מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל ברכות והודאות · ז
(קנין אברהם אבינו במערת המכפלה לכ"א מישראל אל אמה ע"פ חשבון. י"ל ע"פ שיעור הלוית המת פרוכת שהטבילוה ש' כהנים ע"פ חשבון. תירוץ על תמיהתי פליאה על המפרש בתמיד. עוד ישוב לתמיהתי. פי' בסוכה דף כ"ז. י"ל ב' התמיהות על רש"י, כוונת הסבתא בסוכה ל"א. יתישב ג"כ קנין דוד. י"ל בתוס' מקנין ד"א שכותבין בחרשאות. דוד קנה עוד ג"א מתים שהחיה יחזקאל אין להם חלק בירושת אברהם ודוד. פי' ביחזקאל ל"ו. טעם שריב"ב לא עלה לרגל. ב' תרוצים על קנין יעקב לנחלה. מקהלת יעקב י"ל כתירוץ א'. מטורי אבן י"ל כתירוץ ב'. עוד דרך במי שאין לו קרקע מחלק יהושע וכלב בדרך הפלפול י"ל בזה הסתירות בש"ס ונתישב קושית החכם על הרמב"ם, י"ל קושית תוס' ב"ב שם. ונתישב קושית החכם על תוס' פסחים באות הקודם.)
ובדרך הדרוש י"ל ע"פ מ"ש התורת יוסף פ' חיי שרה בשם פענח רזא וז"ל אברהם נתכוין לקנות לכ"א מישראל אמה על אמה בא"י מקום מערת המכפלה כי קרקע שנקנית בעד ד' מאות שקלים יהיה בה ס' רבוא אמה על אמה צא ולמד מחצר המשכן שהיה קרקע סאתים והיה ארכו ק' ורחבו נ' הרי לך בסאתים נ' מאות אמה על אמה שהם ה' אלף דהיינו חצי רבוא והרי קרקע שיש בה ט"ו פעמים כאלה דהיינו קרקע זרע חומד שעורים שהוא ל' סאין שכתוב בתורה שנפדית בעד נ' שקלים ובקרקע ההוא יש ט"ו חצאי ריבואות שהם ע"ה אלף אמה על אמה וכשאברהם אבינו ע"ה נתן ת' שקלים שהם ח' פעמים נ' שקלים נפדית בהם קרקע שיש בה ח' פעמים ע"ה אלף שהם ת"ר אלף ושהם ס' רבוא אמה על אמה עכ"ל. וי"ל עפ"ז ג"כ דקנה סך כזה ע"פ מ"ד בכתובות י"ז דהלוית המת למאן דתני וקרא ס' רבוא לפיכך קנה מקום שיחזיק סך אנשים כזה עי' סוכה ח' דגברא באמתא יתיב *) [בזה פירשתי ג"כ מ"ד בסוכה כ"ז דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה א' ופירש"י דמשמע סוכה א' לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה וא"א שיהיה לכולן דלא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא ע"י שאלה ועי' תוס' שם ושו"ת ריב"ש סי' שמ"ז, ולכאורה יש תמיהות גדולות דמה פסקא דלא מטי שוה פרוטה דהלא יוכלו לקנות קרקע גדולה למאוד בקרן בן שמן שיגיע לכל אחד יותר מפרוטה וכן מנ"ל דבעי סוכה שיהיה שוה פרוטה ועי' רש"י שם ל"ה ד"ה לפי שאין שאינו שוה פרוטה ומ"ש אי"ה לקמן אות ל"ז. ונ"ל דהכי פירושו בדרך זה שהתורה אמרה שכבר ראוין כל ישראל לישב בסוכה א' אף שלא יקנו להם והוא מירושת האזרח שהוא אאע"ה כנ"ל שקנה ס"ר אמות וד' מאות שקלים לא יעלה לכל אחד שוה פרוטה א"כ א"א להשתתף בפחות משוה פרוטה ורק ע"י שאלה והוי כמו בזה אחר זה. וזה כוונת הסבתא בסוכה ל"א דצוחה דהוי לאביה שי"ח עבדים עי"ש ולכאורה מדוע לא זכרה זכות יצחק ויעקב, ובדרך הפשט י"ל יען בי לא רצה להנות משל אחרים כמ"ש בלעדי רק אשר אכלו הנערים ועי' מ"ש באות כ"ד ע"כ צוחה דבדבר שאותו צדיק היה נזהר יכשל בו זרעו, ובדרך הזה ג"כ יוצדק דהכי פירושו דהלא אביה אברהם רצה לזכות את ישראל בקנין עדי עד שלא ישבו בסוכה גזולה ומדוע אתם יושבים בסוכה גזולה. ובדרך הזה י"ל ג"כ מ"ש בסמוך קנין דוד המלך ע"ה עוד ג' אמות דידוע דרבי ממלכות בית דוד קאתי והוא ס"ל בסוכה ג' דכל סוכה שאין בה ד' אמות פסולה לזאת קנה עוד ג' אמות שבאורך עכ"פ יהיה לכל א' מנוחה עי' אשל אברהם סי' תרל"ד ובזה נזכה שיקים לנו סוכת דוד]
עוד ראיתי בתו"י שם שישב בזה ענין הפרוזבול אף שאין לו קרקע והביא מ"ש התוס' ב"ב מ"ד ע"ב על מה דמשני התם דאמרו עדים ידעינן בהאי דלא הוי לו קרקע מעולם פי' התוס' דמכאן תשובה לאומרים דמה שנהגו לכתוב בהרשאות ונתתי לו ד' אמות בחצירי אע"ג דלית ליה קרקע משום דאין לך אדם שאין לו ד' אמות בארץ ישראל דקרקע אינה נגזלת ולכאורה ד' אמות מנ"ל בא"י, וכתב ע"פ מ"ד בזבחים קט"ז כתיב ויתן דוד לארנון משקל זהב שקלים ו' מאות וכתיב ויקן דוד וכו' בכסף שקלים חמשים הא כיצד גבה מכל שבט ושבט נ' שהם ת"ר עי"ש בתוס' ור"ת מפרש שיש במדרש שנתן לו נ' שקלי זהב דהיינו ת"ר שקלי כסף וקשה דבפ' שור שנגח משמע דדינר של זהב שוה כ"ה של כסף ותירץ דלכאורה יש להקשות שבדה"י אמר ויתן דוד ובשמואל אמר ויקן דוד ונ"ל לפרש כי דוד קנה בעד נ' שקלי זהב שכל א' שוה כ"ה של כסף ומאלו נ' יוכל לנכות א' מכ"ד דאין בו אונאה נשאר י"ב מאות שקלים וגבה מכל שבט נ' שקלים שהם ת"ר ואידך ת"ר ויתן דוד וכו' משקל ת"ד כסף מכיסו הרי י"ב מאות שקל ואברהם נתן ת' שקלים כנ"ל א"כ הגיע לכל א' מישראל ע"פ חשבון התורה ד' אמות חלק בא"י ירושה מאברהם ודוד עכ"ל.
ובזה עלה נעלה לישב כל הקושיות מאות הקודם ע"פ מ"ד **(
ואגב אציג למ"ד שם תלתא גברי בתרתי אמתי יתבי י"ל מה ששמעתי בשם הגר"א לפרש בירושלמי שקלים פ"ח ה"ד שרק ומפ"ב רובא היתה נעשית הפרוכת זהו גוזמא אבל הך ושלש מאות כהנים מטבילין אותה אינה גוזמא [דלא כבבלי חולין צ' ותמיד כ"ט דגם זה גוזמא וב"כ בפי' הרמב"ם שקלים שם] והוא ע"פ מ"ד בירושלמי שם פ"ו הלכה א' דאמות הכלים בת ה' טפחים ופרוכת כלי הוי וכשנמדוד ארכו מ' ורחבו כ' הוי בס"ה ק"כ אמות שהם ת"ר טפחים ושיעור אחיזת ש' כהנים בשני ידים הוי כן, ותמהתי תחילה דהלא מקום הכהנים בעמידתן שם ע"כ כל א' יותר מטפחיים לכ"ע וישבתי דאתיא כמ"ד הזה דתלתא גברי בתרי אמתי יתבי שהם י"ב טפחים ומגיע לכל א' ד' טפחים אך שהיו עומדים הכהנים בשני שורות זה תחת זה וידיו של החיצון מבין כתפיו של פנימי. ואגב אתפלא על המפרש בתמיד שם דאם היה עביין טפחים א"כ לא היה ביניהם אלא ג' טפחים שלא היה יכול להלך בתוכם דהלא המעיין במס' ב"ב דף ג' דאינה טרקסין הוי פותיא ו' טפחים ונשאר ביניהם שיעור ד' טפחים להילוך בתוכם למ"ד הזה ועי' עירובין נ"ב נ"ג ואין זה סותר למ"ד במנחות צ"ח ע"ב דתרי גברי באמתא ופלגא לא מסתגי להו אף דמגיע לכל א' ד' טפחים וחצי דשם כדי שלא יכשל א' ברגליו של שני מה שא"כ באחד. עוד מצאתי לישב תמיהתי דהלא מקום הכהנים יותר מטפחים די"ל כיון שהם עומדים רחוק קצת מהפרוכת גם בשני טפחים סגי להו עי' תויו"ט יומא פ"ג משנה י' ויל"ח. אך בלא"ה צ"ע דהלא הפרוכת היה צריך לכסות אמות הבנין פתחו של אולם שהם מן ו' טפחים וא"כ נשאר מקום פנוי ק"כ טפחים ואף לפי' רש"י ערובין סוף פ"ד דשיעור אחיזה טפח וחצי אצבע לכ"ז ישאר מה' טפחים פנוי, לזה נראה יותר דהוא גוזמ"ה ובפרט לפי מ"ש בשו"ת ברכת אברהם לבנו של הרמב"ם סי' מ"א ושו"ת הרשב"א פ"ג סי' ש' דהפרוכת הוי כמו דלת א"כ בוודאי הוי כבנין שצריך מן ו' טפחים ואכמ"ל. בסנהדרין דף צ"ב ר"א אומר מתים שהחיה יחזקאל עלו לא"י ונשאו נשים והולידו בנים ובנות עמד ריב"ב על רגליו ואמר אני מבני בניהם וכו' ומאן ניהו אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו, והנה לפעד"נ דהם אין להם כלל חלק בא"י ירושה דלא מבעי' הירושה מדוד אפילו אם נאמר כמ"ש בתשו' הרשב"א סי' שע"ה ומבוארת בח"מ סי' ר"י דהמקנה דבר למת כל שהוא לצורך קבורתו וכבודו קנה ולא הוי דומיא דקנה לעובר או לחמור דלא קנה ואפילו אם נאמר דהקנה לישראל לכ"א מקום קבורה מ"מ לא הי' בדעתו על המתים מכבר מימים רבים [ובפרט כי אין קוברין את המת בירושלים ועי' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרל"ג] ואפילו הירושה מאברהם שהקנה לבניו עד סוף כל הדורות מ"מ י"ל דהמתים בארץ אחרת פקע זכותם מהירושה לאחיהם כל בית ישראל. ובזה י"ל פי' הפסוק ביחזקאל ל"ז ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו ועי' פר"ד דרך ארוכה מ"ש בדקדוק הפסוקים, וי"ל דהפי' שעזבו זכותם לכל בית ישראל ואפילו אם עתה יהי' א' בדעתו להקנות לנו קרקע בכל זה לא מהני, די"ל ע"פ מד"א במוע"ק כ"ה דהיכא דאין שלדו קיימת אין עומדין עליו בשורה וכו' הרי דפטורים מלכבדו ושוב לא קנה המת דאין בזה לכבוד המת וזה שאמרו יבשו עצמותינו פי' דאין שלדן קיימת ובזה אבדה תקותינו לזה אמר הקב"ה שיראה להחיותם ועלו לא"י, עכ"פ הירושה שלהם מאברהם ודוד אין להם שיעזבו לבניהם אח"כ ועפ"ז י"ל דר"י בן בתירה שהיה מבני בניהם לא עלה לרגל מטעם דאין לו קרקע כזאת אפילו וזה וודאי שהיו אז כמה אנשים כמוהו עי' ילקוט שכ' דהחיה עשרה רבוא [וצ"ע ע"פ מ"ש בסוף יהושע דעצמות יוסף קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב במאה קשיטה ויהי' לבני יוסף לנחלה א"כ המתים שהחיה יחזקאל שהיו מבני אפרים הי' להם נחלה בח"י, אולם י"ל ע"פ מ"ד ברה"ש דף כ"ו דהוי מאה דנקי א"כ בציר להו שיעורא לכל חד ועוד י"ל כי אין להם שום ירושה כי עזבו אותם לאחיהם אחרי מיתתם ועי' ברמב"ן בפי' התורה פ' חיי שרה ופ' וישלח. והנה בפאה פ"ג מ"ו קרקע כ"ש גרסינן בירושלמי תני והראיון דמי שאין לו קרקע פטור מהראיון, ועי' קהלת יעקב פסחים ח' דמזה משמע דמתניתין דלא תני והראיון לית ליה הך דמי שאין לו קרקע שפטור ורציתי לומר דבאמת אית ליה שפטור רק שלא תלוי בכ"ש וצריך עכ"פ איזה שיעור, אולם ע"פ מ"ש בטורי אבן חגיגה ז' דמתניתין דריש פאה לא תני ראשית הגז דג"כ אין לו שיעור כמו פאה ותירץ דעכ"פ יש שיעור למנין רחלים שחייבים ברה"ג דהיינו חמש לאפוקי פאה ובכורים דאפי' קרקע כ"ש חייבת בהן ומתניתין ר"ע היא דאמר בפ"ג דקרקע כ"ש חייבת בפאה ובכורים ולפ"ז מתניתין דריש פאה מיירי ג"כ באיזה שדה החייבת וא"כ כיון דתני שם והראיון משמע אף שיש לו קרקע כ"ש ע"כ צ"ל כתירוץ ה"ב דבני אפרים שהחיה אין להם שום ירושה ועי' ס' שם ישראל שם
עוד י"ל דרך במי שאין לו קרקע שפטור מראיה ע"פ מ"ש בחידושים על ש"ס בסוף ס' כתובה לבעל הפלאה בגיטין מ"ח דלא משכחת בכורים רק חד בר חד עד יהושע ולכאורה הול"ל עד דורו של יהושע וכן צריך לישב קצת קושית התוס' שם מ"ז ד"ה טבל וחולין מעורבין וי"ל דנהי דיש לו חלק בהשדה כרש"י מ"מ לפי מ"ד במס' ב"ב כ"ו אילן הסמוך למיצר אינו מביא מפני שיונק מאדמת אחר א"כ ה"נ אין כל היניקה מאדמתו רק שי"ל דתוס' הקשו שפיר למ"ד שם דח"י ס"ל דמביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע ועי' תוס' שם א"כ שפיר יכול למשכח בכורים משום חלק שלו אף שיונק משל אחר משום תנאי יהושע כמו באילן הסמוך למיצר אך די"ל דזה דוקא בחלוקת הארץ של כל ישראל שנטלו ע"פ גורל יהושע משא"כ בחלקו של יהושע עצמו שלא נטל רק ע"פ ה' עי' ב"ב קכ"ב א"כ אצל חלקו לא היה תנאי כיון שהיה מוכרח ע"פ ה' וא"כ בחלקו של יהושע לא משכחת דמייתי בכורים מפני שאין היניקה שלו לגמרי כנ"ל, וזהו שקאמר דלא משכחת אלא חד בר חד עד יהושע ר"ל בחלקו לא משכחת אלא כה"ג עכ"ל, ועפ"ז י"ל כל הנ"ל דאם נאמר דלאו כקנין הגוף יצויר מי שאין לו קרקע מיוחדת כל אנשים ממשפחת חלק יהושע וכלב חוץ מחד בר חד ואכמ"ל] עכ"פ בזה יש ליישב הסוגיות שלא יקשה דמסנהדרין משמע דאנשי חו"ל חייבים בראיה כנ"ל דמיירו באותן שיש להם קרקע ובאמת השתא שאין אתנו יודע כל איש מבטן מי יצא והרוב יש להם קרקע כנ"ל לפיכך השמיט הרמב"ם להך דינא דמי שאין לו קרקע שפטור מן הראיה ורק כולם חייבים כמ"ש הרמב"ם בהל' מלכים פ"י, ה"ח דהואיל שנתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני ועי' מל"מ שם שהאריך בזה. עכ"פ בזה י"ל ג"כ קושית התוס' במס' ב"ב דף מ"ד דא"כ מה זה דאמרינן שם דאמרו עדים ידיעינן ביה בהאי דלא הוי ליה ארעא מעולם פי' שלהם בקבלה עדים מפי עדים שהוא ממשפחת המתים שהחיה יחזקאל [או ממשפחת יהושע וכלב] ולא היה לו קרקע מעולם וכן י"ל הקושיא שם מקדושין ואין להאריך, וכן מ"ש דא"כ לא יעשה אדם ב' הקנאות דהראשון קנה ד' אמותיו י"ל דהירושה מאברהם ודוד הי' בקנין כזאת לנחלה עדי עד שלא יוכלו למוכרם לחלוטין רק לשעה ואין לה הפסק א"כ יכול לכתוב כמה הקנאות זה אחר זה, ובזה י"ל ג"כ הקושיא מאות הקודם דמדוע מכשירין של פסח דוחה שבת דהרי יכול להפקיר קרקעו ויפטור מפסח דס"ס ישאר לו קרקע שא"י להפקירה משא"כ בציצית ומזוזה: