מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל ארץ נוד · סימן קצג
אציג מה שהשבתי לחכם א' ע"ד השאלה בכלה בתולה שלא ראתה מעולם ואחר הבעילת מצוה לא ראתה ג"כ והחתן אינו בקי בדרך ארץ לידע אם לא היה רק העראה או בעילה גמורה רק ברור לו שלא הזריע אם צריכה ז"נ ואם תמצא בפעם ב' דם בתולים אם תלבש לבנים ביום ה' לשימושה. תשובה הנה במה שלא ראתה מעולם קימ"ל דאף בכה"ג גזרו כמפורש ביו"ד סי' קצ"ג דלא כרי"ף ורמב"ם ורז"ה ואפילו בבדקה אחר הב"מ ולא ראתה ג"כ הדין כן כמבואר שם [ועי' ב"י שם דיש דעה להקל בזה] אך בנ"ד י"ל כיון דכל עיקר הטעם לאסור דשמא ראתה טיפת דם וחפהו ש"ז משא"כ הכא שלא הזריע אין חשש וא"ל דשמא הרגיש ולאו אדעתיה כמ"ד בנדה לא דמי דכאן אין קושי אלא לדעת ואין בדבר לטעות משא"כ התם י"ל דטעתה בהרגשת מי רגלים וראיה לזה דאף לאכילת קדשים פטור מטבילה ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ג בזה ואף בראה זרע בלא הרגשה אינו טמא כ"ש בשלא הזריע כלל ועי' בעמודי אש קונ' עמודי ירושלים ריש תענית ואף אם נאמר דלא פלוג רבנן בזה כמו שהחמירו גם בקטנה וכדומה וכנ"ל בסי' קצ"ב מ"מ יש להקל בזה דהנה הרא"ש והרשב"א הקשו דמדוע מטמאינן בלא מצאה כלל דשמא חפהו ש"ז נימא שמא הטה ותרצו משום דלא שכיחא כמ"ד שאני שמואל דרב גובריה ועי' ס"ט סק"ג שהקשה ממ"ש הרשב"א גופיה מובא בב"י דאמאי אפילו במצאה דם לא תלינן בבתולים כמו דתלינן במכה די"ל דשאני הכא דאיכא למיחוש לדשמואל דאמר יכולני לבעול בלא דם ע"כ חיישינן לנדה ולפי תירוץ זה הקל"ד בלא מצאה כלל מדוע טמאה ועי"ש מ"ש דשני התירוצים יחדיו יהיו תמים כי תירץ שם עוד דבבתולה יש להחמיר טפי שאינה אלא לשעה וחיישינן שמא נתערב בו דם נדה וא"כ היכא דלא מצאה כלל אמרינן כי היכא דהבתולים חפהו ש"ז דהטיה לא שכיח ה"נ חיפה הדם נדה ולפיכך כולם צריכים ז"נ וא"כ בנ"ד שלא הזריע יש לתלות שוב בהטיה אף דל"ש דעכ"פ יותר שכיח משישכח שהזריע וגם שיחפהו ש"ז ועוד י"ל כמ"ש הס"ט לענין העראה דבזה הטיה שכיח לכ"ע ה"נ י"ל בשלא הזריע הטיה שכיח ובפרט בנ"ד דיש ג"כ ספק העראה [ועי' בתוס' ר"פ תינוקת דמשמע דהטיה ל"ש ומקשו מכתובות ו' דרוב בקיאין בהטיה ותירצו דשמואל ביאה שמתעברת קאמר ובהטיה אין אשה מתעברת וקשה דמנ"ל דאינה יכולה להתעבר בהטיה והרי גם באמבטי יכולה להתעבר עי' מ"ש באוהל בית הרואה וכ"ש בזה ונלפע"ד דה"פ דמיירי בהטיה שאינו מזריע וממילא אינה מתעברת ועי' תוס' יבמות נ"ה דבהעראה אינה מתעברת וברש"י שם ושמואל היה יכול לבעול כמה בעילות פי' בזה אחר זה אף שיזריע ואפ"ה לא יוציא דם] ובצירוף מה שלא ראתה מעולם שלרי"ף ורמב"ם ורז"ה בכה"ג לא החמירו ע"כ יש להקל שתשמש פ"ב.
ובזה י"ל פי' הגמ' בנדה ס"ה כי הוו בה ר"י ור"ל בתינוקת פירש"י בפירקא דתינוקת שלא הגיע זמנה לראות מסיימי בה הכי בועל ב"מ ופורש א"ל ר"א לר"א אלא מעתה בע"נ לא יגמור ביאתו והוא ע"פ מ"ד בעירובין ק' ובנדה ל"א אמר רבא הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה עי"ש ומ"ד שם ט"ז אר"ז מדברי כולם נלמד בע"נ לא יבעול וישנה פי' בלא בדיקה בנתיים ועוד דהא רבא פליג שם ואמר בועל ושונה הרי דבע"נ בועל ושונה בכל ביאה אמנם בבעילת מצוה עי' מ"ש בברכות והודאות שם דטוב יותר לכאורה שיפרוש קודם שיזריע כדי שיברך בטהרה ועי' בס' דרך פקודך מ"ש דהא אין אשה מתעברת ממילא בביאה הראשונה ונהי דלא הוי הזרע לבטלה ח"ו דלא גרע ממעוברת לתיקון הולד מ"מ בצירוף טעם הברכה טוב יותר שיפרוש קודם לכאורה ואם תראה דם בתולים יפרוש ודאי ואף כשלא תראה אם נאמר דהלכה בועל ופורש א"כ בע"נ שבועל ושונה תמיד א"כ כאן לא יגמור ביאתו דפעם א' אינו מזריע ופעם ב' אסור תמיד אף בלא ראתה א"ל א"כ לבו נוקפו ופורש פי' דבאמת בכה"ג שלא ראתה מעולם וגם לא הזריע י"ל דלא גזרו בכה"ג כמו שהוכחתי לעיל ויוכל לשנות הבעילה דאם תאמר דאסור א"כ לבו נוקפו ופורש כל עיקר עי' ריש עדיות וריש נדה. אמנם לכתחילה נראה לדינא דטוב יותר לבפ"נ שיבעול ויזריע בב"מ כדי שלא נצטרך להיתר שכתבתי לענין דיעבד וכזה י"ל דברי הרמ"א בסי' קפ"ג ובעל נפש יחוש לעצמו שלא לשחוק בתינוקת שלא מובן פרושו ועי' נדה י"ג וס"ט שם ולפעד"נ דה"פ שלא יבעול ויפרוש קודם שיזריע כדי שיוכל לשנות הבעילה כשלא ראתה ע"פ היתר הנ"ל שכתבתי כי לכתחילה ודאי אסור ובדיעבד כה"ג מותר ובפ"ב תוכל למנות ז"נ אחר שתלבש לבנים ביום ה' כמ"ש בשו"ת בית שלמה סי' ע"ו עי"ש:
כ"ד ידידו אליהו פוסק