אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ברכות והודאות › כה

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ברכות והודאות · כה

כד

(אם כופין לאב לפדות בנו מריב"ש משמע כחוה"ש דאין כופין, ה' קושיות על זה. ביאור הר"ן ואם האב יכול לעכב עליו שהוא יפדנו. קושיא בס' החינוך חילוק בעניני פדיון. כשהגדיל הבן ויש לו נכסים כופין הבן לפדות עצמו.)

עוד נכון לפני הדרך לישב הקושיות המובאים באות כ"ב כ"ג על הרמב"ם ז"ל דמדוע אין מברכין לכסות הדם וכן לפדות הבן. ומקודם אחקור אם כופין לאב לפדות בנו ככל מ"ע או לא, דהנה בשו"ת חוט השני סי' צ"ב כתב דלפיכך אין כופין אותו כיון דכתיב פדה תפדה שאם לא פדאו אביו חייב לפדות עצמו א"כ הוי כאלו נתנה לו התורה משפט הבחירה שיוכל לסלק מעליו המצוה ועי' שו"ת ח"צ סי' ק"ה שהשיג עליו דפשיטא דכופין וכ"כ בנו הגאון יעב"ץ בסידור שלו ונראה הדין עם מי לפע"ד. והנה הריב"ש בתשו' סי' קל"א כתב דלפיכך מברכין על פדיון הבן לשיטת הרמב"ם ג"כ ולא לפדות משום דיכולה המצוה להעשות ע"י בנו כשיגדיל דעיקר המצוה בעצמו כמ"ד בקדושין הוא ובנו לפדות הוא קודם לפדות עצמו עי"ש ומזה נראה דס"ל כהחוט השני אך יש להקשות ע"ז חמשה קושיות, א' דאמרינן בקדושין כ"ט לפדות בנו ולעלות לרגל פודה רי"א עולה לרגל וקשה לדידן דס"ל דפודה אמאי הא יכול לסלק מעליו המצוה של פדיון בנו משא"כ העליה לרגל וא"כ הע"ע של העליה לרגל אלים ודמי למ"ש באות כ' דהמ"ע של ובערת דוחה המ"ע של שלח תשלח, וגם לר"י קשה מדוע צריך טעם שעליה לרגל הוי מ"ע עוברת משא"כ פדיון תיפוק ליה שבזה יכול לסלק מעליו המצוה משא"כ בעליה לרגל, ובשלמא לפי מ"ש בתוספתא דבכורות פ"ו הוא לפדות ולעלות לרגל ניחא קצת דלא יכול לסלק מעליו המצוה אבל לפי גי' ש"ס דילן וכמ"ש הפוסקים קשה [ואין לישב ע"פ מ"ד בפסחים ח' דמי שאין לו קרקע פטור מראיה ועי' שבת קל"א הואיל ובידו להפקירן וה"נ יכול להפקיר קרקע שלו ויפטור מראיה ודמי שוב לפדיון בנו שיכול לסלק מעליו המצוה דהמעיין במ"ש באות ג' ו' ז' יראה דא"א לומר כן] ב' קשה דאמאי בהוא לפדות ובנו לפדות רי"א פודה בנו שזה מצותיו על אביו הא אדרבה בבנו יכול לסלק מעליו המצוה משא"כ בפדיון עצמו, ג' קושית המקנה בקדושין שם דהא קימ"ל בכל התורה דמצוה עוברת קודם ומדוע לא נילף מהך דהכא דקימ"ל פדיון בנו קודם מלעלות לרגל אף דלעלות לרגל מצוה עוברת, ד' למה כתבו הפוסקים לשון עבר האב ולא פדאו מה שייך עבר אחר שהתורה נתנה לו רשות שבאם ירצה יסלק מעליו המצוה, ה' דהלא בפירוש כתב הרא"ה בחינוך מצוה שצ"ב וז"ל ולפי הנראה שהאב חייב לעולם לפדות בנו ואפילו לאחר שהגדיל הבן המצוה מוטלת עליו וראיתי בשו"ת משכן בצלאל אות מ' מסי' קנ"ו שהרגיש בזה עי"ש:

ונראה לפע"ר לישב הכל ע"פ מ"ש הרשב"א בתשובה סי' שכ"א הובא ביתה יוסף ובב"ח סי' ש"ה דאף לאחר שהגדיל ויש נכסים להבן ורוצה לפדות עצמו יכול האב לעכב עליו שהוא בעצמו יפדנו [ובזה נלפע"ד לפרש כוונת הר"ן פ"ק דפסחים דלפיכך בתרומה מברכין לתרום משום דצריך דעת בעלים אבל מילה ופדיון בעל מטעם שאחר יכול לפטרו שלא מדעתו ומזה הוכיח המחנה אפרים בהל' זכיה ומתנה סי' ז' דאם פדה איש בנו של חבירו הבן פדוי כנ"ל, ולפע"ד צ"ע די"ל בכוונת הר"ן שאחר יכול לפטרו פי' אביו יכיל לפדאו בעצמו אף כשהבן רוצה בעצמו לקיים המצוה מ"מ אביו קודם משא"כ תרומה אין אבי בעל הכרי יכול לתרום בלא דעתו והרי היה פשוט להשואל ולהריב"ש שם דגם שליח א"א בפדיון כ"ש שלא מדעתו ועי' ט"ז וש"ך סי' ש"ה ס"ק י"א ומ"ש הרב פת"ש שם אך לכל זה לולא דמסתפינא אמינא דה"מ דאב יכול לעכב עליו כשלא היה לו עד עתה ממה לפדותו אבל כשהיה לו ולא רצה שוב עתה הבן קודם לפדות עצמו ואין האב יכול לעכב עליו ועי' אות י"ג וצ"ע] אמנם אם אין אביו רוצה אין כופין אותו רק להבן ואם אין לו נכסים להבן כופין לאביו אף משהגדיל. נמצא תוכן הדבר שברצון אביו תולה הענין אם ירצה שהבן יפדה עצמו מנכסיו שיהיו לו אין כופין לו רק כשיגדיל הבן ולא יהי' לו אז כופין לאביו, ועפ"ז נראה דהריב"ש והחוט השני שכתבו דיכול לסלק מעליו המצוה מיירו בבנו קטן שיכול אביו לסלק המצוה מעליו עד שיגדיל הבן כשיעור י"ג שנה שמא יהי' לו נכסים אבל אם הגדיל ואין נכסים להבן כופין לאביו וביש להבן ואין רוצה ואביו לפדותו כופין להבן ובחנם השיגו הח"צ. ונלפע"ד להסביר הדבר ע"פ מ"ד ביבמות כ"ו למיתה דחד חיישינן לתרי לא חיישינן ועי' תוס' יומא ב' ד"ה וחכמים אומרים וא"כ אביו יכול לסלק מעליו המצוה לעת עתה עד שיגדיל כי ביטול המצוה לגמרי אין כאן כי אם אפילו ימות בנו קודם שיגדיל בכל זה יכול לפדותו עי' בכורות מ"ט, וברמ"א ש"ה סי"ב הציון טור והוא משנה שלימה והנה ראיתי בחינוך שם וז"ל וטוב, על זה ולא פדה בנו משעברו עליו ל' יום אם מת קודם שיפדנו בטל עשה זאת ואוי לו שנשא עונו על נפשו ואע"פ שאין למצוה הזה זמן קבוע דבכל שעתא ושעתא אחר ל' זמנה הוא אעפ"כ חכם לב יקח מצות ויקדים ויעשה אותם מיד וחפץ ה' בידו יצלח עכ"ל. והנה מ"ש דבטל עשה כשמת מה מאוד קשה דבשלמא בלקח האם על הבנים ומתה קודם שילוח ביטל עשה דא"א עוד בשילוח משא"כ הכא הלא יכול לקיים המצוה בברכה ומה זה עון שנושא על נפשו, וכן הלא סותר עצמו ממ"ש אח"כ דאף שאין להמצוה זמן קבוע משמע שיכול לסלק מעליו המצוה ולא חיישינן לשמא ימות. ע"כ נלפע"ד כמ"ש לעיל אות י"ז דמזוזה וכדומה דומה לציצית שאף שיכול לסלק מעליו המצוה מ"מ בעידן רתחא יש עונש וה"נ יכול לחלות דבעון זה מת, ובספר חסידים סי' של"ד כתוב מעשה באחד שנטה למות וצעק תפדוני כי היה בכור ופדאוהו וחי כ"ח שנה אח"כ (וצ"ע אם היה נשוי ולא נפדה ומת אם מצטרף לדונה כקטלנית עי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ז') ועי' בהקדמת זוה"ק דף י"ד פקודא תריסר ואפ"ה לא קשה שיברך לפדות מש"ה כמו להתעטף בציצית דהתם לעולם עליו העונש בעידן רתחא משא"כ בזה שאינו רק עד שיגדל הנער] וכן כשמת האב לא נתבטל המצוה לגמרי כי יכול לפדות עצמו כשיגדיל ולמיתה דתרי לא חיישינן משא"כ בנוטל האם על הבנים [אף אם צריך לטהר המצורע בצפור השלוחה לכל זה לא יטהר בו וישלחנו אח"כ כי] חיישינן [שבהתעסקות הטבילות במים חיים וכדומה] שמא ימות הצפור או הנוטל ויתבטל המצוה ובזה יש קצת טעם למ"ש באות י"ט לענין דיעבד בהשלוחה]. עכ"פ כשיש נכסים להבן משהגריל נתרוקן חיוב [וזכות] האב כשלא רצה לפדותו ומוכרחים אנחנו לפרש לשון החינוך הנ"ל דלפי הדומה חייב האב לעולם לפדות בנו ואפילו אחר שהגדיל פי' כשאין להבן נכסים דוקא ועי' יו"ד סי' רנ"ב סי"ב ואכמ"ל ואם שכופין להאב כשיש לו נכסים והבן הגדיל ואין לו עדיין אף שכשימות א' מהם לא יבטל וודאי המצוה לגמרי כל שכן בשיש נכסים להבן שנתרוקן חיוב [וזכות] האב כשלא רצה לפדותו בוודאי כופין להבן כי שמא ימות ותתבטל המצוה לגמרי. והארכתי קצת בענין זה כדי שתדע שדברי המשכן בצלאל שם שכתב דאין כופין להבן עד קודם מותו דחוין מהלכה ומסברא כי שמא ימות בפתע כמו בשילוח הקן. ועתה נתישבו הקושיות קושיא א' ב' י"ל דמיירי בבנו גדול ואין לו נכסים שכופין לאביו ואין יכול לסלק מעליו המצוה והתוספתא לא פליג בזה שגרס פדיון עצמו ולעלות לרגל כי מחד טעמא הוא דבפדיון עצמו בוודאי לא יכול לסלק מעליו המצוה, קושיא ג' לק"מ כיון שכבר הגיע הזמן שלא יכול לסלק מעליו המצוה ונשתעבד לכהן לא יכול להפקיע שיעבודו בשביל עולת ראיה דאכתי לא מטי זמניה, קושיא ד' לשון עבר האב דבוודאי חביבה מצוה בשעתה עי' חולין נ"ד וכלשון הרא"ה הנ"ל, קושיא ה' כבר ישבתי והכל ניחא בס"ד. ועי' מ"ש לישב הקושיות מפדיון הבן וכיסוי הדם באות כ"ו כ"ז:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה