מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל ברכות והודאות · י
(חקירה אם עתה ג"כ שיעור כתם כגרים ועוד. ואם מברכת על טבילתה להפחות משיעורו ובימי טוהר כה"ג, פלוגתת אחרונים בזה. ביאור המעיל צדקה דגם עתה הוא ה לפעד"נ לחלק דבאין דם צבור ומסולקת דמים יש להקל עד השיעור. ראיה מרש"י דגם במסולקת דמים חוששת לפתיחת המקור. צ"ע בימי טוהר אם היא מסולקת דמים וצ"ע אם גם בכגריס תטמא ועכ"פ המיקל בצבור פחות משיעורו לא הפסיד. ראיה דחומרת דם טוהר היה בזמן הבית. בכתם בימי טוהר כשיעור תברך. חקירה אם הגידולים והבצים נתקטנו השנה וביאור בפמ"ג יו"ד סי' מ"ד. חילוק מעוף לבהמה. )
יש לחקור אם גם עתה שיעור כתם כגריס ועוד או לא ואם מברכת על טבילתה לכתם פחות מכגריס ועוד ובימי טוהר כה"ג מה הדין. הנה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קפ"ב כתב דאף שלא נמצא עתה מאכולת כגריס אין לנו אלא מה שאסרו חז"ל במנין הראשון [ולכאורה זה סיוע למ"ש סוף אות הקודם אך התבוננתי שי"ל דלא דמי דכאן בכתמים מצד ממ"נ אין להחמיר דאם אזלינן בתר השתא הלא לא הוי שייך כלל דין הכתמים להסוברים] דלא אמרו כתמים אלא לטהרות ובזמן דאיכא טהרות חששו גם לבעלה עי' בס' האשכול ריש הלכות נדה ובפי' נחל אשכול ובנוב"י חיו"ד סי' נ"ב [ואף שהחו"ד סי' ק"צ סק"ח השיג על הנוב"י עי"ש והג' מהרש"ק מבראד השיג מב"י סי' קצ"א ד"ה כתב הגמ"י בשם הר"ם עי"ש הרי דבעלה חמור יותר אך עי' בחת"ס שם סי' קס"א שישב זה קצת עי"ש, ועיקר דברי הנוב"י צ"ע ממ"ש בעצמו בסי' מ"ז ובמה"ת ססי' קי"ח הנ"מ בין הספיקות לאם הדם בעצמו טהור לטהרות והלא לדבריו עתה שאין חולין בטהרה אין נ"מ ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ט' ובאוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ז] ועיקר דברי החת"ס לא מעצמו מדבר כי כן כתב המעיל צדקה סי' כ"ז הקושיא כי יעלה לשיעור גדול שא"א שימצא כן להתפשט דם מאכולת בשטח כזה ועכ"ז נ"ל כי כל מדות חכמים כן הוא ואפשר להיות באותן הזמנים כל השיעורים יותר גדול לפי ערך האנשים ועכ"ז לא נשתנו גם בזה"ז השיעורים כי לא הי' גזירתם אלא על שיעור כזה והדומה לו מבגד צבוע שלא גזרו על כתמיו ודומה לו קרקע עולם וה"נ דו"ק עכ"ל וראיתי בס' לחם ושמלה סי' ק"צ שסיים ולא זכיתי להבין דבריו הק' דהתם מעיקרא הכי תקינו רבנן שדבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים אבל בנידון זה אמרו הטעם משום מאכולת שהי' בזמניהם כגריס אבל עתה שאין בנמצא כן איך נתלה בו. ולפעד"נ דכיוון ג"כ לזה דהטעם משום טהרות ולפיכך בהיכא דהבגד טהור או בנפל ע"ג קרקע עולם שבתחלת הנפילה לא היו דנין עליהם לענין טהרות גם האשה טהורה וכיון שכל עיקר כתמים ג"כ מטעם טהרות כנ"ל ואף עתה שבטלו מ"מ אסור מטעם דבר שנאסר במנין ופחות מגריס ועוד לא נאסר כלל ועי' מ"ש שם באהלי סק"ח ואכמ"ל, אך ראיתי בפת"ש סי' ק"צ סק"ט שהביא דברי הס' יראים ובשמים ראש שהחמירו כל דלא מוכחא מלתא שהוא דם מאכולת. ואשר אני אחזה לפע"ד לדינא דבאין דם צבור במקום א' רק כצבע עי' ס"ט שם סס"ק ס"א והאשה מסולקת דמים כגון מעוברת ומניקה בוודאי יש להקל עד שיעורו ממש דדמי למ"ש התורת השלמים שם סק"ב להקל בהני אם הרגישו שנפתח מקורם ואף שבשו"ת חת"ס חולק עליו בסי' קס"ח [וכן נלפע"ד ע"פ מ"ש שם באהלי ראיה לדין אשה שהרגישה שנפתח מקורה טמאה מרש"י סוטה כ' עי"ש ולפי שיטת רש"י סוטה כ"ו דמעוברת ומניקת עצמו או שותה בעת עיבורה ומניקתה דלא כתוס' שם הרי דאפ"ה לא חלקו ואמרה הוציאוה שלא תטמא כיון דמרפיא הדמים פותח את המקור וא"א לפה"ק בלא דם] מ"מ להחת"ס בלא"ה יש להקל בזה בכל אשה עד השיעור ועי"ש בחת"ס סי' ק"נ וא"כ ממ"נ יש להקל ולתורת השלמים גם בלא"ה בכל אשה אינה טמאה עד שיהי' השיעור עי' מ"ש שם באהלי ואכמ"ל. ובימי טוהר צ"ע לפע"ד דהנה הא פשיט, דעכ"פ מסולקת דמים היא אפילו מת הולד ופחות משיעורו ממש אין לאסור [וי"ל דאדרבה בימי טוהר אינה מסולקת דמים שלפיכך יש החומרא שאינה טובלת בהם בכדי שלא יבעול כשהיא רואה דם טוהר לדידן דקימ"ל שלא לבעול על דם טוהר, ואפשר דרק ע"י בעילה חיישינן שאינה מסולקת דמים ומרש"י נדה כ' ע"ב ד"ה חזינא משמע דמעינה פתוח אף שלא מחמת תשמיש ועי' ש"ך קפ"ז ס"ק ל"ב ובפת"ש שם ובנחל אשכול הל' נדה ססי' מ"ח וח"צ סי' ח' לענין מפלת] ואף בכגריס ועוד הנה מלשון הרמ"א סי' קצ"ד ודינו כשאר דם לכל דבר לא מיירי מכתם רק בהרגשה לפיכך עכ"פ יש מקום להקל גם בדם צבור במקום א' כל שאינו כשיעורו ממש והמחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד כיון שהוא מנהג שנתחדש אחר התלמוד וכבר כתב הרמב"ם שבצרפת היו בועלים גם בימיו על דם טוהר עי' ב"י ואף שבזמנינו כבר הכריעו הפוסקים ונתפשט המנהג בכל מדינה ומדינה לאסור [ולולא דמסתפינא אמינא דחומרא שהחמירו שלא לבעול על דם טוהר היתה נוהגת גם בזמן הבית בירושלים ודאית מריש יומא דמפרישין אותו שמא תמצא ספק נדה והלא משלחח שא"צ פרישה כגון שאשתו יושבת על דם טוהר אלא ע"כ כמ"ש ויתישב ג"כ קושית תויו"ט דאמאי אמר ס' נדה ולא ודאי ואכמ"ל] מ"מ י"ל דבכתם אף שגדול יותר מגרים ועוד לא קבלו עליהם ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג ס"ק ט'. ואם אמנם מצאתי בקנאת סופרים דף מ"ז שהורה דבכתם בימי טוהר תברך על טבילתה מ"מ אף אם נציית ליה י"ל דאין לך בו אלא חדושו האחד עכ"פ רק בכתם כשיעורו לא בפחות, ועי' נוב"י מה"ת חיו"ד סי' צ"ו ועי' תשו' חת"ס סי' קנ"ז ומהתימה דהלא הקו' של החכם השואל מבואר בנוב"י שם ולא הביאו ועי' מ"ש באות שלאחר זה ואכמ"ל:
ואגב אעירה במ"ש במעיל צדקה שם וז"ל ואף כי יתמעטו גם העדשים לערך הכמות אפשר שהגידולים אינם מתמעטין כל כך דו"ק עכ"ל, הנה ממ"ש הט"ז יו"ד סי' מ"ד ס"ק י"ב משמע דהגידולים נתמעטו [ועי' צל"ח פסחים קי"ו דגם הבצים נתקטנו לזאת בעינן זית לשיעור מצה ומרור כפל מלפנים שהי' כשיעור חצי ביצה ועי' חח"ס חא"ח סי' קכ"ז ושו"ת בית שלמה ח"ב סי' ק"ז ושם ארי' חיו"ד סי' נ"ה ותשו' הגאונים לר"ה סי' מ"ו והנדפס בליק סי' צ"ה שלכך חלו חז"ל השיעור בבצים ופירות שהן קיימין בכל עת ואינם משתנים ועי' רש"י שבת ט"ו א' ותוס' עירובין פ"ג א' דבצים מדבריות גסים משלנו ועי' ראש אפרים ק"ה סי' ט"ז מ"ש בשם הרשב"ץ ביבין שמועה ועי' צ"צ להה"ק מלובאויץ חיו"ד סי' קע"ה לענין רימון ולחם ושמלה סי' ר"א לחם מ"א בשם ג"ט ועי' שעת"ש סי' תפ"ו] ועי' משבצות יו"ד סי' מ"ד או"ק י"ב שהקשה דלמא בשיעורא דידהו משערינן ודוחק לומר דנשתנה הטבע בבהמה ג"כ ן ולפי מ"ש המע"צ שם דהאנשים נשתנו כ"ש בהמה דלית לה מזלא עי' רש"י פסחים ח' ע"ב ד"ה כלפי שאמרה תורה ועי' רש"י חולין מ"ז ד"ה כטרפא דאסא והלב"ש בסי' ל"ה ריש ס"ק נ"ד פי' דבריו דבימי ר"א לא היה וורדא לבהמות הרי דנשתנו ועי' אה"ע קנ"ו ס"ד דעכשיו נשתנה ויולדת לט' יולדת למקוטעין וכן הוא בכ"ד עי' יו"ד סי' שט"ז ס"ג ואו"ח סי' קע"ג מג"א סק"א וסי' קע"ט סק"ח ועי' רש"י סנהדרין כ"א ד"ה שלא היה להם לבנות ישראל ובכור שור נדה ל"ח ויד שאול סי' רל"ד ס"ק מ"ה ומשבצות יו"ד מ"ג סק"ב ואדם ובהמה תושיע ה' וא"כ אין כ"כ דוחק לומר] וכעת לא ידענא בשיעור הזה מהו, שהפי' כיון דדוחק לו שהבהמה נשתנה א"כ אין אנו יודעים עתה השיעור כענבה. הנה לפענ"ד י"ל גם אם זה אינו דוחק ונשתנה הבהמה ג"כ מ"מ הגידולים נתקטנו יותר דהרי זית חצי ביצה לפי בעלי התוס' ועתה אינו נמצא כך כמ"ש הט"ז אף שגם הבצים עתה נתקטנו כמו הבהמה וכן י"ל דגידולי הבהמה לא נתקטנו כמו גידולי העוף דחיותו של בהמה מרובה עי' ט"ז סי' ל"ד סק"ב והוא מדברי הרשב"א ולכאורה קשה שם דהא אין זה כ"ש דאם חיותה גדול הלא הגרגרת שלה ג"כ גדול לפי חיותה אך י"ל דהכי פרושו דבשחיטה העוף ניתר ברוב סי' א' והבהמה ברוב שנים ואף שזה הללמ"מ מכל מקום ראינו דחיות העוף ניטל ברוב א' ובבהמה לא ניטל רק ברוב ב' ולא אמרינן דנגד זה רוב הסימן גדול יותר משום דהחיות של בהמה אף לפי גדלות סימן שלה בכל זה החיות מרובה יותר מערך עוף וה"נ בנ"ד נגד גידולי עוף לא נתקטנו גדולי הבהמה ועי' מ"ש באות כ"ט וצ"ע:
ואגב אזכיר מה שהשבתי לשואלי הכונה שתפס רש"י ז"ל בפסחים ס"ד ע"ב ד"ה תפיסה נותן פול או אבן דוקא והשבתי כדי להזכיר הכשרות וטרפות שבה דאבן כשר וכפול טריפה עי' יו"ד סי' מ"ד סעי' ד' ה' ואכמ"ל: