אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ברכות והודאות › מב

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ברכות והודאות · מב

מא

(אם מותר לנזיר או קודם הבדלה לברך על כוס של נשואין וחתן וכלה ישתו על סמך ברכתו. בתענית אם מותרת היולדת לשתות על ברכת המברך. חילוק דבשני אנשים ל"ה שמא ימנעו. קושיא איך מותר אחר לברך ברכת ארוסין קודם. כשיש חתן אחר אם עריך לברך פעם ב'. קושיא דאף החתן יברך אח"כ. י"ל מ"ש ביו"ד סי' א' ס"ז ס"י צ"ע על חת"ס מברכת להכניסו ועונה ומשפט. ישוב לקושיא מגר ועבד. חקירה בקדושי שליח מתי מברך. הערות שונות בזה. צ"ע בתשב"ץ המובא בפת"ש. ישוב להשגה שלי. לכתחילה עדיף שאחד יהיה מוהל וא' פורע ישוב להקושיא דאין מברכין בגר ועבד על המילה. ישוב למה שבגר ועבד אומרים לשון רבים גרים עבדים.)

הנה ראיתי בשו"ת אחרונים שהביאו מ"ש הפנ"י בקו"א פ"ק דברכות על מה שהמסדר קדושין מברך על הכוס ואין שותה ממנו רק החתן והכלה שותין על סמך ברכת המסדר והא ברכת הנהנין אין המברך יכול להוציא כשאינו נהנה עי"ש וקשה לי כיון דהכוס רק ממנהגא בלא"ה יש להקשות דשמא לא ירצו לשתות וכנ"ל באות הקודם. אך י"ל דלא תהיה הברכה לבטלה כי יכול בעצמו לשתות אך צ"ע כשהמברך נזיר שמשון או בכוס ברה"מ וז' ברכות להחתן במצ"ש קודם הבדלה [אשר ראו עיני המנהג מגדולי ישראל שמברכין והחתן וכלה שותין ועי' ח"צ סי' קס"ח] ניחוש שמא לא ירצו לשתות ובהבדלה י"ל דלא תהיה לבטלה כי יכול להבדיל עליו גם קודם תפילת ערבית כה"ג בכדי שלא תהיה הברכה לבטלה וישתה ממנו אך מנזיר שמשון צ"ע. וכן קשה ממ"ש הש"ע יו"ד סי' רס"ה ס"ד דיו"כ ות"ב מברכין אשר קידש לאחר המילה בלא כוס ובג' תעניות יכול לברך על כוס ותשקה ממנו היולדת אם שומעת הברכה ומדוע לא הקשה הפנ"י מזה איך תשתה על סמך ברכת המברך וגם זה הכוס רק ממנהגא ויש להקשות דשמא לא תרצה לשתות והוא אסור אז לשתות. ובאמת רציתי לומר בכוונת הרמ"א שמברכין אכוס בכל תענית פי' ברכת אשר קידש ונותנים הברכה לתינוקות קטנים פי' שהם יברכו בפה"ג ועי' ח"צ שם אך מדברי הפוסקים שמהם נובע דברי הרמ"א לא משמע כן וע"ז לא קשה קושית הפנ"י די"ל כמ"ד בפ"ג דר"ה אבל פורס לבניו ולבני ביתו כדי לחנכם אך מיולדת צ"ע. ונלפע"ד דלק"מ דשמא לא ירצה שייך רק באיש א' כמו שמא ימלך המוהל כנ"ל באות הקודם אבל כאן כשלא תרצה לשתות יתן לתנוקות קטנים ובזה י"ל קצת דקדוק ברמ"א שם תינוקות קטנים ולכאורה הול"ל לתינוק או לקטן אלא דצריך שיעמדו שם שני תינוקות שאז לא חיישינן שמא לא ירצו שניהם אבל בחד חיישינן שמא ימלך [ובאמת נלפע"ד דגם כשעומדים שני מוהלים יכול האב לברך להכניסו קודם דאין חשש שמא ימלך] ובזה י"ל דגם כשהמסדר נזיר מ"מ יכול לברך ואין חשש שמא לא ירצו לשתות כיון דחתן וכלה עומדים שם ובשני בני אדם לא חיישינן שמא לא ירצו [ובפרט שיש שם כמה אנשים שיוכלו לשתות] ובזה י"ל בכוונת הגמ' שם אבל פורס לבניו פי' שנים דוקא ובזה י"ל מ"ש בא"ח סי' דע"ב ס"ט אחרים המסובין דוקא שנים, ובזה יתישב מ"ש באות הקודם דאיך קפץ ר' חגי ובירך שמא לא ישפטו השופטים דלפי' המפרש שם מקום מושב הדיינים וכיון דרבים הם לא חיישינן לשמא לא ירצו. אך קשה לי מברכת ארוסין דקימ"ל דאחר מברך קודם לא החתן וא"כ איך מברך שמא לא ירצה לקדש אח"כ עי' ב"ש סי' ל"ד סק"ד ובזה אין לומר שיקדש אותה אחר כשהוא לא ירצה כבהנ"ל דשמא לא תרצה להאחר ואחר לא ירצה אותה, ואפילו כשירצו צע"ג דאפשר אפילו בלא הפסק רב לכל זה צריך לברך מחדש הברכות כשיש חתן אחר עי' נוב"י סי' א' דהברכה על החתן קאי בוודאי ולפיכך כשהוא חרש אין שייך לברך, ואף לפמ"ש הריטב"א פ"ק דכתובות והרא"ה בחדושיו שאין זה ברכת המצות שיהיה החיוב על החתן וכלה לבד רק על כל העומדים שם עי' ט"ז שם סק"ב מ"מ גם לדעתם י"ל דאם לאחר הברכה ירצו שיקדש אותה אחר מ"מ צריך לברך פעם שנית וגם אז הדרא קושיא לדוכתא איך מבדך קודם שמא ימלך כמו בברכת להכניסו, ועי' בהגמ"י ספ"ג מהל' אישות דלפי המנהג דאחר מברך לפיכך נהגו לברך אח"כ וקשה לי דאף אם החתן בעצמו מברך לכ"ז צריך לברך אח"כ שמא לא תרצה האשה להתקדש. ועי' במגדול עוז שם שתירץ לשיטת הרמב"ם עי"ש ולפע"ד להרמב"ם בלא"ה לק"מ דלדידיה דס"ל דתמיד לאחר המצוה אף תכ"ד אינו מברך ע"כ מוכרח לברך קודם משא"כ לדידן קשה ניחוש שמא ימלך [ובאמת שבזה היה דרך ישר לפני לישב מ"ש ביו"ד סי' א' ס"ז דאינו מדבר שוחט לכתחילה אם אחר מברך ועי' ט"ז ס"ק י"ג דאף שהאחר אינו שוחט ועי' ש"ך ופר"ח דרק כשהאחר שוחט ג"כ ובזה נכון דכשאינו שוחט ג"ב יש לחוש לשמא ימלך ולא ירצה לשחוט והוי ברכה לבטלה וכן שם סעיף י' בערום י"ל כן דלפיכך לא מהני מה שמברך אחר דשמא ימלך ומיירי בשהאחר אינו שוחט לשיטת הפ"ת דהרהור לאו כדיבור עי' משבצות שם ס"ק י"ט אבל כששוחט ג"כ אף אם ימלך לא תהיה הברכה לבטלה דתחול על שחיטתו]:

וראיתי בשו"ת חח"ס א"ח סי' נ"ד שרצה ליישב דרק במצות צדקה שהוא בין אדם לחבירו ובאם לא ירצה אין כאן שום מצוה משא"כ פו"ר שהוא בין אדם למקום הגם שצריך לזה חבירו מ"מ אפילו אמרה לא בעינא לא נאמר שלא עשה מצוה רק שנאנס ולפיכך מברך ולא חיישינן שמא לא תאבה כי אונס הוא, אך צ"ע על זה מברכת להכניסו וכן עונה ומשפט שאין מברכין כנ"ל באות הקודם מחשש שמא ימלך אף דהוי בין אדם למקום מ"מ אין מברכין משום דצריך לזה חבירו. וכן קשה לי במל גר או עבד נמי יברך אחר המילה עכ"פ דשמא ימלך ובפרט לפי מ"ש תוס' פסחים ז' ד"ה על הטבילה די"מ דבכל טבילות קאמר דגברא לא חזי דיש לחוש משום ביעתותא דמיא ממנע ולא טבל וה"נ דלמא משום ביעתותא דמילה ממנע עצמו ויהי' ברכת המוהל לבטלה להנ"ל ועי' ט"ז יו"ד סי' רס"ח סק"ד. ולישב קצת נלפע"ד דהנה עוד קשה על מנהגינו שמברך להכניסו קודם הפריעה וכמ"ש הרא"ש בכדי שיהי' עובר לעשיתן דמל ולא פרע כאלו לא מל א"כ. הקושיא ג"כ דלמא לא יפרע והוי ברכה לבטלה אלא ע"כ כמ"ש הש"ך בסי' רס"ה כיון שכבר התחיל במצוה שמל לא חיישינן לשמא ימלך [ונלפע"ד דגם באמצע המילה מותר האב לברך להכניסו מה"ט כיון שכבר התחיל במצוה למול לא חיישינן שמא ימלך ויפסיק באמצע החיתוך והיכא שהאב אינו מקיים רק פריעה ולמ"ש הט"ז רסי' רס"ה דיש חשש שמא יתמלא מדם עי"ש ומ"ש באות ל"ד אין אופן שיברך להכניסו רק באמצע החיתוך כי מקודם יש חשש שמא ימלך ולאחר המילה קודם הפריעה יש חשש שיתמלא מדם אך קשה דידוע ששיעור חיתוך לבקי ברגע קטן מאוד] וה"נ באירוסין י"ל כיון דכבר כתב כתובה ונכנס לחופה והכין צרכי הנשואין לא חיישינן לשמא ימלך וכמ"ד בקדושין מ"ה חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ואגב י"ל מ"ד בכתובות ב' שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהיה טורח בסעודה ג"י ולכאורה מה זה תקנה דהלא לא דמי להתקנה שם בדף ה' עי"ש ובזה ניחא דכל מה שהסעודה גדולה יותר חזקה שלא יפסידנה] ומה"ט לא חיישינן ג"כ שמא תחזור היא דגם לה היו הכנות ויותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא. ובזה י"ל ג"כ הקושיא מגר ועבד דכיון דאין מלין אותם אלא מרצונם וכיון שכבר קבל עליו מצוה גדולה כ"כ עשה רושם בגופו שלא יחזור [וכמ"ד בב"מ פ"ד דר"ל כשקבל עליה בעי למיהדר לאתויי מאניה ולא מצי הדר ועי' ס' שמחת הרגל ע"פ ותרא כי מתאמצת.

ועיין טיב קידושין מהה"ג רא"ל צינץ סי' ל"ד שהקשה דלמה קימ"ל בשולח שליח לקדש לו אשה שמברך השליח ואמאי לא חששו שמא נמלך המשלח ותירץ ע"פ מ"ד בגיטין כ"ח שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן וה"נ שמא תחזור בה ולא תקבל הקדושין חיישינן אבל שמא חזר לא חיישינן. ולפע"ד צ"ע דהתם טעמא איכא דכל חי עומד למות ע"כ חיישינן שמא ימות עי' מ"ש באות י"ב משא"כ בזה הכי וודאי עומד לחזור כן י"ל דשמא באמת לשיטה זו דס"ל דמברכין אחר הקדושין ה"נ ע"י שליח אין מברכין רק כשנודע שלא חזר בו. ורציתי לומר ע"פ "ש הב"ש שם דברי התוס' כתובות ז' מדכתיב ויברכו את דבקה ואליעזר היה שליח ושם היה הברכה קודם הידיעה שלא חזר בו [ואחר הקדושין ומזה ראיה לזו השיטה], אך דאפשר שאני התם שהזהירו לקדש לו רק ממשפחתו ובוודאי לא יחזור משא"כ בעושה שליח לקדש לו אשה סתם עי"ש סי' ל"ה. ולפמ"ש הה"ג הנ"ל בספרו מגן האלף סי' תל"ב סק"ב דהשליח יכול לברך מטעם כיון שצריך לבדוק שלא יכשל המשלח שוב חייב ג"כ לברך א"כ עפ"ז בעושה שליח לקדש דלא יכשל המשלח י"ל דאין חיוב עליו לברך, והתבוננתי דא"כ קשה ג"כ בעושה שליח לתרום ולהפריש חלה לא יברך שמא חזר בו. והנכון בזה דשאני היכא דאפשר לברך תיכף אחר הקדושין חיישינן משא"כ להמתין זמן רב עד שיודע שלא חזר בו לא חיישינן ואמדינן סברא בהיפוך דלא חזר בו מטעם שלא יכשל השליח או אחר בברכה לבטלה וראיתי בפתחי תשובה יו"ד סי' י"ט סק"ח שכתב בשם התשב"ץ דבשוחט בבית המטבחיים תיכף לשחיטה יצא לחוץ ויברך הברכה במקום טהרה כיון דמברכין בעל שפיר דמי וכן יעשה בברכת כיסוי ולפע"ד צ"ע בזה דאם מחשש שמא ימלך הטבח א"כ גם במקום טהרה לא יברך רק אח"כ דשמא ימלך בזה הרגע כמו בברכת להכניסו ונצטרך לומר דמ"ד דמברך קודם השחיטה עי' פסחים ז' רק בבהמה שלו לא בשל אחרים. וכן מ"ש וכן יעשה בברכת כיסוי צ"ע דהלא שם לא שייך שמא ימלך רק שאין המצוה מזומנת לפניו ועי' שעת"ש ומג"א סי' קס"ו וצ"ע] ולכאורה י"ל דאין ראיה מש"ך סי' רס"ה דהתם לא חיישינן שמא ימלך ולא יפרע דא"כ ברכתו בעצמו תהיה לבטלה משא"כ בגר ועבד וכדומה דאין ברכה להם בעצמם. אך י"ל כיון דמשכחת דאחד מוהל ואחד פורע ולחצאין כשרה כמ"ש במד"ר פ' נשא משה מוהל ואהרן פורע ועי' סוטה י"ג כבודו במרובים ועי' באה"ט או"ח תקכ"ו סק"ה ורש"י חולין כ"ט ע"ב ד"ה מצוה למרק ובפי' התורה פ' בחקותי ע"פ ורדפו מכם ועי' ט"ז או"ח תקפ"ה סק"ו וכן נראה מיו"ד סי' רס"ו די"א דב' מוהלים לא ימהלו בשבת משמע דבחול שפיר דמי ולפמ"ש אדרבה יותר מצוה ועי' תפארת צבי סי' ז' דבשנים הוי ביותר זריזות דלא כמ"ש הגאון יעב"ץ דבעלי נפש לא יקבלו גם בחול לחצאין ומי גדול ממשה ואהרן, עכ"פ חזינן דגם כשאחר פורע ג"כ לא חיישינן שמא לא ירצה לפרוע ומותר לברך להכניסו מטעם כיון שאחד התחיל במצוה לא ימנע גם השני ועי' מ"ש באות ל"ד א"כ כ"ש בגר ועבד וכדומה שהם בעצמם התחילו לקבל עליהם המצוה לא חיישינן וודאי לשמא ימלך.

ועל פ"ז י"ל קושית הק"נ הלכות שבת פי"ט וגליון מהרש"א יו"ד סי' רס"ח על הרמ"א שפסק דגם האב מברך על המילה [ולא למול כרמב"ם] וא"כ גם בגר ועבד יברכו על אך עי' ב"י סי' רס"ז בשם הר"ן לחלק בין היכא דאפשר ע"י שליח הברכה על משא"כ הכא א"א בלא"ה שממציא עצמו תקנו בלמ"ד וצ"ע דא"כ בכל גדול הממציא עצמו למול יברך בלמ"ד [ונ"ש כשמל עצמו בידיו ממש אפשר שמברך למול] ועי' מהרש"א פסחים ז' ע"ב ד"ה לא סגי. ולפעד"נ ע"פ מ"ש הרא"ש ור"ן שם דהלא בלבער כ"ע לא פליגי ותרצו דצריך האדם להשמיענו חידוש בברכותיו כמו במוציא כ"ע ל"פ וא"כ לפיכך מברכין על המילה להשמיענו חידוש דגם זה להבא משמע משא"כ בגר ועבד דיש סברא לברך אח"כ כנ"ל דשמא ימנעו ואם יברכו על המילה הו"א דבאמת מברכין אח"כ ולשעבר משמע ע"כ תקנו לברך למול לאשמעינן חידוש דגם בכה"ג מברכין קודם ולא חיישינן שמא ימנעו משא"כ כשמלין ישראל גדול שממילא לא חיישינן לשמא ימנע דהלא ב"ד כופין אותו מברכין על אבל עבד אין עליו חיוב שיכופו אותו עי' חידושי רעק"א ר"סי רס"ז וכ"ש גר. ואגב אזכיר מ"ש בס' דרך פקודיך מ"ע ב' אות ל"ב דאמאי במל בנו מברך למול את הבן [כמבואר בגמ' הן אמת דבגמ' נאמר סתם למול ועי' אות נ' מ"ש בשם לחה"פ רק ברמב"ם נמצא כן] לשון יחיד ובגר ועבד אמרינן לשון רבים למול את הגרים למול את העבדים. ולפעד"נ ע"פ הנ"ל דבשני אנשים לא חיישינן שמא ימנעו א"כ ה"נ בגרים ועבדים רק כששנים הם שאז לא חיישינן שמא ימנעו אז אמרינן לשון רבים להיכר ועי' שבת קל"ז ויו"ד סי' רס"ז סי"ב וסי' רס"ח ס"ה משא"כ בשני תנוקות אמרינן על המילה עי' סי' רס"ה ס"ה וגם לרמב"ם י"ל דאינו אומר למול אח הבנים כיון דלא ימנעו מעילא א"כ א"צ להיכר לשון רבים:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה