מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל ברכות והודאות · מ
(טעם למה שאין הנדה מברכת על ספירת ז"ג. אם זקן וחולה מברכין על ספירת העומר. הערה ברש"י דבן צ' דמי לבן ק'. חילוק בין ספירת העומר לספירת ז"נ. ישוב לקושיא בפסחים ז'.)
אשובה למ"ש באות ל"ח רשתי ברכות לאח"כ אין מברכין י"ל בזה מ"ש הרדב"ז ח"ד סי' כ"ז למה הנדה אין מברכת על ספירת ז' נקיים וכתב שכבר הרגישו בו הראשונים וכוונתו לתוס' כתובות ע"ב שתרצו דשמא תראה ותסתור והוי ברכה לבטלה ועיי"ש מה שהקשה על זה, ובאמת שקשה טובא דאף באשה שיש לה ווסת קימ"ל ווסתות דרבנן ובפרט שלא בזמן הווסת שהראיה מקרי מחמת אונס הטבע עי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ה ולאונס מי חיישינן דא"כ ניחוש גם לברכת ספירת העומר דשמא ישכח באיזה יום ויהיה ברכה לבטלה דאינם תמימות וכמו שחששו בכמה מקומות לשמא משתלי ובזה לא יועיל תירוץ החק יעקב סי' תפ"ט סק"ו עיי"ש ועי' כנה"ג סי' קצ"ו מ"ש בזה ועי' נוב"י מה"ת סי' קנ"ג קנ"ד [ועיי' ספר המנוחה הלכות חמץ ומצה פ"ז הלכה ז' י"א וז"ל וא"ת אמאי לא מברכין אקב"ו לשתות ד' כוסות י"ל משום דיש הפסק ביניהם ועי' בפי' בית מנוחה שם דמה"ט אין מברכין על סעודת פורים דאין סעודה כי אם ע"י מאכלים שונים ויש הפסק הרבה ביניהם ועיי' מג"א סי' תר"ז סק"א ובמחה"ש שם ובזה ג"כ יקשה על ספירת העומר] ואשר אני אחזה דבאמת משום זה לבד דשמא תראה לא בטלו הברכה כמו דלא חששו בספירה לשמא ישכח וגדולה מזו שלא חששו לשמא ימות אף דיש זמן גדול ועי' ט"ז או"ח תקנ"ד ס"ק י"ז ונלפע"ד דאפילו זקן [שהגיע לגבורות עי' גיטין כ"ח ורש"י ד"ה אפליג ואינו כשאר האדם וכו' עד תשעים ועי' אה"ע סי' קמ"א וכולם לא העירו דמנ"ל לרש"י דתשעים דמי למאה ועי' רש"י אבות פ"ה משנה כ"א ועי' רש"י פ' לך ע"פ הלבן מאה שנה הבת תשעים שנה ואכמ"ל] וחולה מותר לברך ברכת הספירה ולא יחשוש שמא ימות ולא דמי למ"ד בפסחים צ"א שעל זקן וחולה אין שוחטין הפסח בפני עצמן שלא יבוא לידי פסול דשם אפשר שלא ביחידות משא"כ הכא י"ל דלא מקדימין פורענותא עי' מגילה ה' והרבה דברים חשו חז"ל לטירוף דעת החולה וה"נ אם נאמר לו שלא יברך יטרוף דעתו [ומיהו מגיטין כ"ח דאפילו זקן או חולה נותן לה באזקת שהוא קיים ועי' שערי תשובה ססי' רפ"ח ויו"ד רכ"ח סי"ב אין ראיה לנ"ר דשם הוא שמא מת וכאן חשש שמא ימות עי' גיטין שם] ונראה דגם תלמידי ר"ע ברכו על הספירה מה"ט אך קשה לי דגם בבריא מדוע לא חששו לשמא ישכח או ימות בזמן מרובה כזה עי' ט"ז שם ומקנה קדושין ל' בא"ד ונ"ל לפרש ומדוע לא תקנו שלא יברכו כלל על הספירה וממילא לא יהיה טירוף הדעת לחולה ג"כ כשלא יברך, ומ"ד ביומא ו' טומאת ביתו שכיח יותר ממיתה עי' מ"ש באות כ"ח. אך הנכון בזה לפע"ד כיון דכל יום תמתין עם הברכה ער סמוך לערב דכל מה דאפשר לתקוני מתקנינן ושמא תראה ותסתור ולשמא משתלי באיזה פעם לא חיישינן ע"פ מה דקימ"ל דלכתחילה צריכה בדיקה ב' פעמים ביום וא' מהם סמוך לביה"ש עי' יו"ד סי' קצ"ו ס"ד, א"כ תזכור גם בהברכה משא"כ בספירת העומר מלבד טעם הידוע עוד יש חשש בתיקון הברכה לבסוף דשמא ישכח וכיון דצריכה לברך בסוף היום וביום ז' של נקיים כיון שספרה מקצת אף שאסרו חכמים לטבול מ"מ מעיקרא דדינא היתה מותרת לטבול עי' טוב"י סי' קצ"ז וש"ך שם ס"ק י"א. וכיון דקימ"ל בסי' ר' כדעת הפוסקים לברך אחר הטבילה [ועי' שו"ת הר הכרמל חיו"ד סי' כ"ה דאף היכא דנהגו לברך קודם היינו דוקא בחול לא בשבת] א"כ ביום ז' יכול להמצא ב' ברכות לאחר עשיתן משא"כ בספירת העומר לא שייך זאת ולפיכך דחו לברכת ספירת ז"נ כיון דבעיקר הדבר רבנן פליגי על ר"ע ולא בעי ספורים לפנינו דלא מעכב נהי דמצוה הוא כמ"ש השל"ה עי' נוב"י שם מ"מ דמיא עכ"פ לברכת בדיקת הריאה שדחו אותה מה"ט כנ"ל באות ל"ח:
ועתה נישב הקושיא שהקשיתי שם דמה מקשי הגמ' מעל השחיטה שמא האמת לאח"כ מברכין וכדמסתבר בירושלמי די"ל דזהו באמת כוונת הירושלמי דמקשה על ריב"נ מעתה משיבדוק הסימנים ועי' בנושאי כליו ובפר"ח אינו גורס תיבת בסימנים ועי' תורת זבח סי' ו'] והכי פרושו עפ"ז מעתה שאתה אומר משישחוט יברך קשה הא סניף א' הוא עם בדיקת הריאה כנ"ל באות ל"ח ואינו יכול לברך באמצע וא"ת יברך אח"כ מעתה משיבדוק, וכוונתו שאינו יכול לברך עד שיבדוק גם הריאה כי כל מה שצריך בדיקה מעכב בזה וגם אז צריך לברך ברכת הבדיקה וזו א"א דשני ברכות יהיו לאחר עשייתן, ותירץ חזקת בני מעיים כשרים פי' וא"צ שום בדיקה לריב"נ א"כ מברך ברכת השחיטה לאח"כ משא"כ לדידן דריאה צריכה בדיקה כמו שמשמע גם מירושלמי פרק א"צ דראית ריאה ודמאי מדבריהם ואף שנדחית ברכת הבדיקה שהוא מדבריהם כנ"ל שם מ"מ מברך קודם ברכת השחיטה כנ"ל שם ולפיכך מקשה הגמ' שפיר מעל השחיטה דפשוט דמברך קודם מה"ט: