מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל ברכות והודאות · כא
(קושיא על תירוץ מהראנ"ח דאיך נותנים גט לבטל מצות חליצה ויבום. רציתי לישב. [טעם לסמיכת ב' אגדות בסוף תפלה.] אך יקשה מרשב"א דגרושין לאו מ"ע משום לא פלוג. תירוץ דכל שאין חובת המצוה תיכף יכולים לבטלה. לענין גט שכ"מ הוי מצוה והערות בזה. רציתי לישב הקושיות שלי על המורה ליתן גט לשכ"מ ביו"ט ב' של גליות. פי' השאלתות למרמא תכלתא למת ביו"ט ב'. הערות והשגות לשלשה קושיות הח"צ על מהרי"ט בענין חליצת אוננת. לכאורה אף באינו שכ"מ יהיה מותר לגרש ביו"ט ב' אך שח"ו לומר כן.)
הנה בבאה"ט אבן העזר סי' קי"ט סק"א הביא מ"ש הראנ"ח דאיך נותנים גט לשכיב מרע שאין לו בנים דהלא בגט זה מבטלין מצות חליצה או יבום ועי' תוס' כתובות ט' בהך דכל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו והנה הראנ"ח שם תירץ דנתינת הגט הוא ג"כ מ"ע אך יש להקשות ממ"ד בחולין קמ"א [ומובא כה"ג באות י"ט כ'] מאי אולמיה הך עשה דמצורע מעשה דשילוח וה"נ מאי אולמיה עשה דגט מעשה דיבום או חליצה, ורציתי לישב ע"פ מ"ר בכתובות נ' ע"א מ"ר וראה בנים לבניך שלום. על ישראל אריב"ל כיון שבנים לבניך שלום על ישראל דלא אתי לידי חליצה ויבום הרי דזה שלום כשלא יבואו לידי חליצה ויבום ובחולין שם אי לאו קרא דתשלח הוי אמינא דעשה דמצורע עדיף דגדול השלום וה"נ עשה דגט מביא השלום [ומכוון למ"ש בס' תולדות יעקב יוסף פ' תזריע דהגרושין הוא להפריד הקליפות כדי שיהי' היחוד שישא כ"א זיווגו הראוי לו ועי' בהקדמה לס' שמן למאור על גיטין וברמתים צופים ריש הס' תנא דבי אליהו רבה. ובזה פרשתי מה דאמרינן בסוף התפלה שני אגדות תד"א כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן ע"ה ואגדת אר"א ת"ח מרבים שלום בעולם וכו' ומה ענינם זה לזה, והוא ע"פ מ"ש לפרש באגדות מהרש"א סוף נדה דאף דבחומרא דר"ז נתקן כל טעותא אפ"ה כל השונה גופי הלכות נדה מובטח לו שהוא בע"ה עי"ש והנה לא יקשה עפ"ז הא כל נתיבותי' שלום ואיך באו חז"ל לעשות פירוד בין איש לאשתו בחומרא רר"ז וכדומה לזה בא הך דאר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום פי' דאדרבה הם המרבים שלום אף שכפי הנראה הוא פירוד אך האמת שהשלום שלהם והוא ע"פ מ"ד בנדה ל"א מפני מה נדה טמאה שבעה כדי שתהיה חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה עי"ש וה"נ לענין גרושין] אך יקשה לפי מ"ש עוד הבאה"ט שם משם הרשב"א בתשו' סי' י"ח דלפיכך אין מברכין על גט משום שיש גרושין דהם בעבירה דשנוי המשלח כשלא מצא בה ערות דבר וא"כ לא מקיים המ"ע ולא פלוג בשום גט*) ועי' תוס' מנחות ל"ד ע"א ד"ה נאמר דמזוזה, וס"ת חובת דורות ומצות משא"כ גט וא"כ ה"נ נהי **(ועי' קדושין ס"ו בהאי סמיא דהוי מסדר מתניתא ואתא ע"א וא"ל אשתך זנתה א"ל אי מהימן לך זיל אפקה והלא לר"י דס"ל דסומא פטור)** דהגט כשר מ"מ לאו מ"ע הוא לדחות עשה דיבום וחליצה כיון דלא פלוג ועי' באבודרהם, שכ"כ בשם הר"י בן פלאט. ע"כ נלפע"ד דלק"מ ע"פ מ"ש באות הקודם שכל שאין חובת המצוה תיכף יכול האחד לסלק המצוה מהאחר עי"ש מ"ש ראי' לזה, ועי' גיטין פ"ג אלא מעתה בת אחיו לא ישא דשמא ימות ותפול ליבום לפני אחיו ומיעקר מצות יבום, וה"נ כיון דהשתא בחייו לא רמיא עדיין חיובא דיבום וחליצה יכולים לבטל המצוה מאחיו ועונש בעידן רתחא אין עבור זה דבעת הגרושין לא רמיא עדיין קמי' ואח"כ כשכבר מח שוב אין מצוה נתבטל דלאו מידי עביד ודמי למ"ש באות ט' לענין פדיון הבן בשבח [ונהפוך הוא שעושין קצת מצוה עכ"פ שלא יבואו לידי חליצה ויבום כנ"ל ועי' שו"ת שם ארי' חאה"ע סי' ח' דאף כשאפשר בחליצה מקרי מקום עגון עי"ש ועי' דרכי משה סי' קע"ג בא' שמנע אחיו השכ"מ מלגרש וכפאוהו לחלוץ ועי' מ"ש באות כ"ד [ובפרט שיש חשש שלא יעשה מצוה כתקונה דיבום א"א שמא אינו מכוין לשם מצוה וחליצה הלא ג"כ לא הוי מצוה כתקונה דהלא יבום קודם דמש"ה אין מברכין על חליצה] ויכולה היא שתרחם עליו שיתרפא מחליו ועי' תשו' מהר"ם מלובלין סי' קכ"ב קכ"ג ומה גם למ"ד מזל גורם ועי' שו"ת שם ארי' חאה"ע סי' ל"ה ומ"ש באוהל ראשי בשמים אות ז'. וזה איזה שנים אשר רצו להשתדל ליקח גט שכ"מ וחששו לטירוף דעת החולה ויעצתי להם שיאמרו לו משמי דיכול להיות שישתנה מזלו לחיים אחר הגרושין אך אח"כ הי' לי חשש שמא נותן הגט מחמת אונס זה ובלא"ה אין רצונו בגרושין ועי' ב"י ורמ"א אה"ע סי' קל"ד ס"ד ובס' ברכת המים אות מ"ב ע"כ החמרתי לכתחילה שיאמר אחר אמירתו שרוצה ליתן גט מרצונו הטוב ולא מחמת הסגולה].
ועל פי זה י"ל בהך שאלה המוזכר בשו"ת חת"ס או"ח סי' קמ"ה [ומובא באריכות בשו"ת שבעה עינים שאינו כעת ח"י] בשכ"מ שרצה לגרש ביו"ט ב' של גליות שרצה א' לצדד היתרא ע"פ הנמצא בספרים שהחליצה הוא תיקון לנשמת המת נמצא הוי הגרושין אלו צרכי המת ויו"ט ב' לגבי מת כחול שוינהו רבנן והנה מלבד השגתם עליו עי"ש עוד יש להשיב דאם נדוניהו כמת א"כ מלבד שאין גט לאחר מיתה עוד איך ניתן גט לבטל מצות יבום דרמיא קמיה אחיו הוא. אך לזה י"ל דאפשר ביו"ט ב' שהוא דרבנן נותנים לשכ"מ העומד למות קולי מתים אף שבאמת לכ"ד הוא חי לכ"ז אמרינן כאלו מת הוא שדוחה יו"ט, ועי' סנהדרין מ"ג כה"ג אחד מן התלמידים שזיכה ומת רואין אותו כאלו חי וה"נ בהיפוך. ובזה נבין פי' השאלתות המובא ברוקח סי' שס"א דיו"ט ב' לגבי מת כחול שויא רבנן לענין למרמא לי' תכלתא ולכאורה מה קשה לי' לשון הגמ' ביצה ו' למיגז ליה גלימא ולמקצץ לי' אסא שזהו רק לכבוד יתירה למת ועי' ת"הא לרמב"ן אך י"ל דקמ"ל רבותא דאף לתלות לו ציצית די"ל דמצד ממ"נ לא יעשו לו דמת פטור מכל המצות ורק מה שחולין לו ציצית מב' טעמים שלא יהי' כלועג לרש או מפני שעתידין לעמוד במלבושיהן עי' תוס' ב"ב ע"ד ובמה שנסמן שם ועי' א"ז ח"ב סי' תכ"א ולזה דיינינן לי' כחי וא"כ ממ"נ גם חי אסור לתלות לו ציצית ביו"ט ב' אפילו וע"כ דנותנים לו רק הקולות מחי אף שהוא מת ליתן לו ציצית וה"נ בהיפוך אף שהוא חי נותנים לו קולא דמת. וא"כ לק"מ הך דאין גט לאחר מיחה דבאמת חי הוא ורק יש לו קולא של מח וכן לק"מ מהך דמבטל מצות יבום דרמיא קמיה אחיו דבאמת לא רמיא קמיה עדיין דחי הוא, ועי' שבועות ל"ג מ"ד רוב גוססין למיתה קמ"ל השתא מיהא לא שכיב. הן אמת שי"ל דגם אם נחשבהו כמת לכל זאת לא רמיא קמיה עדיין דהרי הוא אונן ואונן פטור מכל המצות כמ"ש המהרי"ט חאה"ע סי' ט"ז דמה שמהראנ"ח לא רצה שתחלוץ האשה שהיתה אוננת על אביה לא משום דבאנינותה לא תוכל לכוין שבהחליצה תהיה מותרת רק מחמת דחליצה מ"ע ואונן פטור מכל המצות ואינו רשאי להחמיר על עצמו עי"ש וא"כ בכל אופן שנדוניהו יכולין לבטל המצוה מאחיו כיון דלא רמיה קמיה עדיין ליבום ואף אי גירושין לא הוי מ"ע:
וראיתי בתשו' הגאון הח"צ סי' א' שהשיג על המהרי"ט א', דא"כ איך תיסק על דעתין דקטנה שהגיעה לעונת הפעוטות חולצת והא כיון דקטנה היא פטורה מכל המצות וזיקתה וראי זיקה גמורה [והנה לפע"ד עדיפא הוי ליה להקשות לר"י דס"ל דסומא פטור מכל המצות א"כ גם בגדולה סומית קשיא אם לא שנאמר כמ"ש באוהל בית הרואה אות ג' לחלק בין סומא לפומית עי"ש], ב', אם כדבריו אין לך אשה כשרה ליבום שהרי הוא והיא נעשים אוננים והרי היבום הוא ג"כ מ"ע וקימ"ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה, יבמה יבוא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה הנה יצויר לפע"ד כגון שלא ידעו היבם והיבמה ממיתתו שלא חל עליהם אנינות כלל], ג', אם כדבריו אונן שגירש לא יהי' גיטו גט שגם הגט הוא מ"ע. והנה הקושיא הג' יקשה רק לשיטת הראנ"ח הנ"ל שחושב גרושין למ"ע עד שמה"ט דוחה לעשה דיבום ולא נודע לי עדיין אם הראנ"ח שבמהרי"ט זהו הראנ"ח שבבאה"ט הנ"ל ואפשר איהו ס"ל כמ"ש הטעם דיש גרושין שהם בעבירה ולא פלוג בשום גט עד שלא נחשב למ"ע כלל כנ"ל [והא דנותנים גט לשכ"מ הוא כמ"ש לעיל דלא רמיא חובתה קמיה עדיין] וא"כ יכול לגרש באנינותו דלא הוי מצוה כלל, ואפילו אם לאמר דחד דאנ"ח הוא וחושב גרושין למצות עשה מ"מ לפי מ"ש הח"צ שם דלא קשה שכל יבמה אינה ראויה בשעת נפילה מצד שצריכה להמתין ימי הבחנה דמה"ת עכ"פ ראויה היא, הנה מלבד שאין זה מוסכם וי"ל דהיכא שאינה ראויה מדרבנן מקרי אינה ראויה מה"ת עי' אות הקודם ואות כ"ז עוד יש להקשות דלפי דבריו מה קשה ליה על המהרי"ט דאפשר ס"ל למהראנ"ח כשיטת התוס' והרא"ש דאנינות מדרבנן לבד לקדשים ומעשר עי' טור וב"י יו"ד סי' שצ"ח ושצ"ט סי"ג בהג"ה ועי' שו"ת רש"ל סי' ע' לענין אונן שיש לו בן למול ועי' מגן גבורים סי' ע"א ועכ"פ דמי למ"ש בעצמו בימי הבחנה דהוי רק דרבנן וא"כ רק מדרבנן אסור לגרש ואף אם נפסוק כרבא דכל מלתא דארל"ת אעל"מ מ"מ בדרבנן י"ל דאי עביד מהני עי' מלוא הרועים אות כ' ס"ק י"ז [ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ב דגם בדרבנן לא מהני] ואפילו אם נאמר דמה"ת יש אנינות ואסור לחייב עצמו בכ"ז י"ל דלא קשה דלא יהי' גיטו גט די"ל דבכה"ג אי עביד מהני עי' תוס' תמורה ה' ד"ה מיתיבי משא"כ לחלוץ לכתחילה לא רצה הראנ"ח מטעם דעכ"פ מדרבנן אונן פטור מכל המצות ואף שהי' במקום עיגון וכן לב' קושיות הראשונות של הח"צ י"ל כמ"ש הנוב"י מה"ק סי' כ"ז לענין ספירת העומר לאונן שאם לא יספור יתבטל המצוה גם על לאח"כ אין מצוה כזאת נדחה מפני אנינות וא"כ ה"נ כיון שאם אינה עולה ליבום מפני אנינות תדחה המצוה לעולם והא לא אמרינן, וכן י"ל דל"ד ליבמה שנאסרה שי"ל דלעולם **(מכל המצות א"כ פטור מגרושין ג"כ ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ג' אך דבאמת לא פלוג ואין גט שיהיה נקרא מ"ע דרק שאמר לו בדרך עצה טובה שאז אפקא אפילו תיכף ואפילו זיווג א' וזה דלא כמ"ש בחמ"ח סי' קי"ט סק"ב לחלק דבזיווג א' אל ימהר לשלוח אף אם בא ע"א שזינתה ומהימן ליה וכן אפילו ברצון האשה ולא נ"ל ובוודאי בזה עצה טובה שיגרשנה תיכף היכא דליכא חדר"ג עי' סי' קט"ו ס"ז וסי' קע"ח ס"ט ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות י"א ואכמ"ל]:)** לא תחזור להיתרה ואף שחזרה אח"כ להיתרה מ"מ באיסורה עומדת משא"כ בהנך שבוודאי תחזור להיתרה מכח זמן דאתי בוודאי א"כ לא נאסרה כלל ודמי כמו שרחוקה מיבם איזה ימים ועי' תוס' יבמות ב' ע"א ד"ה ואחות אשתו דלא אסרינן בנדה כיון שלכ"ע אסורה [אך א"כ צ"ע מ"ז נקיים של חימוד ליבם דלזנות א"צ ז' נקיים עי' אחרונים יו"ד סי' קצ"ב ומ"ש באות כ"ד ואכמ"ל] ועי' אבני מלואים ססי' קע"ד ופמ"ג פתיחה הכוללת ח"ש אות כ"ט ובמלוא הרועים אות י' ושירי קרבן יבמות פ"א ה"א. ומחמת שכבר הרגישו בזה קצת באחרונים לזה אקצר ואומר דדברי הח"צ צע"ג:
נתנה ראש ונשובה לדברינו לענין גט ביו"ט ב' הנה לכאורה אף בשאינו שכיב מרע הלא לפמ"ש הפמ"ג שם בפתיחה לה"ש דמחמת דיו"ט עשה ול"ת לפיכך אינו רוחה לה העשה של גרושין ולפ"ז לכאורה ביו"ט ב' דרק איסור ל"ת מלא תסור א"כ שוב תדחה, וא"ל כמ"ד בשבת קל"ב דהיכא דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה לא דחי וא"כ ה"נ העשה דגרושין נתקיים כשיתן לה [והכתיבה רק מכשירי המצוה כמו, בדיקת והשחזת סכין לשחיטה ועי' מ"ש לקמן הך דהבעל בעצמו לא יכתבנו ואף דמצוה בו מבשלוחו עי' שם ארי' חאה"ע סי' א' מ"מ זה בגוף המצוה כהנתינה לא במכשירין עי' אות ל"א] והלאו עובר בתחילת הכתיבה ועי' שפ"ר סי' ב' ס"ק י"ז, זה אינו דכבר כתבו הפסקי תוס' זבחים אות ס"ט ראם א"א לקיים העשה בענין אחר לא בעינן בעידנא, ועי' מל"מ פ"י מהל' ק"פ שכתב דהוא חידוש גדול בעיניו ועי' פסחים פ"ה תוס' ד"ה כשהוא אומר ובא"ח שם הקשה משבת קל"ב דקאמר במצורע שדוחה עבודה דלא הוי בעידנא ואף דלפעמים התם א"א לקיים העשה בע"א כגון מצורע בפסח שני שנדחה מפסח דמקרי עבודה ועוד חילק שם דדוקא היכא דא"א בשום פעם לקיים העשה הזו כ"א ע"י עקירת הלאו עי"ש וא"כ לדבריו ה"נ הלא אפשר בשום פעם עכ"פ לקיים העשה דגרושין אך ע"פ מ"ש במלוא הרועים באות עשה דוחה ל"ת א' לתמוה עליו ודברי הפסקי תוס' קיימים א"כ ה"נ לא בעינן בעידנא, וכן י"ל ע"פ מ"ש תוס' פסחים נ"ט ע"א ד"ה אתי עשה רעשה חמוד דוחה הקל אף דלא הוי בעידנא כמ"ד בחולין קמ"א דס"ד אי לאו תשלח הוי דחי עשה דמצורע דחמיר לעשה דשילוח וא"כ ה"נ לכאורה ע"פ מ"ד ביבמות ס"ג אשה רעה צרעת לבעלה ועי' ח"מ סי' קכ"ד סק"א א"כ הוי עשה חמור כעשה דמצורע ואף דיו"ט ב' לא תעשה מ"מ ס"ס הוי רק דרבנן ולא חמור מעשה הקל וא"כ תדחה לה העשה דגירושין אף שאינו בעידנא ועי' שאגת ארי' סי' כ"ט ל'. אך דלאמת ח"ו לומר כן דודאי יש כח בחכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת ובפרט די"ל משום לא פלוג דלא הוי מ"ע בגרושין כנ"ל ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ד דאין חיוב כלל לגרש אשתו בשום פעם ואשה לאו לגרושין קיימא והוא מדברי תוס' זבחים ב' וא"כ איך נכתוב שמא יחזור בו קודם הנתינה ומחלל יו"ט בכדי, ולזה י"ל כמ"ש בשו"ת שם ארי' סי' ט"ז דבשכ"מ לגירושין עומדת דשמא ימות עי"ש אך מה"ט גופא אדרבא י"ל דאין כותבין ביו"ט ב' דשמא ימות קודם הנתינה ומחלל יו"ט בכדי. וכן כל החקירה הוא רק כשהבעל בעצמו כותבו שאז הוי אמינא שמקיים המ"ע שידחה הלאו והבעל מעצמו הלא לכתחלה לא יכתוב עי' סי' קכ"ג, וכן כל החקירה ע"כ רק בערי מסירה דלחתום אסורים דהם אינם מקיימים המ"ע (וצ"ע על הפמ"ג שם דתלה טעמא דחתימתם בפסול מטעם דיכול לקיים שתיהם דהלא בלא"ה קשה דהלא עליהם אין המצוה מוטלת, וכה"ג צע"ק על השבות יעקב ח"א יו"ד סי' ע"ז דמחל להשיא אחותו הבוגרת דהרי מבטלין מ"ע כמ"ר בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה דהרי י"ל דדוקא האב יכול לעשות כן לא אחים ועי"ש סי' ע"ו) ובעדי מסירה לבד יש איסור לכתחילה עי' ב"ש סי' ק"ל סק"ד וכיון דכל החקירה רק לענין דיעבד א"כ אין נ"מ דבדיעבד אפי' כתבו סופר ביו"ט א' בזדון ולא חתמו עדים בו רק נמסר בעדי מסירה הגט כשר עי' ח"מ וב"ש סי' קכ"ג, ולכאורה י"ל דבכתבו הבעל ביו"ט ב' ונמסר בעדי מסירה גרע מכתבו סופר ביו"ט א' ונמסר בערי מסירה מדהוי בו ג' ריעותות עי' שו"ת שיבת ציון סי' צ"א אך יש לחלק כמובן מהטעם. ולענין שכיב מרע לדינא אין אני רואה שום חילוק להקל ח"ו ביו"ט ב' מיו"ט א' אך נסתפקתי באם היו הבעל והסופר והערים בני א"י והם באו לחו"ל אם יכול לגרש ביו"ט כה"ג כשהוא שכיב מרע עי' שערי תשובה סי' של"א לענין מילה ועי' מג"א סי' תצ"ו סק"ז שאין לנרות בן א"י העושה מלאכה בחו"ל ביו"ט ב' ועי' ג"כ במבי"ט ח"ב סי' קמ"ט שכתב כן דלא כשאילת יעב"ץ ח"א סי' קס"ח וכיון שכל איסורם במלאכה מפני המחלוקת אפשר דבצנעה מותרים לגרש ועי' תוס' מגילה ט"ו ר"ה כשם דגט הוי פרסום ועי' נוב"י מה"ת חיו"ד סי' קס"א ועי' ש"ע הגאון מהרש"ז סי' תצ"ו סזח"ט וצ"ע: