מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל ברכות והודאות · ט
(חקירה בקובע מזוזה קודם שדר בהבית אם צריך לברך עליה אז וא"צ שוב לברך בעת דירתו, י"ל ראיה מתפילין בלילה י"ל דה"ה בשכר בית ואח"כ קנאה או בקטן והגדיל דא"צ לחזור ולברך עליה, י"ל מפדיון הבן בסברה ישרה. חקירה בשוכר בית בחו"ל אם מותר לקבוע תוך ל' ובברכה, הקושיא מתפילין י"ל דהכא בידו להתחייב מה"ת. הערות בזה. צ"ע דניחוש שמא יחזור בו שאלה בשוכר בית התבן אם מברך על המזוזה לפטור ממ"ע לא אמרינן ס"ס בסכנה לא מהני ס"ס. ב' חלוקים בזה. קושיא על פסקי תוס' מנחות. י"ל בין דעתו להשתקע. חילוק אם כתבו שטר סתירה לזה. מ"ש שבזה"ז שמדינא דמלכותא א"י לחזור חייב במזוזה גם תוך ל' יש לתמוה ע"ז. סברא דהוי כקונה רק בישראל ועכו"ם, א"כ שוכר מעכו"ס יתחייב יותר מבישראל. ב' פרושים במנחות מ"ד. י"ל סברא דשוכר מעכו"ם חייב מיד. סתירה לזה דכדיניהם עבדינן רק לטובת ישראל. חקירה בדברי הגר"א. י"ל דשוכר בא"י חייב מיד רק בשוכר מישראל דוקא. הערה אם יתחייב מזוזה כשמדרבנן שכירות קניא.)
וראיתי לחקור במה שכתבתי לעיל אות ה' דקודם שנכנס לדור בביתו מחויב רק מדרבנן במזוזה אם צריך לברך עליה אז ואם שוב א"צ לברך עוד כשיכנוס לדור שיתחייב מה"ת. ונ"ל דיש לומר דכ"ש הוא ממ"ש השערי תשוב' סי' ל' בשם דברי משה דאם בירך על התפילין בלילה ועודן עליו כשיגיע זמן הנחת תפילין א"צ לברך עוד ורק דשם בלילה אין חיוב עליו להניח תפילין כלל לפיכך במשכים לדרך לכתחילה לא יברך עליהם בשעת הנחתם משא"כ בנ"ד מוחר לברך גם לכתחילה דעכ"פ חיובא עליו מדרבנן. ובזה נפשוט ג"כ מה שנסתפק הרב פת"ש בנ"צ יו"ד סי' רפ"ו וסי' רצ"א במי שהיה דד בבית שכורה ואח"כ קנה אותה אם מחויב לחזור ולברך עליה או בקטן ואח"כ הגדיל אם מחויב לחזור ולברך בעת חיובו מה"ת, ואפילו אם נאמד כמ"ש בסי' ש"ה ס"ק כ"ה בשם תשו' זכרון יוסף דימתין עם הפדיון עד שיגיע לי"ג שנה דוקא דאז יתחייב מה"ת מ"מ י"ל דשאני התם דעוד בל ימי חייו לא יוכל לקיים המצוה בזמן התורה לזאת יעשנה אז עי"ש משא"כ במזוזה מי יעכב על ידו לקנות לו עוד בתים ויעשה בזמן התורה לזאת עתה מחויב עכ"פ לקיים המצוה מדרבנן בברכה. וכחילוק הזה כתבו התוס' שבת קל"א ד"ה ושוין דמילה אם עבר זמנה לא בטלה משא"כ סוכה ציצית ומזוזה ע"ש, ובפרט בנ"ד הרי בידו שיוחל הברכה מה"ת כגון שידור תיכף בהבית ויתחייב מה"ת משא"כ בתפילין אף אם לילה זמן חפילין לענין שמותר להניחם אז אבל אין עליו שום מצוה וחיוב לא מה"ת ולא מדרבנן אפילו לזאת אין בידו לבוא לכלל חיוב תיכף לפיכך אינו מברך לכתחילה כשהניחם בלילה ודמי למ"ש התה"ד סי' דס"ט שאין לפדות הבן בע"ש שיוחל הפדיון בשבת דבע"ש לא מטי חיוביה דאינו מחויב עדיין, וכן י"ל דאין בידו לבוא לידי חיוב תיכף ובשבת לאו מידי עביד ועי' אשל אברהם סי' שכ"ג ס"ק י"ג לזאת לא יכול לברך, ועי' נוב"י מה"ת חיו"ד סי' קפ"ז וצ"ע מתוס' פסחים ס"ב ע"ב ד"ה לימא הואיל ואכמ"ל דבכה"ג ודאי דיכול לברך קודם שנכנס לדור בה וא"צ לברך עוד כשידוד בה. אך יש להסתפק בשוכר בחו"ל תוך ל' שפטור אף מדרבנן נהי דאם רוצה לקבוע בוודאי מותר וי"ל דיש לו ג"כ מצוה אף שאינו מחויב וכמ"ש בירושלמי סוף מגילה דהדר בפונדקי בחו"ל ל' יום א"צ מזוזה אם נתן לא יטול [ועי' מ"ש באות הקודם] ואין זה בכלל מ"ד בירושלמי פ"ב דשבח כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט] עי' מ"ש לעיל אות ב' וא"ז הל' תפילין סי' תקמ"ג די"ל כמ"ש בהגמ"י הל' ציצית פ"ג סי' ל' ועי' מג"א סי' ל"ב י"ח וסי' ע' ה' וסי' תע"ב ו' ובא"ח תרל"ט ס"ז ושבו"י ח"ב סי' מ"ד ובחידושים לתפארת ישראל ברכות פ"ב מ"ה ועי' מ"ש באות נ"ב ואכמ"ל] אך מה יעשה עם הברכה דלכאורה צריך להמתין עד שיגיע זמן שיתחייב עכ"פ מדרבנן ואז ימשמש בהמזוזה ויברך כמו בתפילין, וראיתי באשל אברהם סי' רפ"ו בשם תשו' בית יהודא סי' י"ט שכתב דאפשר דמי לקטן שמברך אף שפטור דאתי לכלל חיוב אך שהניחו בצ"ע וכן המהר"י חגיז הניחו בצ"ע ועי' עיקרי הד"ט חיו"ד סי' ל"א אות א', ולכאורה במשכים לדרך לענין תפילין לא אמרינן שיברך דאתי לכלל חיוב והרב פת"ש שם ס"ק י"ז הביא בשם אשל אברהם שכתב דפשוט דיכול לברך תיכף אך ראיתו סתר בנחלת צבי שם והביא דבשו"ת רב משולם העלה ג"כ דמותר לברך עי"ש, ועי' נשמת אדם כלל קמ"ז סק"ד כתב דצ"ע מירושלמי ר"פ מי שמתו אם דנה להחמיר אינו רשאי מפני כבודו משמע דבלא"ה מותר אף שמברך עי"ש. ע"כ נלפע"ד לישב קצח דלא דמי לתפילין במשכים לדרך דהכא הרי בידו לבוא תיכף לכלל חיוב מה"ת כגון שיקנותה, ועי' גיטין מ"ג הא קאי שור והא קאי עבד, משא"כ בתפילין שאין בידו לבוא תיכף לכלל חיוב ע"כ אינו יכול לברך עליהם אז ודמי לפדיון הבן בע"ש, ועי' ס' באר אברהם יומא י"ג לענין כה"ג שאינו יכול לקדש בעיו"כ שיחולו הקדושין ביו"כ מטעם הברכות שאינו יכול לומר דאין בידו, ועי' רש"י יבמות ל"ד ע"א ד"ה ומתוך י"ב לאחר י"ב ועי' תוס' שם ומל"מ פ"ד מהל' אישות ואבני מלואים סי' מ"ג ואכמ"ל. והיטב אשר העלה המג"א סי' דס"ז בצ"ע על הרשב"א ומרדכי שכתבו דאף דתוס' שבת דרבנן אפ"ה יוצא משחשיכה בקידוש שקודם הלילה כיון שבשעה שמקדש יבוא אח"כ לחיוב דאורייתא דהרי קטן אינו מוציא הגדול אף שיבוא לידי חיוב דאורייתא עי"ש. אמנם כן אכתי צ"ע לפי פי' רש"י במנחות מ"ד דלפיכך תוך ל' פטור ממזוזה שמא יחזור בו כנ"ל וא"כ איך מותר לברך ניחוש שמא יחזור בו ויצא תוך ל', בשלמא בקובע בבית שלו קודם שנכנס לדור בו לא חיישינן לזה די"ל כמ"ד במס' ב"ב דף ז' קנה בית דירה חייב מיד די"ל דהוי קביעות וכן אפילו אי לא הוי קביעות מ"מ כבר נתקיים המצוה מדרבנן עכ"פ קודם החזרה והי' שייך עליה הברכה משא"כ בשוכר תוך ל' שלא הוי קביעות ויכול לחזור וא"כ לא יברך. והנה ראיתי מנהג העולם שמברכין וצריך טעם *), ודאיתי בפסקי תוס' מנחות שם סי' ק"ס קס"א דהשואל טלית יכול לברך מיד כמו נשים המברכות אבל חובה אינו אלא לאחד ל' וכן כהנים המתעטפים לדוכן וכו' אבל בית חובה במזוזה מיד וכלשון הזה העתיקו הג' מהרש"ז בש"ע סי' י"ד בקו"א סק"ג ומהתימא דהלא זה דק בא"י אבל בחו"ל גם בית אינו חובה תוך ל' וגם לענין הברכה י"ל דלא דמי לטלית כמ"ש בנ"צ שם, ורציתי לומר ע"פ מ"ש בנחל אשכול סוף הלכות מזוזה דלהתוס' שכתבו דכל ל' יום לאו בית דירה נקרא כמ"ד במס' ב"ב שם נשתהה שם ל' יום הרי הוא כאנשי העיר ולפ"ז אם דעתו להשתקע אף ביום א' חייב דקימ"ל בסי' רנ"ו ס"ה בא להשתקע כופין אותו מיד ועי' שערי תשובה סי' תכ"ט דבשכר דירה ליב"ח הרי הוא כאנשי העיר אף קודם יב"ח, ולפ"ז פי' הפסקי תוס' דבמזוזה חייב מיד אפילו בח"ל ורק בשדעתו להשתקע [ועי' ג"כ בעיקרי הד"ט חיו"ד סי' ל"א אות א' בשם מטה יוסף ח"ב סי' ל' דשוכר בית בחו"ל וכתבו שטר והניח בו מטלטלין חייב במזוזה מיד עי"ש ואולי דוקא בשטר כזה שאינו יכול לחזור] אך כבד הרגיש בנ"צ שם בסברא זו והשיג דלא שייך זאת הסברא רק אם נאמר דשוכר אחר ל' חייב מה"ת ותוך ל' פטור משום דלא הוי דירת קבע ובדעתו להשתקע מקרי קבע משא"כ אם נאמר כתירוץ הב' של תוס' מנחות דגם לאחר ל' רק מדרבנן חייב משום דמחזי כשלו ובתוך ל' אוקמיה אדינא א"כ מאי נ"מ בשדעתו להשתקע. ומ"ש עוד שם דנ"ל דבזה"ז השוכר חייב תיכף ומיד לקבוע מזוזה ולברך עליה מטעם שכתב הרא"ש פ"ק דע"ז דנהי דלדידן שכירות לא קניא כיון שיד עכו"ם תקיפה ובדיניהם שכירות קניא הוי כמכר ואין יכול שוב להוציאו ואם כוונתו *)
ומעשה בא לידי וקבעתי מזוזה בבית שנחרב ועשאוהו לתבן לאחר ל' יום מהשכירות וברכתי עליה ונסתפקתי מקודם דהרי יש כס"ס בדאורייתא שמא שוכר פטור כתירוץ ב' של תוס' המובא לעיל אות ח' ושמא כרמב"ם דבית התבן פטור ואי דגם לתירוץ ב' עכ"פ מדרבנן מחויב מ"ע הו"ל כספק דרבנן ודמי לציר דגים עי' כללי ס"ס אות ט"ז, אך הכרו"פ ס"ס ט"ז כתב דלפטור ממ"ע לא אמרינן ס"ס ועי' תשו' מוצל מאש סי' י"ג דאף במ"ע דרבנן לא מועיל גם ס"ס, ועוד התבוננתי דיש להעיר למה דקימ"ל דיש סכנה באין מזוזה א"כ י"ל דבסכנה לא מועיל ס"ס עי' פמ"ג אשל אברהם סי' ד' סק"ב ומשבצות קע"ג ויש לחלק וצ"ע. שוב ראיתי בשו"ת רעק"א סי' ס"ו שהרגיש בזה קצת ועי' מ"ש הרב פת"ש סי' רפ"ו ס"ק ט"ז ותימה שלא הזכירו ממ"ש ולענין ס"ס נברכה אכמ"ל, ואצלי היה עוד סניפים כי כוונתי ג"כ לצאת ידי מצות מזוזה בהבית דירה שקבעתי המזוזה בה קודם לי שלא בחיוב ועכשיו שנכנסה לחיוב הגמור משמשתי גם בזאת המזוזה בעת קביעות המזוזה בבית התבן. ועוד י"ל דשמא בית התבן היינו דוקא שלא יהיה בית דירה משא"כ בזאת שרק לעת עתה עשאוה בית התבן אבל סופו להיות בית דירה כמקודם א"כ, לא פקע ממנה שם בית דירה. שלא שייך טעם רש"י שמא יחזור בו כיון דמדינא דמלכותא הוי כמכר יש לתמוה דהנה לפי מ"ש לעיל בכוונת רש"י דס"ל דשוכר חייב מה"ת לאחר ל' ורק תוך ל' פטור מפני שאינו נקרא עדיין דירה ושלא תקשה מפני מה לזה אמר שמא יחזור בו אבל אה"נ אף אם אינו יכול לחזור מהשכירות מ"מ לאו דירה קבועה הוא ויכול להיות שלא ידור שם בעצמו דק ישכירנה לאחרים עי' חו"מ סי' שט"ז ס"א, ואפי' אם קיבל כבר המשכיר המעות שכתב שם הסמ"ע בשם המרדכי דא"צ להחזירו לשוכר וא"כ בכה"ג לכאורה י"ל דמה"ט ידוד בה ודמי למ"ש רש"י שם במנחות ד"ה משום ישוב א"י דמפני טורח מזוזה אחרת לא יוצא ממנה, אך עי' בקצוה"ח ובדברי הרב פת"ש שם שהאריכו בזה שאין זה מוסכם וצ"ע, ואם כוונתו בפשיטות כיון שבדיניהם כמכר א"כ הו"ל כקונה בית שמחויב במזוזה מיד זהו תימה גדולה דהך דאמרינן במס' ב"מ ע"ג כדיניהם עבדינן היינו דוקא כמ"ד במס' ב"ק קי"ג ישראל ועכו"ם שבאו לדין אם אמה יכול לזכותו בדינינו זכהו ואומר לו כך דינינו בדיני עכו"ם זכהו ואומר לו כך דינכם אבל בדבר שנוגע לשני ישראלים לבדם ח"ו לומר כדיניהם [אם לא משום שלום מלכות כמובן] ועי' חו"מ סי' שי"ב ס"ג. ועכ"פ לכאורה י"ל דהשוכר בית מעכו"ם יתחייב יותר במזוזה מבישראל עד שאפילו תיכף חייב לברך דבזה בדיניהם קניא לישראל ונהיה מוכרח לפרש הך דאמרינן במנחות מ"ד השוכר בית בחו"ל פטור כל ל' דקאי רק בישראל אבל מעכו"ם יתחייב מיד דשכירות קניא בדיניהם אך י"ל ע"פ מ"ש הש"ך יו"ד קנ"א ס"ק י"ז דאפשר בזמן הרב נשתנה דתם וה"נ י"ל דאפשר בזמן הש"ס היה בדיניהם דשכירות לא קניא [ועפ"ז י"ל קצת מ"ש ידידי הה"ג עמודי אש קונטרס דיני או"ה אות י"ז דברי רדב"ז אהדדי דבמקום א' כתב דשוכר כלי מעכו"ם צריך טבילה דשכירות ממכר הוא וקניא ובמקום אחר כתב דא"צ טבילה וי"ל דהיכא דבדיניהם קניא צריך טבילה והיכא דלא קניא א"צ טבילה והנה י"ל טעם הדבר דשוכר פטור כל ל' שמא יחזור בו פי' דאם יתחייב במזוזה חששו רבנן שמא יחזור בו אח"כ ולא יוכל ליטול המזוזה כשיוצא ויפסיד ומה לנו לחוש לישוב חו"ל יותר יש לחוש להפסדו [ויהיה נ"מ כשאינו מקפיד על ההפסד וקובע מקיים תיכף מצוה כמו בלאחר ל'] משא"כ בא"י חייב במזוזה מיד ואי שמא יחזור בו אדרבה רצו רבנן בהפסדו כדי שלא יחזור בו מה"ט ותהיה א"י מיושבת וא"כ בשוכר מעכו"ם שאין כאן הפסד דכשיוצא יטלנה א"כ חייב תיכף גם בחו"ל] אמנם א"א לומר כן דלא עבדינן כדיניהם רק בענין הנוגע לטובת ישראל אבל איך נאמר שיתחייב במזוזה מטעם שבדיניהם כמכר דהלא לא עמדו למשפט עבור זה ואפילו עמד העכו"ם בדין עם ישראל בדייני ישראל ופסקו לו דשכירות קניא כדיניהם בכל זה פטור הישראל ממזוזה תוך ל' ואין כאן ב' דסתרי אהדדי [וכמ"ש המהרי"ט אלגזי הלכות בכורות פ"ב אות י"ז דלענין איסור בכור לא מהני ס"ס כיון דהעכו"ם אינו יכול להוציא גוף הבכור מהמוכר דס"ס לא מהני בממון א"כ שוב הוי בכור דאל"כ הוי ב' דסתרי ועי' שם ארי' חיו"ד סי' מ"ז] כיון דזה רק לענין העכו"ם קניא אבל בישראל גופיה לא קניא לשום דבר, וצ"ע ממ"ש הג' מהרש"ז סי' תמ"א סי"ג ובקו"א שם. וראיתי בביאור הגר"א יו"ד סי' קנ"א ס"ק י"ח. דפי' הטעם דשוכר מעכו"ם להחמיר מטעם דבדיניהם שכירות קניא וכ"ש בישראל מעכו"ם, ולפעד"נ דנהי דלהשכיר מותר דלטובת ישראל קניא אבל לשכוח מעכו"ם י"ל חלא קניא שזהו טובת הישראל עכ"פ ע"פ זאת פטור מן המזוזה עד ל' אף בשוכר מעכו"ם ובפרט לפי מ"ש לעיל שיש דעת ר"י שסובר דשוכר מעכו"ם בח"ל פטור לעולם ואיך ניתן חומר לדבר הקל. ועפ"ז מקום אתי לומר דהך דשוכר בית בא"י חייב מיד במזוזה קאי בשוכר מישראל דוקא דהטעם שחייב מיד כדי שלא יצא ממנה מפני הפסד המזוזה שאינו יכול ליטלה משא"כ בשוכר מעכו"ם שמותר ליטלה א"כ גם בא"י פטור ממזוזה תוך ל' וצ"ע. עוד התבוננתי די"ל דאף אם עתה תהי' תקנה גם בדינינו דשכירות קניא מ"מ אין לחייבו במזוזה תיכף כיון דבעת חכמינו ז"ל לא חייבוהו אין לנו אלא מה שהסכימו עליו במנין הראשון אך יש לדון בהיפוך דהא וודאי הך דקונה בית שחיובו מה"ת במזוזה מ"מ לא הקפידה התורה איך שיהי' הקנין אם בד"ת או לא רק כל שנקרא ביתך [ואף שנכתב בשטר על שם עכו"ם מטעם פקודת הקיר"ה עי' שו"ת כנסת יחזקאל סי' צ"ג ומובא בפת"ש חו"מ סי' קצ"ד סק"ב עי"ש מ"מ לענין זה] חייב במזוזה מה"ת וא"כ גם עתה שיתקנו דשכירות תקנה יהי' כשאר קניני דרבנן או כקנין סטומתא עי' חו"מ סי' ר"א ובאחרונים שם וקנין דרבנן י"ל דמהני גם למה"ת [עי' פת"ש שם סי' דל"ה סק"ד ועי' שם אריה או"ח סי' י"א ושו"ת בית שלמה ח"ב יו"ד סי' ק"צ ודברי שאול ויוס"ד סי' ל"א שהאריכו בזה ואכמ"ל] וגם בעכו"ם י"ל דמהני [עי"ש ובשם אריה יו"ד סי' מ"ח ועי' מק"ח תמ"ח סק"ט ומ"ש באות ט"ו] וממילא יתחייב שוב במזוזה. מה"ת כיון שנקרא ביתך וכנ"ל באות ח' לענין ביהמ"ד. אך האמת שלא מצאתי שחכמים יתקנו בזה דשכירות תקנה.