אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ברכות והודאות › כז

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ברכות והודאות · כז

כו

(ישוב למה שאין מברכין לכסות הדם. ראיות דאין חיוב לכסות תיכף אחר השחיטה. השגה על זכ"י ופלתי. מתוס' פסחים משמע דאין חיוב לכסות תיכף. י"ל דמדרבנן יש חיוב ומתוס' מנחות משמע דגם מדרבנן אין חיוב חקירות בענין מה שאינו ראוי מדרבנן אם מקרי א"ר מה"ת. השגה על מלוא הרועים. י"ל קושית א"ז ממ"ש החינוך, חקירה דב' אסורי דרבנן מקרי אינו ראוי. השנה על תשו' ב"א אם תיכף כשלא כיסה השוחט מחויב הרואה לכסות. ראיות דלכתחילה יכסה תיכף. חקירה וביאור בחולין פ"ז. ה' חלוקי דינים בענין כיסוי והכרעה בפוסקים. ביאור המחבר בסי' ס"א)

ועל פי זה יתיישב ג"כ הקושיא שכתבתי באות נ"ב מדוע אין מברכין לכסות הדם דגם שם אין החיוב עליו לכסות תיכף כשיצא הדם מהנשחט ויוכל לסלק מעליו המצוה עד שעה שיש לחוש שיתנגב הדם וכדומה שלא יוכל שוב לקיים המצוה עי' משבצות יו"ד סי' כ"ח ס"ק י"ג שכתב כן ולפיכך מברך על כיסוי אף במכסה ברגע אחרונה שיש לחוש שיתנגב הדם מטעם לא פלוג וכנ"ל באות הקודם לענין פדיון ועי' מ"ש באות כ"ג. וראיתי לחקור בזה אם דברי המשבצות בזה שאינו מחויב לכסות הדם תיכף נכונים להלכה ובפרט שהוא מלתא דשכיחא. וי"ל ראיה לדבריו ממ"ש הרמ"א שם סעיף כ"א תקנת הגאונים למצות הדם בבגדו וכמ"ש בד"מ שיכול לברך אף שאינו גומר הכיסוי עד לאחר זמן עי' ט"ז וש"ך שם וראיתי בא"ז הגדול ח"א סי' שצ"ו שכתב ע"ז וקשה יניח הדם בכלי או בסנדל עד שיגיע למחר למקום עפר ויכסנו דא"ר שחט צפור מעי"ט אין מכסין דמו ביו"ט הא בחול מכסין למחר ותו דתניא בתוספתא השוחט בספינה כיון שהגיע ליבשה אם הדם קיים חייב לכסות ותירץ דהכא מיירי כשחיישינן שמא יתייבש הדם ולא יהיה ראוי לכיסוי דהכי משמע וכסהו בעפר שיכנס לתוך העפר ואם יבש אינו נכנס לתוך העפר [עכ"פ מזה משמע דדם יבש וודאי פטור מכיסוי] וקשה דאיך יברך דמ"ש מגבבא דעמרא שאין מכסין בו וי"ל דהכא מיירי שחוזר וסוחט הו"ל כיסוי מעליא עכ"ל עי"ש. עכ"פ מזה משמע דהיכא שאין לחוש שיתנגב מותר לכסות גם למחר דאינה חיוב תיכף ובאמת לא אוכל להבין דאם חשש שמא יתייבש שוב לא יהיה חוזר וסוחט ואם יסחטהו ע"י מים א"כ ה"ה כשיתייבש כך ירככהו עי' מים עי' ריש פ' דם הנדה ודוחק לחלק דכשיהיה נבלע בבגד לא יתיבש כל כך משיהיה מונח כך וצ"ע. עוד י"ל ראיה ממ"ש הרמ"א בסי' י"ט ס"ד דמותר לדבר בין השחיטה לכיסוי וכמ"ש הט"ז משום דס"ל בריש סי' כ"ח דכיסוי הוא מצוה אחרינא מן השחיטה ועתה אם תאמר דצריך תכיפות כמו סמוך גאולה לתפלה א"כ אף בדיבר מצרכי השחוטה וכיסוי וכ"ש בד"א וכן אפי' לעמוד בשתיקה הוי הפסק ויהיה אסור, דיותר גרע אם הם ב' מצות וצריכים תכיפות מהפסק באמצע מצוה אחת עי' מגן גבורים סי' ס"ח ועי' ק"ס בהשמטות לשנות חיים תשו' נ"ב וכדבריהם מוכח בש"ס עי"ש. אלא ע"כ דאף מדרבנן א"צ סמיכות, ומהתימה על מ"ש הפת"ש שם סק"ב בשם תשו' זכרון יצחק שהוכיח דהרמ"א דקדק בלשונו עוף להוכיח דעיקר מצות כיסוי תיכף לשחיטה. ועי' ס', אשל אברהם סעיף ג' שם שציין לעיין בח"ב מנ"ש ססי' מ"ז אי יש לכסות הדם בברכה כששהה כ"ש ועי' תשו' בית יעקב סי' ס"ו ולפעד"נ דהלא מרמ"א משמע בהיפוך וכנ"ל, והאי דנקט עוף משום דשכיח יותר מן חיה עי' מ"ש באות נ"א ועי' תוס' חולין ק"ד ע"ב ד"ה עוף ותוס' יו"ט דאה"ש פ"ג משנה ג' ולמה לו לכתוב שניהם. אך גם על הנ"ל יש לחקור דנהי דלא בעינן תכיפות וראיה דלא חשיב ליה בברכות מ"ב ד' תכיפות תיכף לשחיטה כיסוי וה"ט דממילא צריך בדיקת הסכין והסימני' וכן בחיה יש בדיקת הריאה דשמא תמצא טריפה והוי ברכת הכיסוי לבטלה אבל סמוך לבדיקת הסכין והריאה מ"מ י"ל דאפשר צריך, אך י"ל דא"כ הדרא קושיא לדוכתא יחשוב תיכף לבדיקת הסכין והריאה כיסוי אלא ע"כ דאין כאן שום סמיכות וזה דלא כפלתי סי' כ"ח סק"א שכתב דאם לא כיסה תיכף הוי מבטל מ"ע ועי"ש שמוכרח לזה דאל"כ תקשה אמאי דהקשה הרא"ש על ואין שוחטין הכוי ביו"ט לקבל הדם בכלי וימתין עד הלילה ויכסהו ותירץ דאין מקבלים דם בכלים ואמרינן בביצה ח' וודאי כי עביד כתישה אתא עשה ודחי ל"ת וקשה איך ס"ד דעשה דכיסוי דוחה ל"ת דיו"ט הלא אפשר לקיים שתיהן דיקבל הדם בכלי ויכסה בלילה כשיעבור יו"ט ואי דאין מקבלין דם בכלים הלא זו רק גזירה דרבנן ומה"ת משרא שרי אבל לפ"ז דמצות כיסוי תיכף ניחא דא"א לקיים שתיהן כשיקבל הדם בכלי דמצות כיסוי תיכף ולכך הוי סד"א דידחה עשה לל"ת עכ"ל ועי' פר"ח סק"ט. ונחזי אנן לדינא אם כנים הדברים דהנה בפסחים מ"ז פרכינן למ"ד דאמרינן הואיל מהך דיש חורש תלם א' וחייב עליו משום ח' לאוין ואי אמרת אמרינן הואיל אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לכיסוי דם צפור וכתבו התוס' ד"ה אחרישה דמיירי בכה"ג שאם היה מבקש עפר אחר יתנגב הדם ולא יקיים מצות כיסוי וגם מיירי בשאינו יכול לקפלו וליטלו דאל"כ לא שייך כאן שידחה עשה לל"ת כרשב"ל שאמר כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב וכו', והנה מזה נראה ברור דביכול לקפלו וליטלו אינו דוחה דאין החיוב עליו לכסות תיכף ואין זה כמבטל המצוה וכנ"ל. אך יש לחקור אם רק מה"ת אין חיוב עליו לכסות תיכף או אף מדרבנן, והנה לכאורה מוכח מכאן דהך דרשב"ל מה"ת אינו דוחה ביכול לקיים דאי רק מדרבנן אבל מה"ת דוחה אף ביכול לקיים שניהם כגון ביכול לקפלו א"כ אפי' תימא דמיירי ביכול לקפלו מ"מ פריך שפיר כיון דמה"ת אמרינן הואיל אף בכה"ג א"כ אמאי לקי אחרישה נימא הואיל ומדכתבו התוס' דמיירי בא"א לקפלו מוכח דס"ל דהך דרשב"ל דינא דאורייתא הוא. והנה עפ"ז י"ל דרק מה"ת אין החיוב עליו לכסות תיכף וביכול לקבלו אינו דוחה אבל אה"נ מדרבנן אינו יכול להמתין לקפלו כי החיוב עליו לכסות תיכף ולכל זה מקרי יכול לקיים שתיהם מה"ת וכדברי הפלתי הנ"ל ועכ"פ מדרבנן, אך המעיין בתוס' מנחות מ' ד"ה כיון דאפשר במינם בתירוץ האמצעי דמה"ת דוחה שפיר אף ביכול לקיים שניהם רק מדרבנן אינו דוחה א"כ ה"נ ע"כ מדרבנן אינו דוחה ביכול לקפלו ומוכח דאף מדרבנן אין החיוב עליו לכסות תיכף דאל"כ שוב גם מדרבנן אינו יכול לקיים שתיהם אף ביכול לקפלו ולישב הקושיא הנ"ל כיון דמה"ת דוחה אף ביכול לקיים שניהם א"כ אפילו ביכול לקפלו מ"מ פריך שפיר אמאי לקי נימא הואיל וחזי י"ל לפי מ"ש המל"מ הל' שופר פ"א ה"א דהואיל דאיסורא לא אמרינן עי"ש ולפ"ז י"ל דאף אם איסור דרבנן על זה שאמרו דביכול לקיים שניהם אינו דוחה לא מקרי הך חרישה חזי. וראיה לזה ממ"ש הרמב"ם הל' נערה בתולה פ"א הל' ה' היתה אנוסה זו אסורה עליו ואפילו שניה הרי זה לא ישאנה שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו ועי' כ"מ שם מדכתיב ושמרו את משמרתי וכל מילי דרבנן אסמכוהו על לאו של לא חסור שפיר אימעוט שניה מן ולו תהיה לאשה הרי אף באיסורא דרבנן מקרי אינו ראוי לו מה"ת עכ"ל, ועי' רבבות אפרים ברכות י"ט ועי' ארצות החיים להג' מקעמפענע סי' ג' שהחליט בדעת הרמב"ם שדיני התורה נמשכים אחר גזירות חז"ל ע"פ י"ב ראיות ועי' שם ישראל פאה פ"ה שהוסיף עוד ו' ראיות. ואמנם לעשותו כלל מוחלט בדעת הרמב"ם א"א ועי"ש דיש כמה ראיות להיפוך, ועי' מלוא הרועים שכתב שזה מבוכה רבה בכמה מקומות אין ספורות למו שסותרים זה את זה [ועי' מ"ש באות ה' ט' י"א כ' ל"ו ועוד בכ"ד שנוגע לענין זה] ועי"ש מ"ש חלוקים בזה, וחילוק א' דהיכא דאין טעם מפורש מצד האיכות כמו בכיסוי דכך לי הנאכל מהאינו נאכל ואין תפיסה רק מצד השם כיון דמה"ת ראוי אף שאסור מדרבנן מקרי ראוי ולפיכך פרכינן בר"פ השוחט ואי אמרת אין שחיטה לעוף מה"ת אמאי פטור עי"ש, והנה מ"ש שאין טעם באיכות נעלם ממנו מ"ש החינוך מצוה קפ"ז דמשרשי המצוה ראוי לנו לכסות הדם טרם נאכל הבשר כי גם בהן נקנה קצת אכזריות בנפשינו לאכול הבשר והנפש ישפך לפנינו וכל שאינו דרך תחנונים רק בדרך פירוש אין בזה משום עושה מצות של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזירות עי' רמב"ם פ"ט מהל' תפלה ה"ז ומעשה רוקח שם ותויו"ט ברכות פ"ה מ"ג] ועפ"ז י"ל דבשאינו ראוי לאכול אף מדרבנן פטור מכיסוי [ובזה יחישב הקושיא דנבעי אף חיה ועוף הטמאין כיסוי דיאכל הנאה משמע וכ"ש טריפה עי' אור זרוע סי' שפ"ח ועי' תוס' חולין פ"ה, ד"ה ור"ש ולפי טעם החינוך ניחא שאין בזה אכזריות כל שאין אוכלים ממנו] ועי' חולין פ"ה ראה רבי דר"ש בכיסוי הדם דכתיב אשר יאכל ושנאו בלשון חכמים והלא בפירוש פסק הרמב"ם בה"ש פי"ד דהשוחט חולין בעזרה פטור מכיסוי דכתיב אשר יאכל והאי לאו בר אכילה הוא עי"ש בגמ' ונראה מרמב"ם פ"ב שם ובהל' מ"א פ"א ובהל' גניבה פ"ב דחולין שנשחטו בעזרה איסורן רק מדבריהם הרי דלרמב"ם אף שאין איסורו רק מדרבנן פטור מכיסוי וקשיא הך דר"פ השוחט. אך דלאמת בזה י"ל דהיכא דאתמר דאינו ראוי מדרבנן מקרי אינו ראוי או ראוי מה"ת אתמר ואין בידינו לדמות בזה. עכ"פ אם נאמר דמקרי ראוי מה"ת כשיש איסור מדרבנן יהיה הדק"ל כנ"ל כיון דמה"ת דוחה אף ביכול לקיים שניהם נימא הואיל וחזי אף ביכול לקפלו וי"ל ע"פ מ"ש התוס' בביצה ח' ד"ה, א"צ אלא לעפרה דמשום שמחת יו"ט מותר וא"ת למה לי דקר נעוץ ותירץ דמ"מ צריך להיות מוכן כלומר דחד איסור דרבנן מתירין אבל תרי איסורי דרבנן לא שרינן כן י"ל דתרי איסורי דרבנן מקרי אינו ראוי ובזה הוי תרי דרבנן א' שהחיוב מדרבנן לכסות תיכף ב' לקבל הדם בכלי הוי איסור דרבנן ולפיכך א"א לקיים שתיהם מקרי ע"כ הוי סלקא דעתך דעשה דכיסוי דוחה הלא תעשה אך מהך דמנחות הנ"ל משמע דגם מדרבנן א"צ לכסות תיכף. וראיתי בשו"ת בית אל ח"ב חדר נ"ז להוכיח כפלתי ממ"ד בחולין פ"ד דאין ספיקא דוחה יו"ט מק"ו והלא בלא"ה אינו דוחה מצד ס"ס שמא אין חיוב בכיסוי ואת"ל חייב שמא יהיה ניכר הדם בלילה ויכסה אז אלא ע"כ דהמצוה לכסות תיכף, ולפעד"נ דמי לא משכחת כשרואין שהדם יתנגב כשימתין ואפ"ה אין מכסין מק"ו ועי' מ"ש באות ל"ז ואכמ"ל.

ויש לי מקום עיון עפ"ז במ"ר דאם לא כיסה וראהו אחר חייב לכסותו ועי' פר"ת סי' כ"ח ס"ק י"א דאם אחר שיעור בדיקת סימנים וסכין ובחיה הריאה ולא כיסה וראהו אחר רשות בידו לכסות והלא להנ"ל אין חיוב על השוחט רק כשרואה שיש לחוש שיתנגב הדם וא"כ מדוע יפקעו ממנו המצוה. וי"ל דאף שאין עונש גם בעידן רתחא כשאינו מכסה תיכף אבל לכתחילה צריך ליזהר בזה לכסות תיכף, ואף שלטעם החינוך הנ"ל י"ל דכל שלא נשתהה שיעור הראוי לאכילה לא נתחייב בכיסוי מ"מ י"ל דשמא ישכח עד שיתנגב ויתבטל המצוה עי' פר"ח סק"ט ותשו' צ"צ סי' קט"ו ועי' או"ח סי' קע"ח ס"ב דלכתחילה לא יעקר ממקומו בלא ברכה דשמא ישכח מיהו לצורך מצוה עוברת מותר [ועי' מ"ש באות כ"ה כ"ח] וה"נ עפ"ז כשאינו מכסה תיכף הרי דאינו זהיר במצוה ושוב ניתן רשות לאחר לכסות, וצ"ע אם השוחט הולך לקיים מצוה עוברת אפשר דאסור האחר לכסות [ועי' מג"א סי' קמ"ז ס"ק י"א מה שהאריך בכה"ג אם יכול להניח מצוה אחת בשביל אחרת ואכמ"ל] רק כשיש לחוש שיתנגב הדס. ובזה נבין דברי הש"ס חולין פ"ז ושפך וכיסה מי ששפך יכסה שפך ולא כיסה וראהו אחר מנין שחייב וכו' תניא אידך ושפך וכיסה במה ששפך יכסה וכו' שלא יהו מצות בזויות עליו תניא אידך ושפך וכיסה מי ששפך הוא יכסנו מעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכיסה וכו', ולכאורה קשה דתניא אידך השני למותר דכבר כתב ת"ר מי ששפך יכסה וכן קשה איך נדע ב' דברים ממקרא אחד ועי' מ"ש באות כ"ב אם ב' הדברים אמת שלא מצד הספק. ונלפע"ד דהכי פרושו שממה ששנינו שלא יהיו מצות בזויות עליו נדע דגם כשלא כיסה אחר בדיקת הסכין והריאה הוי מצות בזויות עליו וזהו מרמז במ"ש הוא יכסנו פי' תיכף לשחיטה ובאם לאו הרשות נתונה לאחר לכסות כי מצות בזויות עליו וזה אסור דכתיב ושפך וכיסה במה ששפך וכו' וה"ה זה, ולזה אמר מעשה באחד ששחט וקדם חבירו ולכאורה הול"ל ובא אחר אלא דהורה לנו דקדם תיכף לבדיקת הסכין ולזה חייב אבל אח"כ אף שעדיין לא נתנגב לכ"ז אינו חייב מטעם שמצות בזויות על השוחט וזהו הפי' של ת"ר מי ששפך יכסה פי' אף בזמן מופלג סמוך לשיתנגב כעיקר הדין לכל זה הוא קודם כשרוצה לכסות אבל כשלא כיסה אז החיוב על הרואה לכסות לא רשות:

ואגב אציג מה שהשבתי לק' פלונית ע"ד טענתם להעביר השו"ב שלהם ע"פ הגבית עדות שלהם שאינו נזהר לכסות הדם כל היום אף שיתנגב וזה ראו העדים כמה פעמים והנה לכאורה לפי מ"ש הש"ך יו"ד סי' כ"ח והתב"ש שם דהיכא שהשו"ב פרוץ בכיסוי יש לאסור השחיטה להעובר, וכן מוכח מהנ"ל דקרי בכה"ג מצות בזויות עליו עד שרשות לאחר או חובה ליקח מצות כיסוי לעצמו מן השוחט א"כ כ"ש שרשות או חובה ליקח מן השו"ב כל ענין חזקתו שלא ישחוט שוב לכתחילה אך לדינא מלבד שהגב"ע לא היה בפני בע"ד ומפורש בהגהת רמ"א בח"מ סי' כ"ח סט"ו דכשרוצים לענוש אחד אין לקבל העדות אלא בפניו עוד י"ל דפרוץ לא שייך רק בדבר ברור לכל משא"כ בנ"ד שאפשר סבור שלא יתנגב ולא שייך רק אם ברגע אחרונה שיתנגב אמרו לו העדים שיזהר לכסות והוא עבר ע"ז כמה פעמים ולא בנ"ד ע"כ די לו בקד"ח. ועי' ש"ע הגאון מהרש"ז סי' ב' בק"א ואכמ"ל]:

נמצא תוכן הענין כך לדינא. א' השוחט לכתחילה יכסה תיכף אחר הבדיקת סימנים והסכין ובחיה אחר בדיקת הריאה ובקדם אחר וכיסה חייב לשלם לו כשנמצאת כשרה. ב' באם לא כיסה תיכף רשות נתונה לאחר לכסות ויפטור אך שהשוחט קודם. ג' כשיש לחוש שיתנגב גם אז השוחט קודם וכשאינו מכסה החיוב על האחר לכסות [וכשהתרו בו ועבר כמה פעמים אז אף שבע"כ האחרים כיסו יש לאסור שחיטתו.] ד' כשהלך השוחט לקיים מצוה עוברת ולא נתנגב עדיין י"ל דאין רשות לאחר לכסות ובכיסה פטור דשמא היה השוחט שוכח ועי' מ"ש באות ל'. ה' להנ"ל דמעיקר הדין אין החיוב עליו לכסות תיכף י"ל בדין המוזכר בסי' כ"ח סט"ז בשוחט לחולה בשבת אין לפסוק כהי"א רק אפילו יש לו עפר מוכן אין לכסות דיכול לכסות בערב ועי' תפארת למשה שכ"כ ועי' ביאור הגר"א שם דלא כהתב"ש. ונ"ל להכריע דדוקא ביודעים שלא יתנגב הדם אז שב ואל תעשה עדיף דיש חשש קרובה לטועה שיאמר שמותר גם בעפר שאינו מוכן כמו שחששו בכוי משום התרת חלבו אף בעפר מוכן וליתר שאת יבקש מאחר שיזכירו עי' מ"ש הרב פת"ש סי' י"ח סק"ב בשם תשו' זכרון יצחק דאף שיעמיד אחר אצלו להזכירו לא מהני אף דבא"ח סי' ער"ה בקריאה לאור הנר בשבת התירו בכה"ג דמצוה הוא ועי' נחלת צבי סי' רס"ב [אך להזכרון יצחק החיוב לכסות תיכף כנזכר בסמוך] ובחדושי לחולין דף ב' תוס' דבור המתחיל שמא יקלקלו כו' הארכתי ואין כאן מקום להאריך, אבל כשיש חשש שיתנגב הדם יעשו כהתב"ש. ובמ"ש לעיל החשש שמא ישכח י"ל דברי המחבר בסי' ס"א ס"ה אף שמותר לאכול מ"מ מצוה להפרישם מיד עי' פר"ת וי"ל בפשיטות דשמא ישכח ונבין דבצורך מותר לאכול כך כמ"ד בחולין ל"ג הרוצה שיבריא חותך מביה"ש ואכלו מיד שת"נ פי' ואפילו בלא הרמו וכן ביו"ט כשיש שיעור לאכול כזית מבית טביחתה ועי' בנחלת צבי שם ומ"ש באות מ"ג ואכמ"ל:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה