מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל ברכות והודאות · ח
(טעם שהשמיט דש"י בשבת קל"א ממזוזה. אם שואל ושוכר בית בא"י או קונה ובונה בח"ל חייב במזוזה מה"ת. ראית מהרש"א דשוכר בית פטור ממזוזה מה"ת מרש"י משמע דס"ל דחייב ועפ"ז יקשה ב' קושיות. י"ל ע"פ מ"ש רח"כ דח"ל לא מקרי ביתך לענין ע"ז קושית התוס' עליו. י"ל דרש"י ורח"כ ס"ל דמזוזה בח"ל דרבנן דדמי לחובת קרקע. ראיות מירושלמי והערות בזה. אף אם הוי חובת הגוף י"ל דמעטתו תורה מקרא דביתך השני. ראיה דמדרבנן מחייב. טעם שלא חייבו ביה"כ במזוזה מדרבנן עכ"פ. ונתישב קושית תוס' חולין קל"ו. שותפות עכו"ם אם פטורה ממזוזה ילף מימיכם, ובזה י"ל דברי המרדכי. אם שוכר חייב מה"ת אז חו"ל גם בבית שלו רק מדרבנן. ראיה מברכות ח'. לדידן י"ל דאריכות ימים בעד מזוזה רק בא"י ובהמ"ד גם בחו"ל. י"ל דברי הטיו"ד סי' רפ"ה. י"ל הקושיא על ר"י דשוכר מעכו"ם פטור מירושלמי בחילוק מכותי לעכו"ם. עוד י"ל דירושלמי בא"י קאי ור"י בחו"ל. ישוב לקושית ד"ה על הגמ"י דמרמב"ם משמע דשוכר מעכו"ם חייב. חקירה אם נקבעה שלא בחיוב אם מותר ליטלה. אימתי מותר ליטלה. ישובים שונים.)
עוד דרך לפני לישב הקושיא שכתבתי לעיל ריש אות ו' דמדוע השמיט רש"י ממזוזה כל עיקר דהנה נשאלתי לברר הדין אם שואל ושוכר בית בא"י או קונה בח"ל אם חייב במזוזה מה"ת, והשבתי דהנה שיטת התוס' בע"ז כ"א ד"ה הא שוכר בית אף לאחר ל' פטור מה"ת דביתך ממעט שוכר ועי' במהרש"א שם דממה שבחו"ל פטור כל ל' נשמע נמי דבא"י אין חיוב השוכר מה"ת דבמצות מזוזה מה"ת וודאי דאין חילוק בין א"י לחו"ל אולם ממרוצת לשון רש"י ב"מ ק"א מזוזה חובת הדר דדרשינן ביתך דרך ביאתך למי שיוצא ונכנס לה זה הדר משמע דביתך קאי גם על השוכר שנכנס ויוצא לה שחיובו מה"ת וזה כתירוץ הא' בתוס' מנחות מ"ד ד"ה טלית אלא דלזה תקשה ביתך השני מה עביד ליה, כי מ"ש בה"ג ושאלתות דמביתך ממעט בית שער אכסדרה וכו' הנה ביומא י"א אמרינן דמבית ממעט, וכן אין לומר דקמ"ל דצריך בצד ימין דוקא כי מביתך הא' שדרשינן דרך ביאתך תרתי שמעינן כמובן, עוד קשה לדחות ראית המהרש"א הנ"ל. והנלפע"ד דהנה התוס' בע"ז שם ד"ה אף מביא דברי ר"ח בהן ובמרדכי פ"ק שם מביא זאת בשם ר"י ראיה להתיר מה שמביא הגוי ע"ז לבית ישראל מדגרסינן בירושלמי וכו' והיה נ"ל הטעם דבח"ל לא מקרי ביתך ואין זה בכלל לא תביא תועבה אל ביתך אלא בארץ וא"נ לר"י וכו' ועוד קשה לר"י דגבי מזוזה דכתיב ביתך ה"נ תימא דמי שיש לו בית בחו"ל יפטור מן המזוזה הא אמרינן במנחות השוכר בית בחו"ל כל ל' יום פטורה מן המזוזה והטעם כדפרישית שסוברים העולם שהוא שלו משמע דאם הוא שלו חייבת מיד עכ"ל וצריך לישב גם דברי הרח"כ ג"כ, ולולא דמסתפינא אמינא בדרך הפלפול ולא להלכה דשיטת רש"י ורח"כ דבאמת גם במזוזה בחו"ל פטורה מה"ת ורק מדרבנן מתחייב וטעם פטורתה דאינה חובת גברא דהרי אם רוצה יכול לשכון באוהל או בספינה עי' מ"ש לעיל אות א' והוי רק חובת קרקע הבית ודמי לחובת קרקע שאינה נוהגת אלא בארץ עי' קדושין ל"ז, ולא דמי לציצית שג"כ אינה חובת גברא ואפ"ה חיובה מה"ת דשם לא תלי בקרקע כלל משא"כ במזוזה. ולא תקשה לך כל כך זאת למשמע אוזן דהרי רש"י קדושין שם ד"ה ונוהגין בין בארץ כתב תפילין אשכחן בכמה דוכתין ברבנן אמוראי דבבל דמנחי תפילין והקשה התוס' שם ד"ה הרי וא"ת דלמא מדרבנן הוי עבדי [ועי' ס' הלכה אדם מישראל חולין ק"ט] רק דמסיק דאינו תלוי במה דכתיב בה ביאה ותפילין חובת הגוף אבל במזוזה לא מצינו שיאמרו דהוי חובת הגוף, ואף דמצינו דקבעו מזוזה בבבל בכמה דוכתי עי' מנחות ל"ג ר"ג בנא ביתא וכו' וכן מדפריך מר"ה לרבי עי"ש מ"מ י"ל דרק מדרבנן. ועי' ירושלמי סוף מגילה דהדר בחו"ל והדר בפונדקי א"י ל' יום א"צ ליתן מזוזה ונראה מהלשון דגם בקנה בית בחו"ל הדין רי כל ל' יום דלא כמ"ש בבבלי מנחות השוכר בית בחו"ל, ועי' במפרש להירושלמי שם שפי' דכוונת הירושלמי ג"כ לשוכר ולפע"ד עדיין אינו מוכרח שאינו חולק על הבבלי ולדידן אין נ"מ דלהלכה קימ"ל כבבלי עי' כללים מכה"ג אות ג' ד' אבל עכ"פ נבין הטעם ע"פ המהרש"א הנ"ל דרק בדרבנן יש לחלק בין קודם ל' לאחר ל' ורק בתפילין ות"ת איתא בירושלמי קדושין פ"ק דנוהג בכל מקום מה"ת דכתיב ושמתם את דברי אלה אפילו גולים והדר וקשרתם עי"ש וצ"ע. וכן לפי מ"ש לעיל אות ד' דברי התרגום יונתן שהפי' ולא חנכו לא קבע בו מזוזה ועי' ירושלמי סוטה פ' משוח מלחמה יכול הבונה בית בחו"ל יהיה חוזר ת"ל ולא חנכו את שמצוה לחנכו יצא זה שאין מצוה לחנכו ועי' יד אפרים סי' תקס"ח לענין סעודת חינוך הבית [ועי' יד שאול ססי' רמ"ו] הרי דאם תופס ג"כ בדברי התרגום יונתן אין מצוה מה"ת בקביעות מזוזה בחו"ל להירושלמי [ואפשר משום דדרשי סמוכים דכתיב במשנה תורה אחרי וכתבתם על מזוזות והיה כי יביאך וכו' וצ"ע מרש"י פ' עקב ע"פ ושמתם את דברי הניחו תפילין עשו מזוזות ועי' רמב"ן שם ובספרי שם לא כתוב כלל מן מזוזה וצ"ע ועי' בני יששכר חודש אלול מאמר א' אות ט' מ"ש ע"פ קבלה] ואין להקשות דא"כ אמאי לא תני חוץ מן המזוזה כקושית התוס' בקדושין ל"ו ד"ה כל אמאי לא תני חלה די"ל כתירוץ הירושלמי שם שאינה בעיסה של עכו"ם וה"נ אינה בבית עכו"ם ועי' במקנה שם שכ' דסוגיא דידן לית לה האי סברא, ויש לפלפל בזה עי' מהרי"ט שם ולא נפניתי כעת, ועכ"פ לא גרע מחלה לפי שיטתם, ואפילו אם נאמר דמזוזה חובת הגוף הוא שינהוג בכל מקום מ"מ י"ל דשאני הכא דמעטתו קרא דביתך השני למעוטי חו"ל כמו ביבמות מ"ז ובחולין קל"ו ארצך למעוטי חו"ל עי"ש ברש"י ותוס' ועי' לעיל אות ו' [והא דמדרבנן מחויב י"ל כמ"ש תוס' מנחות ל"ג ד"ה אכסדרה לתירוץ א' דמדרבנן חייב אף שנתמעט מבית וא"כ ה"נ. ובחידושי חקרתי דמדוע לא חייבו ביה"כנ וביהמ"ד מדרבנן אף דנתמעט ג"כ מבית אך תרצתי ע"פ מ"ש הר"ן פ' בני העיר דהקדושה עליהם רק מדרבנן וא"ב לכאורה צריכים מזוזה מה"ת כיון שמה"ת אינם קדושים אך כיון דחכמים נתנו עליהם קדושה שוב לאו מקרי ביתך וא"כ אם יתחייב מדרבנן במזוזה הנה מלבד שיסתרו דבריהם בעצמם שנתנו עליהם שם קדושה עוד שוב יתחייב מה"ת ג"כ כיון דמקרי ביתך] ועי' ספרי פ' שופטים לא תסיג גבול רעך יכול בחו"ל ת"ל בנחלתך ועי' חו"מ סי' רע"ו בסמ"ע שם ונתישב קושית התוס' בחולין קל"ו ד"ה ביתך דאמאי לא אמר דביתך למעוטי שותפות עכו"ם דבאמת שותפות עכו"ם אם נאמר דס"ל דפטורה [דלא כמ"ש בשבות יעקב ח"ב יו"ד סי' פ"ט בדעת התוס' דס"ל דחייבת] ועי' תשו' רעק"א סי' ס"ו שהוכיח כן בדעת רש"י וכמ"ש המרדכי שם בשם ה"ר חיים מ"מ י"ל דיליף לה ממ"ד דשותפים חייבים במזוזה דכתיב למען ירבו ימיכם שהתורה הקפידה על אריכות ימיהם שניהם בשוה משא"כ עכו"ם לא הקפידה התורה עליו [וח"ו לא על האומות שאנו חונים בארצם ד"א נאמרים] ועי' ט"ז סי' רפ"ו סק"ב וש"ך סק"ו וכ"כ בס' האשכול דאין לומר דמביתך יליף וכמו שמשמע לכאורה ממרוצת לשון התוס' פסחים ה' ע"ב ד"ה משום וכן שגה בזה בשבות יעקב שם דמביתך ממעטינן שותפות עכו"ם אבל קשה עליו] דא"כ הול"ל ימיך ואפ"ה הוי קאי על שותפים ישראל דכל א' בעי חיי ג"כ וכמו בכיבוד אב דכתיב ימיך ואפ"ה שייך בשותפות כגון שצוה
דבר א' לשני בנים [ובזה י"ל דברי המרדכי שם שכ' דאין לומר דמביתך יליף דא"כ ימיו מנא לן ואין לו שום פירוש להמעיין היטב ונראה דכן צ"ל דא"כ ימיך מבעי ליה למכתב דלא כמ"ש הדברי חמודות בהלכות קטנות הלכות מזוזה אות מ"ז עי"ש ואחרי כותבי ראיתי באומר השכחה שכ' דצ"ל דא"כ ימין מנא לן פי' דא"כ מנ"ל לדרוש דרך ביאתך והבט ימין תראה האמת] וכיון דס"ל דשוכר ושואל חייב מה"ת מדרש ביתך דרך ביאתך למי שיוצא ונכנס וממילא ימין נמי משמע כנ"ל א"כ ביתך השני מיותר אם לא שממעט חו"ל דפטור מה"ת כנ"ל. ויש להביא עוד ראיה לזה ממ"ד בברכות ח' אמרו ליה לר"י איכא סבי בבבל תמה ואמר מכדי למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב וכו' כיון דאמרו ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו וכו' מאי קראה וכו' לשמור מזוזות פתחי וכו' והרי הך למען ירבו על מזוזה ג"כ נאמר עי' שבת ל"ב וא"כ מה תמה אלא ע"כ דמה"ת רק בארץ ישראל חיובה. והנה לדידן דקימ"ל ודאי דמזוזה בחו"ל חיובה ג"כ מה"ת [אף שלא מצאתי מקור לזה] כסתימת כל הפוסקים לא תקשה עכ"פ הך דאמאי תמה הא כתיב למען ירבו וקאי על מזוזה די"ל דלכאורה עוד קשה דמהך קרא לשמור מזוזות פתחי הוי מצינן למילף גם על מצות מזוזה כמו ביהמ"ד אלא ע"כ דהכי קאמר דהוה קים להו דנהי דמזוזה נוהגת בחו"ל מה"ת מ"מ שכרה באריכות ימים הוא דוקא בא"י כמ"ד על האדמה ובזה יתישב קושית המהרש"א שם ד"ה בעון מזוזה דמי הבריחו לזה הדרשה ומדוע לא יליף מפסוק למען ירבו, עי' מ"ש באות י"ז ובזה ניחא כיון דזה קאי על א"י דוקא, ולא קשה דמה טעמא דמצות ביהמ"ד קאי גם בחו"ל האריכות ימים, וי"ל כמ"ד במגילה כ"ט עתידין ב"כ וב"מ שבחו"ל לקבוע בא"י (ועי' מג"א סי' קנ"א ס"ק ט"ו) א"כ הוי ממש דוגמת א"י [ועדיף מניה עי' אגדות מהרש"א שם ד"ה שיקבעו דדמי ממש למקום המוקדש, ועי' בה"ג ושאלתות דלפיכך פטורים ממזוזה דאיקרי מקדש ועי' מ"ש באות נ"א ובאוהל מנורה הטהורה אות ב', ועי' ס' חרדים דף ס"ו שכ' כשם שצריך להתחזק לקבוע דירתו בא"י כך למעלה מזה צריך להתחזק לקבוע רוב יומו ולילו בביה"כ ובה"מ, ועי' פמ"ג באשל אברהם סי' קנ"ב סק"ו שחקר אם נותץ אבן מביה"כ או ביה"מ דרך נתיצה והשחתה אם לוקה דומיא דמקדש ונ"מ לענין פסולי עדות ונראה דה"ה בח"ל, ובא' מרחשון מרח"ה לפ"ק באו עכו"ם ונתצו במ"ד וחקרתי לענין הברכה אם גם בזה דוקא בא"י עי' ט"ז ומג"א רכ"ד ס"ק ב' ח' והש"י יגדור פרצותינו ואכמ"ל] ולא תמה רק אם שכרם מחמת מזוזה הלא זה רק בא"י כמ"ד על האדמה, ובזה י"לפ דברי הטור יו"ד סי' רפ"ה דכל הזהיר בה יאריכו ימיו וכו' וגדולה מזה שהבית נשמר על ידה ותמה ב"י דהלא אריכות ימים גדולה לאדם ובזה ניחא כיון דמביא גם הדרשה מפסוק לא במחתרת וע"כ דלמען ירבו י"ל דקאי רק על א"י כנ"ל ע"כ אמר וגדולה מזה שהבית נשמר על ידה פי' דגדולה בזה שנוהג בכל מקום שמירתה אף בח"ל. ואחזור לדברי דעכ"פ בזה נתישב הקושיא דביתך השני מאי עביד ליה והקושיא מתוס' על ר"ח כהן, וראית המהרש"א דשוכר פטור מה"ת י"ל דבאמת שוכר בא"י חייב מה"ת רק היכא דלא נחשב דירה גם בא"י פטור מה"ת ולפיכך תוך ל' שיש חשש שמא יחזור בו עי' רש"י מנחות שם פטור בחו"ל ורק משום ישוב א"י מתחייב מדרבנן אבל היכא דאין זה החשש מתחייב שפיר מה"ת.
ועפ"ז נבין מ"ש הגמ"י בפ"ה מהל' מזוזה בשם ר"י דבתים ששוכרין מעכו"ם פטור מן המזוזה אף מדרבנן וידוע הקושיא דהרי בירושלמי סוף מגילה כתב בפירוש דהשוכר בית מכותי צריך ליתן מזוזה עי' דברי חמודות שם אות נ"ו, ותחילה רציתי לישב דשאני כותי מעכו"ם עי' ש"ך יו"ד סי' ב' סק"ב ומ"ש הש"ך כדאיתא בתוספתא בהדיא הנה בתוספתא ד' סלאויטא כחוב שחיטת עכו"ם ושחיטת כותים הרי אדרבא שוים אך בדפוס ווארשא עם תנא תוספאה נשמט הך ושחיטת כותים ועי' בארוך לש"ך] ואף דאח"כ עשאום כעכו"ם אבל להירושלמי שפיר יש לחלק ועי' ירושלמי סוכה פ"ג ה"י ובפני משה שם ובטוא"ח סי' רט"ו. אך עתה התבוננתי שי"ל חדתא והוא שיש לדקדק בלשון הירושלמי שם וז"ל השוכר בית ישראל צריך ליתן מזוזה השוכר בית מכותי צריך ליתן מזוזה וכשהוא יוצא נוטלה ובשל ישראל אסור לעשות כן ולכאורה י"ל דמדוע חלקן הירושלמי לתרי בבי עי' מ"ש באוהל ארץ נוד סי' קפ"ג ס"ק י"ג] וצ"ל דהירושלמי בא"י קאי והשוכר בית מישראל שם חיובא עליו מה"ת דלא גרע משותפים ועי' שו"ת ריב"ש סי' שמ"ז אך השוכר מנכרי שם דאם לשותפים דמי י"ל דפטור אף מדרבנן אך י"ל כמ"ש תוס' קדושין ל"ו ד"ה כל דאין קנין לעכו"ם בא"י לפיכך עכ"פ מדרבנן מחויב כמו קונה בית בחו"ל שאינו מחויב רק מדרבנן לסברא זו משא"כ בשוכר בית מכותי בחו"ל שכל עיקרו מדרבנן אף בבית ישראל א"כ בשוכר מן העכו"ם די"ל דדמי לשותפות עכו"ם בזה פטור גם מדרבנן (ונתישב הקושיא שלא תקשה עליו מהירושלמי אמנם בגוף דברי הר"י שכ' הגמ"י אינו עולה למ"ש. ומ"ש הגמ"י שם דמלשון הרמב"ם משמע דשוכר מעכו"ם חייב ותמה הדברי חמודות שם דהרי לשונו כלשון הברייתא במס' ב"מ ק"א ואי תפרש נוטלה אם הניחה אבל אינו חיוב ה"נ בלשון הרמב"ם נאמר כן ונלפע"ד דזהו כוונתו דבגרסתינו ומעכו"ם נוטלה קאי בח"ל והכי פרושו כששכרה מעכו"ם וי"ל דלפיכך נוטלה מטעם דהוי כלא קבעה דאינו מחויב [וצ"ע מירושלמי סוף מגילה דהדר בפונדקי חו"ל ל' יום א"צ ליתן מזוזה אם נתן לא יטול הרי דאף בתרתי לפטור פונדקי וחו"ל, מ"מ לא יטול ותמהני על המפרש שם שפי' דפונדקי קאי על א"י או בחו"ל וא"א לומר כן דא"כ הול"ל כמ"ש שם הירושלמי לעיל עי"ש] ועפ"ז אף אם ישראל ישראל נכנס תיכף אחריו בשכירות מהעכו"ם בכל זאת נוטלה עי' פת"ש רצ"א סק"ט משא"כ אם שכרה מישראל וקודם יציאתו מכרה המשכיר לעכו"ם וישראל אחר שוכרה מהעכו"ם אסור הישראל הראשון לקחתה כיון דנקבעה בחיוב, אולם גי' הרמב"ם י"ל כמ"ש בבה"ג ואשכול ורי"ו וריטב"א בזה הגירסא ובעכו"ם נוטלה והפי' כמ"ש הרמב"ם דאם היה הבית של עכו"ם כשיצא ואפילו שכרה מקודם מישראל נוטלה וה"ה בהיפוך כשיצא הי' הבית של ישראל אף אם מקודם שכרה מעכו"ם אסור ליטלה הרי דשכירות מעכו"ם חייבת במזוזה. והנה בשטה מקובצת שם כ' לשון הרמ"כ דכל שגוף הבית אינו של ישראל נוטלה ומשמע דאף אם שכרה מישראל כיון דעתה אינה של ישראל ועי' בה"ג שהעתיק ב' פעמים ובגוי נוטלה ומגוי נוטלה וי"ל דלכוונה זאת דבעי שגוף הבית בין בעת שכירות ובין בעת יציאה של ישראל ועי' נחל אשכול הל' מזוזה) ועפ"ז הי' נלפע"ד פי' דברי המחבר בסי' רפ"ו סכ"ג דהשוכר בית מעכו"ם חייב במזוזה קאי אדסמיך ליה מקודם בשוכר בא"י דוקא (ויהיה בזה קצת לימוד זכות על העולם שאין נזהרין במזוזה כל כך) אך הש"ך שם ס"ק כ"ט פי' דאתרווייהו קאי, וכן מקום אתי לחלק בהך דשותפות עכו"ם בין א"י לח"ל כדי שלא יהיה מחלוקת בין הפוסקים וכן י"ל בזה קושית התוס' חולין קל"ו ד"ה ביתך אך הנחתי מקום להמעיין. ואחזור לדברי בריש האות לישב די"ל דעפ"ז כתב רש"י רק מציצית שזהו אפילו בא"י פטור טלית שאולה ושכורה משא"כ במזוזה בא"י [אף שלא בזמן הבית ושלא בזמן הרגל עי' לעיל אות ו') פטור לר"א כשקבעה בשבת דאין בידו להפקירה וישב בה בתורת שאולה ושכורה דאז ג"כ יתחייב מה"ת במזוזה תיכף כיון שאין בזה החשש שמא יחזור בו שלא יהי' נקרא עבור זה בית דירה דהכא הרי באמת הוא שלו עי' מג"א ססי' י"ג. זה הנלפע"ד בדרך הפלפול ולא להלכה כנ"ל: