מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל ברכות והודאות · מד
(חקירה אם דוקא מבהמה שהורה בה חכם לא אכל או ה"ה עוף. הערה לענין לכבוד שבת שסומכין על המיקל פלפול בחולין כ"ז. אם נחרו בן פקועה מחיה אם צריך כיסוי. קושיות בתוס' ופי' במנחות מ"ה דס"ד דתשתרי מליקה ולא כל נו"ט. ישוב לקושית ערוה"ב. ישוב לקושיא דמה ראיה מעוף לבהמה. ע"כ צ"ל כן דאל"כ איך מותר הכהן לקבל הקיבה.)
הנה בחולין ל"ז במ"ד שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם ראיתי לחקור אם דוקא בהמה או ה"ה עוף, והנה רציתי לומר דלאו דוקא נקיט בהמה ורק נקיט בהמה כדי לאסוקי הך שלא אכל מבהמה שלא הרמו מתנותיה דזה דוקא בבהמה משא"כ בשהורה בה חכם מאי נ"מ בין עוף לבהמה ובהמה לאו דוקא, ועי"ש דף ט"ז רש"י ד"ה ר"פ אמר בעופא דקליל ובהמה לאו דוקא ועי' תוס' זבחים ע"ב ד"ה אלא שאף דקתני זבחים ה"ה עוף ועי' כרו"פ סי' כ"ח סק"ב ומ"ש באות י' כ"ב כ"ט נ"א ובאוהל ים המלח אות ג', אך לפי מ"ש באות הקודם דרק בספק בשחיטה לא אכל כשהתירו חכם י"ל דאפשר דוקא בהמה ולא עוף דנגד זה יש מ"ד שאין לעוף שחיטה מה"ת ועי' מלוא הרועים ערך אבר מ"ה אות ה"ו עי"ש ואכמ"ל, ואף דהוי שלא כהלכתא מ"מ כיון דע"פ הוראת חכם היא מותרת ורק חומרא בעלמא להמדקדק והבו דלא לוסיף עלה ורק בבהמה אבל לא בעוף. ועפ"ז י"ל דלפיכך קאמר הגמ' שם מ"ד דרבה זבין מינה בתליסר אסתרי בשרא דלכאורה למותר הוא אך כדי שנבין דמסתמא בבהמה היה [דעוף אין דרכו במקולין עי' בכור שור ב"מ כ"ד דלא כש"ך יו"ד סי' א' ס"ק י"ח דנדחק דהך דחושן משפט סי' רנ"ט ס"ו מיירי בעוף גדול ועי' מהד"ם מטראני ממעט רק נבילה דלפי דברי דלפי דברי התוס' אף לפי הס"ד נבילה אסורה לו עי"ש ובאמת שצע"ג דלתוס' י"ל אף שלא להס"ד ח"א סי' רנ"ח ומובא בבאה"ט יו"ד סי' רי"ז בנודר שלא יקנה אלא חצי חתיכת בשר מותר בעופות כיון שאין נמכרים כך עי"ש, עוד י"ל דמסתמא בבהמה היה דבעוף אין יוקר כל כך ע"פ מ"ד בבכורות דף י"א דשה בעין בינונית בשלשה זוזי וחד גדיא בתרי זוזי א"כ עוף שלם אין בתליסר אסתרי ואפשר דהיה זמן יוקר עי' כתובות ס"ז לטרא בשר משל עופות וכו'] אבל ברבא שם דשרי טריפה וזבין מינה אף אם היה ספק בשחיטה דלא כמ"ש באות הקודם] י"ל דבעוף היה ולפיכך לא מקשי הגמ' עליו דאיך אכל] עוד י"ל דהענין של תליסר אסתרי בשרא מצינו ג"כ בשבת קי"ט דר"א זבין לכבוד שבת כך ועי' מהרש"א שם ד"ה בתליסר עליתא וי"ל דזהו המרגניתא שבמס' ב"ב קל"ג וה"נ י"ל כן דהיה לכבוד שבת ולפיכך כיוון המספר הזה ומש"ה י"ל דסמך על המחיר כמ"ש הפוסקים בכ"ד להקל לכבוד שבת ולסמוך על המתיר ועי' חולין קי"א ומשם רמז ג"כ למנהגנו לאכול כבד בשבת, ואפשר דתליסר אסתרי גוזמא עי' רש"י שבת שם ובדף ק"י ותוס' ב"ב שם וברכות כ' ואכמ"ל):
ואגב אציג פלפלת כ"ש בחולין כ"ז ע"ב למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת שנאמר ושפך וכו' ומאי חזית לשדיה על עוף שדיה אחיה משום דסליק מניה [ולמה דקימ"ל דיש שחיטה לעוף מה"ת קשה הך ושפך מה עביד ליה ועי' תוס' שם ד"ה בשפיכה ונלפע"ד דהנה בן פקועה של חיה שהפריס עג"ק ובב' תמיהות דסגי אף מד"ס שפיכה בעלמא ואפ"ה צריך כיסוי מה"ת ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ו' ודלא כפמ"ג בשפ"ד סי' כ"ח ס"ק כ"ח שכתב דאף בשחטו א"צ כיסוי רק גם בנחרו צריך כיסוי מה"ת בברכה וכ"ש בשאין ב' תמיהי ושחטו ועי' פמ"ג באשל אברהם סי' תצ"ח ס"ק כ"ה דגם בכה"ג אין מברך על הכיסוי כמו בשחיטה ובשפ"ד שם כתב דצריך לברך ועי' ספר ערוגות הבושם סי' י"ג אות ד' דא"צ לברך לא על השחיטה ולא על הכיסוי עי"ש ולפעד"נ שנעלם מהם הך דע"כ אף בב' תמיהי ונחרו צריך כיסוי מה"ת מה"ט כנ"ל וצע"ג] פי' רש"י דכתיב או עוף ושפך פי' דדרש סמוכים [ועי' מלוא הרועים שם אות ז'] ובדף כ"ח שם ת"ש מלק בסכין משמע בפירוש דלדידיה מליקה לא הוי רק טריפה ועי' תוס' שם ד"ה לא אמרינן הך דסד"א הואיל ואשתרי מליקה תשתרי נמי נו"ט נבילה לאו דוקא דנבילה לא הוי רק טריפה וקרא נקיט נבילה אגב טריפה ועי' רש"י פסחים כ"ה להכי גמר מנבילה עי"ש, ואם אמנם שאיני כדאי להשיב על דברי רבותינו בעח"ו אך בדרך הפלפול י"ל דמקום הניחו בכוונה עי' מ"ש באות ו' דהנה קשה לדבריהם דמדוע הוצרך לדרוש דמ"ש בפ' אמור וטריפה למי שיש במינו טריפה עי' מ"ש באות הקודם הול"ל דאגב נבילה אמר טריפה וכן בחולין ל"ז נבילה דכתב רחמנא ל"ל דלמא אגב טריפה נקיט נבילה כמו בהיפוך, וכן אם נאמר דקרא נקיט אגב הדרא קושית הרשב"א מנחות הנ"ל באות הקודם לדוכתה דלמא קרא וכל נו"ט קאי על נבילת עוף טהור ואף דכתיב ומן הבהמה דלמא אגב עוף כתיב בהמה, אלא ע"כ אף דלהנ"ל לפעמים בש"ס לאו דוקא נקיט ואגב אבל במקרא דוקא כתיב ולא אגב ונלפע"ד דאף לזה המ"ד קרא דוקא דסד"א למילף במה מצינו דאישתרי להו מליקה בקדשים תשתרי נמי נו"ט פי' מן העורף תמיד בעוף שהוא טריפה ובבהמה שהוא נבילה קמ"ל נבילה וטריפה מן העוף ומן הבהמה ולדידיה שדרש סמוכים ה"נ שדיה טריפה על עוף ואפשר יש לחלק כמובן] אבל נבילה וטריפה אחריני גם לפי הס"ד לא אשתרי:
ובזה ניחא ג"כ מ"ש בתשו' ערוגות הבושם סי' ס"א דקרא דלו ולא לכלבו דממעטינן טריפה ממתנות למאי אתא לפי הך סד"א דנו"ט מותרת לכהן וראוי לו וע"כ לו ולא לכלבו טריפה מיחייב במתנות עי' תוס' חולין ק"ל ד"ה תיתי, אם לא שנאמר דאגב כלאים נקיט טריפה עי' מ"ש בתוס' רעק"א ובשו"ת בנין ציון החדשות סי' ק'] וע"פ מ"ש ניחא דלו ולא לכלבו ממעט טריפה אחרת שאינו במליקה שגם לפי הס"ד לא הותרה, ולא קשה דאיך ס"ד דתשתרי נבילה כגון מליקה בבהמה מדאשתרי מליקה בעוף שהוא רק טריפה די"ל דאף למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ רק נחירה מותר אבל מליקה ששובר המפרקת ועושה טריפה ואח"כ חותך הסימנים לא מהני הכשר זה והוי נבילה אף לזה המ"ד ורק לר"מ המליקה מוציאה מידי נבילה אבל לר"י ור"י אינו כן עי' תוס' חולין כ"ח ד"ה תהני ליה סכין ועי' ראש יוסף שם, וכן ר"ל דסובר בנזיר כ"ט דאין שחיטה לעוף מה"ת ע"כ סובר כר"י וכר"י דאל"כ מה מקשה בחולין ק"כ לר"ל שאמר נפש שנאמר בחמץ חלב ונבילה לרבות השותה ואמרינן חלב לא יליף מחמץ ונבילה שכן הותר מכללו אצל מזבח נבילה נמי הותר דאשתרי מליקת עוף לגבוה והקושיא לר"ל והוא ס"ל דאין לעוף שחיטה מה"ת אלא ע"כ דגם לדידיה מליקה נבילה הוא ועי' רש"י חולין כ"ח ד"ה לטהרה מידי נבילה ועי' מהרש"א שם, ודברי התוס' שכתבו דלזה המ"ד מליקה לא הוי רק טריפה צע"ג, וי"ל קצת דברי התוס' דלפי מ"ש דנבילה הוא אף לזה המ"ד א"כ הוי אמינא דתשתרי להו נבילה קמ"ל נבילה לא יאכלו הכהנים אבל טריפה שלא הי' סד"א דתשתרי א"כ מיותר מ"ש הכתוב טריפה אלא ע"כ משום נבילה א"כ ה"נ י"ל בהיפוך דנקיט נבילה אגב טריפה בכדי שיהיה מתורץ אליבא דכ"ע עי"ש ועי' ש"ך יו"ד ל"ג סק"ה. שוב ראיתי בנחל אשכול הל' טומאת כהנים שהרגיש קצת במ"ש בדברי התוס' ועי"ש:
ומה שכתבתי שרק הס"ד דתשתרי נו"ט לכהנים במליקה דוקא ע"כ צ"ל כן לב' המ"ד דאל"כ קשה לראב"י חולין ל"ג דאין מזמנים עכו"ם על בני מעים מטעם דשחיטה לית להו רק במיתה תליא הני כאבר מן החי דמי וכן אפי' לדידן לפי מ"ש התב"ש סי' כ"ז סק"ה וכן הוא שיטת אחרונים דאחר שחיטת ב' סימנים לכ"ע כמאן דמנחי בדיקולא דמי ולפיכך בנתנבלה בשחיטה אסורים הב"מ לעכו"ם וא"כ יאסר לכהן הב"מ מכשירה כיון דשחיטה לית להו אם מותר בכל נו"ט וליכא למימר בהו מי איכא מידי דלישראל שרי ולהם אסור עי' תוס' שם ל"ג ד"ה אחד דיש הרבה כמו גרושה וחליצה וכדומה ועכ"פ לדידן כששחט הכהן בעצמו דבעכו"ם אסורי להם הב"מ ויקשה עפ"ז איך מותרים לשחוט כיון שאינם מצוים בשחיטה לפי הס"ד וכן יאסר להם לקבל מתנות הזרוע והלחים והקיבה כי קיבה בכלל ב"מ [ומ"ש בשו"ת מים חיים חא"ח סי' י"ז דיכולים למכרה צ"ע כיון דאינה ראויה לו הוי דינא כמו טריפה ומה לי אם מותרת לישראל כל שאינה ראויה לו] אלא ע"כ כמ"ש דאף לפי הס"ד נו"ט שאינה במליקה אסור להם וכמו שהשחיטה גורם הכשר לישראל ולפיכך שרי הב"מ וכן חותך ממפרכסת כן ה"נ לכהנים אך דכהנים עדיפא דגם המליקה גורם הכשר להם, ובזה י"ל קצת בחולין דף ל"ג מזמנים ישראל על ב"מ ואין מזמנים עכו"ם ולכאורה הך מזמנים ישראל למותר עי' אות הקודם וכאן י"ל דקמ"ל דכל ישראל מותרים בהם ואף הכהנים: