אור ברסלב
מור ואהלות אוהל בית הרואה › י

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל בית הרואה · י

ט

(ביאור המדרש ע"פ ועשה לי מטעמים. הערות בטעימת ישראל. אם סמכינן על טעימת חולה וסומא וזקן וע"ה ושטוף בזימה פי' בברכות נ"ו הרואה קנה יצפה לחכמה. עוד פרושים בדרך הדרוש. פי' חדש לפע"ד במ"ס להלכה דכשעושה ס"ת אף מחציו צבאים עדיף משיעשה ממין א' אחר דלא כאחרונים. משבת ק"ח אין ראיה.)

ובמה שכתבתי לעיל באות ו' דיצחק רצה לאכול מן הריאה י"ל דברי המדרש רבה שם ועשה לי מטעמים ר"א בשם ריב"ז אמר ג' דברים נאמרו בו טוב למאכל ויפה לעינים ומוסיף חכמה וכן ביצחק אמר ועשה לי מטעמים ולכאורה קשה מה ענין זה לזה והיכן רמיזא ביצחק כל השלשה דברים אך יש לומר עפ"ז דרצה לאכול הריאה עם סממנים המאירים עינים גם היא מסייעת כמו שכתב רש"י בחולין מ"ט שם וסמנים המאירים עינים ידועים כי הם טובים למאכל עי' יומא פ"ג ובירושלמי שם פ"ח ה"ה מנין שמאכילים אותו דבילה וצמוקים של תרומה מן הדא ויתנו לו פלח דבילה ושני צמוקים ועי' בפי' קה"ע שלמדנו שהם מאירים עינים וכן מצינו בדבש שאכל יונתן ויאורו עיניו ועי' ס' באר אברהם שבת קנ"א ובזה ידוקדק לשון המקרא עשה לי מטעמים כאשר אהבתי פי' לרפואתי:

[ואגב העירה דהיכא דסמכינן אטעימה גם לדידן [עי' ש"ך יו"ד סי' צ"ח סק"ה וס"ק כ"ט ושפ"ד שם ומשבצות ס"ק י"א ובכ"ש חולין צ"ז ומשבצות מ"ב סק"ב וצע"ק על מ"ש במשבצות צ"ח סק"ב דנ"מ רק לענין טעימת ישראל דהלא יש נ"מ גם בטעימת עכו"ם ביותר מס' בחשש עבידי לטעמא ועי' חו"ד צ"ח ס"ק ב' ג' דאף כשאין שם אלא טעם ולא גוף האיסור מ"מ אין לסמוך אטעימה עי"ש וראיתו מג"ה עי' סי' ק' ס"ב דכשנימוח בעינן ס' אף דודאי אין בגידין בנו"ט אפ"ה לא סמכינן ע"ז, וי"ל דשאני התם כמ"ש הט"ז וש"ך שם דאף שהוא עץ התורה אסרתו וחשבינן ליה כדבר שיש בו טעם משא"כ בזה שאנחנו רואים שאין בו טעם והתורה לא התשיבתו אצלינו מנ"ל להחשיבו כיש בו טעם ולהחמיר. ועי' מ"ש הרה"ג מבאהפאהלי בעמודי אש בקונטרס או"ה אות ז'. ועי' אשל אברהם סי' חקנ"א ס"ק כ"ט דכל שקפילא ישראל טועם ואין טעם בשר שרי וטעימה כה"ג י"ל דשרי וצ"ע עכ"ל ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת ל"ט. והנה אם טעימה אכילה ממש צ"ע איך מותר לטעום אף פחות מכשיעור לדידן דלא ס"ל כט"ז שמיקל ברוטב של בשר, אולם שם משכחת היתר טעימה בכמה גוני וגם בחולה שמותר לאכול בשר וטועם שאין טעם בשר מותר, אך בזה יש לזהר דאם הוא חולה גדול י"ל דאינו מבחין הטעם כידוע. ומ"ש הפמ"ג שם אם קפילא ישראל טועם צ"ע דבשפ"ד צ"ח סק"ה ס"ל דישראל אף לאו קפילא שרי ואכמ"ל] אף סומא יכול לטעום וראיה מיצחק אבינו דלא כמו שהערתי בספק באות ו', וכן אף זקן הרבה יכול לטעום כמו יצחק. והנה בשבת קנ"ב מ"ד בן שמונים שנה וכו' האדע בין טוב לרע מכאן שדעתן של זקנים משתנות והנה לרב הוי ברזילי שקרא ולרבא אין ראיה ממנו משום דשטוף בזימה הוי ולר"י ב"ר יוסי אין ראיה ממנו דהי' ע"ה וכתיב טעם זקנים יקח אבל בת"ח מבחין הטעם גם כי יזקין ועכ"פ נשמע לדינא אם זקן ע"ה ושטוף בזימה טועם אין לסמוך עליו ואין ראיה מיצחק אבינו ע"ה שהי' ת"ח קדוש, וכן אפילו מאמתא דרבי אין ראיה כי מצינו במגילה י"ח שלמדו רבנן ממנה כמה דברים] עכ"פ נשמע מזה ב' דברים טוב למאכל ויפה לעינים, ומוסיף חכמה י"ל ע"פ מ"ד בברכות נ"ז הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה עי"ש ועי' בחדושי אגדות מהרש"א ב"ב ע"ג ד"ה הנהו דמשכן החכמה בריאה, וכן אמרו בברכות נ"ו הרואה קנה יצפה לחכמה ועי' אגדות מהרש"א שהקשה מה ענין קנים לחכמה, ולפעד"נ ע"פ מ"ד במס' ב"ב דף פ"ג מכר את הקנה ופי' המפרשים דהוא הריאה כן ה"נ לאו קנה של עץ קאמר רק הריאה וזה מסוגל לחכמה עי' באגדות ע"ג שם. ובזה י"ל מ"ד חז"ל אווזא בדינרא וריאה שלה בד' כי אווז לבד מועיל לחכמה וכן הריאה לבדה ובפרט הריאה של אווזא הוי לטיבותא שתים שהן ארבע, וכן י"ל ע"פ מ"ש המקובלים שחנוכה ופורים הם נגד וושט וקנה פורים נגד ושט במשתה וחנוכה להלל שהוא בקנה וידוע דנס חמלה בשמן רמוז לחכמה כמ"ר וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה כי תקועה אלפא לשמן וכן י"ל דמרמז למנורה דאמרינן הרוצה להחכים ידרים וסימניך מנורה בדרום וזהו פי' הגמ' הרואה קנים כי במנורה נאמר ששה קנים ועי' מ"ש ש באוהל מנורה הטהורה אות ב' ואכמ"ל:

ולמה שכתבתי לעיל אות ז' דצד ליצחק צבאים י"ל בדרך דרוש דגם צבאים טובים להשכיל עי' מס' סופרים פ"ג דחייב אדם נעשות ס"ת מעורות צבאים וידוע דתורה מחכמת כמ"ש עדות ה' נאמנה מחכימת וגם נאמר בה ומתוק האור וטוב לעינים עי' מדרש תהלים מ"ט ואכמ"ל. אגב יש לפרש דברי המס' סופרים פ"ב והובא בירושלמי מגילה לא יעשה חציו גויל וחציו קלפים אבל עושה חציו גויל וחציו צבאים אע"פ שאינו מן המובחר זהו גי' הגר"א וכן מצאתי כתוב בס' האשכול הל' ס"ת, והנה האחרונים הבינו דאף גויל של צבאים שהוא דומה לגויל אחר מ"מ רק בדיעבד מותר לעשות באופן שאין לו כל כך גויל ממין א' אבל לכתחילה אינו מן המובחר עי' בפי' מקרא סופרים, ולפעד"נ דלפי הנ"ל דמחויב לעשות ס"ת מעורות צבאים הרי דזה קודם ומ"ש בעורות צבאים פי' גויל נבאים לכל זה בדיעבד כשאין לו כולו צבאים מותר גם חציו גויל ממין אחר אף שאינו מן המובחר כי המובחר שיהיה כולו צבאים. לפ"ז כשאין לו כולו רק חציו צבאים יעשה לכתחילה חציו צבאים וחציו מין אחר אם שניהם גויל משא"כ לשיטת אחרונים לכתחילה יעשה כולו ממין א' אף שאינו צבאים ממה שיעשה חציו צבאים וחציו ממין אחר אף ששניהם גויל. ולפעד"נ במ"ש ובפרט שי"ל דעכ"פ לא יפסיד החציו צבאים כי אולי יזדמן לו אח"כ עוד צבאים וממס' סופרים אין הכרע כמ"ש. ובס' הקנה כתב דשל חיה קודם לשל בהמה. ומה שבשבת ק"ח הקדים בהמה י"ל משים דשכיח יותר עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ז וכן נראה להלכה ואכמ"ל:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה