אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ברכות והודאות › יד

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ברכות והודאות · יד

יג

(המח"א סובר דכשעכו"ם עושה מעקה יכול ישראל לברך מב' טעמים, המג"א ס"ל כטעם ב'. פי' בפסחים נ"ה. לכאורה מותר העכו"ם בקביעות מזוזה כמו אשה. ח"ו לומר כן דיש לחלק. צ"ע אם אשה כשרה לכתוב מזוזה לביתה, ראיה משבת דעכו"ם פסול. חקירה באמירה לאמירה לעכו"ם בשבת, ראיה מרא"ש דלא כמח"א ואסור אמירה לאמירה. משלוח מנות אם מותר ע"י קטן ועכו"ם. ראיה מתה"ד. ביאור ברמב"ם לחלק ממזוזה למעקה ראיה מתוס'.)

וראיתי במחנה אפרים הלכות שלוחין ושותפין סי' י"א דהעושה מעקה ע"י אומן עכו"ם יכול בעל הבית לברך עליה דאף דאין שליחות לעכו"ם מ"מ כיון דעושה בשכר הו"ל יד פועל כיד בעה"ב, ועי' מ"ש באות ל"א, ועוד כיון דא"צ שליחות ואם תקן מעקה של חבירו שלא מדעתו הוי שפיר כי עשהו נמי עכו"ם מהני ונעשה שלוחו עי"ש. והנה מהמג"א סי' רס"ג ס"ק י"א דאם שכחה מלברך או להדליק [עי' נתיב חיים שהגיה כן] וכו' ותאמר לעכו"ם להדליק והיא תברך ואף דלאו בשכר אפ"ה מותרת לברך (וצ"ע לענין נ"ח כה"ג כשהוא בשבת עי' מג"א סי' תרע"א סק"י ובשע"ת וי"ל דשם עכו"ם לא עדיף עכ"פ מחש"ו שלא עשו כלום בהדלקתם עי' סי' תרע"ה ס"ג] ונראה דס"ל כתירוץ הב' של המח"א. וי"ל בזה מ"ד בפסחים נ"ה דבגליל לא היו עושין כל עיקר ועי' צל"ח שם שעמד על לשון כל עיקר, ונלפע"ד דגם שריפת החמץ עשו ע"י עכו"ם כי הם לא היו עושין כל עיקר ואף שהברכה של בדיקת חמץ קאי ג"כ על שריפתו מ"מ מותר בכה"ג כמעקה ונר שבת, אך י"ל כמ"ש הט"ז יו"ד סי' ק"כ ס"ק י"ז לענין טבילת כלים כשישראל טובל ג"כ וקאי ברכתו על סבילתו בעצמו יכול ג"כ לטבול ע"י עכו"ם בדבר שאין כשר ע"י עכו"ם רק דיעבד עי' זהב מזוקק שם וה"נ י"ל לענין חמץ אבל מנר שבת ומעקה לא משמע כן. ועי' מ"ש באוהל ים המלח אות ד' ועי' דברי שאול ויוסף דעת סי' ל"ח ועי' דברי מרדכי על יאיר נתיב סי' ו' אות ס"ד ואכמ"ל:

והנה עפ"ז לכאורה הכי נמי במזוזה כשפועל עכו"ם קבעו יכול לברך בעה"ב כטעם א' של המח"א ולטעם ב' אם נאמר דבמזוזה א"צ שליחות עכ"פ דיעבד יהיה מה שעשה עשוי, ומ"ד במנחות מ"ב כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכו' לא תקשה על זה דשם קאי רק על כתיבה דהרי אשה. שאינה בקשירה ומותרת לקבוע מזוזה לפי סתימות הפוסקים כנ"ל באות הקודם וה"נ לענין עכו"ם ועי' משבצות או"ח תרמ"א. אמנם לפעד"נ דח"ו לומר כן דמלבד מה דסברת המחנ"א דבשכר יש שליחות לאו מוסכמת עי' שעה"מ פ"א מהל' תרומות ובנתיבות המשפט סי' קפ"ח ובדברי מרדכי שם ובקנאת סופרים בכ"ד, ובפרט אם נאמר דצריך שליחות במזוזה נפל טעם ב' של המח"א ג"כ עוד י"ל דלא דמי לאשה שמהני קביעתה דעכ"פ מחויבת במזוזה דבעי חיי ועכ"פ למשא ומתן נעשית שליח [ובפרט לפי מ"ש בס' סת"ם סי' ע"ד דאם באשה שייך מצות כתיבת ס"ת נאמר דמה דפסולה לכתוב ס"ת היינו לזכרים אבל לעצמה כשרה לכתוב וכמו במגילה דחייבת בשמיעה ואינה מוציאה אנשים עי"ש וא"כ י"ל דהה"נ במזוזה לעצמה כשרה לכתוב ואכמ"ל] משא"כ בעכו"ם. ועי' שבת קל"א הואיל ובידו להפקירן ולמ"ש באות ה' כפי דעת הסוברים דהפקר אסור מדרבנן בשבת וקמ"ל רבותא אף שמדרבנן יש איסור מ"מ חייב כיון דמה"ת יכול להפקיר ואם נאמר דעכו"ם דמי לאשה א"כ עדיפא הוי לאשמעינן הואיל ובידו לקובעה ע"י פועל עכו"ם דאף אם ידו כיד בעה"ב מ"מ רק שבות הוא [דאל"כ הוי' להו לפוסקים לאשמעינן דאם צוה לעכו"ם שיעשה מלאכה בשבת בשכר הוי מה"ת ועי' דברי מרדכי שם] אלא ע"כ דעכו"ם פסול בזה, והנה לשיטת הפוסקים דהפקר בשבת מותר:

גם מדרבנן כמ"ש שם וקמ"ל רבותא דיכול לעשות בהיתר גם מדרבנן לא קשה עפ"ז ממ"ש הפוסקים צד היתר אמירה לעכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר שיעשה מלאכה בשבת עי' חו"י סי' מ"ו וסי' נ"ג וא"כ נימא הואיל ובידו לעשות קביעת המזוזה באמירה לאמירה אלא ע"כ דעכו"ם פסול בזה, הנה מזה אין דאיה דבאמת ע"ז אין לסמוך כלל עי"ש סי' מ"ט ותשו' בית שלמה ח"א סי' ל"ז וההיתר דק ע"פ מ"ש בחת"ס או"ח סי' ס' דיאמר לעכו"ם הראשון בחול שיאמר לעכו"ם שאין ידוע לו דק מאשר ימצא בשבת עי"ש, והנה זה לא יכול הגמ' לאשמעינן הואיל ובידו לעשות כן דא"כ עדיפא הוי אשמעינן הואיל ובידו בחול לקובעה והרי כאן בשבת מיירי אבל מהסוברים דהפקר אסור מדרבנן שפיר יש ראיה:

עוד ראיתי בנחל אשכול הל' מילה סי' מ' אות י"ט שהביא קושית הכלילת יופי ומ"ש בתשו' רא"ש סי' דנ"ג ששאלוהו דלהרמב"ם דמילה כשר בדיעבד ע"י עכו"ם א"כ מילה בשבת ימול נכרי דמילה דוחה שבת ולא הותרה ודלמא לא אמרה תורה לדחות שבת אלא כשאין נכרי יודע למול [ועי' חת"ס חיו"ד מי' קל"ב ומ"ש באות ל'] ועי' סברא כזאת בתוס' שבועות ג' ע"א ד"ה ועל הזקן והשיב דאין עושין מצות ע"י עכו"ם שהרי לא עשה ישראל המצוה ועכו"ם אינו נעשה שליח [ואגב אזכיר מה שנסתפקתי אם מותר לשלוח מנות בפורים ע"י עכו"ם משום דעכו"ם לאו בר שליח הוא ואף בשכר דיד פועל כיד בעה"ב להמח"א מ"מ כאן המצוה דוקא בשליח לא ביד בעה"ב וכמדומה (ואולי הדמיון כוזב לי ממ"ד בירושלמי עירובין פ' כיצד מעברין לענין ערובי חצירות כה"ג) שיש במדרש שאשה שלחה מנות מ"י בנה קטן הרי דא"צ דיני שליחות, ועי' דר"מ סי' תרצ"ה ורש"י ס"ל דא"צ שליחות כלל ועי' אות כ"ט ומ"א מ"ש בזה. והנה מהמדרש י"ל כיון שגם הקטנים היו באותו נס כמו אשה עי' אשל אברהם תרצ"ה ס"ק י"ד דקטנים מחנכים אותם במשלוח מנות א"כ גם הם יכולין להיות שלוחים כמו אשה לגיטין ועי"ש בש"ע ס"ד במחל לו המשלוח מנות או לא רצה לקבלם יצא, ונראה דה"ה אם אמר להשליח להוי בידך ועי' גיטין ס"ג ע"ב דבכה"ג לא הוי שליח דעקרא שליחותיה וא"כ איך יצא אלא ע"כ דא"צ דיני שליחות בזה ואכמ"ל] ואם יש בו שליחות כ"ש דלא מהני ע"י עכו"ם דהוי כאלו עשאו בעצמו והמעשה נחשב כאלו הישראל עשאו בשבת ע"ש. והנה מ"ש דאינו נעשה שליח הלא יש עצה שיהי' ע"י שכד ולכל זה הוי רק שבות כנ"ל אלא ע"כ דלא כמח"א, וכן מ"ש דאם יש בו שליחות הוי המעשה כמו שעשאו ישראל מצד השבות הלא יש עצות הנ"ל באמירה לאמירה אלא ע"כ דגם זה אינה מוסכמת עכ"פ גם מרא"ש משמע דלכ"ע אין עושין המצוה ע"י עכו"ם באותן שצריכים שליחות עכ"פ לכתחילה. והנה י"ל דאף במצוה שאם עשאם אחר שלא מדעתו מה שעשה עשוי כפדיון הבן להמח"א [עי' לעיל סוף אות י"ג] לכל זה אסור ע"י עכו"ם דלא כמח"א דאל"כ מדוע אין פודין הבן בשבת עי' תה"ד סי' רס"ט הלא יש עצה ע"י עכו"ם פועל ועי' מהרי"ט קדושין ב"ט אלא ע"כ דאסור וכ"ש במזוזה שי"ל דצריך שליחות בוודאי פסול עכו"ם לקובעה. וכיון שצריך שליחות במזוזה חייב השוכר וכ"ש הקונה להסירה ולקבעה מחדש דלא היה בשליחותו [משא"כ מעקה כמ"ש המח"א לעיל, ובזה י"ל דברי הרמב"ם הנ"ל בדיש אות א' שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה אלא אם דצה לשכון באוהל או בספינה ישב וכן אינו חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה ולכאורה הול"ל בחד בבא שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה או מעקה אלא אם רצה וכו' מי' מ"ש באות ח' ובזה נכון דמזוזה יצויר התחייבות מחדש בכל בית השכורה או הקנויה משא"כ מעקה ההתחייבות רק בבונה משא"כ בשכר וקנה א"צ לסותרה ולקבעה מחדש ובפרט לפי טעמא דקרא כי יפול הנופל וכשיש מעקה מקודם שוב לא יפול. ולפי' מ"ש לעיל אות ד' דברי הספרי פ' תצא ע"פ בית חדש רבי אומר משעת חדשתו עשה לו מעקה עי"ש י"ל נמי דאפשר הפי' כיון שסבית אצלך חדש אף שהוא ישן ויש בו מעקה בכל זה החיוב על הקונה שיעשה לו מעקה אך דיותר מסתבר פי' האחר כמ"ש שם. ומצאתי ראיה לזה דבקנה בית עם מעקה שאין חיוב על הקונה לעשאה מעצמו מתוס' קדושין ל"ד ד"ה מעקה דמשכחת עשה בלא לאו בנמלך או בנפל עי"ש ועי' כתובות ע"ז סוף ע"ב והלא משכחת בקנה עם מעקה אלא ע"כ דאז גם עשה ליכא. ובאמת צ"ע על הפוסקים שסתמו וכתבו דכל זמן שמניח גגו בלי מעקה בטל עשה ול"ת הלא בכה"ג שכתבו התוס' הוי רק עשה וצ"ע ועי' מ"ש באות ט"ז ואכמ"ל]:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה