אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ברכות והודאות › ל

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ברכות והודאות · ל

כט

(אם מותר לעשות שליח במילה וכיסוי. י"ל דהא"ז ס"ל דמותר רק דכשאב מוהל אין להניח אחר בלא רשות. יש לדחות ראית הש"ך לאסור. ראיות דמותר. פי' חדש בפסחים ז'. גם בכיסוי מותר בשליחות דלא כמקנה.[חקירת הק"ס דלרמב"ם אולי רק האב ימול בשבת והשנה על נא"ש] י"ל דאסור האב למול בנו בשבת בפ"א לכ"ע. ואפשר דגם בדליכא אחר ה"ה. אם מותר למול פ"א בשבת בדליכא מוחזק. השנה על יעב"ץ ושבו"י. אם אשה מותרת למול בשבת. אם מותרת פ"א למול. אם מותרת לשחוט בשבת לחולה. ישוב להלכות א"י דנשים לא ישחטו והשגות על ערוגות הבושם. תשובה ע"ד שו"ב א' שלא היה נזהר בבדיקת הסכין כנהוג.)

ראיתי לחקור אם מותר לעשות שליח במילה וכיסוי כשהאב והשוחט יכולים בעצמם לעשות ואף שכבר האריכו בזה האחרונים אך כיון שהוא דבר השכיח ומנהג ישראל תורה לעשות שליח לזאת אענה חלקי. מקור הדבר בד"מ סי' רס"ד אות א' וז"ל כתב בא"ז אם אב מוהל אסור ליתן למוהל אחר וצ"ע מ"ש ממצוה אחרת דיכול לעשות שליח במקומו, ועתה זכיתי לראות האור זרוע גופיה סי' ק"ז והזכרתיו באות הקודם ושם כתוב בזה הלשון והיכא שהאב יודע למול אסור לו להניח לאחר שימול לפניו וגם האחר אינו רשאי למולו לפניו בלא. רשותו וכלשון הזה העתיקו הריקאנטי סי' תקצ"ב, ועפ"ז יש לדחוק דהכונה דכמו שיש איסור על האחר למול בלא רשות כן יש איסור על האב המניחו למול בלא רשותו דנראה כמו שמצות בזויות עליו כיון שהוא בעצמו יודע למול אבל כשנותן לו רשות ומכבדו בשליחות מותר [וכמו שכתב בא"ז גופיה הלכות ברכות סי' קל"ט דאותן מצות שאפשר ע"י שליח ככיסוי הדם מברך על] כיון שאין מצות בזויות עליו רק שרוצה שהמצוה יעשה בגדול ממנו, משא"כ כשאין האב יודע למול אז נהי דלכל זה יש איסור על המוהל למול בלא רשותו דשמא רוצה לכבד לאחר מ"מ על האב ליכא איסור אף כשאינו נותן לו רשות דאין בזה משום מצות בזויות דמי יודע אם אינו טוב בעיניו זה המוהל ועי' ש"ך חו"מ סי' שפ"ב וקצוה"ח שם דיש בזה ביטול מ"ע כשאינו מל בעצמו כשיכול וכ"כ בבינת אדם אות ז'. אך התב"ש ופלתי ויד אליהו סי' נ"א ויד הקטנה דף שנ"א וד"ח ותורת זבח סי' כ"ח וגט מקושר דף ט"ז וחת"ס או"ח סי' קנ"ח ר"א חלקו עליהם וסוברים דמותר. וכן נלפע"ד לדחות הראיה של הש"ך מרא"ש פ' כיסוי הדם שכתב ובלא הנך טעמי דר"ת יש לפטור המוהל דאע"פ שאמר האב למוהל אחר למול בנו לא זכה באותה מצוה לחייב אחר אם קדם ועשאה ול"ד לכיסוי שחייב השוחט לכסות וכן האב למול בנו וקדם, אחר שחייב לשלם אבל אם אין האב רוצה למולו בעצמו כל ישראל חייבין למולו ובדיבור שאמר האב למוהל לא זכה במצוה לחייב האחר שקדמו עכ"ל ואם איתא דשלוחו כמותו א"כ ישלם להאב דהשליח במקום האב קאי זהו הוכחת הש"ך מהרא"ש ע"פ מ"ש הקצוה"ח ועפ"ז הקשה שם על רמ"א שכתב כהרא"ש דבנתנו לאחר למולו ובא אחר וקדמו פטור וכיון דס"ל לרמ"א דשלוחו כמותו א"כ ישלם להאב כנ"ל עי"ש, ולפעד"נ דמזה אין ראיה כלל דלענין לשלם ממון י"ל דיכול האחר לטעון קים לי כשיטת המל"מ בכורות פ"ד דאם גילה לאחד לעשות איזה פעולה ובא אחר ועשה דהוי שלוחו עי"ש [ועי' ש"ע הגאון רש"ז ססי' תל"ז בק"א ופת"ש ח"מ ססי' כ"ה דנהיגו שהדיינים טוענים קים לי אף כשאינו טוען בעצמו ואף בתפיסה ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות י"ב] וא"כ אני השליח כהמ"ל ולא לעיכוב אמר שדוקא הראשון יהיה השליח [ובאמת כשאמר האב מקודם בפ"מ שרצונו דוקא בראשון ולא בשני חייב לשלם] דגם אני מומחה [וכהן עי' מהרשד"ם חיו"ד סי' רל"ט] כמוהו [רק עתה טוען שלא רצה בי כדי להוציא ממון ממני ועי' מ"ש באות כ"ז] וכמ"ש התה"ד סי' קפ"ח לחלק ררק בתרומה כשאמר לשלוחו צא ותרום ושמע אחר ותרם אין תרומתו תרומה די"ל סברא שדעת בעה"ב שרק זה יתרום דיודע באיזה מדה רגיל אם בעין יפה או רעה או בינונית משא"כ בחלה בזה"ז דכולם שוין וה"נ בנ"ד למול הכל שוים [וכן י"ל דהממע"ה] והכל ניחא בס"ד.

ועתה אביא ראיה נכונה להיפוך שיכול לעשות שליח והוא מדברי הרא"ש עצמו פ"ק דפסחים מ"ש וזה קצת סברת הש"ס דלמול משמע דלא סגי דלאו איהו מהיל והנה ל"מ לפי' ר"מ בר"י ברומי המוזכר בפרדס הגדול סי' מ"א דהפי' בגמ' אבי הבן מא"ל אין הכי נמי פי' דגם הוא מברך על וכפי מה שפי' ריב"פ דבריו וקלסיה ותוכן דבריו דה"פ דרב פפי סובר דמצוה של תשביתו דוקא ע"י עצמו כמו אכילת מצה לפיכך אמר לבער וכשמקשה לו מעל המילה משני דהתם לאו חיובא עליו דלא סגי דלאו איהו מהיל ומקשה אבי הבן מא"ל דקס"ד דהך דתני חייב האב למול את בנו הפי' בעצמו כמ"ש וימל אברהם את יצחק בנו ואפ"ה קתני על המילה ולא קתני בד"א באחר אבל האב מברך למול ומשני אה"נ פי' דמי סברת דהך דחייב למולו בעצמו ממש אין הדבר כן רק שמחויב להכניסו בברית שיהיה נימול ואפילו ע"י אחר ועי' מ"ש באות ל"ג הלכך ג"כ סגי דלאו איהו מהיל והיינו דתניא המל אומר על המילה אבי הבן להכניסו דאפילו במקום אב מלין אחרים דאל"כ הול"ל אבי הבן מברך שתים [כבשילהי פסחים] וכיון שכן גם אב מברך על המילה כיון שאפשר ע"י שליח משא"כ בביעור, וכן מתיבי משחיטה ג"כ ה"פ פסח וקדשים מא"ל דקס"ד דא"א ע"י שליח ומשני אה"נ דגם בזה אפשר ע"י שליח עי' קדושין מ"א מ"ב ומ"ש באות ל"ב ופסקינן הלכתא על ביעור דגם זה אפשר ע"י שליח, והנה בזה מבואר דאף לרב פפי יכול לעשות שליח במילה. ואפילו לשיטת רש"י ור"ן שפרשו שמ"ד אה"נ פי' שמברך למול הוא רק לפי הס"ד אבל למסקנא דעל ביעור משום דאפשר ע"י שליח א"כ אבי הבן נמי שמברך על כמ"ש רש"י שם הוא נמי מה"ט שיכול לעשות שליח [וא"כ ה"ה בכיסוי ובזה ניחא מה שבפרדס הגדול סי' ר"ו השמיט הך דמי ששפך יכסה דאין נפ"מ רק לענין דהזכות שלו קודם וזה כתבו אח"כ ועי"ש סי' מ"ט ומ"ש באות כ"ב, וזה דלא כמ"ש המקנה קדושין כ"ט תוס' ד"ה אותו דבכיסוי יותר חיוב שיכסה בעצמו ממילת בנו עי"ש דגם בכיסוי עפ"ז אין עליו החיוב רק שישתדל שיתכסה הדם אבל ודאי שיכול לעשות שליח כבמילה] ועי' ביאור הגר"א יו"ד רס"ה ס"ק ל"ה שכתב דהרמב"ם ע"כ נמי ס"ל דיכול לעשות שליח אף שכתב דהאב מברך למול וראיה מדמברך שהחיינו אף כשאחר מל אותו לדידיה מטעם דשלוחו כמותו עי"ש.

ועוד ראיה דיכול לעשות שליח מדברי הר"א הלוי המובא בטיו"ד סי' רס"ו שהאב לא ימול בשבת כשיש אחר ואם אינו יכול לעשות שליח א"כ תמיד דמי כדליכא אחר [ועי' קנאת סופרים בהשמטות לטוב טעם תשו' י"ח דיש ספק עצום דאפשר כיון דמה שדוחה שבת ילפינן מביום השמיני והרמב"ם יליף ממקרא הזה לחיוב האב יותר וא"כ י"ל דדוקא לאב דוחה שבת, וראיתי בנחל אשכול [ח"ב צד ] שהקשה על תירוץ הכ"י דלפיכך לרמב"ם אין מוהלין בשבת ע"י עכו"ם כיון. דאב מצווה למול בשליחותו ואין שליחות לעכו"ם עי' מ"ש באות י"ד והקשה דמצות האב הוא מוימל אברהם אי"ב ודלמא מילה עצמה דוחה שבת וע"י עכו"ם שפיר דמי אבל מ"ע דאב אין דוחה שבת עי"ש ולמ"ש הק"ס דלרמב"ם מ"ע דאב מביום ואם מילה עצמה דוחה שבת כ"ש המ"ע של האב] ועי' תרגום יונתן ע"פ יולדו על ברכי יוסף גזירינון יוסף ומסתמא גם מכיר שהיה שקול כרובו של סנהדרין יכול למול ואם המ"ע מן וימל אברהם אי"ב מדוע לא מל בעצמו וע"כ דמותר בשליחות. וכיון שכן י"ל דבר חדש דבפעם א' אסור האב למול בנו בשבת לכ"ע כיון דאפשר באחר ע"י שליחות דלא כמ"ש היעב"ץ בסידור מגדל עוז דבאב שפיר דמי דהמצוה מוטלת עליו דאדרבה באב יש איסור נוסף מדעת הר"א הלוי הנ"ל אף דהוי שלא כהלכתא מ"מ די לעבור על דעתו בשכבר מל פ"א עכ"פ לא בכה"ג, ומסתפקנא גם בדליכא אחר אם ימול האב. וראיתי בשו"ת מהר"י מברונא סי' מ"ב שחקר במי שלא מל מעולם אם יכול למול בשבת ותחילה הביא ראיה דשרי מפ' ר' אליעזר דרב אדא ב"א אתיליד ליה ינוקא כשהוא מהיל ואהדרי אתליסר מוהלאי פירש"י להטיף ממנו דם ברית ולא רצו בשבת דרב סובר א"צ עד שמל אותו ושויה כרות שפכה אלמא דמימיו [ומ"ש דממיכתא ט"ס] לא מל ר"א דאל"כ לא הוי מהדר על מוהלים אחרים ואפ"ה מל אותו בשבת וכי עביד ליה כרות שפכה אמר תיתי דעברי אדרב ולא אמר תיתי לי שהתחלתי בשבת, מיהו אין ראיה דהתם משום דלא הי' אפשר באחד שלא רצו ותדע דלדעת הר"א הלוי אבי הבן לא ימול לעולם בשבת בדאפשר באחר אמנם נכון שלא יתחיל בשבת וכ"ש אבי הבן דאיכא תרתי עכ"ל פי' דאיכא תרתי גם דעת הר"א וכמ"ש לעיל, ואח"כ כתב עוד שם דבאפשר באחר אפילו מל כבר ב' פעמים אסור ובאב מותר ומצוה בו טפי מבאחר וביו"ד כתוב איפכא עכ"ל וצ"ע אם כונתו דכתוב איפכא דלכ"ע די במל כבר פ"א או כונתו איפכא דבאביו יש איסור נוסף כנ"ל, ויש מקום אתי לומר רמ"ש המחבר ביו"ד סי' רס"ו ס"ז ובא"ח ססי' של"א ואפילו אם הוא אביו קאי גם ארישא שלא ימול בשבת פ"א מטעם איסור הנוסף וי"ל דאף בשאי אפשר באחר אסור האב למול פ"א בשבת ואין ראיה מרב אדא הנ"ל דאפשר מל כבר פ"א רק דבנולד מהול היה מהדר אחר היותר בקיאין וכשלא רצו מל אותו בעצמו, וכן צ"ע, לפע"ד גם באחר שאינו אביו יהיה אסור למול פ"א בשבת אף בדליכא מוחזק ומ"ש היעב"ץ שם דבדליכא מוחזק שרי דלא חמירא שבת מחיי נפש שמילה יש בה סכנת נפשות ומותר למול פ"א עכ"ל וכ"כ בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' כ"ה מאוד נפלאתי עליהם דלא דמי זה לזה דהתם אי לא נתיר החשש סכנת נפשות מלמול פ"א איך נמצא מוהל דאיך אפשר להתחיל מפעם ב' קודם פ"א וכיון דאשתרי אשתרי גם כשיש מוחזק דאיך יהיה זה מוחזק אם לא יתחיל פ"א לפני המוחזק אבל כאן לא אשתרי מעולם למול בשבת רק המוחזק וכן י"ל דעתה שנתוסף חשש שבת על איסור סכנת נפשות לא נתיר ב' חששות עי' חולין ס"ט ועי' שו"ת חת"ס ח"ו סי' ק' וכתב סופר או"ח סי' נ"ג שחקרו בזה, וי"ל עוד ראיה לאסור ממ"ש תוס' מגילה ד' דלפיכך לא גזרינן במילה שמא יעבירנו לילך לבקי בשבח עי' סוף ספר הוראות שעה מ"ש בזה] דאין אדם מל אלא א"כ הוא בקי והנה בקי מקרי כשמל כבר עכ"פ פ"א ושוב מותר בשבת ועתה גם באב או באחר המל פ"א כשאינו מוחזק אם תאמר דמותר עכ"פ בשעת הדחק א"כ חוזר עליו האיסור דשמא יעבירנו. כיון דלא מקרי בקי ואסור למול, אך לפי יתר החרוצים שנאמרו בזה וכן לפי מ"ש בתוס' שם משום דמילה חמורה שנכרתו עליה י"ג בריתות ועי' תפארת ישראל ראה"ש פ"ד משנה א' עי"ש מי שעורה למול בשעת הדחק שאין מוחזק והמוהל אומר שבקי בראיה ויודע איך מוהלין ופורעין עצהיו"ט בין שהוא האב ובין אחר הרוצה לסמוך עליו יסמוך כשיחקור היטב בזה והירא ומונע אין עליו עבור זה ביטול מ"ע. כנלפע"ד ברור בס"ד.

וראיתי לחקור אם אשה יכולה למול בשבת כשאין איש והנה ביו"ד סי' רס"ד ס"א כתב סתמא דאשה כשרה למול כשאין איש ולכאורה אף בשבת, אך י"ל דטעם שלכתחילה לא תמול האשה הנה מלבד הפלוגתא במס' ע"ז כ"ז ראיתי באחרונים טעם מחשש עילוף כמו בשחיטה שלכתחילה לא תשחוט וכ"ש במילה שיש סכנת נפשות אך כשא"א בע"א מותרת למול ועכ"פ בשבת י"ל דלא תמול אף כשליכא אחר והיא מלה כבר דדמי למי שלא מל מעולם שאסור למול בשבת כנ"ל וה"נ היא אחרי פ"א וכ"ש כשזה לה פ"א דגם באיש י"ל דאסור כנ"ל. ובזה נלפע"ד לפרש מ"ש הש"ך רס"ד סק"ב דהלא גם למחבר ישראל גדול קודם עי"ש ובזה ניחא דלהמחבר תמיד בדליכא ישראל גדול מותרת ולהי"א שחדשו הטעם משום עילוף עי' רסי' א' ואפילו אם נאמר דבאי אפשר בישראל גדול מותרת מ"מ בשבת וכ"ש כשהיא לה פ"א אסורה למול [וה"ה טומטום עפ"ז אסור אז למול עי' מ"ש באות א'] וכן יראה מלשון הד"מ שם דמסמ"ק משמע גם לענין דיעבד דאל"כ מה רבותא דהרי כ"כ הב"י לפרש דברי הכלבו עי"ש ובריש סי' א' [וגם בב"י שם צ"ע שהביא לשון הרי"ף והרא"ש ורמב"ם לאחדים ורי"ף כתב דידעה לממהל ומהלה שפיר דמי וכ"כ באשכול סי' מ' עי"ש בהל' מילה ומשמע דרק אם מהלה אבל לכתחילה. לא חמול אף בדליכא גברא אבל ברמב"ם ורא"ש משמע דגם לכתחילה תמול בדליכא גברא ועי' בא"ז סי' צ"ז שמשמע דגם בדאיכא גברא מותרת למול. ואפשר לומר בכונת הרי"ף ואשכול דהפי' ומהלא שמהלה פ"א דוקא כגון שעברה אז בדליכא גברא מותרת למול לכתחילה אבל בפ"א אסורה לעולם ורמב"ם ורא"ש לא חלקו בזה, ועי' עוד בדרכי משה שם שכתב וכתב המרדכי וט"ס וצ"ל הרי"ף]. ועפ"ז יש לומר דין חדש דכשאין איש לשחוט עבור חולה בשבת לא תשחוט אשה ובפרט כשלא שחטה עדיין מעולם כי יש חשש לעילוף ותחלל שבת בכדי ומוטב שיאכל כך בשר נבילה הנמצא [ויש להעיר קצח מפסחים מ"ט אמור לשוחטו פי' כדת שבזה לא יהיה לו צער כ"כ ואם יאמר כן הוי אמינא דאשה אסורה] ועפ"ז י"ל קושית התוס' דיש חולין על הלכות ארץ ישראל דנשים לא ישחטו דהרי גם בקדשים יכולה לשחוט לכתחילה עי' מ"ש באות נ"א וכאן י"ל דהנה בשבת אסורה לשחוט דלא יפה כוחה מאיש זר עי' מ"ש באות מ"ה אבל בחול יכולה לשחוט והלכות א"י קאי בשבת וכגון לחולה אסורה לשחוט שמא תתעלף ותחלל שבח בכדי. וראיתי בס' ערוגות הבושם סי' א' שישב דבקדשים שמותרים לשחוט בשבת שוב הוי כמ"ע שלא הזמן גרמא לזאת מותרים לשחוט משא"כ חולין דאסירי לשחוט בשבת הוי מ"ע שהזמן גרמא והלכות א"י קאי בחולין עי"ש, אבל כמה תמיהי בזה א' דסוף סוף גם לדידיה הוי מ"ע שהזמן גרמא דבשבת אסור זר וכ"ש אשה לשחוט קדשים כנ"ל ועי' ברכות כ' ע"ב בברה"מ פשיטא ואכמ"ל, עוד צ"ע דלא מקרי זמן גרמא כיון דזר עכ"פ מותר ג"כ לשחוט לחולה בשבת רק דבאשה אמרינן דידא כאיב לה ועי' תוס' יבמות מ"ד א' ד"ה כל שאינו א"כ לא מקרי זמן גרמא. ובפרט שדברי השעה"מ שהקשה עליו לא מעצמו דיבר כי כ"כ המהרי"ט קדושין כ"ט ועי' מ"ש באות ל"ב דכל שנעשה באיסור דבשבת נתקיים המצוה לא מקרי זמן גרמא וה"נ הרי קימ"ל ביו"ד סי' א' דהשוחט בשבת שחיטתו כשרה ובפרט לפי מ"ש באות ל"ח מ"ח דברי הרא"ש דעיקר שחיטה למדינן מקדשים ואיך נאמר דבקדשים לא הוי זמ"ג ובחולין הוי זמן גרמא לזאת דבריו צ"ע. שוב ראיתי שכבר הרגיש קצת בזה בשם אריה חיו"ד סי' י"ד עי"ש ומ"ש לעיל הוא נכון בסברא ת"ל. ושוב ראיתי במראה כהן הנדפס מחדש ביו"ד וילנא סי' א' שפלפל הרבה מכיוצא בזה ואין עת האסף פה:

אציג מה שנשאלתי ע"ד שרצו לפסול שו"ב פלוני שעומד על דעתו הקלה לשנות ממנהגי שו"ב אחרים והוא במה שאשתו או בתו משחזת לו הסכין של שחיטה, וגם הוא בודק הסכין ע"י כלי הבטה [הנקרא מאקראשקאפיע] מגדיל הראות ואוסר לפעמים הסכין של שו"ב אחרים מחמת הכלי הזה, ואינו מקפיד מלבדקו בחורף בחוץ ביד קרה, וזאת תשובתי הנה להשחיז הסכין ע"י אשה אין שום קפידא אף לכתחילה ואף ע"י עכו"ם אין איסור דלא עדיף מעשית סוכה ובפרט אשה שמעיקר הדין היתה כשרה לשחוט כנ"ל, מיהו העיקר שלא יסמוך במה שתבדוק הסכין כי בזה י"ל דמדינא אסורה אף שצ"ע ממ"ד בחולין ג' לענין מומר בודק סכין ונותן לו עי"ש ולא אמר כה"ג לענין נשים אך ודאי ע"פ מ"ש ביו"ד סי' י"ח סי"ז דהרבה צריך ישוב הדעת וי"ש לבדיקת הסכין וחמיר לענין זה מגוף השחיטה ודאי דנשים דעתן קלות בזה ובפרט שצריך לבדוק הסכין גם בראית העין ונשים אינם נאמנות בטביעת עין באיסור דאורייתא עי' תב"ש סי' ס"ג ועי' שו"ת מעיל צדקה סי' ס"ג ואכמ"ל. מיהו במה שבודק ע"י כלי הבטה זה דבר זר בעיני אף אם בודק ג"כ אבשרא וטופרא כדת מקודם כי אין לנו לחדש בזה יותר ממה שגבלו הראשונים וטובה צפורנן של ראשונים ואף אם יש פגימה הנראה ע"י הכלי כל שאינו נראה לעין ואינו נרגש בצפורן לית מאן דחש לה וצ"ע ממ"ש הרב פת"ש סי' י"ח ס"קט ע"כ עכ"פ צריך המורה להזהירו שלא יראה הסכין עי"ז כי אסור לאסור המותר עי"ש סי' א' סק"ז. וגם יזהירו באזהרה רבה שלא יבדוק אותו בחוץ בחורף ביד קרה כי זה גורם שלא ירגיש כמובא באחרונים ונכון בסברא ולא מפיו אנו חיים שאומר שאין מזיק לו זאת. גם זאת אזכיר שבאם רחץ ידו במים רותחין עד שנתרכך הרבה צפורניו גם כן אינו טוב לבדיקת הסכין ויתן ידו למים קרים שישרה בה הצפורן כדי שתהיה עזה קצת ונסיתי זאת בעצמי וידעתי שכן הוא. וכשיקבל עליו, השו"ב שלא לראות הסכין ע"י הכלי הבטה ולא יבדקו בחוץ בעת הקור החזק אין לפוסלו ח"ו. כ"ד ידידם:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה