אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ברכות והודאות › כח

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ברכות והודאות · כח

כז

(תשובה לח"א שי"ל לרמב"ם אסור היחוד מה"ת קודם הברכות. אם מקרי חופה לרמב"ם בסמוך לוסת ואם מותר הבעילת מצוה אז לכאורה חלוי בפלוגתת הב"ש ושעה"מ. טעמים שהתירו ביוצא לדרך טפי ממידי אחרינא. ראיות מיעקב אבינו. בהולך לדבר מצוה אסור לשמש סמוך לוסת. באיסורי עשה מותר שאר קריבות מה"ת. ב"מ אסור סמוך לוסת והחופה והיחוד מותר. גם לב"ש לא הוי חופה כשראתה אח"כ. אם יש סכנה בטובלת ואין בעלה בא עליה.)

אציג כאן מה שהשבתי לחכם א'. ע"ד שאלתו לשיטת הרמב"ם שצריך לברך ברכת חתנים קודם נשואין וכמ"ש הב"ש אה"ע סי' ס"ב משום דס"ל חופה היינו יחוד ואסור להתיחד בלא ברכות דהלא מ"מ ברכות אין מעכבין עי"ש, הנה לפע"ד עדיין לא פשיטא כל כך עי' כתובות ז' ועי' מס' כלה מנין לברכת חתנים מה"ת וא"כ אפשר דמעכב ג"כ ועי"ש במס' כלה כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ואפשר דהכי פרושו כמו נדה אסורה לו ביחוד ג"כ כשלא בעל עדיין ה"נ בלא ברכה אסור גם היחוד מה"ת וחמיר משאר פנויה דלא כפי' דש"י ור"ן שם.

ומה שחקר אם הוי חופה שאינה ראויה לביאה בכלה שנכנסה לחופה בעונה הסמוך לוסת לרמב"ם דחופת נדה אינו קונה או אפשר דגם הביאה מותר אז כמו שהתירו ביוצא לדרך עי' יו"ד סי' קפ"ד ס"י וה"נ בבעילת מצוה ונוסף ג"כ משום דהוי ליל טבילה. הנה לכאורה י"ל דתלוי בפלוגתת אחרונים דלהב"ש סי' ס"א סק"ב בשם המ"מ דאף לרמב"ם מ"מ כשהיה החופה תוך ז"נ של חימוד שאינו רק חשש שמא ראתה מהני החופה ונראה משום דהוי רק מדרבנן, ולפ"ז גם במצאה כתם אחר טבילתה מחימוד היה, וא"כ ה"נ בסמוך לוסת שהוי רק חשש שמא תראה הוי חופה ובפרט שי"ל שגם הביאה מותר בסמוך לוסת בבעילת מצוה דלא גרע מיוצא לדרך וכן ראיתי במקנה בק"א שם שכ"כ וכ"כ בפשיטות בשם אריה חיו"ד סי' מ"ג וכן עלה על דעת השואל בנוב"י מה"ת סי' קי"ז ובפרט שהוא ל"ט וא"כ כ"ש דהוי חופה. אבל לשיטת השעה"מ בהלכות אישות פ"י בקונ' חופת חתנים ס"ו שהוכיח דגם כשאינה ראויה לביאה מדרבנן אינה חופה וכ"כ במקנה קדושין ל' בא"ד ונ"ל לפר"ש עי"ש י"ל דאה"נ בסמוך לוסת אם יש איסור דרבנן על הבעילה לא מקרי חופה, ובפרט לשיטת הנוב"י מה"ק סי' נ"ה שהאריך להוכיח דאף דוסתות דרבנן מ"מ עונת הוסת אסור מה"ת דשמא תראה ודימה זאת להך דגיטין כ"ח לשמא ימות חיישינן עי"ש ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ב וקפ"ד ס"ב ובכ"ד וי"ל דגם שיטת הרמב"ם כן וה"ל חמיר מכתם וז"נ של חימוד וא"כ ודאי דלא הוי חופה. ואין להקשות ממה שהתירו ביוצא לדרך הרי דקיל יותר משאר איסור דרבנן די"ל שלרמב"ם אה"נ גם ביוצא לדרך אסור וראיה מדהשמיט לגמרי הך דינא ואולי מה"ט דלפ"ז הך ופקדת נוך לענין אחר קאי וריב"ל דדרש להך קרא להתיר גם בסמוך לוסת איהו ס"ל דסמוך לוסת ועונת הוסת גופא ג"כ מדרבנן וקרא דוהזרתם קאי לענין אחר משא"כ לדידן ועי' ט"ז וש"ך שם ופ"ד סי' קפ"ד טורי כסף ס"ק י"ד ואכמ"ל.

עוד י"ל דלכאורה קשה טובא לדברי אחרונים שם דההיתר ביוצא לדרך מטעם דבמקום מצוה לא גזרו א"כ בכתם נמי שמצאה יהיה מותר ח"ו ליוצא לדרך וכן מדוע אין מתירין הב"מ תוך ז"נ של חימוד כשבדקה ולא מצאה כלל ועי' פסחים ע"ב דאסור ליבם סמוך לוסת אף שהוא ג"כ מצוה רבה כנ"ל באות כ"ג, אך האמת י"ל דלא דמי דלפיכך אמרו חז"ל חייב אדם לפקוד ולא אמרו מצוה דבאמת ע"פ מ"ד מפסוק ואל אישך תשוקתך שמשתוקקת אז א"כ לא הוי רק מצות עונה שחל עליו אז ומהו חובה שאמרו, ונראה דיען שיש סכנה בזה דלא יבעול בשעה שיצא לדרך עי' או"ח סי' ר"מ סעיף ט"ו

[והן אמת שהרבה תרוצים נאמרו ע"ז עי' מהרש"ל והובא ברמ"א ועטז"ק שם ליישב דברוכב או יושב בקרון מותר כי אין סכנה אז והך דרס"י שם מיירי בכה"ג ועי' מ"ש באות כ"ג לישב דכשלא הזריע אין סכנה עי"ש סעיף י"ד, ועוד י"ל דלא יבעול ביום יציאתו לדרך מיירי היכא דליכא מצות עונה כגון בפילגש עי' מ"ש שם אבל באשתו שיש מצות עונה י"ל דשומר מצוה לא ידע דבר רע עי' מ"ש באות י"ב. וי"ל לפע"ד ראיה מפ' ויצא ויבוא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ולכאורה איך שימש בעת בואו מן הדרך דהא יש סכנה אך לרש"ל ניחא משום שרכב על החמור עי' נדה פ' המפלת ותרגום יונתן שם ולפיכך הי' מותר, ולמ"ש כאן נמי ניחא די"ל שכונת רחל היתה שאפשר היא בעצמה אז היתה טמאה ומ"ש רש"י שלה היתה שכיבת לילה זו פי' שישכב עם שפחתה בלהה כדי שתלד עוד בנים וחששה שמא בלא"ה לא תלד ממנו שלא יזריע מחשש סכנה או שלא ישכב עמה כלל כי היתה רק פילגש עי' בראשית ל"ה כ"ב בלהה פילגש אביו ע"כ נתנה הלילה ללאה כי אם לא כן לא היתה ח"ו מזלזלת במשכב הצדיק ויען כי לאה השתוקקה אז כמ"ש רש"י שם לפיכך הוי יעקב ממש שומר מצוה ולא חשש לסכנה] וא"כ המונע מה"ט נראה כמזלזל במצות שחושב שאין המצות מגינות עליו מתקלה וכמ"ש הט"ז או"ח סי' תנ"ה סק"ג א"כ שוב חובה עליו לפקוד וכיון שכן שהתורה צותה עליו ופקדת נוך שלא יחוש לסכנה אף דהוי במ"ע של ושמרתם את נפשותיכם ה"נ גם בסמוך לוסת מותר דשומר מצוה יגן עליו מחקלת עבירה של המ"ע מן והזרתם את בני ישראל דאל"כ הוי תרתי דסתרי, ומרומז זה גם בקרא ופקדת נוך ולא תחטא שהתורה מבטיחו שלא יחטא ובכה"ג אף בשכיח היזקא לא יהי' ניזוק כמו שהארכתי בזה באות ו' עי"ש ולפיכך בהולך לדבר מצוה שאינו נראה כמזלזל במצות דחשש שמא יטרד ממנה עי' מ"ש באות הקודם] א"כ שוב אין חובה עליו זאת המצוה ואולי מטעם עוסק במצוה שפטור מן המצוה [וי"ל דאז שוב אסור לשמש סמוך לוסת ואולי נוסף ע"ז חשש סכנה ג"כ ומ"ש הרמ"א בסי' קפ"ד ס"י אין צריך קאי כשאינו סמוך לוסת] וא"כ עפ"ז לא קשה קושיות הנ"ל דבכתם שכבר נאסרה אף מדרבנן שוב אינה משתוקקת לדבר איסור ואין כאן שום מצוה ואפילו אם משתוקקת י"ל כיון שאם תתיר לה לשמש ביוצא לדרך שוב תהיה מותרת גם לאח"כ דאין סברא כלל שאח"כ תספור ז"נ וא"כ נתיר איסור דרבנן בכדי ח"ו וע"כ אסור וי"ל דנוסף לו ג"כ סכנה משא"כ בסמוך לוסת, מלבד שיש לדחוק ולומר דעליה אין איסור הזה לכתחילה וכן מדויק אזהרה לבני ישראל שיפרשו ורק בשראתה שניהם צריכים כפרה אבל לכתחילה האיסור רק אקרקפתא דגברא עי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ב וא"כ היא שוב משתוקקת כשיוצא לדרך ע"כ מותר גם הוא לשמש עמה ולא ניתר האיסור דרבנן גם לאחר כך דממ"נ אי תראה אח"כ ממילא תאסר ואי לא אין כאן שום איסור כלל עי' מ"ש שם, וא"כ בכלה תוך ז"נ של חימוד ג"כ י"ל דאם תתיר לה משום הבעילת מצוה או משום שמשתוקקת יהי' ניתר האיסור דרבנן גם לאח"כ בכדי שוב אין מתירין ורמי לכתם כנ"ל. אך זה ניחא באלמנה וגרושה מן הנשואין אבל בבתולה שאח"כ ממילא תאסר משום דם בתולים לכאורה קשה מרוע לא התירו האיסור דרבנן במקום מצוה וכן קשה עדיין מיבום סמוך לוסת כנ"ל. אך די"ל דעדיין לא חל עליו מצות עונה וכבר נאסרה ע"כ לא דמי ליוצא לדרך ויקיים מצות יבום וב"מ לאח"כ, ובפרט שי"ל דשאני ביוצא לדרך כנ"ל דמחמת שניתר מהסכנה והמ"ע של ושמרתם ניתר גם הוסת והמ"ע של והזרתם משא"כ ביבום וב"מ ] ובל"ט עי' מ"ש באוהל הנ"ל סק"ה] שלא ניתר משום סכנה ויוצא לדרך לא יצויר בהם ברוב הפעמים דהא צריך לשמוח עמה ואינו רשאי לצאת לדרך עי' אה"ע סי' ס"ד ע"כ לא התירו חז"ל בהם בשום אופן [וצע"ק לענין יבמה קטלנית להסוברים דמותרת להתיבם מטעם דשומר מצוה עי' שו"ת ח"צ סי' א' א"כ תהיה מותרת להתיבם סמוך לוסת עפ"ז אך י"ל כנ"ל שיוכל לקיים המצוה לאח"כ ולא נראה כמזלזל במצוה משא"כ ביוצא לדרך ואכמ"ל].

ועוד י"ל דלכאורה קשה טובא להסוברים וסתות מה"ת מדוע מותר חיבוק ונשוק סמוך לוסת מעיקר הדין עי' סי' קפ"ד ס"ב, וי"ל בזה ב' תרוצים א' ע"פ מ"ש הרדב"ז ח"א סי' קס"ג דהאיסור בסמוך לוסת שחיישינן שמא ע"י תשמיש תראה אבל החיבוק ונשוק אינו גורם הזלת דם ועי' ש"ע הג' מהרש"ז קפ"ד סק"ו וכן י"ל דבחיבוק ונשוק אף שתראה תפרוש תיכף שתרגיש ועי' מ"ש באוהל הנ"ל סק"א, הב' י"ל כיון דלא הוי רק במ"ע של והזרתם וליכא כרת ומב"ד ואף איסור לאו ליכא [ומ"ש הרדב"ז שם דיש איסור לאו ע"כ כונתו ללאו של לא תסור] ונהי דמחבק ומנשק לחייבי לאוין י"ל דיש איסור תורה אף שאין לוקין ע"ז מה"ת עי' מ"ש באוהל הנ"ל מ"מ באיסור עשה י"ל דאין בזה גם איסור מה"ת [עי' מ"ש שם ס"ק י"ב אך צ"ע דהלא גם להרהר בפנויה אסור מה"ת עי' ב"ש סי' כ"א סק"ב] ותדע דלהסוברים דיחוד בכל עריות מה"ת אסור אפ"ה יחוד דפנויה הטהורה רק מגזירת דוד וב"ד עי' אה"ע סי' כ"ב ומטעמא כיון דאינה רק בעשה של כי יקח עי' מ"ש באות כ"ג וצע"ק ממ"ש בריש אות הזה ועי' לחם ושמלה סי' קפ"ד שם, וע"כ דרק מדרבנן אסור החיבוק ונשוק בכל חייבי עשה א"כ בין איש לאשתו בכה"ג לא גזרו בזה מפני השלום ולפיכך מותר מעיקר הדין חיבוק ונשוק סמוך לוסת.

ועפ"ז י"ל ג"כ הקושיא דלהסוברים וסתות מה"ת איך מותר ביוצא לדרך די"ל כיון שלמדו חז"ל מפסוק ואל אישך תשוקתך שמשתוקקת כשיוצא לדרך וכשלא ישמש עמה הוי ספק סכנה לה שתמות וא"כ באיסור עשה גרידא י"ל דעשה של הצלת נפשות דאלים שהרי נדחים מפניה כל ל"ת דוחה העשה של והזרתם ועי' שו"ת מעיל צדקה סי' י"ח ושם ארי' חאה"ע סי' קי"ז, והך דסנהדרין ע"ה ימות ואל תעמוד לפניו ערומה תרצו הראשונים משום דבא ע"י פשיעה דידיה וכאן לא פשעה דבע"כ משתוקקת ע"י ציוי הקב"ה בטבע ע"כ שפיר חייב לפוקדה [וא"כ קשה על מ"ש הרמ"א דהמחמיר שלא לפוקדה וכו' דאדרבה מחויב בזה ועי' תה"ש ומהרש"ז שם בזה] ולא קשה מהולך לדבר מצוה שא"צ לפוקדה די"ל דשומר מצוה תגן עליו שלא תהיה ניזוקת ע"י התשוקה. ובזה ידוקדק מ"ד בפסחים ח' דילפינן דשלוחי מצוה אינם נזוקין מפסוק והלכת לאהליך שתמצא אהלך בשלום פי' שלא תהיה אשתו נזוקת, וא"כ לא קשה ג"כ קושיות הנ"ל מכתם וחימוד ויבום דשם לא הוי ספק סכנה ואף דמשתוקקת מ"מ הו"ל ע"י פשיעה דאינו דוחה וא"כ י"ל דגם הבעילת מצוה ול"ט אסור בסמוך לוסת. ואחזור לדברי הנ"ל דא"כ להשעה"מ ודאי דלא מקרי חופה לשיטת הרמב"ם. שוב התבוננתי די"ל דגם להב"ש לא מקרי חופה בכה"ג ע"פ מ"ש שם דמיירי שהיתה טהורה כשנכנסה לחופה ואח"כ פירסה נדה ועי' ב"ח וח"מ שדייקו כן מלשון המרדכי עי"ש דצ"ל שפירסה נדה בשעת וסתה דאל"כ מצית אמרת ליה נסתחפה שדהו הרי משמע בפירוש דכשפירסה נדה בשעת וסתה אף שמקודם בעת כניסתה לחופה היתה טהורה מ"מ לא הוי חופה הראויה לביאה הרי דחמיר גם להב"ש סמוך לוסת משאר איסור דרבנן. אך היינו דוקא בפירסה נדה אח"כ אבל כשנכנסה לחופה סמוך לוסת ואח"כ שינתה וסתה ולא פירסה נדה אח"כ שפיר קני לה ביחוד שהי' ראוי לביאה אף סמוך לוסת דאיגלאי מלתא למפרע דלא הי' שום איסור וכמ"ש באוהל הנ"ל סק"ב ואף לכתחילה מותר לעשות החופה לרמב"ם בכלה סמוך לוסת כיון דיחוד של היתר הוא אבל הבעילה אסור גם בבתולה אז, דלא כהשם ארי' סי' מ"ג שהתיר והביא ראיה דאל"כ שוב יהי' אסור גם היחוד בה כמו בנשאה תוך ז"נ ויהי' אסור לרמב"ם גם לעשות החופה סמוך לוסת עי"ש אבל האמת ששגג בזה דל"ד לתוך ז"נ שאסור בשאר קריבות אסור גם היחוד כיון שלא בעל עדיין אבל בכה"ג דמותר בשאר קריבות ומעיקר הדין מותר גם בחיבוק ונשוק לא תקיף יצריה ומותר היחוד עי' תוס' יומא י"ח ע"ב ד"ה יחודי ומ"ש באות כ"ג, ואף לפי מ"ש המהר"ם מלובלין בתשו' סי' נ"ג ומובא בש"ך יו"ד סי' קצ"ז סק"ג ועי' משבצו' או"ח סי' ר"פ סק"ב דבאלמנה אסור שאר קריבות ואפשר גם יחוד אסור בשבת, דשם ודאי איסור דרבנן עכ"פ משא"כ בזה דאף אם בא עליה מזיד ולא ראתה א"צ כפרה כמ"ש באוהל הנ"ל שם והוי ביאה כשרה דיעבד ומהני דאיגלאי מלתא דלא הי' איסור כלל ועפ"ז ה"ה באלמנה סמוך לוסת מותר היחוד [וחיבוק ונשוק מעיקר הדין] כשנכנסה לחופה דלא כהשם ארי' שם ועי' שבו"י ח"א יו"ד סי' ס"ז ועי' או"ח סי' מ' ס"ד ובט"ז שם ואגב אזכיר מ"ש בס' ק"ס השמטות לש"ט סי' מ"ד ראיה דאין סכנה כשטובלת ואין בעלה בא עליה [עי' צואות רי"ח ושבו"י ח"ג חיו"ד סי' ע"ז] מפסחים קי"ב לא תזקק לה לילה הראשונה עוד י"ל ממ"ד בשבת קכ"ט לא תטבול תוך ל' כשאין בעלה עמה הרי דלאחר ל' שפיר דמי ואפשר דאף בשכיבה עמה בלא ביאה ליכא סכנה גם תוך ל' דלא כרש"י שם ועי' רש"י מגילה י"ג ד"ה שהגוף ושבו"י ח"א אה"ע סי' ק"א ואכמ"ל]. ועי' ברכו' פ"ב בחידושים לתפארת ישראל מ"ח בשם רעק"א דבליל ב' אף בלא עשה מעשה שרי לקרות דלא מחזי כיוהרא דהרואה יאמר דעשה מעשה וכתב הוא דאין להקשות א"כ ביום קמא נמי יתלו שפירסה נדה עי"ש והנה ע"כ רק אם מותרת להנשא סמוך לוסת יוכלו לתלות משא"כ אם אסורה מהיכא תיתי לתלות בדבר שאינו שכיח וביומא ו' ונדה ד' הוא רק מצד חומרא ולפעד"נ לישב דבאמת גם בכה"ג לא נתלי מטעם דוסתות דרבנן ואכמ"ל. כ"ד ידידו:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה