אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ברכות והודאות › לט

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ברכות והודאות · לט

לח

(חקירות בענין תרתי דסתרי במה"ת ודרבנן. אם יש תחנון בפסח שני וכל ו' ואם מתענין בו תענית שני. ואם היה פסח שני בכל שנה. אם מותר לאכול בשר י' אב שחל בע"ש קודם חצות. סמך למנהג ישראל שאוכלים בשר בע"ש. אם מותר לאכול חלב אחר מאכל שנתבשל בקדירת נבילה ב"י. אם מותר לבשל בקדירת בשר מר"ח אב עד התענית. אם מותר לאכול בשר בר"ח אב. כמה ישהו הצמוקים במים לענין קידוש ויי"נ. הערות בהך דלא יפטור אלא מתוך דבר הלכה.)

וראיתי להזכיר קצת בענין תרתי דסתרי אגב הנ"ל, עי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ז סק"כ ועי' ישי"ע אה"ע סי' קנ"ח שחקר שכשהספק על ב' דברים כאחד ד"ת ודרבנן אין לנו להקל גם בדרבנן מטעם שלא יהיה כתרתי דסתרי ממ"ש הרדב"ז הובא במג"א הל' ק"ש דבספק אי קרא ק"ש דחוזר וקורא כל הג' פרשיות אף דרק פ' ראשן מה"ת כיון דהספק על מה"ת ודרבנן כאחד. והנה במג"א סי' ס"ז סק"א כתב טעם אחר דכן היתה התקנה אך בסי' קפ"ד סק"ץ כ"כ בשם הרש"א לענין בהמ"ז כה"ג, שוב ראיתי שהעיר בזה בפת"ש אה"ע סי' א' ס"ק י"ד ועי' דברי מרדכי על יאיר נתיב סי' א' ואו"ח סס"י קפ"ח ובאחרונים ובשם ישראל ברכות פ"א כתב דיש בזה אריכות גדול, ועי' חדושי תוס' רעק"א שם בהך דעביד כר"י עביד כתב דיש לדון דע"כ הוי מצד ספק הלכה כמאן וזה נכון בתפילה דרבנן [עי' מ"ש באות א'] אבל בק"ש מה"ת לרוב פוסקים הוי ספק דאורייתא ועי' שאגת אריה סי' ג' מ"ש בזה וכמדומה שגם הפמ"ג באו"ח הרגיש בזה ועי' שערי תשובה סי' רל"ה סק"ב. ולפע"ד צ"ע דאיך נקיל בתפילה דרבנן הלא הספק גם בק"ש והוי כתרתי דסתרי וכן בליל שבת י"ל דתפילה הוי מה"ת חובה עי' מג"א סי' רע"א סק"א וסידור הגאון ריעב"ץ ועי' שערי תשובה סי' קל"א ס"ק י"ד דנפילת אפים שפיר נהגו ולענין ז' ברכות יש להתישב עי"ש וצ"ע ג"כ ע"פ הנ"ל משום תרתי דסתרי אף דנפ"א כרשות, ואפשר קצת דבשני אנשים שיעשו ליכא תרתי דסתרי כנ"ל באות הקודם ובאות ל"ד ואף אם א' שואל שניהם כאחד עי' בישועות יעקב הנ"ל מ"מ כשלא יוכל לעשות שניהם כאחד ליכא משום תרתי דסתרי וצ"ע:

עוד אזכיר מה שנשאלתי בענין המנהגים מנפילת אפים בפסח שני ואח"כ וכן אם להתענות בו תענית שני בתרא כשחל בו. וזה תשובתי הנה בפמ"ג משבצות סי' קל"א ס"ק ט"ו כתב בשם הפר"ח ושכה"ג שלא יאמרו תחנון בי"ד והפ"מ כתב דאין מנהגינו כן ואי דהקריבו פ"ש יחידים הוה כמו ט' זמנים עי"ש והה"ג ריעב"ץ החזיק במנהג שלא לומר בו תחנון ובמגן גבורים סי' קל"א באה"מ ס"ק י"ח כתוב דפסח שני המנהג בא"י ומצרים ושאר מקומות לומר בו תחנון ובסאלוניקא ובקושטאנטינא מוחין במי שאינו אומר ש"צ ועי' בית דוד סי' ט' וכן המנהג עכ"ל ובשערי תשובה סס"י קל"א מובא זה רק על ט"ו אייר לא על י"ד ואין הספרים ת"י לעיין עליהם, אך במקומות האלה ראיתי שמנהגם פשוט שלא לומר בי"ד תחנון ושמעתי שהרב הצדיק המפורסם ר' מרדכי מטשרנאבול זצ"ל הראה מקור מרעיא מהימנא פ' בהעלותך דף קנ"ב דכרוזא כריז בי"ד אייר דהא מתמן עד ז' יומין תרעין פתיחין עי"ש ולזה אפשר שלא לומר תחנון כל ז' וכן נהגו עפ"ז בקצת מקומות יחידים. ולדינא בזה משמע בש"ע בהיפוך מדכתב הרמ"א שם שלא לומר תחנון בל"ג בעומר והלא בלא"ה ע"כ חל בתוך ז' לפסח שני וע"כ דאומרים בהם תחנון. [וקצת י"ל מנהגם דלרבותא קמ"ל ל"ג בעומר אף שכולו דין עי' סידור יעב"ץ ושו"ת חת"ס יו"ד סי' רל"ג ודברי שאול ויוסף דעת סי' ל"ט ושם אריה חא"ח סי' י"ד אך לא משמע כן מאחרונים עי' חק יעקב סי' תצ"ג סק"ו ובאה"ט ושע"ת שם ואגב אזכיר ג"כ מ"ש הט"ז או"ח סי' ת"כ שנפטר הרמ"א בשנת של"ג ובאה"ט שם ושם הגדולים הקשו דבנוסח הגט באה"ע סס"י קנ"ד הובא שנת ש"מ ונלפע"ד דויעות הדפוס הוא ועל כ"ו הציגו מ' פתוחה] אך בפסח שני גופא ודאי נראה כן ומה שלא נזכר בש"ע י"ל מגודל הפשיטות דיו"ט המפורש בתורה הוא ואפשר שגם מהרעיא מהימנא לא נשמע תוקף כל ז' כבפסח שני כי לא בכל יומא כרוזא כריז דאל"כ הלא עפ"ז כ"ש שלא לומר תחנון מפסח א' עד פסח שני עי"ש ומ"ש באות א' ואכמ"ל ולענין תענית בו פשוט דהטמאים ודרך רחוקה שהקריבו אז היו אסורים להתענות השני וכ"ש לפי מ"ד במגילת תענית ומובא בחולין קכ"ט דלא למספד בי"ד וכ"ש שאם כן לכ"ע אסור בתענית אז ואף אם נתבטלה המג"ת י"ל דהיו"ט המפורש בתורה לא נתבטל ומה שלא מוזכר בפוסקים מזה משום דלא שכיח רק כשחל ע"פ בשבת ועי' סוכה פ"ה מ"ה בתויו"ט דאז היה נ"ז תקיעות ומחמת דלא שכיח לא קתני. והנה לכאורה י"ל דאינו יו"ט קבוע למועדת מימים ימימה כי לא בכל שנה היו טמאים ודרך רחוקה דמסתמא נזהרו לטהר עצמם ולהתקרב קודם פסח וא"כ לא הוי יו"ט כלל עתה, אך י"ל באמת דברבים ודאי מיחה שכיח [וצ"ע מירושלמי יומא פ"א הלכה א' חומר הוא בצבור ומשקלים פ"ו ה"ד ואכמ"ל] א"כ ע"כ היו טמאים וכן לפי מ"ש באות ג' דברי הצל"ח שאין חיוב להתקרב קודם פסח מי שהוא בדרך רחוקה וא"כ נראה דהיו כמה בכל שנה ועפ"ז גם עתה הוי עכ"פ קצת יו"ט [וצ"ע ממ"ש בזכרון יוסף או"ח סי' י"ח דתשלומי עצרת רק יו"ט בזמן הבית לא בזה"ז] ורש"י בפ' בהעלותך ט' י' כתב ואין שם יו"ט ובפסחים צ"ג נקרא רגל בפ"ע וכ"כ הרמב"ם הל' ק"פ פ"ה הלכה א' וע"כ ראה פשוט דאין להתענות בו וכ"ש שלא לומר בו תחנון דאל"כ הוי תרתי דסתרי כן נלפע"ד:

ועוד אזכיר מ"ש במג"א תקנ"ח ססק"א דכשחל י' אב בע"ש הכל מותר לכבוד שבת ובהלוחות מדפיסין דאסור לאכול בשר עד חצות, ויש בקבלה שהרב הצדיק המפורסם ר' לוי יצחק מבארדיטשוב זצ"ל פי' דברי המג"א דהכל מותר גם בבשר ולפע"ד י"ל טעמו דגם זה לכבוד שבת כשיאכל קודם חצות עי' או"ח סי' רמ"ט כדי שיאכל סעודת שבת לתיאבון, אך דלכל זה קשה יאכל מידי אחרינא הכי כבוד שבת שיאכל בשר בע"ש. אך י"ל דהנה כמדומה שמנהג ישראל לאכול בשר בכל ע"ש ומלבד שי"ל לעשות היפוך מחוקות העכו"ם שאין אוכלים בשר ביום ו' עי' מג"א סי' תקנ"א ס"ק כ"ח עוד י"ל ע"פ מ"ד בחולין פ"ד מי שיש לו מנה וכו' ואינך אימת מע"ש לע"ש ואפשר לפי' רש"י שם דקאי על יום ו' וטעמא כדי להרגילו במאכלים שלא יהיה ניזוק משינוי וסת עי' רשב"ם ב"ב קמ"ו, ועי' מג"א סי' ר"נ סק"א דצריך לטעום מכל תבשיל בע"ש ואולי מה"ט, ועי' ס' בוצינא דנהורא שפי' מ"ד אנן דשכיח לן בשרא בכל יומא במה שנינן פי' מה נתרץ ליום הדין ומתרץ בשבתא כיון דבשבת מחויב לאכול בשר ע"כ אוכלים גם בחול כדי שלא יהיה ניזוק בשבת, וי"ל ג"כ בזה מ"ד דשמאי היה אוכל כל ימיו לכבוד שבת מה"ט ועי' מ"ש באות כ"ו ועל פסוק וטבוח טבח והכן איתא דבע"ש היה כמו והכינו את אשר יביאו הרי דאכלו בשר ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות י' וכיון שיש מקור לאכילת בשר בע"ש א"כ מותר לאכול גם בע"ש י' אב קודם חצות בשר, ובפרט שי"ל דלא תהוי תרתי דסתרי דרחיצה מותר ובבשר אסור ועי' מ"ש לקמן:

חקרתי פעם אחד באחד שאכל מאכל שנתבשל בקדירה של בשר איסור ב"י אם מותר לאכול אחריו גבינה תיכף דהנה עם גבינה וכגון שאחזו בולמוס שמותר לאכול אף דבר איסור ויש לפניו ב' מאכלים שנתבשלו בקדירת בשר איסור ב"י ואחד נתערב בו אח"כ גבינה נלפע"ד דיאכל רק התבשיל שלא נתערב בו הגבינה דבמאכל השני יש איסור נוסף מצד בב"ח דנהי דלא לקי על אכילה ב' כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' מ"א ה"ו מ"מ איסור יש עי' פמ"ג פתיחה להלכות בב"ח סוף ד"ה עוד ובשפ"ד סי' פ"ז ס"ק ט"ז ועי' דגול מרבבה במחבר שם ס"ג [וצע"ג על מ"ש בחו"ד (נדפס קודם סי' צ"ח) בשם ד' ליבוש רוקח דהא שחיטת עכו"ם נבילה ואין נוהג בו איסור בב"ח ונראה דט"ס וצ"ל דס"ל דרוב בשר של עכו"ם הם מבשר טמא עי"ש אך כמדומה שהחוש מכחיש זה ועי' מגן אברהם סי' ל"ב ס"ק ס"ו] ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ו' עי"ש וא"כ כיון דלא שייך לומר אקליש הטעם כאן דבאיסור לא שייך נ"ט בר נ"ט והוי כממש ה"ה דהוי ג"כ טעם בשר בעין בחלב דלא להוי כתרתי דסתרי ועי' שפתי דעת סי' ע"ו ס"ק כ"ג ומ"ש לקמן באות מ"ג] וא"כ גם לאח"כ אפשר שיש לאסור לאכול אחריו גבינה. אך ראיתי בחידושי רעק"א ובית מאיר ביורה דעה סי' פ"ט על ש"ך ס"ק י"ט שתרצו דקמ"ל בבשלו בו חריף דלא שייך נ"ט בר נ"ט ואפ"ה אח"כ מותר וא"כ ה"נ, מיהו ביחד וודאי אסור עפ"ז. ועוד יצא לנו עפ"ז דאם אכל שוגג נבילה או טריפה אסור לאכול אחריו גבינה ואם אכל טמאה מותר לאכול אחריו גבינה תיכף, וצ"ע על מ"ש הב"ח בסי' פ"ז דיהיה נ"מ כשיהיה בטמאה איסור בב"ח לענין נ"נ והלא עוד יש נ"מ לענין לאכול אחריו גבינה ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ז' וצ"ע. עוד יצא לנו מזה דגם בבשלו מאכל חריף בקדירת בשר נבילה ב"י [אף דהוי תרתי לריעותא דבכל א' לא שייך נ"ט בר נ"ט] מותר לאכול אחריו גבינה דמ"ש מחריף לחודיה או איסור לחודיה, ועי' פמ"ג או"ח אשל אברהם סי' תצ"ד סק"ו שהעלה בצ"ע בצנון שחתכו בסכין בשר אם מותר לאכול אחריו גבינה וממ"ש אף בבישול וחריף ואיסור מותר. וכמדומה שבן נהגו העולם להקל אף בבשלו חריף בקדירת בשר לאכול אחריו גבינה תיכף וכן להיפוך:

עוד נשאלתי כה"ג שתי קרירות של בשר ב"י מר"ח אב עד התענית באחר בשלו שוגג חלב ובאחד ירקות דאף שהירקות היה מותר לאכול אז עי' משבצות או"ח תקנ"א ס"ק י"א ובאשל אברהם ס"ק כ"ט מ"מ החלב באיסור דאין במה דבתוך הכלי ס' נגד הכלי וא"כ מטעם שלא יהיה כתרתי דסתרי כשנשאל בפ"א צ"ע אם להתיר גם הירקות אז, ואפשר כיון דא' איסור בגופו והשני בזמן לא הוי דומיא דהישועות יעקב הנ"ל ועי' מ"ש באות ל"ז. והנה מה דמשמע באחרונים שם להתיר רק דיעבד בנתבשל בקדירת בשר ב"י מר"ח עד התענית הנה מנהג העולם להקל בזה גם לכתחילה בלי פקפוק, וכן יש להתיר גם לבשל חריף בהקדירה אך כשנשאל בפ"א כנ"ל אם לבשל לכתחילה חלב או ירקות בקדירת בשר ב"י מר"ח עד התענית אז י"ל דגם ירקות אין להתיר לו לכתחילה אז מטעם דלא יהיה כתרתי דסתרי. אך האמת י"ל דלא דמי כלל להך דהישועות יעקב ואין כאן תרתי דסתרי דיש לומר שמעיקרא לא קבילו עלייהו איסור הזה מבליעה ועי' מג"א שם ס"ק ל"א ובדגמ"ר שם, וי"ל ראיה לזה דאל"כ גם באינו ב"י ליתסר עכ"פ לכתחילה בכה"ג. אך י"ל דלטעם משום שבטלו הקרבנות עיי"ש בש"ע סעיף ט' בשערי תשובה ובקרבנות י"ל דהיו הכלים תמיד ב"י עי' ט"ז יו"ד סי' צ"ג סק"ב ולפיכך כשאינו ב"י אין גזירה כלל. ולדינא לכל זאת המיקל בכה"ג [שנשאל בפ"א אם לבשל חלב או ירקות בקדירת בשר ב"י] לבשל לכתחילה הירקות אז לא הפסיד דיש דעת הט"ז שם סק"ט להקל גם ברוטב בשר לזאת בכה"ג לית מאן דחש לה ועי' פתחי תשובה יו"ד סי' רי"ו סק"ד ואכמ"ל. ואגב אזכיר מ"ש בס' בני יששכר להקל באכילת בשר בר"ח אב וראיתי ג"כ מי שמביא סמך לאכילת בשר בסעודת ר"ח ממקרא והיה מדי חודש בחדשו וכו' יבא כל בשר, אך לפע"ד לא נראה כן מסתימת כל הפוסקים ומר"ח עד התענית דין א' להם ובפרט דבירושלמי יש דיעה דבר"ח אב נשרף הבית וכן הוא יום מיתת אהרן דהוי תענית עי' או"ח סי' תק"פ ועי' אגדות מהרש"א ר"ה י"ח ע"ב, ועי' תוס' מגילה ה' ע"ב ד"ה ורחץ וד"ה וביקש ולפעד"נ הפי' דרצה רבי לקבעה בר"ח אב וי"ז בתמוז הוי ט' תמוז ולפיכך רחץ בקרוניא לשיטתו רק דעל ת"ב לא הודו לו ועכ"פ נראה דר"ח אב חמור יותר מיום שלאחריו וכ"ש שלא לאכול בו בשר ח"ו וכן המנהג. ואף כשחל ביום ו' ואף שמקילין לענין רחיצה אז לכבוד שבת מ"מ בבשר יש לאסור [ולא חיישינן לתרתי דסתרי כנ"ל ועי' מג"א תקנ"א ס"ק ט"ז וביד אפרים שם לענין ט"ו באב בע"ש ואכמ"ל:

וכן אזכיר מ"ש הט"ז וש"ך יו"ד סי' קכ"ג דברי המהרלנ"ח שצריך שישהו הצמוקים ג' ימים לענין יין נסך והקושיא ידוע דהא קימ"ל שיעור כבוש מעל"ע ועל הרלנ"ח לק"מ כמ"ש בעצמו בסי' קל"ח ולשיקרא הדבר כבוש כמבושל לסברת קצת פוסקים ג"י ולפחות מעל"ע ועי' פמ"ג יו"ד רסי' ק"ה ולפיכך י"ל דביי"נ דרבנן היקל בספיקו כקצת הפוסקים אך על הש"ך וט"ז קשה דהם ס"ל כמו דקימ"ל דוודאי במעל"ע מקרי כבוש מדאסרינן בספק כבוש מעל"ע ולא אמרינן ס"ס עי' פמ"ג שם וא"כ מדוע הביאו דברי המהרלנ"ח בלי חולק. ורציתי לומר דלפיכך לא הוי ס"ס דהוי משם א' ועי' שפ"ר סי' ק"ג ס"ק ח' וא"כ לענין ספק דרבנן ביי"נ הוי שפיר ספק דרבנן אך א"א לומר כן דהלא כללא בידינו שדיעה שלא הובא בש"ע לא הוי בגדר הספק כלל עי' שפ"ד סי' ק"י בכללי ס"ס מחודשים אות ג' ועי' אות ע"ז נ"ב. והנלפע"ד או דיין לאו מטעם כבוש קאתינן דהרי אם בשלו הצמוקים לא הוי יין אף דיש יותר טעם מע"י כבישה רק שצריך להיות תוסס ואז מקרי יין וא"כ צריך ג"י שיעור תפיסה [ויהיה נ"מ באם העמידו אותו במקום קר מאוד שלא היה תוסס לא מהני הנ"י להיות יין לקידוש ולא הוי יי"נ בנגיעה בו וכן בהיפוך כשעמד במקום חם מאוד והיה תוסס קודם ג"י הוי יין כל שהוא אחר מעל"ע ומשך הצמוקים עי' מגן גבורים סי' ר"ב וצ"ע דא"כ גם תוך מעל"ע נמי] או י"ל דלאו משום ספק דרבנן הקילו רק משום דביי"נ הקילו יותר עי' יו"ר סי' קל"ה ס"ט וכ"כ או"ה כלל ל' ס"ט עיי"ש ומבואר מזה דביי"נ קיימ"ל גם כיחיד נגד רבים ועי' ש"ך יו"ד סי' רמ"ב וא"כ ה"נ גם דיעה שלא הובא בש"ע מצטרף להיות ספק דרבנן ביי"נ. אך קשה מט"ז ומג"א סי' ר"ב בא"ח לענין ברכה שצריך ג"כ ג"י ואולי ג"כ מה"ט דלא יהיה כתרתי דסתרי דיברך רך בפה"ג במעל"ע ויי"נ לא יהיה רק עד ג"י ועי' ש"ך יו"ד קכ"ג ס"ק כ"ג וצ"ע מסי' קל"ה ס"ק י"ג ל"נ [ואגב אציג פרפרת א' בע"ד בערובין ס"ד לא יפטור אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זכרו, ואיתא במדרש מאי הלכה יחיד ורבים הלכה כרבים והוא תמוה ועי' בלקוטים בס' אוהב ישראל דהשם של שמירת הדרך יוצא מס"ת הפסוק כי מלאכיו יצוה לך והוא ר"ת יחיד ורבים הלכה כרבים ועי' עטרת זקנים או"ח סי' קי"ז דכשהוא בדרך י"ל עפ"ז בשמ"ע ושבעינו מטובך. והנה בעירובין שם גרסינן שמתוך כך זוכרו ובמס' ברכות ל"א איתא שמתוך כך זכרהו ונראה שצ"ל זכריהו עי' פסחים ק"ו והפי' מתוך כך זכריהו ר"ת זה יחיד ורבים הלכה כרבים, ואדוני אבי מו"ר אמר לי שתוך דבר הלכה אותיות בכל ר"ת ברכת כהנים לההולך ע"כ הוי מדרך סגולה לאמרם לההולך. ויש להמתיק זה בדברי המדרש ע"פ מ"ד בשבת קי"ח דאר"י אם אומרים לו חבירי [בלשון רבים] עלה לדוכן היה עולה הרי משום דהלכה כרבים וזה כוונת המדרש מאי הלכה יחיד ורבים הלכה כרבים פי' במה שהלכה כרבים דהיינו פסוקי ברכת כהנים. ועוד י"ל ע"פ מ"ד בפסחים שם זכריהו על היין א"כ לכאורה הוי עולה על הדעת דגם הנפטר מחבירו יש עצה לזכרו על היין עי' תוס' שם ד"ה זכריהו ואין לומר ע"פ מ"ד בעירובין שם דהדרך טורדתו דהלא יכול לשתות רק שיעור רביעית לזה רמז המדרש דדוקא בהלכה יפטור מחבירו שפסקינן תמיד יוה"כ משא"כ ביין דבו פסקינן אפילו כיחיד נגד רבים כנ"ל והטעם דביין זוכרו רק ביום שתיתו ובדבר הלכה זוכרו גם לאח"כ לימים רבים ויחיד ורבים הלכה כרבים):

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה