מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל ברכות והודאות · כו
(ראיה לס"ה בפדיון הבן בחוה"מ. אם יכול לפעמים לפדות בשויו"ט. הערות שונות בזה. אם פה"ב מקרי זמ"ג. סתירה לעצות התה"ד. ששה נפ"מ בזה צ"ע על היע"בץ ופר"ת. הערות אם ע"ה מותר לאכול בשר. נתישב הקושיא מה שמברכין על פדיון ולא לפדות.)
ואם כנים אנחנו לחלק בזה דקודם שהגדיל הבן אין כופין לאב לפדותו משא"כ לאח"כ יהיה בזה קצת סמיכות לבעל ספר המצות המובא בסי' ש"ה סי"א שלא לעשות פדיון הבן בחוה"מ מטעם שאין מערבין שמחה בשמחה, ולכאורה קשה דאיך ס"ר בסברא קלה כזאת לדחות מ"ע של תורה אך כיון דיכול לסלק מעליו המצוה א"כ לא דמי למילה ורצה לדמותו לסעודת אירוסין עי"ש, ועי' ש"ך שם ס"ק ט"ו דהמנהג לעשות וי"ל דלכתחילה כולי האי לא מאחרינן המצוה. ועי' בתשו' דת אש סי' י"א דאם חל ל"א ביו"ט שהוא יום ה' ויצטרך להמתין עד יום א' לא מאחרין ופודין ביום ל' אף דג"כ יכול לסלק מעליו המצוה אך שהוא מה"ט דכולי האי לא מאחרין, ועי' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תס"ו כשחל יום ל' בשבת ולפעד"נ דט"ס וצ"ל ל"א כמ"ש בתה"ר סי' רס"ט ומ"ש בסופו ביום נ"א הוא פודה צ"ל ל"ב. ועי' שו"ת ב"ח הישנות סי' קכ"ה וסי' קכ"ב דכשחל ל"א בא' דר"ה שבצום גדליה לא יוכלו לעשות הסעודה יפדנו בער"ה שאינו אלא מנהג להתענות עי"ש ובאחרונים. והנה בעיקר דינו של התה"ד שאין פודין בשבת אף שהחששות יכולים לתקן כמ"ש בעצמו שם בצד היתר ועי' שבו"י ח"ב סי' ק"ז ומ"ש באות י"ד אך שי"ל מה"ט דיכול לסלק מעליו המצוה וא"כ ה"נ בדינו של הב"ח אפשר שמה"ט יאחרו עד צום גדליה והסעודה אינו מעכב ואפשר לא דמי לדינו של הדת אש דשם יהיה הדיחוי ג' ימים וכאן רק ב' ימים. ובהך דינו של הדת אש שחל שמיני עצרת ביום ה' לכאורה לשיטת הרמב"ם דמילה שלא בזמנה דוחה יו"ט ב' של גליות ועי' ש"ך יו"ד סי' רס"ו סק"ח ובאחרונים שם וא"כ פדיון הבן דאיסור פדיונו גם בשבת לא חמיר כ"כ א"כ מדוע לא ידחה אך האמת י"ל מטעם הנ"ל שיכול לסלק מעליו המצוה ולא דמי למילה שלא בזמנה דאם היום חול חיוב עליו למולו היום ובכל רגע עובר בעשה משא"כ בזה.
אך ראיתי לחקור כשחל יום י"ג שנה [או אח"כ] בשבת שאז אין יכול לסלק מעליו המצוה כשאין נכסים להבן כנ"ל לכאורה דמי למילה בשבת בזמנה ולכאורה היה צריך לעשות הפדיון בשבת, ובזה היה באפשר לדחות ראית השבו"י שם דפדיון הבן יכול להיות מעיקר הדין בשבת ממה דאיצטריך קרא בקדושין כ"ט דנשים פטורות מפדיון בנם תיפוק ליה דהוי מ"ע שהז"ג שבשבת אסור לפדות אלא ע"כ דאין כאן לתא דאורייתא לפדאו בשבת עי"ש ולפי מ"ש אפשר דרק כשחל יום י"ג שנה בשבת מותר לפדאו אז וא"כ ליכא מ"ע שהזמן גרמא דגם בשבת מותר ורק תוך יג"ש בשבת הוי דינו כבימות החול תוך ל' שלא מקרי זמן גרמא מש"ה עי' תוס' שם ד"ה אותו ועי' אור זרוע הלכות מילה סי' צ"ו דזג"ר הוא רק כתפילין שתלוי בגוף האדם אבל מצוה שאדם מצווה על חבירו כגון מילה אע"ג דזמן גרמא הוי אמינא דמחייבא לכן איצטריך אותו וסברא הזאת י"ל ג"כ לענין פדיון הבן ועי' באות ל"ב. עוד י"ל דבלא"ה לא מקרי תוך ל' זמן גרמא דמשכחת לפדות תוך ל' והמעות יהיו עכ"פ קיימין עד לאחד ל' עי' סי' ש"ה סי"ג, או יצויר בידוע שכלו לו חדשיו דאפשר תוך ל' הוי כלאחר ל', והתבוננתי שזהו פלוגתת הראשונים רש"י ותוס' במס' ב"ק דף י"א ומנחות ל"ז עי"ש היטב ובאמת פליאה גדולה דעכ"פ היה לבעלי הש"ע לאשמעינן דין אם נהרג תוך ל' ועי' יש"ש ב"ק סי' ל' ובחידושי רעק"א סי' ש"ה ובא"ז הל' בכורות סי' תק"כ ובמל"מ הל' איסורי מזבח פ"ג ה"ח וצ"ע דבריו מה דפשיטא ליה שם בפדיון הבן דאף בכלו חדשיו יותר ממחוסר זמן לקרבן עי"ש ועי' דברי מרדכי על יאיר נתיב דף ד' ע"ג וע"ש] אולם ראיתי במהרי"ט קדושין שם וז"ל דפדיון לעולם ליתא בשבת ולפעד"נ דכיוון אפילו בכה"ג וי"ל טעם דקודם שבת אכתי לא מטי חיוביה א"כ נסתר עצה הב' של התה"ד לפדאו בע"ש שיוחל הפדיון בשבת כיון דאז אכתי לא נתחייב וכן עצה א' לפודאו בשבת בכלי כסף י"ל כיון דקימ"ל דאין מלקין מכות מרדות בשבת א"כ שוב אין כופין אותו ביום השבת והוי דינו כתוך יג"ש לענין זה ולפיכך אין פודין אותו בשבת וכ"ש בכסף ממש העמידו דבריהם לבטל גם מ"ע בשוא"ת. ועל פי חילוק הנ"ל י"ל דמ"ש התוס' במוע"ק סוף דף ח' דספק אם מותר לעשות סעודת פדיון הבן שלא בזמנה במועד ועם האמור לאחר יג"ש שהדין שכופין לאב אז הוי דינו כמילה שלא בזמנה עכ"פ שבכל יום זמניה הוא ומותר לעשותה במועד וה"נ בפדיון תבן וכן י"ל דידחה התענית של עשי"ת עי' מג"א סי' תקס"ח סק"י [דגם כשחל ל"א בשבת אז ביום א' מקרי שלא בזמנה אף שהמניעה לא מצידו וגם בזה צ"ע כיון דחז"ל או אחרונים אפילו אסרו ביום ל"א כשחל בשבת א"כ זמנו לאחר השבת והיטב אשר הקשה הדגמ"ר על המג"א שם דנ"ל דיעשה עכ"פ גוף הפדיון והסעודה בליל מ"ש עי"ש ועי' שעת"ש שם ואכמ"ל] וכן י"ל לענין ת"צ הנדחה להסוברים דגם בפדיון הבן האב והכהן לא ישלימו ובשלא בזמנו ישלימו עי' שעת"ש תקנ"ט ס"ק ט"ו ובכה"ג לאחר יג"ש י"ל דלא ישלימו וכן יהיה נפקא מניה לענין ע"ש בפדיון הבן שעבר זמנו עי' מג"א סי' רמ"ט סק"ה:
ובכה"ג מותר, ועי' אשל אברהם תקס"ח סק"י סיים דפדיון הבן אף שלא בזמנה מ"מ נקרא סעודת מצוה וצ"ע דבשע"ת תקנ"א ס"ק ל"ג הביא דעת החולקים גם במילה שלא בזמנה אך בכה"ג לאחר יג"ש י"ל דהוי סעודת מצוה שיהיה מותר לאכול בשר אף בשבוע שחל בו ט' באב. וכן י"ל נ"מ לנודר שלא לאכול בסעודת מצוה בכה"ג אפשר מותר ועי' יד אפרים סי' תקס"ח ונחלת צבי יו"ד סי' רס"ב וצ"ע בכ"ז.
וראיתי להזכיר מ"ש בסידור הג' יעב"ץ דנותנים הפדיון הבן לחבר ולא לע"ה באפשר למצוא ת"ח במשך איזה ימים, וצ"ע דהרי דמי לשאר מתנות המבואר ביו"ד סי' ס"א דנותנים לחבר ועי' תוס' חולין, ק"ד וק"ל והרשב"א והר"ן בחידושין דא"צ לעכבם עד שימצא חבר ועי' תשו' בית יעקב סס"י קמ"ב דאף אם החבר במקום קרוב אין להמתין עד שיבוא וא"כ ה"נ, ובפרט לפי מ"ש בפרי תואר שם סק"ה וז"ל אולי דטעמא הוא לפי מ"ד חז"ל פסחים מ"ט דע"ה אסור לאכול בשר ולהכי משום חשש ולפני עור לא תתן מכשול צריך לתנם לחבר ואי ליכא חבר דשרי דאמרינן משום דאפשר דכהן זה יתנם במתנה לחבר או ימכרם, עכ"פ כ"ש בנ"ד לענין פדיון הבן יותר קיל לתתו לע"ה משאר מתנות דכאן ליכא חשש לפני עור [הן אמת דדברי קדשו של הפ"ת צ"ע דלפע"ד אף שחז"ל קראו אסור הוא רק בדרך הפלגה שיתרחק מזה וקרא אסמכתא בעלמא דאל"כ היו מביאין בעלי הש"ע זה הדין לאיסור ואל"כ איך מוכרין לע"ה בשר הא עוברין משום לפ"ע, ובפרט לפי מ"ש בדרך הדרוש ע"פ מ"ש רבינו בחיי בס' שלחן של ארבע שער השני טעם הדבר שע"ה אסור לאכול בשר מפני שאין לו נפש השכלי רק נפש התנועה א"כ אין דוחין נפש התנועה מפני נפשו עי"ש, ולזאת מצאתי תקנה שבאם טועם חבר מן השחיטה דא"א לכזית בשר בלא שחיטה ונדחה עבורו נפש התנועה ושוב מותר גם לע"ה לאכול א"כ אין כאן סברת הפ"ת דלפיכך צריך ליתן המתנות לחבר משום דע"ה אסור לאכול בשר דהלא אף אם יטעם ישראל חבר ממנה שוב הותרה לכל, וכן כשנשחטה לכבוד שבת לכ"ע הותרה עי' בס' בני יששכר מאמרי שבתות מאמר י' אות ד' ועי' בס' בוצינא דנהורא ואכמ"ל. עכ"פ מהיכן למד היע"בץ לדחות הפדיון עד שימצא חבר, ואין לומר משום סברתי הנ"ל דאין כופין ויכול האב לסלק מעליו המצוה בלא"ה דהלא היעב"ץ בעצמו ס"ל דכופין כנ"ל לזאת דבריו צ"ע ועי' פר"ת שם סק"ח ואכמ"ל. וע"פ כל הנ"ל יתישב קושיתינו באות כ"ג דמדוע אין מברכין לפדות כמו במל בנו דלא דמי דכאן יכול לסלק מעליו המצוה גם עתה כשנשא בת ישראל שלא היה לה בנים] כנ"ל עד שיגדיל בנו, ולא קשה דא"כ עכ"פ כשהגדיל הבן ופודהו אביו יברך לפדות כי אז אינו יכול לסלק מעליו המצוה כשאין נכסים להבן, ואפשר משום לא פלוג בין שיש נכסים להבן שאז יכול האב לסלק מעליו המצוה, או לא פלוג מקודם שהגדיל: