אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ברכות והודאות › כ

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ברכות והודאות · כ

יט

(ראיות דכשרואה קן צפור א"צ לטפל בה. ישוב להקושיא על הר"ן בעוף שהרג. [ותלוי בפלוגתא אם בהמה הנרבעת אסורה באכילה] ראיה מתוס' יש לדחות הראיה שרציתי להביא מש"ס ביאור בש"ס באיבעי' דב' סדרי בצים דקדוק לשון רש"י. הערה בדברי הריטב"א חלוקים לדינא ודקדוק בש"ס. בשבת כשראה קן אסור לטפל בה מה"ט חלוקים בדבר האסור רק מדרבנן הערות על חת"ס ממהרי"ט ומד"ר, ראיה מש"ס דיכול לסלק המצוה מהשני כל שאין החיוב תיכף.)

הן ראיתי מ"ש הר"ן בחידושיו במ"ד בחולין קל"א עוף שהרג את הנפש פטור משלוח דכתיב ובערת הרע מקרבך וזה דלא כמ"ש הרב המגיד הל' נזקי ממון פ"י ה"ז דהעשה דבערת רק באדם כתיב ועי' ירושלמי פסחים פ"ב ה"א פטר חמור שהמית ועי' רמב"ם הל' שחיטה פי"ג הכ"א. וראיתי בס' הלכות עולם שהקשה דמדוע לא הובא בש"ע הך דעוף שהרג והנה לפעד"נ דתלוי בפלוגתת אחרונים לענין בהמה הנרבעת אם מותרת באכילה כיון דאין דנין דין הבעלים אין דנין דין השור עי' ב"ח וט"ז יו"ד רס"י קנ"ג וח"צ סי' פ"ד וצ"צ סי' מ"ו ולחה"פ סי' כ"ט וס' חסידים סי' תחכ"ט וברכ"י ויד אפרים ויד אבדהם שם קנ"ג ועי' שו"ת שפח הים חא"ח סי' י"ג שפלפל הרבה מזה ועי' בית יעקב סי' ק"ח דאסור לכתחילה לשוחטה הן שנרבעה או הרגה נפש והפח"ש הביא בשם יד אליהו דמצוה לשוחטה מיד דוקא וי"ל כיון דמצוה לשוחטה מיד שלא יאמרו פלוני נכשל עליה א"כ שוב לא אסרינן ליה באכילה אח"כ כדברי הברייתא שאם שחטו בדיעבד דתמיד הוי כדיעבד ולענין אם מותר לכתוב עליה הת"מ צע"ג ואכמ"ל אמנם ודאי לענין שור המחויב סקילה גם בזה"ז אם שחטו אסור ועי' יו"ד סי' ק' וסי' ק"י ט"ז סק"ב וש"ך סק"ז ואכמ"ל] לייתי עשה ול"ת דשילוח וידחה עשה דבערת ותירץ דעשה דבערת אלים דהוי מצוה משא"כ שילוח דמי לרשות כשאינו רוצה ליקח הבנים והקשו על הר"ן ממ"ד שם קמ"א מאי אולמיה הך עשה דמצורע מהך עשה דשילוח והלא לשיטתו שפיר אלים דהוי מצוה משא"כ שילוח דמי לרשות דכשאינו רוצה ליקח הבנים יכול לפטור עצמו ממנה, ועי' כתובות מ' מ"א דאי אמרה לא בעינא ליכא עשה ועי' בפ"י וביד שאול מ"ש לישב. ולפעד"נ פשוט ע"פ מ"ד שם דמוקי מבר"א כגון שנטלה ע"מ לשלחה ועפ"ז יהי' הפירוש שרצה ליקח הבנים א"כ מעתה חיוב עליו לקיים המצוה וכמ"ש באות י"ח לענין חמץ כה"ג שלא דמי לשחיטה אבל בעוף שהרג את הנפש לא לקחה עדיין ע"מ לשלח רק רוצה ליקח הבנים ושואל אם ישלחנה ובזה אמרינן דלא אלים ויכול לפטור מזה כמו בשחיטה שם ועי' בס' ברוך טעם שם כיוצא בזה. עכ"פ מזה משמע דאינו מחויב לשלוח כשאינו רוצה ליקח הבנים ועי' במקנה קדושין ק"א סי' כ"ו ושו"ת חת"ס תא"ח סי' ק' שכתבו כן בפשיטות, ויש להביא ראיה לזה כמ"ש לעיל אות י"ד לענין מעקה וכן ה"נ דמדוע נצרכו תוס' בקדושין ל"ד ד"ה מעקה למצוא עשה בלא לאו כגון שנטלה ע"מ לשלח ונמלך הלא משכחת כשאינו רוצה ליקח כלל האם והבנים דלאו ליכא ורק עשה אלא ע"כ דגם עשה ליכא. ורציתי להביא עוד ראיה לזה ממ"ד בחולין קל"ט אלא דאגביה לאם ואקדשיה והדרא מעיקרא איחייב ליה בשילוח וא"כ קשה אמאי בנטל את הבנים והחזירן לקן פטור מלשלח נימא דמעיקרא איתחייב ליה והרי דלא אזלינן בתר מעיקרא אלא ע"כ דגם מעיקרא לא אתחייב כלל כיון שלא רצה ליקח האם והבנים ואדרבה מזה ראיה דאזלינן בתר מעיקרא דאף שהחזירן לקן מ"מ נקראין מזומן כדמעיקרא שהיו בידו. אמנם יש לדחות זה דלפי לשון המשנה והרמב"ם י"ל הפי' דנטל אח הבנים ואז לא היתה האם עליהם ואחר שהחזירם חזרה האם עליהם שאז מעיקרא לא איתחייב בה ואפילו מלשון המחבר שם ס"ה שכתב אבל אם שלחה ונטל הבנים א"כ מעיקרא בעת החיוב קיים המצוה והוי כאלו הבנים בביתו וחזרה האם על מקומה, אולם אכתי י"ל ראיה ממ"ד שם ק"מ בעי ר' הושעיא הושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימנים ואמאי לא נפשיט מהך דאזלינן בתר מעיקרא וכבר התחייב בהן ושם א"א לדחוק דמיירו שלא הי' האם עליהן בעת שחיטת מיעוט סימנים ואח"כ באה עליהם דא"כ הוי ליה שיעור שהי' עי' ש"ך שם ס"ק ט"ו אלא ע"כ דגם מעיקרא לא התחייב בהעשה כשלא רצה ליקח אותם כלל וצ"ע.

ועל פ"ז נבאר האיבעיא דשני סדרי בצים לפי פי' הש"ך שלא רצה בהאם רק בבצים התחתונים וראיתי בחו"י שם ושו"ת ח"צ סי' פ"ג שדקדקו בלשון רש"י שכתב אם נתכוין ליקח התחתונים שמזה משמע שלוקח האם וא"כ הדרא קושית הרשב"א לדוכתא הגע בעצמך שאין כאן רק העליונים חייב בשילוח ועי' במהרש"א ובס' מים קדושים שם ועכ"פ משמע דאם אינו לוקח האם וגם אינו לוקח העליונים לא הוי מחויב בשילוח מש"ה. ולישב דקדוקם נלפע"ד מילתא חדתא דלכאורה קשה בהך האיבעיא דר"י שני סדרי בצים זעג"ז הא הך דאסור לזכות בבצים כל זמן שהאם עליהם משמע מסתמא אף אם מונחים זע"ז דמין במינו אינו חוצץ עי' יומא נ"ח וזבחים, ק"י אלא דהם בע"כ שאינה מינה ובזה ידוקדק דברי רש"י ג"כ שני סדרי בצים פירש"י בני קיימא ולכאורה הא פשיטא דאם שניהם מוזרות בוודאי פטור מלשלח כנ"ל אלא דקמ"ל שרק דהם בני קיימא אבל הם אינה מינה וטהורים והם העליונים והתחתונים הם מינה. ואחרי כותבי זה ראיתי בחידושי הריטב"א שהביא בשם רבינו הגדול דמיירי שהעליונים ביצי עוף טמא או שאינה ממינה שהוא פטור עליהם, ואם כוונתו על הרשב"א הלא שם לא נמצא הך או שאינה ממינה רק או מזומנים וגם מ"ש שהוא פטור עליהם והשוה ביצי עוף טמא לטהורים ואינה מינה צ"ע דבטמא פטור מלשלח ובטהורים שאינה מינה הלא זה איבעיא דלא איפשטא וכמ"ש בעצמו וחייב בשילוח ורק פטור ממלקות כמ"ש הרמב"ם שם, עכ"פ למאי דכתיבנא בביצי מינה זע"ז לא מבעיא כלל דוודאי חייב בשילוח אף אם רוצה רק התחתונים והאיבעיא כשהעליונים אינה מינה יהי' על ב' דרכים אם מותר ליקח התחתונים תחילה דהעליונים הוי חציצה ואז אח"כ אפי' אם רוצה ליקח האם או העליונים אפשר יהי' פטור משילוח דהוי אינה מינה משא"כ אם תחילה נתכוין על עליונים ליקח אז אחר שיקחם זה וודאי שיתחייב בשילוח כשירצה ליקח האם או התחתונים, וזהו כוונת רש"י ונתכוין ליקח התחתונים פי' תחילה יקחם ואח"כ האם או עליונים והוא אבעיא דלא איפשטא ואפ"ה בעי ר"ז אח"כ הדין דיונה על ביצי תסיל לבדו מהו דאפשר בבעיא דר"י יתחייב משום דהוי גם ביצי מינה משא"כ בזה אפשר דפטור. ובזה ידוקדק הלשון שכתב עוד תסיל על ביצי יונה ולכאורה למותר הוא ובזה ניחא דקמ"ל היכא דנהפכו סדריהם בכל של זה בזה ושל זה בזה. מיהו עכ"פ למ"ש כ"ע שוין שמעיקר הדין אינו מחויב לזקוק לה כשאינה רוצה לקחתם כמ"ש באות הקודם והם דעת רש"י ותוס' ורשב"א ור"ן ולבוש וש"ך וס' המקנה וחת"ס ובפרט שעשיתי לזה סמוכין מש"ס ועי' תוס' בכורות ג' ד"ה דקא מפקי ושו"ת בנין ציון החדשות סי' נ"א רק הא וודאי דטוב להשתדל לקיימה כי בעידן רתחא יש עונש גם בשלה"ק רלא כברוך טעם כמ"ש באות הקודם וכשיקיים יטעם ברוך:

ועם האמור שיכול לפטור עצמו מזה מה"ת נפשוט שאלת החת"ס שם לענין אם מצא קן בשבת וי"ט שלא לבד שפטור מלשלח עוד י"ל דיש איסור בזה לשלח ודמי לציץ טליתו בשבת שחייב ע"ז עי' מ"ש באות ו'. והנה לפטרו בלא"ה מחמת שאסור ליקח הבנים משום מוקצה י"ל כיון דמה"ת ראוי ליקח רק מדרבנן אסור יכול לשלח ודמי למ"ר בחולין קמ"א דיוני שובך אסורות משום גזל דרבנן וחייבים בשילוח, ועפ"ז נהיה מוכרח לומר דמה דאפרוחי טריפות פטור משילוח דכתיב לך ולא לכלביך מיירי בטריפות מה"ת כמו בהקדש מה"ת שפטור ג"כ מה"ט לרמב"ם דכתיב ואת הבנים תקח לך ואלו אינם שלך, ועפ"ז גם מה דקימ"ל דטריפות פטורין מן המתנות כמ"ש רש"י חולין קל"ו דכתיב לו ולא לכלבו מיירי ג"כ בטריפות מה"ת ובזה יתיישב מה שהשמיט הרמב"ם הך דינא דטריפה אינה חייב במתנות עי' מ"ש בשו"ת בנין ציון החדשות סי' ק' דבטריפה דאורייתא פשיטא שפטור דלא גרע ממ"ד דאפרוחי טריפות פטור משילוח] אך הפר"ח סי' ס"א חולק ועי' מ"ש באות מ"ג ואכמ"ל, ואף אם נאמר כשיטת הסוברים דכל שאינו ראוי מדרבנן אינו ראוי מה"ת עי' אות כ"ז אפ"ה י"ל דלא מפטר משום מוקצה דסוף סוף ראוי הוא מחמת עצמו רק דאיסור שבת רביע עליה ויוני שובך ג"כ מה"ט ועי' אות ל"ו, ועוד י"ל דכאן א"צ שיהי' ראוי ליקח תיכף הבנים ואחר שבת ראוין הם דאין מוקצה אז ועי' מ"ש באות ל"ג ל"ו ל"ז ועיקר הפטור הוא כמ"ש משום שבידו להניחה ושוב ממילא יש איסור ג"כ כבציצית כנ"ל. ומ"ש החת"ס שם וז"ל ולא לשתמיט שום פוסק לומר דבשבת אין שלוח הקן לפע"ד אשתמיט מכת"ה לשון המהרי"ט קדושין נ"ט וז"ל דאטו שלוח הקן שא"י לעשות בשבת זמן גרמא מקרי ועי' מד"ר קהלת ז' המעשה מא' שנטל האם בשבת ושם הפי' דאף אם הי' משלחה היה איסור שבת עליו והוא הוסיף עוד איסור לא כן השני עי"ש ועי' חולין קמ"ב. והנה האו"י אחר אם יכול לסלק המצוה מעליו מה"ת ולפעד"נ דגם מאחרים יכול לסלקה כל שאין חובתה רמיא קמיה תיכף דבחולין שם אמרינן דה"ק ליה זיל טרף אקן דליתגבהו ולקנינהו לוי בר סימון והדר לקנינהו ניהלך וזה וודאי בהגבהתם אינו מקיים שילוח וגם הוא אינו מחויב בשלוח כיון שלא הגביהם מעצמו ורק שיהיו מזומנים ויפטור משילוח הרי דיכול ר"י לסלק המצוה מלוי ג"כ. ועי' חת"ס יו"ר סי' ש"ך ולעיל אות ג' ואכמ"ל:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה