אור ברסלב
מור ואהלות אוהל בית הרואה › ט

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל בית הרואה · ט

ח

(ישוב לההג"ה שבספר לחם הפנים. ביאור הפסוק ויאמר אבי ויאמר הנני בני. אם אברהם אבינו היה כה"ג. ביאור מ"ש וישם אותו על המזבח ממעל לעצים פנחס לא היה נטמא במגע הרומח. הטבילה מועיל גם להדחה. י"ל דכהן מותר ליגע בחרב שנגע במת אחר טבילה. ואשה שטבלה אחר ג"י לראיתה הוי כימי לבון.)

עתה מקום אתי לפרש ההג"ה שבס' לחה"פ התמוה ששאלוהו שאחד קנה חרב מתליון הורג נפשות ושאלוהו כיון דאמרינן חרב הרי הוא כחלל ומטמא להבשר והשיב דע"י טבילה נטהר הסכין ועי' שפתי דעת סי' ח' סק"ב מה שהקשה. ולפענ"ד דה"ק דקימ"ל ביו"ד סי' שמ"ט דמת וכליו אסורים בהנאה ע"כ שאלוהו דלמא גם החרב כחלל שנבלע בו איסור הנאה ונעשה כסכין של משמשי עכו"ם דלא ישחוט בו מסוכנת ועי' סנהדרין קי"ב בהמת פיר הנידחת ששחטה ואכמ"ל [שוב ראיתי שהרב פת"ש יו"ד סי' ח' הביא כן בשם שאילת יעב"ץ עי"ש] ומ"ש ומטמא להבשר הוא בדרך צחות מחמת שאמר חרב הרי הוא כחלל אבל כוונתו לאסור הבשר כנ"ל והשיב דע"י טבילה נטהר פי' דל"ד לסכין של משמשי עכו"ם דגוף הסכין נאסר בהנאה משא"כ הכא מעט השמנונית בהדחה סגי כיון דלא הוי כסכין ששחט בו טריפות תדיר שצריך נעיצה כביו"ר ססי' י', כיון דזה לא שכיחא וכמ"ד ב"ד שהרגו א' לע' שנה שנקראת קטלנית ומהתימה על הפמ"ג שם שהשוה אותו לסכין ששחט בו טריפות תדיר. וכן מ"ש בשם הכרו"פ ן [ועי' באר היטב] שהקשה דטומאת מח הזאה בעי הנה י"ל ע"פ מ"ד שחטו בו שנים הרי הוא כחי ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת מ"ח ומקרא מפורש במלכים א' סי' ב' בבניהו בן יהוידע ויפגע בו אף דהיה כהן עי' במפרשים דפירש ממנו כשהיה חי א"כ שוב הסכין לא נטמא [ואגב אציג מ"ש בחידושי לתורה ע"פ ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני והדקדוקים ידועים עי' כלי יקר שם וקרבן שבת פ"א מ"ש בזה וראיתי בס' לקוטי שושנים פ' חיי ששמע בשם הט"ז דה"פ דשאלת יצחק היה אבי כלומר אבי אתה ואיך אתה רוצה להקריבני לקרבן הלא אז תהיה אונן ואונן אסור להקריב והשיבו הנני בני פי' הנני לכהונה וכהן גדול מותר להקריב באנינות עכ"ל וקשה לי דאם הוא כה"ג אסור לטמא עצמו לבנו והנה בנדרים ל"ב מיד נתנה לאברהם ועי' באוה"ח ע"פ והוא כהן דיש ב' פרושים או דמרצונו נתנה לאברהם או דבע"כ נטלה ממנו ובתרגום ירושלמי שם פי' דשם רבה הוה כהין ואפשר דהמכוון שהיה כהן גדול כמ"ש בזה"ק פ' וירא דף קי"ז במדרש הנעלם עי"ש וראיה דבסנהדרין ס"ט משמע דיפת הגדול שבאחיו היה עי"ש ואכמ"ל ועפ"ז אם נתנה מעצמו י"ל דנותן בעין יפה נותן וגם אברהם היה כה"ג ועי' תרגום יונתן בראשית כ"א י"ר דפטרה בגיטא ובסי' כ"ה א' דקטורה היא הגר וי"ל דהיה תנאי בגרושין עי' אה"ע סי' קמ"ג ס"א ובזה אין נ"מ בין כה"ג לכהן הדיוט עי' יומא י"ג אך הלא מקרא מלא דקבר אברהם את שרה אשתו וכה"ג אסור בזה. והנלפע"ד דה"פ ששאל לאביו אבי פי' כיון שאתה כהן ותהיה אונן ואסור להקריב ויאמר הנני בני פי' כמו אני שנחשב לחי כן אתה בני דקימ"ל בשחטו בו שנים הרי הוא כחי כנ"ל, ובזה יתישב מ"ש וישם אותו על המזבח ממעל לעצים פי' שבדעתו היה שלאחר השחיטה לא יגע כלל בהקרבה לאחר יציאת הנפש ומ"ש רש"י ע"פ תחת בנו כאלו בני מופשט אין הכוונה שבבנו היה מפשיט די"ל דדמי לעולת העוף עי' שבת ק"ח וחולין קכ"ב רק ה"פ כאלו יכולתי להפשיטו ואכמ"ל] ועי' תרגום יונתן סוף בלק נס חדסראי דאתנטרו כד חיין וכו' דלא יסתאב כהנא באהלי דמיתא ולכאורה היה די שיחיו עד שיצא מאוהל והם חיו עד זמן דהליך יתהון בכל משריתא אך הפי' דלא יסתאב במשא שיאהיל המת עליו, דבמגע הרומח י"ל ע"פ מ"ד בסנהדרין פ"ב דשלף שננה וא"כ הו"ל פשוטי כלי עץ ואף שמחופה בברזל טהור להרמב"ם עי' מ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ה'.

ואשובה לדברי הנ"ל דשמנונית איסור הנאה שבלע די בהדחה ומ"ש הלחה"פ שנטהר בטבילה י"ל ע"פ מה דביו"ד סי' ק"כ ס"ה יש מצריכין לסכין של שחיטה הנלקח מעכו"ם טבילה וכיון דממילא צריך טבילה נטהר ג"כ מן השמנונית ונתישב ג"כ מ"ש וכי חולין בטהרה יש לנו דעכ"פ טבילת כלים יש לנו ועי' שו"ת משכן בצלאל סי' קצ"ד מ"ש אם ע"י הטבילה נתקיים ההדחה. ובעיקר קושיתו וכי חולין בטהרה יש לנו הנה ביו"ד סי' שס"ט הביא הרמ"א דעת רבותינו הצרפתים לאסור לכהן ליגע אף בזה"ז בחרב הנוגעת במת דחרב הרי הוא כחלל ועי' בספר נחל אשכול במבוא [נומער ד] אמנם נלפע"ד דאחר הטבילה אף דטומאת מת הזאה בעי מ"מ נלפע"ד דעתה שאין מי חטאת נטהר בטבילה ודוגמא לזה בריקאנטי סי' תקפ"ו הביאו גם בלחה"פ וז"ל טוב ליזהר גם בזה"ז במשכבה ומושבה של נדה כדי שלא תשתכח תורת טהרה מישראל ואף שמה"ת עושה משכב ומושב כל זמן שלא טבלה אפילו אחר ז' מ"מ בזה"ז כיון שרחצה אחר ז' ימי נדותה במים שאובין אין מתרחקין ממשכבה ומושבה ועי' ש"ע או"ח סי' פ"ח דבימי לבון נהגו היתר ועי' מג"א ובאה"ט שם ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ז, ונלפע"ד ג"כ דאף תוך ז' ימי נדותה כל שטבלה לאחר ג"י עכ"פ הוי כימי לבון שאין מתרחקין ממשכבה ומושבה ועי' נדה ל"ד וס' האשכול הל' תפילה סי' ב' ומים קדושים חולין ל"ג [ואגב העירה במ"ש בעמודי אש להרה"ג מבאהפאליע קונטרס בית תפילה אות י"ב על המשבצות או"ח תקל"ד סק"א שתמה דלמה השמיט המחבר ב"ק שראה בחלוקו דאטו טומאה יש לנו משא"כ כתם נ"מ גם לדידן, והנה י"ל דגם ב"ק נ"מ גם לדידן לענין ק"ש עי' סי' ע"ו מג"א ס"ק ו' ז' ובפמ"ג שם אך דאפשר שהמחבר לא ס"ל דש"ז דינו כצואה ולפיכך השמיטו ועי"ש אות י"א ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ז' ואות י"ב] ועכ"פ חזינן דלא בטלה עכ"פ איסור טומאה לכהן בלא טבילה והלחה"פ אפשר מיירי מכהן שוחט ובזה י"ל קצת מה שהקשה ר"ח כהן לר"ת בתוס' נזיר נ"ד ע"ב ד"ה ת"ש איזהו בית אשר תבנה לי דאין בית שלא יהיה בו מתכות שהיה באוהל המת ועפ"ז יש לדחוק ולומר דיכול לכנוס בבית שהמתכות נטהר בטבילה ועי' דורש לציון דרוש א' ותוס' חולין ק"ד ד"ה חלת ואכמ"ל:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה