בזר כשירה יותר דגם הוא מיוחס אבל בכהן י"ל קודם נבואת יחזקאל לפי הס"ד במנחות מ"ה דתשתרי להו נו"ט שא"כ אינם במצות שחיטה כלל כמו עכו"ם עי' מ"ש באות הקודם ולא שייך לומר משום דלא פלוג משחיטות שצריך דוקא כהן דבאמת הלא אותן שחיטות אסורות לאכול רק טעונים שריפה וקבורה משא"כ בנאכלים אדרבה בזר שפיר יותר וזה חידוש גדול, ע"כ אמר לו עלי מימר שפיר קאמרת פי' שאמרת דבר חידוש א"כ מורה הלכה אתה. או י"ל דמימר שפיר קאמרת שאמרת ששפיר יותר בזר מבכהן והחידוש דאלים זה החשש מהחשש שאינו מיוחס א"כ מורה הלכה אתה:

ועוד י"ל ע"פ מה דמקשים דמדוע נתחייב שמואל הלא לאפרושי מאיסורא מותר להורות וכאן היה לאפרושי מאיסורא שלפי דעתם דבעי כהן לשחיטה ה"נ צריך בגדי כהונה שהם כלאים משא"כ אם כשירה בזר אז א"צ בגדי כהונה וינצלו מאיסור כלאים. וראיתי בתשו' חת"ס שם שישב דהוי מהדרי אחר כהן שכבר עבד עבודה אחרת ומלובש בבגדי כהונה של כלאים ובתוך שיעור שהיה מפשיטה ולבישה ישחוט הפר ולא מיחייב משום כלאים כיון דהוי תוך שיעור ורצו להרויח שלא יצטרך כהן ללבוש כלאים לכתחילה לצורך שחיטה, וא"כ עתה ליכא לאפרושי מאיסור ואי להודיעם הדין לזמני אחריתי כשלא ימצאו כהן מלובש היה מחויב לבוא לפני עלי ולדון לפניו ע"ג קרקע ולא כמורה ובא, ואח"כ הדר בו הח"ס שם ואמר דלאו מלתא הוא דהרי עכ"פ צריך עוד כהן לקבל הדם וא"כ ממ"נ אם זה המקבל עומד לבוש בגדי כהונה ומצפה עד ימצאו כהן מלובש כבר בגדי כהונה לשחוט הא בין כך זה שוהה בבגדי כלאים שעליו ומצפה עד שימצאו כהן השוחט ואם המקבל אינו מלובש עדיין עד שיבוא השוחט ואז ילבש עצמו נמצא השוחט שוהה במלבושיו שיעור פשיטה ולבישה שהרי זה יש לו זמן ללבוש וזה בא מלובש ושוחט ועכ"פ נדחה איסור כלאים והדקל"ד הא הוי לאפרושי מאיסורא עכ"ל. והנני לדון עג"ק לפני הגאון חת"ס ז"ל דמה שהדר בו לאו מלתא הוא דממ"נ י"ל דלא הוי לאפרושא מאיסורא דאם זה המקבל היה לבוש כבר בגדי כהונה ומצפה על השוחט שהקשה דא"כ שוהה המקבל בבגדי כהונה של כלאים י"ל דלעת עתה עוסק בעבודה אחרת הצריכה בגדי כהונה עד שימצאו השוחט וכן אם המקבל אינו מלובש עדיין שהקשה דא"כ נמצא השוחט שוהה במלבושיו עד זמן שילבש י"ל דאין השוחט שוהה כלל רק בעת השחיטה המקבל לובש האבנט ואיו כאן הרבה שעות ולא הוי לאפרושי מאיסורא, ועפ"ז י"ל דה"ק לו עלי דאם היית אומר דבכהן השוחט יש איסור ברור הן מצד דדמי לנבילה כיון שאינו מצווה בשחיטה להס"ד כנ"ל והן מצד איסור כלאים הוי לאפרושי מאיסורא ופטור אתה אך מימר שפיר קאמרת שאמרת רק ששפיר יותר אבל איסור אין כאן כי גם להס"ד אינו מותר להם רק במליקה כנ"ל באות הקודם וכן לענין כלאים לא שהו שיעור פשיטה ולבישה או דבלא"ה אין בזה איסור עי' תוס' חולין ק"י ד"ה טלית א"כ מורה הלכה אתה:

שוב ראיתי שי"ל ע"פ מ"ד בכתובות ס' דהא דאפילו ביעא סם בכותחא לא לשרי אינש במקום רביה לאו משום דמחזי כאפקרותא דק דלא מסתיע מלתא ועי' פלתי סי' י"ח סק"ו וקשה דהלא בכאן חזינן דמסתיע מלחא דאמר לו מימר שפיר קאמרת. ע"כ נלפע"ד דהמעשה היה בשבת, והנה אם שחט זר קרבן בשבת י"ל דחייב משום שבת עי' שעה"מ הלכות ביהמ"ק פ"ו ה"י ועי' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קי"ב שכתב לישב דברי הרא"ש בתשו' כלל פ"ב שכתב דנאמן לומר דבנו הוא ושוחט ומקשיר ועי' שו"ת ח"צ סי' י"ד שהקשה דשחיטה גם בזר כשר ותירץ הוא דקמ"ל, גם בשבת אולם הקשה מסוגיא דיבמות ל"ג ע"ב זר. ששימש בשבת אלמא דאין איסור משום שבת אך י"ל כמ"ש רש"י שם דאין איסור מצד זרות אבל מצד שבת י"ל דיש איסור, וטעות שמואל היה דשחיטה כשירה בזר פי' שדמי לכהן גם בשבת ועי' מ"ש באות ל' וע"ז אמר לו מימר שפיר קאמרת פי' רק ששפיר לשחוט אבל בזה יש איסור מצד שבת. ואגב צע"ק על הרא"ש בתשובה הזאת מתוס' קדושין ע"ו הנ"ל דלא היו מניחים לשחוט רק המיוחסים והכא כתב ושוחט אף לכתחילה ויש לישב זה ואכמ"ל. כ"ד ידידו:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה